ציטטה אהובה עלי מהספר האהוב "מעשה במעשה" (שכבר סיפרתי לכם כמה אני אוהבת מזמן מזמן) אומרת (מצוטט לגמרי מהזיכרון, אז בטוח לא במדויק) שאם יש לך דודה שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב, לפעמים אתה מוכרח לאכול מכלי זהב…או במילים אחרות – כשצריך אז צריך…
באופן מצער ביותר אין לי דודה שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב…
אבל יש לי בבית איש יקר שבין יתר עיסוקיו מפתח אפליקציות לטלפונים חכמים, וכשיום אחד הוא בא ואמר שהוא חושב שיצטרך לקנות לי אייפון, כדי שיוכל לבדוק את האפליקציות כמו שצריך, נזכרתי במלך פאליז שנאלץ לאכול מכלי זהב… כאמור – אם צריך אז צריך…
עם זאת, כשהגעתי למרכז השרות של אוראנג' והבנתי שהאייפון מגיע נטול אחריות באופן די גורף, נכנסתי קצת ללחץ. מי שמכיר אותי יודע שכבוד לרכוש זה לא הצד החזק שלי, והחפצים שלי נזרקים לכל עבר, נשפכים בתיק ובאופן כללי מקבלים יחס די מחפיר. הטלפון הישן שלי נפל עשרות פעמים (מה שאולי מסביר את העובדה שאחרי שהיה אצלי 18 חודשים הוא הפסיק לגמרי להשמיע צלילים…) כך שהמחשבה על מכשיר יקר למדי ונטול אחריות הכניסה אותי ללחץ מובן.
זו הסיבה לכך שעוד באותו ערב התיישבתי לתפור לו "כיסוי של חננות" כהגדרת נתנאלה, או "אפונדה"…
הלכתי על לבד בשתי שכבות, בתקווה שזה יספיק, ומסיבה לא ברורה (חוץ מההנאה שבשימוש באותיות) הוספתי את השם שלי. כמו שהנסיכה שאלה – את באמת חושבת שמישהו יתבלבל עם זה???
ומצד שני:
הכשל היחיד, שזוהה בערך חמש שניות אחרי שסיימתי, הוא שלא חשבתי לתפור לו סגירה, מה שאומר שכשאני זורקת אותו לתיק אני צריכה לשים לב שהוא לא הפוך, כי אחרת הטלפון נופל החוצה…
כשהשיריונר ראה את היצירה, ישר הוא ביקש אחד כזה לעצמו. הפעם כבר הייתי חכמה ותפרתי גם רצועה לסגירה, וכל מה שנשאר לו לעשות היה להוסיף את הסקוטש לסגירה, כי לי לא היה בבית אבל לו יש כזה בבסיס! בחור מצוייד להפליא!
אז הנה הכיסוי שלו:
תמיד כשאני עובדת עם לבד אני נהנית מכמה זה חומר ידידותי לפרוייקטים כאלו!
שבת נעימה שתהיה לכם,
אני מתכננת לבקר בקבלת השבת בתמרת, לראות את משחקי הרעב עם הפרופסור ולהגיע מחר בבוקר לחדר כושר.
מה איתכם?
לימור
*אפונדה – התמוגגתי מספר הפנטזיה המקסים של רוני אשכול "עלמא" וכל המילים החדשות שהמציאה הוסיפו מאוד לחוויית הקריאה ולתחושת הקסם שאופפת את הספר (לא קסם במובן MAGIC אלא דווקא כזה שכולו CHARM). אחת המילים בהן התאהבתי היא האפונדה. אז הנה השמשתי אותה לצריכים שלי. ותודה לרוני על ספר שהוא חווייה!
