חודש: פברואר 2012

אחת ההמצאות הכי חביבות עלי ב"הארי פוטר" היה מחולל הזמן שהרמיוני השתמשה בו בספר השלישי על מנת ללמוד מערכת מטורפת של שיעורים. הוא החזיר את הזמן אחורה ואיפשר לה ללמוד שלושה שיעורים שונים באותו פרק זמן בו למדו חבריה שיעור אחד.
 
גם אני רוצה כזה. אני יודעת שזה בלתי אפשרי, כי בספר החמישי נשברו כל מחוללי הזמן במשרד הקסמים, אבל זה ממש חבל… אני כל הזמן מגלה עוד דברים שהתכוונתי לעשות ולא הספקתי, דברים שהתכוונתי לכתוב ורק חשבתי שכתבתי, משימות שעדיין לא נמחקו מהרשימה והרשימה רק מתארכת…
 
אז במסגרת מה ששכחתי לעשות, נמצא הפוסט הזה, על המבצע שאני עושה על חיתוכי האותיות, ומה שווה מבצע אם בכלל לא מפרסמים אותו?
 
המבצע הוא כזה – בוחרים את סוג האותיות שרוצים (דפוס קטן, דפוס גדול, כתב יד) ואת סוג הנייר – מטאלי, מנצנץ, חלק או מדוגם (בכתב היד הגדול יש גם סול!) ומקבלים אריזת מבצע עם שלושה דפי אותיות במחיר של דף אחד!
 
את כל סוגי האותיות תוכלו למצוא באתר – בקטגוריית אותיות.
 
ואם כבר מבצע – אני משאירה בינתיים גם את המבצע על החותמות, כך שאם גם אתם שוכחים מה שהתכוונתם לעשות וטרם הזמנתם – יש לכם עוד הזדמנות…
 
וגם מתנה, לתלמידי כיתה ז' שכותבים עבודת שורשים בתקופה זו –
כל תלמיד ז' שיגיע לחנות ויזדהה ככזה – יקבל מתנה:



זה אומנם מחייב הגעה לחנות, אבל זה כדאי בכל מקרה כי סל המבצעים שלנו מלא בכל מיני דברים שווים, יחידים מסוגם, שאינם נמצאים באתר!
 
נתראה בשמחות!
לימור

גם אני, כמו רבות מחברותי וכנראה כל מי שנתקל בפינטרסט – מאוד מאוד מתלהבת מהעניין.
 
היכולת ליצור לוחות השראה, לפי נושאים, ולהגיע בקליק בחזרה לקישורים, הדרכות ורעיונות, הוא רעיון גדול ומאוד מאוד שימושי. לא בדקתי את הסטטיסטיקות, אבל רק לפי כמות ההודעות שאני מקבלת כל יום על עוקבים חדשים אחרי, ברור לי שהביטוי "אש בשדה קוצים" מתאר את התופעה.
 
השבוע עדיה העלתה קישור למאמר שמדבר על תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי סימון תמונות בפינטרסט, ומצאתינ את עצמי עוברת מבלוג לבלוג שהתייחסו לנושא וקוראת בעניין.
 
מה שאני הבנתי הוא שהעניין מתייחס בעיקר לאנשים שעושים PIN שאינו מקשר לתמונה המקורית אלא למשל לתמונה בגוגל או בפינטרסט עצמו. בצורה הזו, מי שממשיך ומסמן את התמונה, בכלל לא יודע מה המקור שלה.
 
היום היתה לי הזדמנות להמחיש לעצמי את העניין.
 
בין חברי בפייס נמצא מתחם התחנה. הם מעלים מדי פעם תמונות יפות. היום שמתי לב שמקור התמונה שלהם הוא פינטרסט.
 
החלטתי לעשות ניסיון. בחרתי את אחת התמונות האחרונות שהם העלו – מונה ליזה עשוייה לגו, שזו בבירור תמונה שיש עליה זכויות יוצרים, מאחר שישב אמן ויצר את השיחזור הזה של המונה ליזה בלגו (כחלק מסדרה של שיחזור יצירות אמנות בלגו). האמן הוא  Marco Pece.
 
