אמא שלי חגגה אתמול יום הולדת והחלטנו לחגוג אותו ביום כיף בתל אביב.
היום הזה היה קודם כל הוכחה לפלאי התחבורה הציבורית… אני עליתי על הרכבת בעכו, ואמא שלי הצטרפה אלי על אותה רכבת בחיפה. אחות אחת שלי הגיעה ברכבת אחרת מכפר סבא והאחות השניה מבית יהושע. וכולנו נפגשנו בתחנת ההגנה בתל אביב בהפרש של רבע שעה בערך. ממש פלא.
נסענו במונית לשדרות רוטשילד והתחלנו את היום כמו שצריך – בארוחת בוקר ב"בנדיקט".
בכניסה למסעדה הצחיק אותי השלט הזה:
בגופי? הם מחזיקים רופא פנימי בצוות?
ובכלי? לא ידעתי, אבל פעם הבאה אגיע נושאת סיר בישול או משהו כזה…
אכלנו נפלא, כרגיל ב"בנדיקט", אבל לא נעלמה מעינינו האירוניה שבהדוניזם הקולינרי הזה אל מול האוהלים המוצבים בשדרה. ואם כבר הדוניזם, אז גם בתמונות:
שבעות כראוי התחלנו להתגלגל למחוז חפצנו – נחלת בנימין. תודות למירי שכתבה מדריך מופלא לחנויות נחלת בנימין, ולחגית שבזכותה גיליתי אותו, הגעתי מצוידת ברשימת חנויות מסודרת, וחוץ מזה ששכחתי לקנות פליזולין, אני מאוד מרוצה מההספקים שלי…
שוטטנו לנו בנחת בין דוכני האמנים ולתוך חנויות מעניינות. בחנות הספרים הישנים הזלנו ריר על כרזות ישנות ישנות, ולכבוד הנסיכה שרוצה להיות מעצבת אופנה צילמתי את השלט הזה:
ב"חלום" קניתי קצת סרטים ורוכסנים, והקצת מודגש כי באמת יכולתי לקנות כל כך הרבה יותר. האמת היא שאם הייתי לבד הייתי מבלה שם עוד המון זמן. הבעיה היחידה שלי עם החנות היתה שהחלק של הסרטים ממש צפוף, אבל אחרי שיצאנו גילתי ששתי חנויות משם יש את "חלום 2" שהרבה יותר מרווחת, אז בפעם הבאה כנראה שאבדוק אותה.
ל"בדים למעצבים" לקחתי את כולן כדי שתראנה כמה יפה שם, וגם קניתי לי בדים לכבוד סדנת האירגונית של קרן בשבוע הבא, וגם כמה שאריות נחמדות.
חתכנו לרחוב רמב"ם כי רציתי להגיע ל"שוקה" ובדרך נהנינו ממופע רחוב של זמר דרום אמריקאי. שיעשע אותי שבאותו מתחם, צמודים זה לזה, יש זמר דרום אמריקאי וקשישה שמכינה פיתה דרוזית. ניסיתי לצלם, אבל התמונה לא מעבירה את מלוא העניין:
"שוקה" אכן מקסימה, עדי מקסימה כתמיד וגם מצאתי שם ערכה יפיפיה לתפירה של מובייל ציפורים ופעמוני רוח. זמן איכות עם הנסיכה צפוי בקרוב.
ברחוב רמב"ם גם צילמתי את הגרפיטי הזה שהצחיק אותי מאוד, וצילמתי לכבוד חגית שלימדה אותי להסתכל אחרת:
את רשימת הקניות שלי (בואו לא נשכח למה נוסעים לנחלת בנימין) השלמתי בקניית בד סימפוניה כדי להכין צעיף לפי ההוראות של מונגר. כמובן שעכשיו אני לא ממש מצליחה להבין את כל ההוראות, אבל אני מאשימה את הברזל הדל שלי בזה שאני לא מסוגלת לחשוב…
כשהרגליים שלנו כבר צרבו מרוב הליכה (ועמידה) התגלגלנו לתוך רחוב שיינקין. עצרנו בחנות של NICI, הסתכלנו בחלונות ראווה, ניסינו להבין את השלט הזה שהיה תלוי בחלון הראווה של חנות נעליים:
וכשכבר לא יכולנו יותר, התיישבנו ב"סוס עץ" לאכול ארוחת צהריים ולתת לאמא שלי הזדמנות ליהנות מנרתיק המשקפיים החדש שלה:
היה יום משמח, למרות החום האדיר ולמרות שכשהגעתי הביתה התמוטטתי וישנתי 12 שעות רצוף (כנראה שברזל 9.5 הוא לא מרשם למרץ עודף…)
והנה לסיום מה שנתתי לאמא שלי, הדפס של שלוש גלויות וינטג'יות של צפרדעים (קניתי באטסי, ממוכר מקסים שעוד יקבל פוסט משל עצמו…):