חודש: דצמבר 2011

אין ספק שאתמול עדיין הייתי בהיי מוחלט בעקבות סוף השבוע המאוד דובדבני שחוויתי…
 
עד כדי כך בהיי עד ששכחתי לחגוג לחנות יומולדת חמש ושכחתי גם את ההגרלה.
 
אז הנה, באיחור של יום, הרשו לי קודם כל להתפעל מזה שעברו כבר חמש שנים,  1825 ימים של הרבה הרבה צבע ושמחה, מפגשים עם לקוחות ישנים וחדשים, חוויות (וגם קשיים) והמון המון אירועים שממלאים את השם "קסם שימושי" בתוכן וברגש. אין ספק שכשיצאתי למסע הזה בחנוכה לפני חמש שנים לא היה לי מושג איך הוא ייראה ואפילו לא אם אצליח למשוך אותו במשך חמש שנים, והנה – הן עברו. מזל טוב!
 
ובהדלקת נר ראשון של חנוכה בטוח אזכר בהדלקות הנר הראשונות ההן, עם חברים ומשפחה שבאו לחזק (ועם סל העוגיות המדהים של גילי) ובדרך הארוכה והמוארת שעברנו מאז וכמה אני שמחה עליה.
  
וזו הזדמנות טובה לומר תודה לכל מי שנתן ידו להצלחה, פירגן, דחף ואמר מילים טובות – תודה!
 
וכמובן – אין חגיגה בלי מתנה, והפעם המתנה הולכת ל…
 
בסיוע  random.org

לנרשמת מספר 24 שהיא:





עדי, אנא שלחי לי את כתובתך למייל  limor292@gmail.com והמתנה תעשה דרכה אלייך…
 
שימשיך לכולנו בטוב
לימור

אילו יזמה נתנאלה סוף שבוע ולא צירפה אליה את דנה המדהימה- דיינו
אילו צירפה אליה את דנה המדהימה והן לא קראו למיזם cherry pie weekend – דיינו
אילו הן קראו למיזם cherry pie weekend ולא מיתגו אותו מההתחלה ועד הסוף – דיינו 
אילו מיתגו את האירוע מההתחלה ועד הסוף ולא דאגו לפאי דובדבנים מתוק שחיכה לנו בכניסה – דיינו
אילו דאגו לפאי דובדבנים מתוק שחיכה לנו בכניסה ולא גייסו לעניין עוד שלוש מדריכות מופלאות – דיינו
אילו גייסו את קרן, אלין ואלונה ולא צירפו אליהן את מאיוק, הדרלינג ויסמין – דיינו
אילו גייסו את עלמות החמד ולא דאגו גם לשני גברים אמיצים – דיינו
אילו גייסו לעניין את אבירם וגידי (שהתמודדו להפליא עם כל לחוצות המברגה) ולא האמינו שנצליח לבנות רהיט (כמעט) מושלם – דיינו
אילו האמינו בכוחנו לבנות רהיט ולא בחרו עבורו שלל צבעי פסטל מפתים – דיינו
אילו בחרו שלל צבעי פסטל מפתים ולא נתנו לנו פלס ומברג צבעוניים – דיינו
אילו נתנו לנו פלס ומברג צבעוניים ולא שלחו את אלונה לציד פריטי וינטג' מנצנצים -דיינו
אילו שלחו את אלונה לציד שלל פרטי וינטג' מנצנצים ולא בחרו כאלו ריבועי בד קסומים לקווילט – דיינו
אילו בחרו כאלו ריבועי בד קסומים לקווילט ולא נתנו לנו גם את דוגמה א' וגם את דוגמה ב' – דיינו
אילו נתנו לנו גם את דוגמה א' וגם את דוגמה ב' ולא דאגו שיהיה לנו כל מה שנצטרך – ממחט ועד חוט – דיינו
אילו דאגו שיהיה לנו כל מה שנצטרך – ממחט ועד חוט ולא אירגנו הגרלה עתירת פרסים – דיינו
אילו אירגנו הגרלה עתירת פרסים ולא נתנו לקרן לתכנן תיק שווה להפליא (בשתי גרסאותיו) – דיינו
אילו נתנו לקרן לתכנן תיק שווה להפליא (בשתי גרסאותיו) ולא בחרו בשבילו קנווסים מקסימים – דיינו
אילו בחרו בשבילו קנווסים מקסימים ולא התאימו להם בדים יפניים בהדפסים נפלאים – דיינו
אילו התאימו לתיקים בדים יפניים בהדפסים נפלאים ולא בחרו עבורנו ידיות עור נהדרות (באורך המושלם, בהזמנה מיוחדת)- דיינו
אילו בחרו עבורנו ידיות עור נהדרות (באורך המושלם, בהזמנה מיוחדת) ולא עברו את הטראומה של היעלמות החבילה- דיינו
אילו עברו את הטראומה של היעלמות החבילה ולא יצרו קשר עם שלל ספונסרים נדיבים- דיינו
אילו יצרו קשר עם שלל ספונסרים נדיבים ולא התעקשו שנשלים את כל הסדנאות ונצא עם מוצרים (כמעט) מושלמים- דיינו
אילו התעקשו שנשלים את כל הסדנאות ונצא עם מוצרים (כמעט) מושלמים ולא הוסיפו עוד חבילת פרידה מושקעת להפליא – דיינו.
 
