חודש: אוקטובר 2011

בשנים האחרונות לוחות השנה שהכנתי כמתנה היו ברובם לוחות דיגיטליים (ובשנה שעברה ראש השנה הפתיע אותי והגיע מוקדם, אז בכלל לא הכנתי לוחות שנה…).
 
השנה נחה עלי הרוח והכנתי גם לוחות שנה בעבודת יד. את לוח השנה שכולו געגועים ליוסמיטי כבר הראתי לכם, והשבוע סוף סוף נמסר ליעדו לוח השנה השני שהכנתי וכולו עבודת יד.
 
מאחר והלוח הזה נועד לאמא שלי, החלטתי לשלב בין תמונות שלנו שעיקרן צולמו בטיול הגדול שלנו לארה"ב, ומיעוטן במהלך השנה שעברה מאז, לבין הקיט הנוסטלגי שהוציאה צרויה – "כשהיינו ילדים". מאחר ובחרתי בכיוון נוסטלגי, החלטתי להדפיס את דפי הלוח על נייר קראפט.
 
והתוצאה, בתמונות:


























אמא שלי, כאמור, קיבלה את הלוח לפני כמה ימים, ככה שעוד היתה לה הזדמנות ליהנות מהדף של אוקטובר לכמה ימים…
 
ימים טובים שיהיו גם לכם
לימור

למי שפספס בפוסט הקודם ולמי שצריךתזכורת –
מכירת חצר עמוסה אלפי פריטים במחירים מצחיקים.
שמונה בנות שעמסו תכולת בית (וחנות, לפחות במקרה שלי) ונדדו לרחובות.
מעשר בבוקר (בדיוק) ועד ארבע אחר הצהריים.
אצל נתנאלה בחצר (שזה שם מצויין לשיר, לספר וגם לליין מכירות משובח…)
 
ועכשיו שהאוטו עמוס ואני עוד מעט מתמוטטת, אני הולכת לישון
כדי שמחר בבוקר אוכל לפגוש את כולכם
בשמחה
 
להתראות
לימור
 
ושוב – עיקר החדשות
שמונה בנות
אלפי פריטים
מחירים מצחיקים
יום שישי
10-16
טשרניחובסקי 69
רחובות
 
 
 
 
 

כשהגעתי אחר הצהריים הביתה הם חיכו לי על הצמחים שליד השביל, כאילו כל הקייטנה של החלזונות יצאה לטייל ועכשיו הגיע שעת השלאף, אז הבאתי מצלמה:
















לפנות ערב, אחרי המקלחת, היתה הפעם הראשונה בהרבה זמן שלבשתי מכנסיים וחולצה ארוכים וזה הרגיש נכון ולא מעיק.
 
ועכשיו קר לי ברגליים.
 
אני חושבת שאפשר לאחל בבטחה –
סתיו נעים!
 
לימור

השבוע, בין הזזת הארגז המאה ושניים למיון פיצ'יפקס אין סופיים, שאלתי את המאמן:
"אם הייתי יודעת במה זה יהיה כרוך, האם בכל זאת הייתי נכנסת לזה?"
והוא, שמכיר אותי היטב, ענה לי שכן…
 
ואכן, לפני כמה חודשים (חדי הזיכרון מביניכם בוודאי זוכרים מתי הכרזתי על מכירה לקראת שיפוץ. רמז – זה היה מזמן…) כשהתברר לי שקיילה, השכנה הקרמיקאית שלנו מחפשת באופן נואש מקום לסטודיו שלה, הצעתי לה שנחלוק את השטח הלא קטן שלי.
 
ומחר זה מתחיל (מסתבר שיש מושג כזה, "זמן קיילה").
 
מה שאומר שהחנות על גלגלים (או ליתר דיוק בארגזים), הבלגן גדול גדול ואנחנו קצת מחוץ לעניינים:










תרגום למושג "מחוץ לעניינים" – החנות מושבתת כרגע ואינה פתוחה בשעות הפתיחה. בבעיות מיוחדות ניתן ליצור איתי קשר טלפוני ואשמח לעזור.
 
ומאחר שאנחנו לא ממש יכולים להגיע לסחורה כרגע – גם חנות האינטרנט מושבתת זמנית. ברגע שנתארגן חזרה – נודיע!
 
ומה בעניין סוף השבוע?
ביום שישי נתנאלה אהובתי מקיימת מכירת חצר וכמובן ששמחתי להצטרף אליה כשהזמינה אותי. נכון שלאור הבלגן מסביב אני עוד לא יודעת כמה אוכל להביא איתי (יכול להיות שפשוט אצטרך לעשות עוד מכירה אחרי שהבלגן ייגמר…).
יש כמה פריטי ריהוט גדולים שאני אפרסם בבלוג אחרי שאצלם, ואותם לא אביא איתי, אבל אשמח להביא איתי את השולחן הזה של איקאה + שני השרפרפים, עבור מי שיזמין אותם מראש. המחיר שלהם הוא  100 ש"ח והם במצב מצויין, למעט מספר כתמי צבע על השולחן:
 
ומה בעניין ההפתעה?
  