וזה קישור לתמונה המדוברת, בפליקר שלו:
http://www.flickr.com/photos/udronotto/628730467/in/set-72157605848110684
 
וחיפשתי בפינטרסט לפי התרגום ההגיוני לשם שהם נתנו לתמונה – MONA LEGO. מצאתי 14 תמונות זהות לתמונה שהם העלו. ומה המקור של התמונות האלו?
 
שמונה מקושרות למאגר התמונות של גוגל או למאגרי תמונות אחרים.
אחת מקושרת לפליקר באופן כללי, אבל לפחות יש עליה לוגו שמפנה לפליקר של האמן.
אחת הועלתה על ידי המשתמש, בלי קישור לשום מקום.
וארבעה צדיקים בסדום קישרו לבלוגים, שבהם כותבים על היצירה ומציינים מי האמן.
 
כמה זמן לקח לי למצוא מה המקור של התמונה הזו?
פחות משתי דקות.
 
אז זה לא שאני אומרת לכם לא להשתמש בפינטרסט – זה שרות נהדר!
ודי ברור לי שכל מי שקורא אותי, עושה pinעל דברים שהוא רוצה למצוא פעם, אז ברור בכשאתם עושים PIN ישיר זה למקור.
אבל שימו לב שגם repin אתם עושים רק לתמונות שמקושרות למקור, כי ככה ניתן קרדיט ראוי.
 
ולחבר'ה הנחמדים של התחנה, וכל האחרים שמעלים תמונות חמודות – תשקיעו עוד שתי דקות, ותמצאו את המקור.
הפרת זכויות יוצרים יכולה לעלות לכם ביוקר, אבל לא פחות מזה – היא איכס.
 

באיחור של חודש וחצי, אתמול הגיע סוף סוף היום הגדול של מסיבת יום ההולדת של הנסיכה.
 
עשר בנות חוגגות את גיל 10 שלה, במסיבת פיג'מות ופינוקים, או ליתר דיוק – אמא אחת, מופרעת קשות, מאבדת את זה, לגמרי… (ויש גם תיעוד).
 
כבר לפני כמה חודשים, לנוכח המנשטים המקסימים שנתנאלה ייבאה, הוחלט על יום הולדת קאפקייקס. זו היתה נקודת ההתחלה. ומשם רק נסחפתי…
 
הולכים לאפות, אז צריך סינר, לא?
לאחר התייעצויות רבות עם ריבי וכל מיני מחשבות על קיצורי דרך, מטליות המיקרופייבר המקסימות שהגיעו אלינו למכולת עברו מהפך והפכו לסינרים:

אבל איפה מוטיב הקאפקייקס?


התלהבתי מהקשתות שראיתי בבלוג של מאיוק ולצורך הכנת הקאפקייק עצמו השתמשתי בהוראות שנתנה אורית גידלי.
ככה נראו הקשתות לפני שארזתי אותן עם הסינרים (ארזתי כל חבילה בנייר עטיפה חום, כדי שלא יהיו מריבות על צבעי הסינרים):
מה שלא תראו בתמונות, כי סיננתי את כל התמונות שהן לא של הנסיכה, זה שהבנות הסתובבו כל הערב עם הקשתות על הראש ונראו חמודות להפליא.


 
המאנשטים כיכבו גם בקישוטים. גם הרעיון הזה הגיע מהבלוג של מאיוק, למרות שלא היתה שם תמונה ברורה של מה היא בעצם עשתה מהקאפקייקס, אז פשוט השתוללתי:
הנסיכה מוכנה לקבל את פני האורחות, עם קשת וסינר:






אחרי שכולן התאספו, קשרו סינרים והתרגשו כראוי, נכנסנו למטבח.




