נכון שזה לא בלוג בישול, אבל זה שומר הזיכרון שלי, ואם כבר המצאתי מתכון אז איפה אני אשמור אותו?
ברור שכאן.
במסגרת מלחמתנו הצודקת ללמד את הנסיכה שהעולם מלא ירקות טעימים, המטבח שלנו מלא ניסיונות (ולא מעט כישלונות. מאוד בררנית הילדה…). הרבה מהניסיונות הם להשחיל ירקות לדברים שאנחנו ממילא עושים – תפיחיות כרובית היו הצלחה, למשל, והיום הגיע תורו של המנגולד הטרי שהגיע בסל הירקות.
אני שמתי את רוטב המנגולד על פסטה, אבל לדעתי הוא יהיה נהדר גם כמילוי לפטריות ובתוך לזניה ועל חזה עוף ובטח בעוד כל מיני צורות. בתקווה שהנסיכה תאהב אותו הלכתי על הכיוון המאוד עדין. מי שאוהב טעמים יותר עזים – אני חושבת שזה רוטב שיאהב גם שום ופלפל שחור ואפילו קארי.
אז מה היה לנו?
שלושה בצלים בינוניים, מקולפים וחתוכים לשמיניות. אני מטגנת אותם במחבת עם טיפונת שמן ועם רבע כוס מים, כך שהם מתרככים בבישול במים ורק כשהמים מתאדים הם משחיצים בעזרת הבצל.
צרור מנגולד. מפרידים את השדרות הלבנות שאני פחות אוהבת. שופכים על המנגולד מים רותחים ומעמידים לכמה דקות. מסננים ומועכים שהמים יצאו. מטגנים במחבת שקודם היו בו הבצלים. המטרה בטיגון היא בעיקר לייבש את המנגולד מהמים וגם להוסיף לו מעט מהארומה המטוגנת.
במג'ימיקס – בצל מטוגן, מנגולד מאודה ומיובש, מלח לפי הטעם ובערך שליש כוס חלס קוקוס (לי היה בבית רק נוזל אגוזי קוקוס דל שומן, שהוא נחות בהרבה, ויצא מצויין). מרסקים במג'ימיקס עד שמקבלים קרם די אחיד (הנסיכה לא אוהבת מרקם של חתיכות).
טועמים ומשפרים טעמים אם צריך.
במקרה שלנו – שופכים על פסטה.
במקרה שלנו ב' – אנחנו אהבנו. הנסיכה לא…
ולפיכך – כף רוטב כזה הוכנסה לבלילת החביתה שלה. ככה היא כן אכלה את זה.
ותמונה?
נראה לכם?
זה מה שקורה כשמבשלים בערב…
שיהיה לכם חם וטעים
לימור
נ.ב. היום יומולדת של חוה אלברשטיין ואיך אפשר בלי זה?
נ.ב. 2 עדיין אפשר להירשם להגרלה באתר המחודש שלי, אז אם טרם הספיקותתם (כן, כן, גם אני חוטאת ב"מעושרות") – זה הזמן .