חודש: ינואר 2012

אני ממש ממש אוהבת את האינטרנט!
 
כמות הדברים המעניינים, יפים, מצחיקים (וגם מחרידים) שמגיעים עד למסך המחשב שלי, פשוט מדהימה.
סטטוסים משעשעים על קירות הפייסבוק של חברים,
השראה ורעיונות בלוחות הפינטרסט
והמון המון תוכן בבלוגים השונים.
 
כל הימים, כל הימים, חולמת אני על כובע קסמים… שיתן לי המוני שעות גלישה פנויות כדי לחקור את כל האוצרות האלו…
 
ואת אחד הדברים המעניינים מצאתי השבוע בבלוגרף, הבלוג של הוצאת גרף.
 
מסתבר שהסופרת מרי רובינט קוואל רוצה להזכיר לנו איך זה לכתוב מכתבים, אמיתיים, של פעם, שנשלחים בדואר, עם מעטפה ובול. בבלוג שלה היא מסבירה מה ההבדל האיכותי בין כתיבת אימייל לכתיבת מכתב ואפילו מצרפת את כתובתה, אם תרצו לכתוב דווקא לה.
 
מי שבוחר להשתתף באתגר מתחייב לשלוח מכתב אחד בכל יום עבודה בחודש פברואר (סה"כ 24 מכתבים לפי הספירה האמריקאית). מותר לשלוח מה שרוצים, מכתב, גלויה, תמונה או גזיר עיתון, וצריך לענות במכתב לכל מכתב שמקבלים (מכתבי התשובה יכולים להיכלל בספירה).
 
תחשבו על זה – זוכרים כמה כיף לקבל בדואר מעטפה שהיא לא חשבון או פרסומת?
 
אז אני בפנים, ומחר אפילו אפרסם כאן מתנה קטנה למי שרוצה להשתתף גם.
 



חודש מכתבים שמח שיהיה!
 
לימור

בראשית, היתה חגית. שסיפרה בהתלהבות על סדנאות שחוותה בהולנד, והציעה לעשות סדנה כזו גם אצלי. סדנה שבה מתלכלכים, זו היתה ההגדרה… לא יצא לנו לממש את הסדנה ההיא, אבל לאורך הזמן חגית העלתה בבלוג שלה כל מיני עבודות שנתנו להרגיש במה מדובר. והיתה גם סדנת הטרנספר, שחגית הגיעה בשבילה במיוחד לקריות. ממש נהניתי מכל הדרכים השונות לעשות טרנספר, אבל לא ממש ראיתי איך אני מתחברת לזה ביומיום וביצירה שלי.
 
יום סדנאות אצל מיקי חשף אותי לעוד צורות של עבודה במגוון של חומרים. שיחקנו עם משחת עיצוב, צבעים ומסכות, ומה שאהבתי בעיקר היה את התחושה הזו של אי אפשר לתכנן איך תיראה התוצאה. הרבה מהתחושה הזו והמשחק עם החומרים לקחתי איתי לסדנאות בחנות. ככה נראתה העבודה שעשיתי אצל מיקי:



 
אחר כך הגיעה נטלי. את נטלי פגשתי יחד עם אמא שלי ב CHA לפני שנתיים (נושא ה CHA רגיש אצלי בימים אלו, כשכל התמונות שמגיעות משם גורמות לי להוריק מקנאה…) ואז כשהיא הגיעה מגרמניה כדי ללמד אותנו להשתמש בכל מיני חומרים, שחלקם הגדול מלכלכים, היה ברור שאגיע לסדנאות… נהניתי מאוד, אבל עדיין לא ראיתי איך היומיום שלי והיצירה מתחברים לזה. ולגלימר מיסט ממש לא הצלחתי להתחבר…
 
אבל זה מה שיצא מהמפגש איתה:




ואז הגיעה כריסטי. את כריסטי פגשתי בג'קוזי של המלון שלנו ב-CHA לפני ארבע שנים ומאז אני שמחה על הפגישה הממוזלת ההיא. כריסטי עוד תקבל מקום של כבוד כאן (היא, והליינים החדשים שהוציאה עם פינק פייזלי ועם יוניטי), אבל הפעם היא כאן בזכות קורס ה "SHE ART" הוירטואלי שעשיתי לפני שנה בערך. אני לא יודעת להסביר למה זה עשה אצלי שינוי גדול כל כך, אבל אני כן יודעת להגיד שאיכשהו תוך כדי מהלך הקורס וההתנסות בחומרים השונים משהו השתחרר אצלי והיום היצירה שלי נראית אחרת.
 