אני לא בחורה של גאדג'טים (חוץ מכאלו של סקראפ) ומסתובבת עם טלפון סלולרי די מיושן ונטול פונקציות, ועדיין לבי התרונן כשהאיש שלי הראה לי את המתנה שהכין לי – אפליקציית "קסם שימושי" שמתאימה לכל סוגי הסמארטפונים.
ואפילו יש QR מגניב (אני נדלקתי עליהם כשראיתי אותם על "הגלויות של שלי" ובמודעות למוצרי…סקראפ) שיעביר אתכם ישר לאנדרואיד מרקט לדף ההורדה של האפליקציה. ההורדות עבור יתר סוגי הסמארטפונים יהפכו זמינות בעוד כמה ימים.
 
אז הנה הQR המדליק שלי. פשוט צלמו אותו עם הטלפון החכם שלכם…


ולמה זה טוב?
לתל אביבים שלא יודעים איפה זה יובלים – יש ב-App הוראות הגעה שאפשר לפתוח גם ב-GPS או ב-waze בלחיצה אחת, ויש פירוט של דברים מעניינים אחרים בסביבה עם הוראות הגעה באותו אופן.
יש לוח אירועים שבו אפשר להתעדכן על מה שקורה בחנות (כרגע זה השיפוץ), ובעתיד סדנאות, מכירות וכו' …
יש חיבור לבלוג, לפייסבוק ולערוץ היוטיוב.
יש גלרית תמונות – ואם תצלמו ותשלחו לי עבודות שלכם שבהן משולבות אותיות של קסם שימושי (חיתוכים או חותמות) אשמח לשלב אותן בגלריה (ובעתיד יהיו כמובן גם הגרלות ופרסים).
וכמובן שיהיו עוד המון GOODIES בהמשך!
 

נכון שעברו שבועיים מאז שכתבתי, בואו נאשים את החגים בעניין…
 
או-טו-טו מגיע "אחרי החגים" ויש לי המון נושאים לכתיבה, אבל לבינתיים – פוסט של כל מיני.
 
ביום שלישי לא כתבתי סטטוסים ואפילו לא פתחתי את המחשב רוב היום. ישבתי מול הטלוויזיה משש וחצי בבוקר ועד הערב, כמעט ברציפות, לא ממש נשמתי, בכיתי המון והתרגשתי.
 
כשהשיריונר היה בשמינית הם יצאו בתחילת השנה ל"סדרת ירושלים". כשהם חזרו הסתבר שלקראת הביקור בכנסת הם הכינו חולצות "לשחרר את גלעד" (ולא נתנו להם להיכנס לכנסת לבושים בהן, כי אסור ללבוש בכנסת חולצות עם מסרים פוליטיים). שאלתי את הילד הפרטי שלי איך זה שהוא לא ביקש ממני כסף לחולצה, והוא אמר שבחר לא ללכת עם חולצה כזו, כי הוא לא בטוח שהוא מסכים עם ה"בכל מחיר" בעניין החזרת גלעד שליט. היה לנו דיון שנגמר בזה שהסברתי לו שהוא לא אמא ובגלל זה הוא לא מבין. ואז עדיין לא הייתי אמא של חייל (למרות שנדמה לי שאנחנו קצת נהיות אמהות של חייל עוד בחדר לידה כשמסתבר שילדנו בן…).
 
אז את יום שלישי העברתי בבכי והתרגשות, ובציפיה שהשיריונר הפרטי שלי יתקשר סוף סוף ואוכל לשמוע את הקול שלו.
 
גם הערב דמעתי מול התוכנית "הביתה" בערוץ 2. זה יפסיק מתישהו? ההתרגשות הזו לנוכח כל מה שהוא גלעד שליט?
 
אני מקווה שכן. שנחזור לנורמליות ובעיקר שהוא יחזור לנורמליות.
 
ובאותו עניין, אבל אחרת –
 
הסטטוס הזה הופיע בפרופיל הפייסבוק של טל:
"עכשיו, כשגלעד בבית, התפנתה משאלה בימי הולדת". שרון, בן 9, הגרנד קניון, אריזונה.
לייק גדול.  
אחד הדברים שאני עושה באדיקות בשבועות האחרונים זה לעקוב בסקרנות אחרי הטיול הגדול של טל ומשפחתה. טל, בניגוד אלי, מקפידה לכתוב בכל יום. אני ממש מצטערת שלא עשיתי את זה, ובעקבות הקנאה העזה שלי בה על העניין הזה, התחלתי סוף סוף לארגן מחברת טיול שלפחות מתעדת את הטיול שלנו יום אחרי יום, כי כבר התחלנו לשכוח את הפרטים המדוייקים. יהיה פוסט…
הטיול שלהם מסקרן אותי גם בגלל שיש דמיון בין הטיולים שלנו, וגם הרבה שונות, והיא מאוד מחזירה אותי לחודש המופלא ההוא שלנו.
 