חודש: מרץ 2012
באמצע העומס…
באמצע התקופה העמוסה שנפלה עלי (והתבטאה גם בפוסטים שכתבתי רק בראש שלי ולא כאן…) הגיע אלי ארגז מלא בדפים 15*15 של חברת Authentique. שמונה סדרות קטנות, של ארבעה דפים דו צדדיים כל אחת, והצבעים שלהם חמים והדוגמאות נעימות, ואני שכחתי את העומס והתיישבתי לשחק…
לפני כמה שנים עמדתי אצל נתנאלה (האמת אצל ההורים שלה, באירוע סדנאות כלשהו) עם חבילה של דפים קטנים, ונתנאלה הזכירה לי שאני במעצבת דפי אלבום וכדאי שאקח דפים בגודל 30*30. אז החלפתי את החבילה שהחזקתי. מרבית הדפים מהחבילה ההיא עדיין אצלי, שלמים. לעומת זאת, את החבילות של הדפים הקטנים אני מכניסה לשימוש כמעט מיידי. יש בהם משהו נחמד ומזמין – אני לא יודעת אם אלו ההדפסים הקטנים יותר או עצם הגודל הזה שמרגיש פחות "בזבוז" להשתמש בו, אבל אני מוצאת את עצמי נהנית מהם במיוחד.
אז הכנתי קצת כרטיסי ברכה לחג…
מסדרת BLUSH הרומנטית:
מסדרת DELIGHT העליזה:
מסדרת fair weather שמשלבת כחולים וצהובים לתחושה אביבית:
מסדרת endless, בצבעי בנים:
ומסדרת poised, שהיתה הסימן לסיום המשחקים, בינתיים, כי העומס הזכיר את קיומו…
הדפים דו צדדיים כאמור, בגודל 15*15. מצד אחד הדפס והצד השני חלק, עם צבע מיושן משהו. באופן כללי לכל הדפים יש תחושה מדוסטרסת משהו והם ממש נעימים לעבודה.
ומכיוון שהזדמן לי לרכוש אותם במבצע רציני, אני מעבירה את המחיר המצויין אליכם.
סטים של 24 דפים, שמונה דוגמאות, 3 דפים מכל דוגמה, יעלו לכם 20 ש"ח (זה סט שעולה בארה"ב 7 דולר, למי שרוצה להבין את משמעות ההנחה) וסט של 32 דפים – אחד מכל דוגמה – יעלה לכם 25 ש"ח.
ולאור ההארות שקיבלתי – הקנייה היא כמובן בחנות של "קסם שימושי" www.kesem-art.com
מהרו והזמינו – הכמויות מוגבלות.
ושיהיה לכולנו חג שמח, צבעוני ומלא חירות!
לימור
סיפור אגדה
פעם, מזמן, טיילנו הנסיכה ואני בדיזינגוף סנטר ונתקלנו בחנות קומיקס. הנסיכה, שגם בגיל שש ומשהו הכירה את נפש אחיה הפרופסור, הציעה שנקנה לו ספר, אז נכנסנו.
למרות שאני אמא די מעורבת (ויש שיגידו מתערבת…) ממש אין לי מושג לגבי ספרי המנגה והאנימה שהבן שלי קורא (אני חושבת שאני עושה את שלי בזה שאני מסוגלת להסביר מה זה בכלל מנגה..), אז התייעצתי עם המוכר והלכנו בעיקר על מה שחדש, כדי לוודא שזה משהו שהפרופסור טרם קרא (כי אנשים שגרים בגליל הרחוק, עדיף להם שלא יקנו דברים שדורשים החלפה דווקא בתל אביב…). הנסיכה היתה הפוסקת הסופית וכך יצאנו מהחנות עם הספר הראשון בסדרת fairy tale :
הבחירה היתה כנראה מוצלחת כי לפני שנה וחצי החלה סאגת ג'לאל, שבאה לסיומה (הזמני) ביום חמישי האחרון.
הפרופסור הגיע אלי עם שאלה תמימה:
"נכון שזה לא יהיה מסובך מדי לתפור לי מעיל לתחפושת?"
וגם:
"אם תלמדי אותי לתפור במכונה ותנחי אותי, אני אתפור את הרוב"
עכשיו, בואו נבהיר עניינים – עד לפני שנתיים ומשהו לא תפרתי בכלל וגם היום, כשאני הרבה יותר מיומנת, אני נלחצת מפרוייקטים מגלומניים בתחום התפירה.