וגם לכם יש חלק בתהליך. מי שראה והגיב, מי שבא להשתתף בסדנאות, מי שנמצא שם ושולח אנרגיות חיוביות. לכולכם מגיעות תודות.
 
ואם פעם ראיתי כל כבר שפגשתי דרך הפריזמה של "איך הופכים את זה לדף באלבום" או "איך אני אכתוב על זה בבלוג", עכשיו נוספה לי הפריזמה הצבעונית והמרתקת של המיקס מדיה, והשאלה החדשה היא "איך זה ישתלב בעבודה הבאה שלי".
 
ועכשיו יש לי עשרים קנווסים שונים בתהליך, ורוב הזמן לפחות חלק מהידיים שלי מרוחות בצבע (ולפעמים גם השיער, או הפנים), ואני חוגגת עם מרקמים וחומרים ונהנית מאוד. אני גם עושה כל מיני מעברים מעניינים בין הדיגיטלי לממשי, סוג של מיקס מדיה היברידית, נראה מה יצא מזה…
 
אז לאן הגעתי? אתם בטח שואלים…
 
לסוג של ביטחון ביצירה שלי.
לנכונות להגדיר את זה כאמנות.
למוכנות להעמיד את זה למבחן.
לחנות במרמלדה מרקט…
 
קבלו את "פייה שימושית" – חנות המיקסד מדיה שלי.
 
זו ממש ההתחלה, ויש עוד עבודות שמחכות לימים יפים יותר כדי להצטלם, אבל זו בהחלט התחלה משמחת.
הנה דוגמאות:
 






ואם הפייה הופכת למותג, מגיעה לה גם חותמת, לא?
 
תודה ענקית לעודד המקסים מ"דנה ומיה" שסבל בחן את ההתמהמהות שלי, והפיק לי חותמות נפלאות:
 
 


אז הנה, הגעתי.
ותודה לכל מי שאני פוגשת בדרך.
למי שתורם, למי שמעודד, למי שמשמח.
 
אני כל כך עשירה!
לימור

המיילים שאני מקבלת מג'סיקה ספראג מספרים לי שכבר הגענו ליום ה-12 של הקורס שלה. אני תקועה ביום השלישי…
 
איזה מזל שהגישה לחומרי הקורס לא מוגבלת בזמן (-;
 
אבל כן הצלחתי לעצב עוד דף, שהPROMPT (מילה בעברית, מישהו? אמא, מיריתי, חגית?) עבורו היה – אוצר.
היא גם הציעה לכתוב את הטקסט בגוף שלישי, גישה שבהחלט מקלה כשרוצים לנסח דברים אישיים בדרך אישית פחות. מין הסתכלות חיצונית.
 
כמובן שמה שישר קפץ לי לראש כשחשבתי מה האוצרות שלי היו האיש שלי, הילדים, המשפחה בכלל, הקסם הפרטי שלי, הבריאות (NOT) ושאר דברים מובנים מאליהם, אבל אז החלטתי לחשוב קצת מחוץ לקופסה, ולזכור שזה סוג של יומן, ויומן זה אישי.
 
אז זה מה שיצא:






וברוח שמשית זו, שמתאימה גם לשמש שחזרה לבצבץ ביומיים האחרונים, החלטתי על מבצע חגיגי בחנות  50-60% הנחה על כל חותמות החגים (גם הילדים, שנמכרים בזוגות) וגם על חלק מחותמות הברכות. תוכלו למצוא אותם גם תחת קטגוריית "חותמת מקומית" וגם תחת "מבצעים".
 
