בשבוע שעבר ביליתי יומיים בועידת הקואוצ'ינג שהתקיימה בכפר המכביה.
ביליתי זה הפועל הנכון. היו הרצאות מרתקות, אנשים מעניינים ואוכל טעים. ובעיקר היו לי הרבה שעות עם האיש שלי, שלכבודו בעצם התגלגלתי לכפר המכביה. האיש, שמתהדר כאן כבר שנים בכינוי "המאמן", מלבד היותו אוחז בתפקיד באיגוד הישראלי לקואוצ'ינג, שותף גם למיזם שיווק הידע של ג'יי אברהם בישראל, מיזם שהושק למעשה בועידה.
הנה תמונות שוויץ:
אז הגעתי לשם על תקן העזר שכנגד ותפקדתי חלק מזהמן כעוזר טכני, אבל היה לי גם זמן להיכנס למושבים השונים וגם להסתובב בין הדוכנים שהשתתפו בכנס. ואת זה עשיתי עם עיניים של מעצבת אלבומים וזיכרונות, ובמחשבה עליכם ועל מה שאני אכתוב כאן…
אז הנה, שלושה. בשבילכם, אבל לא רק.
הראשון הוא יומן ש.י.ט.ה שהגיע מהמדבר והעיצוב שלו, המדברי בהחלט, שבה את לבי. זה יומן אישי לניהול עצמי, שמבוסס על ארבעה עקרונות לחיים מיטביים ופרודוקטיביים – שפע, יוזמה, טיפוח עצמי והנהגה. כשאמרתי למירב שישבה בדוכן שאני לא בנאדם של יומנים, היא אמרה שהיא מקווה שפעם תהיה גרסה סלולרית. היה מביך מדי, אז לא אמרתי לה שאני בכלל לא מסוגלת לנהל יומן…משום סוג…
השני הוא גיליון "מדד המותגים" של גלובס. ביליתי די הרבה זמן בדפדוף בגליונות השונים בדוכן גלובס, והכי התלהבתי מהגיליון עב הכרס הזה, גם כי התוכן שלו בהחלט מעניין, אבל בעיקר כי הוא מפוצץ במודעות שעוצבו במיוחד בשבילו, בהקשר של מיתוג ומותגים, וחלק מהן פשוט גאוניות. הגיליון הזה כבר אזל כנראה מהחנויות (אני מלטפת את שלי בהתלהבות) אבל הוא יוצא פעם בשנה, ביולי, ואם אתם נתקלים בו – שווה לדפדף. בינתיים- כדי לא לתסכל – בדקתי באתר של גלובס ויש שם קישור לכתבות מעניינות שהתפרסמו שנה קודם, בגיליון של 2010. שלמה ארצי, למשל, כתב על המותג "שיר" ויונית לוי על המותג "מגיש חדשות"…
השלישי קימט לי את הלב. המהדורה השלישית של הספר "לחיות בזכות האהבה" הושקה בועידה. זהו סיפור השנה הראשונה בחייו של לביא בן משה, שאובחן בגיל עשרה שבועות כחולה במחלת קנוון, ויצא עם הוריו למסע מעורר השראה. עקבתי אחרי הסיפור בעבר, כשפורסמו כתבות על השיטה החדשנית בה נקטו לאיסוף תרומות באמצעות אתר give2gether, אבל אני חייבת להודות שכשהחיים זורמים, סיפורים כאלו לא תמיד נשארים בתודעה. כמה ימים לפני הועידה נתקלתי בקישור אודות הספר שכתבה אמא של לביא, יוליה, וחשבתי שראוי לקנות אותו, כתרומה, אבל לא הגעתי לעשות זאת בפועל. בועידה קניתי את הספר מיוליה וגילי ורק אתמול בערב הגעתי לפתוח אותו. השעה היתה קרובה לחצות וחשבתי שאקרא כמה עמודים וארדם, אבל לא יכולתי להניח אותו מהיד עד שהגעתי לעמוד האחרון. קראתי ודמעתי. ככה זה כשקוראים על ניסים.
אבל לדמוע זה לא מספיק ויש מה לעשות. על מנת שהמחקר ימשיך ויוכל להציל לא רק את לביא אלא גם למצוא טיפול שיוכל לתת חיים לילדים רבים הסובלים ממחלות מוח שכרגע לא ניתן לרפא צריך לגייס כסף. הרעיון שעומד בבסיס האתר give2gether הוא שכשהטכנולוגיה פוגשת במטרה טובה – יכולים לקרות דברים גדולים, ובמקרה של תרומות הרעיון הוא לגייס סכומים קטנים מהרבה אנשים על מנת להגיע למטרה הנדרשת. במקרה של לביא – אם 150,000 איש יתרמו עשרה דולר כל אחד – יושג הסכום הנדרש כרגע לטובת המחקר. כאן תגיעו אל אתר ההתרמה וכאן אל עמוד הפייסבוק של לביא.
רק בריאות
לימור