צאו וראו, כמה מעלות נפלאות לנתנאלה ולדנה –
שאירגנו לנו את הפינוק שקיבל את השם cherry pie weekend ומיתגו אותו מההודעה הראשונה, דרך פאי הדובדבנים בכניסה ועד החבילה המופלאה בפרידה, שאירגנו ארבע סדנאות נפלאות, עם מדריכות מוכשרות להפליא, ועוזרות ועוזרים קשובים ורגועים, שדאגו לכל מה שהיינו עשויות להצטרך, מחוט ועד מברג צבעוני, שדאגו לנו לגודי בג עמוס כל טוב ועוד הוסיפו ופינקו בהגרלות לכל אורך הסופ"ש ובמתנות נדיבות מאוד מהספונסרים שלנו – קאווליני, שינזי קאטו, קרמיקאזה, עירית דינור, אחותי ואני, Plantor ועודד מ"דנה ומיה" שהגדיל והכין לכל אחת מאיתנו חותמת אישית, שהיו שם כל הזמן לפתור כל בעיה קטנה (כולל כמות בלתי הגיונית סטטיסטית של מכונות תפירה ששבקו), שחשבו באמת באמת על הכל, והשאירו לנו רק דבר אחד – לומר תודה.
 
אז תודה, נתנאלה ודנה יקירותי המופלאות!
 
 


 

טוב שהיקום שולח לי מדי פעם תזכורות לפוסטים שתכננתי לכתוב וטרם הגעתי…
 
ההזמנה לסדנאות חנוכה של בעלי המלאכה הזכירה לי שעדיין לא כתבתי כלום על הסדנה שעשינו ביום הנישואים שלנו, ובאמת שהגיע הזמן.
 
השיריונר ואנוכי חולקים בינינו חיבה מיוחדת לכל מיני תחומי ידע אזוטריים יותר ופחות, ומאז ששמענו בפעם הראשונה על סדנאות ההדפס של בעלי המלאכה נרשמנו לרשימת התפוצה ופינטזנו איך נבלב שם שעות קסומות. בינתיים השיריונר הספיק להתגייס וגם להעביר בצה"ל שנה שלמה ו(כמעט) נטולת רגילות, ולא מצאנו את הזמן לסדנה כזו.
 