ובתוכנית יש כבר עוד מבצע (אני בונה על עוד ימי שמש, לא ממש טיפוס של חורף אני…) אבל כאן אני מבקשת את העזרה שלכם – בדף הראשי של האתר נוספה תיבת סקר, ואתם מוזמנים להשתתף בו ולעזור לי להחליט איך ייראה המבצע השווה.
 
שבוע טוב שיהיה לכולנו.
אני מתכננת הרבה יצירה לקראת מיזם חדש וגם יום של כיף – יש לי יום חופש מהלימודים ואני ממש לא מתכננת לעשות בו שום דבר חשוב, רק כיף.
 
איך יהיה השבוע שלכם?
 
לימור

אין ספק שבזמן האחרון אני בעניין של MIXED MEDIA.
אין לי הרבה זמן ליצור בסטודיו, אבל כשיש לי כמה רגעים, אני מוסיפה עוד משהו לאחד הקנווסים שנמצאים בתהליך.
גם בבית אני מנסה לעבוד קצת, אבל תמיד חסר לי משהו, ובערבים הגליליים הקרים ממש לא בא לי לעבוד בסטודיו,
אז חיפשתי פיתרון יצירתי.
 
הפיתרון נמצא בדמות קורס וירטואלי שנפתח השבוע "digital art journaling" בהנחיית ג'סיקה ספראג וננסי רואו ג'ניטץ. אני ממש ממש בהתחלה, ובטוח ייקח לי הרבה יותר מהשלושה שבועות שהם מתכננים לזה, אבל אפילו רק אחרי השיעור הראשון (שמורכב משישה סרטוני וידאו) אני מרגישה שלמדתי הרבה. בעיקר על פוטושופ אבל גם על עיצוב.
 
העניין עם פוטושופ הוא שזו תוכנה לא פשוטה בכלל, וסתם ללמוד אותה באופן כללי לפי סדר הנושאים שנראה הגיוני לא עובד בשבילי, בסוף אני לא זוכרת כלום. כאן לומדים דברים שמעניינים אותי וישר קל לי ליישם, אז יש יותר סיכוי שאני גם אזכור (או לפחות אזכור איפה לחפש). היתרון בקורסים של  ספראג זה שהחומר נשאר באתר שלה והגישה אליו היא לנצח, אז תמיד אוכל לחזור אליו.
 
בעיקרון יש 9 שיעורים (אחד עולה כל יומיים, שלושה בשבוע – בשבת יש מנוחה) ובימים שלא עולה שיעור עולה עוד רעיון/תמריץ (PROMPT) לכתיבה. בנוסף יש איזה פרוייקט בונוס, אז למעשה בסוף הקורס אמורים להיות לנו עשרים דפים גמורים, ממש אלבום. בינתיים יש אחד…
 
הנושא היה לב:
 



אין לי מושג כמה זמן עבדתי על זה, אבל אין ספק שנהניתי מכל רגע!
 
אני מניחה שאמשיך להעלות את הדפים ככל שאתקדם.
 
שבת שלום שתהיה
ואל תקפאו!
 
לימור

 ביום האחרון של שנת 2001 היא נכנסה לחיינו, הנסיכה.
ולא סתם היא הגיעה – מתנה ורודה וקסומה לאבא שלה, שחגג יום למחרת את יום ההולדת ה-38 שלו
 
עשר שנים שהיא מכניסה לחיינו נצנוצי מלכות, קסם והפתעה.
 
חברה אמרה לנו פעם, לפני שהיו לנו ילדים, שילד ראשון הוא הפתעה, כי בכלל לא יודעים איך זה.
וזה נכון.
וילד שני הוא הפתעה, כי חושבים שיודעים, ואז הוא שונה כל כך.
כמה שזה נכון.
והילד השלישי – אליו כבר מוכנים.
כנראה שכשנולדת נסיכה היא מביאה את ההפתעות איתה…
 
אותה חברה גם אמרה לנו שלא משנה בן כמה יהיה בן הזקונים, הוא תמיד יישאר התינוק של הבית.
גם כאן הביאה איתה הנסיכה הפתעה –
היא הביאה איתה בגרות משלה, ובגרות מסוג אחר בשבילנו.
והמון המון עונג.
 