בואו נבהיר עניינים 2 – אני פרטצ'ניקית. וגם לא יודעת להעתיק קווים באופן ישר ובטח לא לגזור אותם מדוייק, כך שתפירת בגד אמיתי נראתה לי לא ממש מעשית.
הבהרתי עניינים לפרופסור – בלי גזרה אני לא תופרת כלום.
הפרופסור היה בי"ב, מה שלגבי אנשים אחרים גורם בטח לחשוב על לו"ז צפוף של לימודים, אבל לגביו זה אמר לו"ז לא ברור שהסתכם בהזמנת פאה כחולה ובאי הזמנת גזרה כי הוא התמרח עם זה כל כך עד שפורים הגיע.
חשבתי שקיבלתי פטור מהסאגה…
אבל לפרופסורים יש זיכרון ארוך.
לפני חודשיים גיליתי בדף הפייסבוק שלי קישור לגזרה של מקטורן קצר והערה של הפרופסור שלדעתו להאריך את זה זה לא סיפור. וגם להוסיף לזה קפוצ'ון. אה… וגם צריך לקנות חולצה ירוקה ולתפור לה סרט ירוק וריצ'רצ'. סיפור אגדה? זה נשמע יותר ויותר כמו סיפור אימים…
אבל לדעת הפרופסור זה ממש לא סיפור…
ועכשיו הוא גם לא בבית כדי ללמוד איך לתפור ולעשות את רוב העבודה…
ואין לו נטייה לעגל פינות וגם לא ממש להבין שלהעביר בגדים מצויירים לבד אמיתי זה לא תמיד מעשי, ושגם אם זה יהיה בערך זה יהיה בסדר. הוא לא ממש מאמין בבערך, כפי שעוד יסתבר בהמשך.
הזמנתי שתי גזרות של בורדה – אחת של המקטורן הקצר ואחת של רובין הוד, לטובת הקפוצ'ון שעל השכמייה של רובין. שילמתי על שתי הגזרות פחות ממה ששילמתי על המשלוח שלהן, שהיה די שערורייתי וחיכיתי.
את שבוע חופשת הסמסטר של הפרופסור ניצלתי כדי ליסוע לנחלת בינימין ולקנות הרבה הרבה הרבה יותר מדי בד, וגם 5 מטר סאטן לבטנה שבסוף בכלל לא תפרתי…
וכל הזמן הזה המשכתי לחשוש מהמשימה,
אז תפרתי את התחפושת של הנסיכה, שמאחר שהיתה לפי הגזרה בלי שינויים כמעט, נראתה לי פחות מפחידה.
בסוף השבוע שעבר, כשהפרופסור הגיע הביתה מדדתי אותו מכל הכיוונים והעתקתי/שיניתי את הגזרה באופן אינטואיטיבי, בתקווה שההיגיון הפנימי שלי אכן הגיוני.
אחרי זה, כדי לחלוק את האשמה אם זה לא יצא טוב, הושבתי אותו להעתיק את הגזרות אל הבד ולגזור אותו.
ביום שבת הפרופסור אייש את החנות ועבד על האביזרים, בזמן שאני ביליתי משהו כמו שמונה שעות על תפירה של כל העניין.
אני לא חושבת שהיה מישהו יותר בהלם ממני על זה שבסוף יצא מזה מעיל…
ככה נראית הדמות שבה מדובר jellal fernandes:
וככה נראית הגרסה המקומית, בצילומים הלא משהו שהגיעו מתל אביב:
כמו שכתבתי, הפרופסור לא מאמין בקיצורי דרך. גם כשמדובר בעבודה שלו…זה אומר שלטובת אביזרי התחפושת הוא השקיע שעות רבות, שכללו יצירת מגפיים על ידי עטיפת נעליים ישנות בסול, חיתוכי שבלונות מטפט שקוף לטובת הקעקוע על הפנים והדוגמה על המעיל ו…שיא השיאים, למרות שהתוכנית היתה לצייר את הדוגמה על המעיל עם טוש זהב, בסוף הוא גם רקם אותה. הנה הקלוז-אפ:
תמה ונשלמה סאגת ג'לאל, לפחות לגבי.
