כשהשיריונר הגיע לשבת הראשונה בבית, הוא הביא איתו מכתב מהמח"ט שמברך אותנו על זה שנעשינו הורים של חייל. החלק הכי טוב במכתב היה הדואר הצבאי…סוף סוף אפשר שלוח לחייל אהבה מהבית.
אז כתבתי מכתב.
מעטפה,
בול,
דואר צבאי.
ושלחתי.
עברו ארבע עשר חודשים.
המכתב טרם הגיע.
כשהשיריונר ניסה לברר עם הרס"ר ובשלישות אם הגיע מכתב בשבילו, אף אחד לא הבין על מה הוא מדבר.
מכתב?
למה שישלחו לך מכתב?
מה, אפשר להכניס במבה במכתב?
הבנתם את הרעיון?
מאז אני שולחת חבילות. כשממש נחה עלי הרוח אני מצרפת בתוכן מכתב קטן, כשפחות נחה עלי הרוח אני מנסה לפחות לכתוב משהו משעשע על החבילה מבחוץ.
אבל לא התייאשתי ואני מנסה שוב.
היום הראשון של פברואר,
המכתב הראשון
לחייל שלי.
ואני יודעת שהבטחתי הפתעה.
מסיבות טכניות היא נדחית למחר.
להתראות,
לימור