לפיכך, אפשר להבין כמה שמחתי לגלות שבעלי המלאכה הגדילו לעשות ויצאו עם ערכת DIY להדפסי רשת ביתיים והיה לי ברור שזו המתנה האידאלית עבור השיריונר שלי (עדיין נותרה השאלה הגדולה של מתי הוא ינצל את הערכה, בהתחשב בעובדה שעדיין רגילות נראות כמוצר בחסר עבורו). תוך כדי הבירורים הסתבר לי גם שיש סדנה בשם back to school שמתקיימת ביום הנישואים שלנו, והצעתי למאמן לצאת איתי לבילוי זוגי לא שגרתי…
 
היה לנו מאוד מאוד כיף, ויצאנו עם תוצרים מרשימים ברמת המקצועיות שלהם. זה מה שכיף בעניין – הטכניקה פשוטה וברורה, והיישום שלה לא מסובך, כך שגם בעלי ידיים שמאליות וחסרי ניסיון יכולים להגיע לתוצאות מרשימות. מה שקצת מקשה הוא שהעבודה נעשית בעמידה, מה שמונע ממני לקחת לשם את אמא שלי, למרות שברור לי שהיתה נהנית מאוד.
 
מה שעוד יש לי לומר הוא שברור לי שכשיודעים על מה מדובר, אפשר להתארגן יותר טוב מבחינת המוצרים שמביאים כדי להדפיס עליהם ומבחינת תכנון העבודה. זו גם הסיבה לזה שכבר ביציאה מהסדנה התחלתי לתכנן את הביקורים הבאים שלי שם ולחשוב על כל האנשים שאני רוצה להביא לשם. מתי כבר תהיה רגילה???
 
לפני שאספר לכם על סדנאות חנוכה, הנה תמונות שצילמנו באותו יום ותמונות תוצרים שצילמתי השבוע. תמונות התוצרים מאוד חלקיות כי הם התפזרו בינתיים בבית, אבל אני יכולה לציין שהדפסנו גם על בד (חולצות ותיקים) ועל גיליונות נייר חום שיהיו נהדרים כעטיפות מתנה, למשל.
 





















ועכשיו למייל שקיבלתי השבוע שמשלב בין שני דברים שאני אוהבת – מיחזור והדפס:






כמיטב המסורת בבעלי המלאכה גם בחנוכה הקרוב סדנאות ההדפסה לילדים חוזרות!והשנה הסדנאות בסימן מיחזור – חור בגרב | חור בחולצה | חור בגופייה   הסדנאות הן זמן איכות פעיל ויצירתי לילדים, בקבוצה דינמית – לא דיגטלית ולא פסטיגלית!במהלך הסדנא נמחזר בגדים ישנים, נדפיס עם חותמות ורשתות דפוס, נדביק וניצור 




* תיקים מהממים מחולצות וגופיות ישנות * בובות בד ממולאות (plush dolls) מגרביים ישנים

*  הפתעות מודפסות לחנוכה
גילאים 5-15 | ילדים מתחת לגיל 7 בליווי מבוגר  הילדים מתחלקים לשתי קבוצות: ילדים | בוגרים

מועדי הסדנאות25/12 | יום ראשון | 09:00-12:3025/12 | יום ראשון | 14:00-17:3026/12 | יום שני | 09:00-12:30



 מכירה מוקדמת | 185 ₪ – עד ה- 18/12עלות הסדנא | 220 ₪ כולל מע"מ

  מספר המקומות מוגבל!
לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים  סדנת בעלי המלאכה | 03-5370773

 
העתקתי אותו כלשונו כדי שלא תצטרכו להסתבך ולחפש פרטים…
 
שיהיה לנו חנוכה שמח ויצירתי!
לימור

בזכות ספיר המקסימה שלקחה אחריות על החנות היום, גנבנו לנו יום טיול בשמורת החולה, לפי הזמנת הנסיכה שהיתה שם לפני שבועיים עם הכיתה וממש לא הרגישה שמיצתה את העניין.
 
השמורה נהדרת ומטופחת והיה ממש כיף, אז הנה הטיול שלנו בקצת תמונות (קצת, כי צילמתי הרבה יותר. הם טיילו עם משקפות, אני עם מצלמה…):























יום של אושר.
שבוע טוב שיהיה לכם
לימור

נכון שזה לא בלוג בישול, אבל זה שומר הזיכרון שלי, ואם כבר המצאתי מתכון אז איפה אני אשמור אותו?
ברור שכאן.
 