כל אחת הכינה לעצמה פיצה (את בסיסי הבצק אפיתי מראש אפייה חלקית) וכל שתיים שלוש בנות הכינו תערובת לקאפקייקס. יצאו לנו הרבה יותר מדי קאפקייקס, אבל רציתי שלכולן תהיה הזדמנות לקחת חלק.
כדי לחסוך בסיבוכים הכנתי לכלכ קבוצה מרשם מודפס ואת כל המצרכים מוכנים ומדודים:
מאחר שלאני לא מעלה תמונות של ילדים של אחרים, וגם בגלל שצילומי ידיים עובדות תמיד משמחים אותי, הנה צילומים מהתהליך:




אחרי שתבניות השקעים התמלאו בתערובות השוקולד והוניל, ואחרי שכל אחת העמיסה על הפיצה שלה את כל מה שהתאים לה, שלחנו את הבנות לראות סרט, בזמן שאנחנו אפינו את הקאפקייקס והפיצות.














 
אבל איך אפשר סרט בלי פופקורן?
הטבחיות הסטייליסטיות שלנו קיבלו את הפופקורן שלהן בקופסאות מדוגמות של גרינגייט:
בזמן שהפיצות נאפו אני ערכתי את השולחן, לפי העיצוב שהנסיכה תכננה יחד איתי:


כשהכל היה מוכן הכרזנו על הפסקה בסרט לטובת ארוחת ערב, ואחרי האוכל, בזמן שהן חזרו לסרט, אירגנו את הכל לשלב הבאמת מתוק של הערב, שכלל קישוט של עוגיות שאפיתי מראש, קישוט של הקאפקייקס שאפינו וגם טבילה של קייקפופס בשוקולד ובסוכריות בכל מיני צבעים. הקייקפופס הוכנסו לקירור ובבוקר נעטפו וניתנו לבנות הביתה. יתר המתוקים היו מה שמנע מחלק מהבנות לישון בלילה…




 
ככה זה נראה בזמן העבודה:
את הקאפקייקס שמנו על מגדל צלחות שהכנתי מצלחות וכוסות חד פעמיות. לצערי אני ממש לא זוכרת באיזה מכל הבלוגים קיבלתי את הרעיון, אבל הוא באמת ממש מוצלח ויופי של תחליף לעוגת יום הולדת:


















קצת לפני חצות, ולפני שפרשנו מזרונים, שקי שינה והמון שמיכות על רצפת הסלון, הגיע הזמן לטקס יום ההולדת:
מתכוננת…
מבקשת משאלה:


ומכבה את הנרות:





ומעכשיו אין הפקות יום הולדת עד גיל 16, לפחות!
 
מזל טוב ילדה שלי.
 
ועוד שתי תמונות אחרונות לפני סיום,
 
של המעט שנשאר ממני בסוף הערב:
ושל החיוך של המאמן:

לפני המון המון המון זמן, כשנסעתי ל-CHA להציג את האותיות שלי (או לפני שנתיים, אם אתם מתעקשים על הדיוק) היה פה מבצע כרטיסים ענק, שבמסגרתו הנשמות הטובות שמסביבי עזרו לי להצטייד בהר של כרטיסים כדי שלא אסע בידיים ריקות.
 
ככה זה נראה היה אז:




אז נסעתי, וחזרתי, ובאיזשהו שלב שמתי את הכרטיסים שנשארו אחרי הנסיעה בקופסה על המדף בחנות, ומדי פעם כרטיסים נמכרו, או שנשלפו ממנה כשהייתי צריכה כרטיס (או כשאמא שלי היתה צריכה כרטיס) ומאז, מדי פעם, בעיקר כשלקוחות מתלוננים שחסר איזשהו סוג של כרטיסים (יום הולדת שמח, כרטיסים לגברים וכו') או שהמתקרב איזה חג, אני מתיישבת להכין קצת כרטיסים.
 
בשבת השתלבו כמה עניינים – גם זכרתי שהיו תלונות על מחסור בכרטיסים ליומולדת, גם הרגשתי רע וחסרת אנרגיה וגם ראיתי את פוסט הכרטיסים המקסים של הדרלינג והתקנאתי… אז ישבתי לכרטס.
 
