הפרופסור, ההולך (לפעמים) בעקבות אחיו, בחר לבלות את השנה הזו במכינת "בינה".
אחד היתרונות הנילווים ליציאה הזו מהבועה (ואין שום ספק שהמעבר ממשגב לדרום תל אביב הוא סופר יציאה מהבועה) הוא שחניכי המכינה חיים בדירות שנשכרות עבורם על ידי המכינה, וזוכים לתרגל חיי שיתוף, צפיפות, עצמאות ואפילו קצת דלות (בהתחשב בזה שתקציב הקיום היומי שלהם הוא בערך עשרה ש"ח ליום, וזה כולל אוכל, חומרי ניקוי ושאר צרכים קיומיים).
וכפי שהפרופסור מיהר לגלות, דירה בתל אביב היא אכן יתרון. ככה, למשל, אפשר לבלות שבוע בפסטיבל אייקון, ובמקום לישון על רצפת בית ספר, כפי שעשה במשך שנים, לחזור "הביתה" ולישון במיטה שלך. כך גם, אם יש לך מבדקים צה"ליים בתל אביב בשמונה וחצי בבוקר, אתה לא צריך לצאת בארבע בבוקר מהבית הגלילי שלך, אלא יכול פשוט להקדים את חזרתך לתל אביב למוצאי שבת ולקום בבוקר רענן ומוכן למבדקים (סיפור עדכני לגמרי. המבדקים היו היום).
אז יש דירה בתל אביב. עם חברים וחברות למכינה וגם עם כמה חברים מחו"ל שהצטרפו לתקופה ללימודים במכינה.
בביקור הראשון או השני בבית הפרופסור ביקש אישור לבחור לו מהקנווסים המצויירים של אבא שלו לצורך קישוט הקירות העירומים, וגם צבע קנווס אחד לטעמו. הצעתי לו להכין כמה קנווסים צבעוניים נוספים, אבל הוא אמר שהרעיון של החברים מחו"ל היה שהשותפים לדירה יקנו כמה קנווסים ויעצבו אותם לבד.הבנתי.
לשמחתי, באחת משיחות הטלפון הבאות, אמר לי הפרופסור שסיפר לחבריו על ההצעה שלי, והם דווקא שמחו לרעיון.
הוא בטח לא חשב שייקח לי כל כך הרבה זמן לבצע (הגשם מהפוסט הקודם קצת התערב לי בתוכניות…), אבל אתמול הוא סוף סוף נסע לתל אביב כשבאמתחתו ארבעה קנווסים חדשים:
וכמה מילים על הטכניקות שמאחוריהם:
צבעתי כל קנווס בשניים-שלושה גוונים מאותה משפחה ואז הדבקתי עליהם נייר משי לבן מקומט.
שוב מריחות של צבע, בגוונים של הרקע ואז התחילה ההשתוללות –
חותמות, הבלטות עם משחת עיצוב, תוספות מרקם עם צביעה דרך רשתות שונות, מדבקות מתגרדות והרבה הרבה מוד פודג' שיחזיק את הכל יחד.
האותיות, בפונט YARD SALE, חתוכות מניירות מהקיט "ילד פלא" של שיר בנוביץ', וגם הן מודבקות, כמובן, במוד פודג'.
mixed media זה כיף!
ולסיום פוסט הדיור הזה, מתוך "סיפורי פוגי" ועדיין עדכני:
"מוסר השכל: יותר טוב לגור עם ארבעה אנשים בתוך ארון מאשר לשלם 550 לירות לחודש על דירה של חדר וחצי"
שיהיה לכולנו טוב
לימור