במסגרת מלחמתנו הצודקת ללמד את הנסיכה שהעולם מלא ירקות טעימים, המטבח שלנו מלא ניסיונות (ולא מעט כישלונות. מאוד בררנית הילדה…). הרבה מהניסיונות הם להשחיל ירקות לדברים שאנחנו ממילא עושים – תפיחיות כרובית היו הצלחה, למשל, והיום הגיע תורו של המנגולד הטרי שהגיע בסל הירקות.
 
אני שמתי את רוטב המנגולד על פסטה, אבל לדעתי הוא יהיה נהדר גם כמילוי לפטריות ובתוך לזניה ועל חזה עוף ובטח בעוד כל מיני צורות. בתקווה שהנסיכה תאהב אותו הלכתי על הכיוון המאוד עדין. מי שאוהב טעמים יותר עזים – אני חושבת שזה רוטב שיאהב גם שום ופלפל שחור ואפילו קארי.
 
אז מה היה לנו?
שלושה בצלים בינוניים, מקולפים וחתוכים לשמיניות. אני מטגנת אותם במחבת עם טיפונת שמן ועם רבע כוס מים, כך שהם מתרככים בבישול במים ורק כשהמים מתאדים הם משחיצים בעזרת הבצל.
 
צרור מנגולד. מפרידים את השדרות הלבנות שאני פחות אוהבת. שופכים על המנגולד מים רותחים ומעמידים לכמה דקות. מסננים ומועכים שהמים יצאו. מטגנים במחבת שקודם היו בו הבצלים. המטרה בטיגון היא בעיקר לייבש את המנגולד מהמים וגם להוסיף לו מעט מהארומה המטוגנת.
 
במג'ימיקס – בצל מטוגן, מנגולד מאודה ומיובש, מלח לפי הטעם ובערך שליש כוס חלס קוקוס (לי היה בבית רק נוזל אגוזי קוקוס דל שומן, שהוא נחות בהרבה, ויצא מצויין). מרסקים במג'ימיקס עד שמקבלים קרם די אחיד (הנסיכה לא אוהבת מרקם של חתיכות).
 
טועמים ומשפרים טעמים אם צריך.
 
במקרה שלנו – שופכים על פסטה.
 
במקרה שלנו ב' – אנחנו אהבנו. הנסיכה לא…
 
ולפיכך – כף רוטב כזה הוכנסה לבלילת החביתה שלה. ככה היא כן אכלה את זה.
 
ותמונה?
נראה לכם?
זה מה שקורה כשמבשלים בערב…
 
שיהיה לכם חם וטעים
לימור
 
נ.ב. היום יומולדת של חוה אלברשטיין ואיך אפשר בלי זה?
 
 




נ.ב. 2 עדיין אפשר להירשם להגרלה באתר המחודש שלי, אז אם טרם הספיקותתם (כן, כן, גם אני חוטאת ב"מעושרות") –  זה הזמן .
 
 

בשבוע שעבר ביליתי יומיים בועידת הקואוצ'ינג שהתקיימה בכפר המכביה.
 
ביליתי זה הפועל הנכון. היו הרצאות מרתקות, אנשים מעניינים ואוכל טעים. ובעיקר היו לי הרבה שעות עם האיש שלי, שלכבודו בעצם התגלגלתי לכפר המכביה. האיש, שמתהדר כאן כבר שנים בכינוי "המאמן", מלבד היותו אוחז בתפקיד באיגוד הישראלי לקואוצ'ינג, שותף גם למיזם שיווק הידע של ג'יי אברהם בישראל, מיזם שהושק למעשה בועידה.
 
הנה תמונות שוויץ:





 
אז הגעתי לשם על תקן העזר שכנגד ותפקדתי חלק מזהמן כעוזר טכני, אבל היה לי גם זמן להיכנס למושבים השונים וגם להסתובב בין הדוכנים שהשתתפו בכנס. ואת זה עשיתי עם עיניים של מעצבת אלבומים וזיכרונות, ובמחשבה עליכם ועל מה שאני אכתוב כאן…
 
אז הנה, שלושה. בשבילכם, אבל לא רק.
 