בזכות המלצת העורכים בישראבלוג הגעתי לבלוג של TRIX, צלמת המשרתת בדובר צה"ל, שצילמה את הרגע המרגש ההוא, בו גלעד ירד במדרגות הביתה. תמונה נפלאה ומרגשת.
זו גם הזדמנות לומר מילה טובה על התיזמור המדוייק של כל היום הזה, על זה שרק צלמים רשמיים בודדים התקרבו בכלל להתרחשויות, על זה שלא ראינו פלאשים מופעלים ועל זה שמה ששוחרר לציבור היה רק באישור של המשפחה (כולל התמונה של גלעד מטייל ברחובות הילה אתמול). בואו רק נקווה שהתקשורת תמשיך לשמור על איפוק.
 
עוד סופ"ש אחד והמדינה חוזרת לנורמליות…
 
אצלנו צפויה תקופה קצת לא נורמלית של שיפוץ, גם פיזי בחנות וגם וירטואלי – באתר
יהיה מעניין.
 
סופ"ש נעים ונורמלי לכולם
לימור

האיש שלי נסע לשבועיים לארצות הברית ולקח איתו את המרץ שלי…
 
כמובן שבתמורה הוא השאיר לי נסיכה מתגעגעת וכל מיני משימות שבשגרה נופלות עליו (ובעיקר עניין ההשכמה המיותרת הזו בבוקר, והכנת האוכל לבי"ס…).
 
לפיכך, רוב המרץ שכן מצאתי הלך על משימות מייגעות של מילוי מדיח, כביסה, קניות וכו' (וכן, אני יודעת שאלו צרות של עשירים, ובטח יש הרבה מקוראי הבלוג שבכלל לא מבינים על מה אני מקטרת, אבל כשהוא רחוק הכל נראה לי יותר כבד ומסובך).
 
ועכשיו, נשים את הקיטורים בצד כדי שתוכלו לראות את מה שכן יצא לי לעשות.
 
קודם כל, לכבוד העובדה שהוא חוזר מחר, תפרתי ציפיות לכריות בסלון, מבדים שקניתי לפני חודש באיקאה. הם בדים יחסית עבים, שממש מתאימים לציפיות heavy duty כאלו:







הבדים האלו באמת מקסימים ועושים את רוב העבודה בזכות עצמם (ותודה לשרוני שעזרה לי לבחור וגם התעקשה שנמדוד שוב כשהמשקל של איקאה זייף וטען שחתכנו 20 ס"מ יותר ממה שבאמת חתכנו…).
 
ועוד בענייני איקאה –
השבוע בילינו שם כמה שעות בהרכב תלת דורי, לאור העובדה שהנסיכה הסבירה לנו שצריך לעצב לה מחדש את החדר, בהיותו ילדותי מדי.
 
אחרי שהסברנו לה שהשאיפה שלה לחדר מדוגם שבו השולחן מתאים לארון שמתאים למיטה… היא קצת שאפתנית מדי, התפשרנו על שדרוגים למה שכבר יש.
 
מכאן נובע היום באיקאה, שנועד לפתוח את עונת השידרוגים.
 
לאור מה שכבר יש בחדר, היא בחרה ללכת על גווני לבן-אדום, עם תוספות בכחול, שחור ועץ.
 
קנינו שטיח, קופסאות איחסון, מדבקות לקיר ווילון שצריך לעבור התאמות. בדרך הביתה עצרנו לרגע ב"קיקה", הזדעזנו מהקיטש, מהמחירים והעומס בעיניים וקנינו שני אהילים שכאילו עוצבו במיוחד בשביל החדר הנרקם לה.
 
בינתיים הכנתי לה שלושה קנווסים לחדר. הלכתי על העניין האדום וצבעתי אותם בגווני אדום שונים. אח"כ הדבקתי בעזרת מוד פודג' נייר נוסף על כל קנווס – נייר משי לבן, נייר באמת עתיק ומצהיב מספר באנגלית ודף מעיתון סיני.
אחרי שזה התייבש הדבקתי על הנייר המודבק מדבקות – אותיות באנגלית / מספרים /אותיות בעברית ואז צבעתי את השטח הזה באדום כהה. כשקילפתי את המדבקות נוצרה דוגמה מעניינת של הנייר שנשאר מתחת. מאחר שנכנס לי צבע מתחת למדבקות בעברית  (אני חושבת שעבדתי עם מכחול רטוב מדי) החלטתי להשאיר אותן וליצור אפקט קצת אחר (ועכשיו אני רואה שהתמונה הזו גם מטושטשת…) וזו התוצאה:







עכשיו רק צריך לחכות שאבא ינחת ויסייד את החדר ואז נוכל לארגן הכל…
 
ובעניין אחר לגמרי –
נורית נאור עושה מכירת חיסול של כל מה שהוא פימו. אם זה התחום שלכם, שווה לבדוק…
 
גמר חתימה טובה וצום קל לצמים
 
לימור