הוא מתכנן לשחזר את התחפושת הזו בכל כנסי האנימה בשנים הקרובות…
בפייסבוק מישהי ביקשה היום שאנשים יכתבו לה מה זה הורות בשבילם. מה שקופץ לראש.
אני כתבתי "מאפשרת".
מ.ש.ל
עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה
נתנאלה ואני הולכות כבר דרך ארוכה ביחד, מהרבה לפני שהשם נתנאלה נהיה מותג ומלפני שאני הבנתי שאני פייה (ובגלל זה היא היחידה שעדיין קוראת לי עכבר, לזכר ימים עברו…)
אני חושבת שעם הזמן, מלבד חברות שמתחשלת ומתחזקת ללא הרף, הבנו גם שטוב לנו להקשיב אחת לשנייה.
לכן, למרות שהיו לי מלוא הכוונות להגיע ליריד "home sweet home" בתור סטודנטית חופשייה (אחרי שביריד האביבי הקודם עבדתי קשה ובכל זאת נהניתי מאוד), כשנתנאלה התחילה לפתות אותי להגיע ליריד על תקן "הפתעה" התפתיתי, כמובן. כי מי לא רוצה ליפול בקטגוריית ההפתעות, ועוד אצל נתנאלה?
דרך ארוכה אני הולכת גם עם מיכל המקסימה, שמאחורי המותג "מעגלות" – העיברות המקורי שלה למושג "מנדלה". בכל פעם שאנחנו מצליחות לתפוס לנו שיחה קצת יותר ארוכה, התובנות וההארות מתגלגלות בחדר, ואם רק היה לנו זמן להגשים את כל המיזמים שמתגלגלים לנו מהפה כמו פנינים, איזה סיפור נפלא היינו ביחד…
אז אני אגיע ליריד עם החוברות המקסימות של מיכל, וגם עם עפרונות אקוורל כדי שתוכלו לצאת עם מתנה מושלמת, ואם יהיה לנו מזל ואלילות הדפוס יעשו מלאכתן נאמנה, אז ביום חמישי בבוקר, כמה שעות לפני שאצא לדרך, יצאו מהדפוס החוברות החדשות דנדשות שמיכל הכינה לקראת האביב.
להתראות ביריד!
לימור
ירוק בעיניים
השורשים של האהבה שלנו לכל מה שהוא אירי (חוץ ממזג האוויר…) אינם ברורים ממש, אבל זה לא הופך אותה לפחות חזקה. ככה שאין מה להתפלא, כנראה, שהשנה, במסגרת פינתנו "תחפושות שאף אחד לא חשב עלהן קודם" {המהדורות הקודמות כללו פירטית ורודה ומעצבת/תופרת} הודיעה הנסיכה שהיא מתחפשת לשדונית אירית.
או-קיי. מה זה אומר?
גם לה זה לא היה ברור בהתחלה.
כיוון שלטובת התחפושת של הפרופסור, שעוד תזכה לפוסט {בהנחה שהוא יעמוד בהתחייבות שלו וידאג לי לתמונות. אם הוא יפשל יבוא במקום זה פוסט על הלוויה שלו…} הזמנתי גזרות של בורדה ואחת מהן היתה לתחפושת של רובין הוד, מייד גייסתי את אותה תחפושת לטובת השדונית.
חולצה לסטן ירוק ושכמייה מבד סינטטי מאוד (כמו שגיליתי כשגיהצתי בו חור גדול…) ודמוי עור. הבד מקסים ומושלם למשימה, ורק חבל שאין לי מושג איך קוראים לו… בשכמייה הזו אני ממש גאה, ומאחר שכבר שנים אני חולמת על תלבושת של פייה סנדקית, כמו בסינדרלה, אולי אני אנצל את הגזרה שוב, בשנה הבאה.
ביקור בקריון השבוע עזר לנו לעשות השלמות אביזרים – חגורת עור חומה, עגילים ירוקים מנצנצים מאוד ("אמא, אלו צריכים להיות עגילים צמודים ודי פשוטים. שדונים איריים הם לא מפוארים…") צמיד ירוק ומסכה שהגיעה בכחול ונצבעה באדיבות אמא.