הראשון הוא יומן ש.י.ט.ה שהגיע מהמדבר והעיצוב שלו, המדברי בהחלט, שבה את לבי. זה יומן אישי לניהול עצמי, שמבוסס על ארבעה עקרונות לחיים מיטביים ופרודוקטיביים – שפע, יוזמה, טיפוח עצמי והנהגה. כשאמרתי למירב שישבה בדוכן שאני לא בנאדם של יומנים, היא אמרה שהיא מקווה שפעם תהיה גרסה סלולרית. היה מביך מדי, אז לא אמרתי לה שאני בכלל לא מסוגלת לנהל יומן…משום סוג…
 





 
השני הוא גיליון "מדד המותגים" של גלובס. ביליתי די הרבה זמן בדפדוף בגליונות השונים בדוכן גלובס, והכי התלהבתי מהגיליון עב הכרס הזה, גם כי התוכן שלו בהחלט מעניין, אבל בעיקר כי הוא מפוצץ במודעות שעוצבו במיוחד בשבילו, בהקשר של מיתוג ומותגים, וחלק מהן פשוט גאוניות. הגיליון הזה כבר אזל כנראה מהחנויות (אני מלטפת את שלי בהתלהבות) אבל הוא יוצא פעם בשנה, ביולי, ואם אתם נתקלים בו – שווה לדפדף. בינתיים- כדי לא לתסכל – בדקתי באתר של גלובס ויש שם קישור לכתבות מעניינות שהתפרסמו שנה קודם, בגיליון של 2010. שלמה ארצי, למשל, כתב על המותג "שיר" ויונית לוי על המותג "מגיש חדשות"…
 
השלישי קימט לי את הלב. המהדורה השלישית של הספר "לחיות בזכות האהבה" הושקה בועידה. זהו סיפור השנה הראשונה בחייו של לביא בן משה, שאובחן בגיל עשרה שבועות כחולה במחלת קנוון, ויצא עם הוריו למסע מעורר השראה. עקבתי אחרי הסיפור בעבר, כשפורסמו כתבות על השיטה החדשנית בה נקטו לאיסוף תרומות באמצעות אתר give2gether, אבל אני חייבת להודות שכשהחיים זורמים, סיפורים כאלו לא תמיד נשארים בתודעה. כמה ימים לפני הועידה נתקלתי בקישור אודות הספר שכתבה אמא של לביא, יוליה, וחשבתי שראוי לקנות אותו, כתרומה, אבל לא הגעתי לעשות זאת בפועל. בועידה קניתי את הספר מיוליה וגילי ורק אתמול בערב הגעתי לפתוח אותו. השעה היתה קרובה לחצות וחשבתי שאקרא כמה עמודים וארדם, אבל לא יכולתי להניח אותו מהיד עד שהגעתי לעמוד האחרון. קראתי ודמעתי. ככה זה כשקוראים על ניסים.



אבל לדמוע זה לא מספיק ויש מה לעשות. על מנת שהמחקר ימשיך ויוכל להציל לא רק את לביא אלא גם למצוא טיפול שיוכל לתת חיים לילדים רבים הסובלים ממחלות מוח שכרגע לא ניתן לרפא צריך לגייס כסף. הרעיון שעומד בבסיס האתר give2gether הוא שכשהטכנולוגיה פוגשת במטרה טובה – יכולים לקרות דברים גדולים, ובמקרה של תרומות הרעיון הוא לגייס סכומים קטנים מהרבה אנשים על מנת להגיע למטרה הנדרשת. במקרה של לביא – אם 150,000 איש יתרמו עשרה דולר כל אחד – יושג הסכום הנדרש כרגע לטובת המחקר. כאן תגיעו אל אתר ההתרמה וכאן אל עמוד הפייסבוק של לביא.
 
רק בריאות
לימור