אלו התוצאות:























עדיין מדגדגת לי הכרטֶסֶת בידיים. אין ספק שזה סוג של מחלה, אבל היא הרבה יותר נחמדה מהנזלת והשיעול שעדיין מציקים לי…
 
____________________
משהו קטן וטוב (סוף סוף!)
את רוב עבודת ההחתמה עשיתי עם פרח הדיו שהולך איתי כבר שמונה שנים, והיה בעצם הקנייה הראשונה בתחום (אוי, קנדה אהובתי…) ועדיין – הוא פעיל….
זה לטובת מי ששואל אותי כמה זמן דיו מחזיק. דיו איכותי – המון!

הנסיכה לומדת מתחילת השנה שעברה בתוכנית המחוננים בכרמיאל. זה אומר שיום אחד בשבוע, במקום ללכת לבית הספר הרגיל שלה, היא מגיעה ליום לימודים ב"מרכז מדע ודעת" שכשמו כן הוא. במחצית שהסתיימה זה עתה, למשל, היא למדה בקורסים הבאים: הבית ההנדסי (קורס שהתוצר שלו היה בניית מבנה שמתאים לדרישות מבחינת הגודל וקנה המידה), שפה ותרבות יפנית, מגדל בבל (שלל שפות, כולל איטלקית, גרמנית, צרפתית ולטינית…) ועוד משהו שאני לא זוכרת כרגע…
 
זה מקום חיובי באופן מיוחד, והשלט בכניסה שאומר "חוק חיוך חינם" מתאים לו מאוד.
 
מאז שהיא התחילה ללמוד שם (לפני שנה וחצי, כאמור) הבטחתי לתפור לה תיק שישמש ליום הלימודים הזה (שמחייב רק מחברת, קלמר ואוכל, כך שהילקוט ממש מוגזם עליו, אבל בכל זאת צריך תיק שמאפשר תכולה כלשהי).
 
בשנה שעברה פתחתי בפרוייקט מגלומני משהו, שנתקל בקשיים טכניים ונגנז. יכול להיות שיום אחד הוא יהיה בסיס למשהו אחר.
 
בחנוכה, כשהיינו בסדנת המיחזור ב"בעלי המלאכה" היא הכינה תיק גופייה מקסים וחשבה שהוא יוכל לעמוד במשימה, אבל היא גילתה שתיק עשוי טריקו לא ממש מחזיק בצורה טובה, וגם זה נגנז.
 
ואז קרו כמה דברים, די במקביל:
*נקלעתי לאיקאה, בלי לדעת שאני נופלת על היום האחרון של הסייל. זה היה די סיוט, אבל הקנייה הלא מתוכננת היחידה שלי היתה בד קנווס עבה ומודפס במחיר המצחיק של 9 ש"ח למטר. לקחתי שני מטר בלי שיהיה לי מושג מה אעשה איתם.
*הסתיימה המחצית הראשונה של הלימודים, ושבוע הפסקה עמד בפתח. שבוע שאפשר לנצל כדי לתפור תיק…
* נזכרתי שכשריבי  פרסמה את הרשומה על התיק שהכינה ל T42 התיק ממש מצא חן בעיני וחשבתי לעשות משהו דומה. פעם.
* עלה בדעתי שהקנווס שקניתי ממש מתאים לשאריות שנשארו לי מהבד ממנו תפרתי ציפיות לכריות הסלון שלנו.
 
עכשיו, מה היתה עושה אישה הגיונית ולא פרטצ'ניקית?
מרימה טלפון לחברה שלה, מבקשת קצת הסברים ומתכננת תיק.
מה לעשות שפרטצ'יה זה כאן?
בלי יותר מדי תכנון התחלתי לעבוד…
 
