מביך להודות

אתם מכירים את הנשים האלו שילדו תוך כלום זמן? אני תמיד אומרת שעדיף שהן תשתוקנה ולא תספרנה על זה…
 
זו הסיבה שאם ישאלו אותי כמה זמן לקח לי להכין את דף האלבום שהכנתי היום, אני לא אענה…
 
אבל זה לא החלק המביך. מה שמביך זה איך עיצבתי אותו.
 
אבל נתחיל בהתחלה.
 
אחרי שלוש שעות שבהן התאמצתי לתרגם את תוכנית הקורס המקסימה שלי לטבלאות יבשות של מטרות, מיומנויות ויעדים, דרכי פעולה וחמרים נדרשים, ובו בזמן הסתכלתי על הטלפון שלי וניסיתי להפנט אותו כך שיצלצל (אין סיכוי, הם בפעילות מבצעית לרגל המצב…) קמתי להכין לי כוס תה (יש עוד תוכנית לימודים שצריך לתרגם לטבלה…). בדרך עברתי ליד קופסת החומרים החדשים שהגיעו בדואר, וקרצה לי שקית פרחים מסדרת razzle dazzle של חברת סספראס. יש שם 30 פרחים ב-15 דוגמאות.
 
לקחתי דף שחור (ההתלהבות לא נגמרת).
לקחתי 15 פרחים שונים מהחבילה.
הפלתי אותם על הדף השחור.
הפכתי את אלו שנפלו הפוכים, הזזתי טיפה את אלו שנפלו אחד על השני, וסידרתי קצת את הקטנים מסביב לגדול. אבל זהו – הם נשארו כמעט לגמרי איפה שנפלו.
 
הלכתי לערמת התמונות לחפש תמונה שתתאים למה שיצא.
 
בחרתי תמונה חמודה של השיריונר והפרופסור, ב"סולם יעקב" לפני שנה ורבע , כשהשיריונר לימד את הפרופסור לג'נגל.
 
הדבקתי הכל.
הדבקתי כותרת.
 
וזהו.
 
אתם באמת לא רוצים לדעת כמה זמן זה לקח…
 




שבת שקטה שתהיה לנו.
לימור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>