עשר שנים עברו והחיים מלאים קסם, וחוויות חדשות שלא הכרנו מהאחים הגדולים שלה.
 
שלשום, וגם אתמול בבוקר, קיבלנו רצף טלפונים מהחברות שלה, שהחליטו לעשות לה מסיבת הפתעה.
אחרי הכל הסתבר שהנסיכה לא פספסה את הרמזים, כולל מייל שנשלח אליה בטעות, אבל היא התעלמה מהכל כדי לא לקלקל לחברות שלה את ההפתעה…
 
אתמול, כשהגעתי הביתה בארבע בדיוק הגיעה חברה לאסוף אותה, ורק כשנכנסתי הסתבר שיש בבית חבורה של בנות, מוחבאות בממ"ד, כי הן הקדימו. גם מהדפיקה בדלת ומצעדי הרגליים הנסיכה התעלמה, כדי לא לקלקל…
 
ואז חווינו אני והמאמן חצי שעה משעשעת של להיות הקהל בזמן שהבנות התחלפו בתפקיד כלת יום ההולדת והתאמנו על הכניסה ועל קריאת ה"הפתעה"!
 
וכשהן היו מוכנות צלצלתי כדי שהיא תחזור. החרטה היחידה שלי היא שהתירוץ שנתתי היה שהשיריונר אמור להתקשר כדי להגיד לה מזל טוב. למרות שהיא הבינה שזה תירוץ, היא ממש התאכזבה כשהוא לא הצליח בסופו של דבר להתקשר מהשטח…
 
והיא הגיעה.
והן צרחו הפתעה.
והתמונות יצאו מזעזעות וממילא לא ביקשתי אישור לפרסם מהאמהות של החברות, אז רק תמונה אחת:




ואז היו חטיפים
ועוגת שוקולד
והמון המון המון רעש.
 
לא יאומן כמה רעש עושות שמונה בנות עשר.
 
ושמחה גדולה.
 
יום הולדת עשר נפלא נסיכה שלי.
ויום הולדת שמח גם לאיש שלי, שכבר התרגל לכך שמאז שנהסיכה הגיעה היום שלו נדחק למקום השני.
 
יש לי הרגשה ש 2012 תהיה שנה טובה לשניהם.
וגם לכם!
 
לימור

כפי שיודע מי שעוקב אחרי, לפני חודשיים התחלתי ללמוד באורנים.
 
הלימודים הם לימודי "קהילות" ובכל פעם שאני אומרת את זה, שואלים אותי מה זה בעצם…
אז בשתיים ורבע מילים –
הרעיון הוא להכשיר מובילים לקהילות יהודיות מתחדשות
ובעוד מילה וחצי –
בהקשר הזה אני עדיין לא יודעת מה אהיה כשאהיה גדולה, אבל מעניין אותי לבדוק, ובינתיים אני מאוד נהנית מהדרך.
 
לפני שבועיים, במהלך דיון סוער על הקבוצה ועל התהליך,  נזרקה לחלל האוויר המילה "חופרים".
 
כשיום הלימודים הסתיים מצאתי את עצמי יושבת באלונים על כוס קפה, מדפדפת במגזין כרטיסי ברכה וממתינה שהמאמן יסיים ללמד וייקח אותי הביתה.
 
כשהעיניים שלי נפלו על מארז לוולנטיין שכלל כף חפירה, היה לי ברור איזה דמי חנוכה אני רוצה להכין לשותפי ללימודים…
 
ב"גן לי" בכרמיאל מצאתי כפות חפירה צבעוניות. שקל וחצי ליחידה.
 
וככה זה נראה בבוקר, נר שמיני של חנוכה, לפני שיצאתי ללימודים:




לשמחתי, למרות שקצת חששתי מהתגובות, דמי החנוכה התקבלו עם אותו חיוך שאיתו הם ניתנו.
 
שתהיה לכולנו 2012 נפלאה,
מלאה חיוכים.
 
לימור