מכיוון שריבי אמרה שהתיק שיצא לה לא גדול, ואני רציתי תיק בגודל סביר, החלטתי ללכת על ריבועים יחסית גדולים. הגודל שלהם נקבע לפי גודל השאריות שהיו לי ומה שיכולתי להוציא מהן…
חתכתי ריבועים, סידרתי אותם על הרצפה, ניסיתי להבין איך זה יראה כשאקפל לחצי, וכשהחלטתי שהכל טוב אספתי עם סיכות והתחלתי לתפור.
הסאגה ארוכה וגם מביכה, אז אני אגיד רק שלפחות פעמיים מתוך השלוש שבהן פרמתי חלק די משמעותי נבעו מזה שטעיתי בכיוון הקיפול, ובעצם הכל היה תפור בסדר…
 
(מביך מספר 2 – כשעליתי במדרגות כדי להראות למאמן את היצירה, הוא לא ממש הבין למה תפרתי חזייה גדולה במיוחד…)
 
כשהכל היה תפור, כולל בטנה ורצועות, הסתבר ש:
א. הרצועות לא תפורות בכיוון הנכון
ב. כשמגדילים ככה את התיק, מקבלים שק, וחייבים להוסיף סגירה.
 
את כיוון הרצועות לא שיניתי. גם כי נמאס לי לפרום וגם כי באותו שלב לא בדיוק היה ברור לי מה בעצם הייתי צריכה לעשות (בינתיים הבנתי…)
 
ואת בעית השק פתרתי עם 5 לחצניות שסוגרות אותו, ועם עשרה כפתורים כתומים שנועדו להסתיר את תפירת הלחצניות.
 
הנסיכה מרוצה, וזה הרי מה שחשוב…
 
ולפני התמונות, תודה גדולה לריבי, שהייתה ההשראה, ותודה לאלין, שבזכותה הפסקתי לפחד מטלאים. 








שבת רגועה שתהיה לנו
לימור

מכינה עציצוני שתילה מנייר עיתון.כשינבטו הזרעים, אטמון אותם באדמה.נייר העיתון יתמוסס לתוך האדמה.והמילים?מילים קשות,מילים כואבות,מילים של חדשות.מה אני טומנת באדמה? מכינה עציצוני שתילה. מנייר עיתון?









 




חג שמח לאילנות וגם לנו!
 
לימור

 
לכבוד חודש המכתבים מנייר, ניסיתי לחשוב איזו מתנה אני יכולה לתת לכם, שתתניע את הרצון שלכם לשלוח למישהו כמה מילים ותעזור לכם לצאת לדרך.
 
אז השתעשתי ועיצבתי לכם שתי גלויות:
 




 
כל מה שנשאר לכם הוא להוריד את הקבצים מכאן, להדפיס על נייר עבה, לחתוך ולשלוח.
 
שתהיה לכולנו שבת נעימה ומשמחת
 
לימור

איזה כיף זה שקורים דברים!
 
אילנה מישראבלוג תפסה את קצה החוט ששיחררתי כשפירסמתי את אתגר חודש המכתבים, והפכה את זה לפרוייקט בישראבלוג. היא גם הגדילה לעשות ותרגמה את הפוסט של מרי רובינט קוואל, כך שמי שנשאר עם שאלות יוכל למצוא שם חלק מהתשובות.
 
אני מתכננת לכתוב סיכום בסוף החודש – מה שלחתי, מה הגיע, איך הגיבו, ויהיה מעניין לראות גם איך יתפתח הפרוייקט בישרא.
 
הוצאת גרף צעיר, שדרך הבלוג שלה נודע לי על האתגר, מציעה למשתתפים לכתוב מכתבים לגיבורי ספרי ההוצאה, ויש לציין שיש להם גיבורים שווים במיוחד. אני חושבת שהאהובה עלי מכולן היא מאיה, גיבורת "מסע אל ים הנהר" ואני חושדת שאף אחד לא יכתוב לה מכתבים, אז אולי אם אני אשאר בלי מישהו לכתוב לו אני אחשוב על זה…
 
שאלו אותי כל מיני שאלות והעירו הערות, אז הנה קצת תשובות והארות –
 
* מכתבים על נייר זה לא סביבתי. אילנה ענתה על זה בתגובות לפוסט שלה, אבל יש לי עוד משהו לומר בעניין – לצד מדדי איכות הסביבה, יש מקום להתייחס גם למדדי איכות חיים ורמות אושר, ואין ספק שהכמות הקטנה של נייר ש"תתבזבז" במהלך הפרוייקט הזה, תביא אושר ושמחה גדולים ושווים.
 
*איך מי שמקבל ממני מכתב ידע שהוא צריך לענות? צריך – הוא לא צריך. ההתחייבות לענות לכל מכתב שמקבלים היא שלנו, מי שלוקח על עצמו את האתגר, אבל באמת – אתם חושבים שתשלחו למישהו מכתב בדואר והוא לא יגיב?
 
*מכתבים זה נוסטלגיה וטוב שישארו בנוסטלגיה. מי שזה נכון עבורו, זה בסדר גמור. אני, כמו מרי רובינט קוואל, חושבת שבכתיבה של מכתב על נייר יש משהו מיוחד. צריך לבחור מה כותבים, בידיעה שייקח כמה ימים עד שזה יגיע, וזה עדיין צריך להיות רלוונטי; מדמיינים איך יגיב המקבל. אז בעיני מכתב זה לא סתם, זה רגע מיוחד שביני לבין מי שאני כותבת לו.
 
* צריך להגיד למישהו שמשתתפים? לא, אבל אפשר. אם יש לכם בלוג וכמוני, אתם לא ממש יודעים להשאיר דברים לעצמכם, מן הסתם תכתבו על זה. ואם לא ורק תכתבו מכתבים ותניעו קצת אנרגיה חיובית מסביבכם – גם טוב!
 
* יוצרות (ויש הרבה כאלו בעולמי) רגילות לקבל בדואר החלפות ומשלוחים של קניות. נכון. אבל קודם כל יש הרבה אנשים שאני מכירה ששייכים למעגלים אחרים וחוץ מזה – אלו בדרך כלל דברים שמגיעים בדואר רשום ומחייבים טיול לדואר. תחשבו על מעטפה דקיקה, שמחכה לכם בתיבת הדואר ומרחיבה לכם את הלב…
 
*למי כותבים?
תחשבו את מי מכתב מכם ישמח, ואם חסר לכם למי – הנה הכתובת שלי:




אבל אולי יש לכם למי לכתוב, ורק חסר לכם מצע מתאים לכתיבה?
אם ככה – מחר אני נחלצת לעזרה!
אני יודעת שהבטחתי את זה לאתמול ואז להיום, אבל העזרה הטכנית שלי התמוטטה מעייפות…
 
אני אשמח לשמוע מכם אם בחרתם לשלוח מכתבים ואיך היה לכם.
חודש מכתבים שמח!
לימור

כשהשיריונר הגיע לשבת הראשונה בבית, הוא הביא איתו מכתב מהמח"ט שמברך אותנו על זה שנעשינו הורים של חייל. החלק הכי טוב במכתב היה הדואר הצבאי…סוף סוף אפשר שלוח לחייל אהבה מהבית.
 
אז כתבתי מכתב.
מעטפה,
בול,
דואר צבאי.
ושלחתי.
 
עברו ארבע עשר חודשים.
המכתב טרם הגיע.
 
כשהשיריונר ניסה לברר עם הרס"ר ובשלישות אם הגיע מכתב בשבילו, אף אחד לא הבין על מה הוא מדבר.
מכתב?
למה שישלחו לך מכתב?
מה, אפשר להכניס במבה במכתב?
 
הבנתם את הרעיון?
 
מאז אני שולחת חבילות. כשממש נחה עלי הרוח אני מצרפת בתוכן מכתב קטן, כשפחות נחה עלי הרוח אני מנסה לפחות לכתוב משהו משעשע על החבילה מבחוץ.
 
אבל לא התייאשתי ואני מנסה שוב.
היום הראשון של פברואר,
המכתב הראשון
לחייל שלי.
 




ואני יודעת שהבטחתי הפתעה.
מסיבות טכניות היא נדחית למחר.
 
להתראות,
לימור