והבוקר היא קמה לתחייה, השדונית שלי:
הסיכה, שבאה לחפות על זה שהחולצה גדולה (גזרת מבוגרים הזמנתי…), נקנתה בחנות הקלטית הנורא יקרה בביקור שלנו בצרפת, לפני שנות דור…
וכמעט הכי חשוב – התווית…
פורים שמח שיהיה לכולנו,
השמש כבר משתפת פעולה!
הנשים החדשות בחיי
אני מאוד אוהבת להשתתף בסדנאות. ללמוד דברים חדשים, לפגוש חברות חדשות (והרבה פעמים חברות ותיקות) ולהתאוורר. זה תמיד עושה טוב לי וליצירתיות שלי, ותמיד זה מוסיף ליצירה שלי אפילו אם לכאורה אין כל קשר בין נושא הסדנה לדברים שבהם אני עוסקת.
מזל גדול מספר 1 – לשמחתי, יש לי גם עזר כנגד נדיב ואוהב, שמוכן למלא את מקומי בחנות כדי שאוכל לשוטט לי בארץ ולהתפנק בחנות.
מזל גדול מספר 2 – המרחק מיובלים לתל אביב קטן בהרבה מהמרחק מתל אביב ליובלים, כך שגם העובדה שמרבית הסדנאות מתקיימות באזור המרכז לא ממש מרתיעה אותי.
מכל אלו אפשר להבין למה, לאחר שביררתי שלמאמן אין פגישות ועניינים, נרשמתי בשמחה לסדנת צביעת בובות קרמיקה של פוגי נעים, שהתקיימה אצל דפי ממסטיקים. גם סדנה חדשה, גם ביקור אצל דפי וגם הזדמנות לאסוף את הבירה שהזמנתי מ"הדובים" – שילוב ראוי!
רוצה מרפי ויום לפני הסדנה קיבלתי הזמנה דחופה ממש לאלבום. זה כמובן לא אומר שביטלתי את השתתפותי, זה רק אומר שכל הדרך רטנתי לעצמי שמה אני צריכה את זה בכלל, וסתם אני אלחץ עכשיו,ולמה בכלל נרשמתי לסדנת צביעה כשאני לא ממש אוהבת את העניין… מבינים את רוח הדברים?
לשמחתי, בשנייה שנכנסתי פגשתי חברות אהובות, והחיבוקים של מלי, ורדה, יפעת ודפי הבהירו לי למה בדיוק אני עושה את זה לעצמי בכל פעם מחדש.
ואז באה פוגי…
במאמר מוסגר אני חייבת לציין שהגעתי בלי מצלמה לסדנה וגם לא חשבתי בכלל על צילומים. בדרך הביתה עלה בדעתי גודל המחדל (נסיעה של שעתיים וחצי בפקקים משאירה הרבה זמן למחשבות… הפעם הנסיעה הוכיחה שאכן הדרך מתל אביב צפונה ארוכה יותר משמעותית…) וכתבתי לפוגי מייל בו ביקשתי תמונה אחת של הבובות לפני צביעת פנים וגלזורה, כדי שאוכל להראות לכם "לפני" ו"אחרי". פוגי הגדילה לעשות ושלחה צרור תמונות ובזכותה הפוסט הזה יהיה הרבה יותר עשיר.
אם אתם רוצים ממש להבין את התהליך של יצירת הבובות, פוגי פרסמה אצלה בבלוג פוסט מפורט ומעניין מאוד של "מאחורי הקלעים". כאן תקבלו את התקציר של מי שבאה אל המוכן…
מאחר שהבובות נוצקות אחת אחת, היינו צריכות להודע מראש איזו בובה נצטרך לצבוע. מכיוון שהיה לי זמן לקטר לעצמי בנסיעה לרעננה, הספקתי גם להתחרט על הבחירה שלי… לשמחתי לפוגי היתה דקוגרציה שימושית נוספת וכך התאפשר לי להחליף את המיועדת.
ככה זה נראה בהתחלה – דקוגרציה שימושית ושתי בבושקות, שרופות שריפה ראשונה (ביסק) וממתינות לקבל חיים צבעוניים:
הצביעה נעשית בצבעי קרמיקה שמאוד משנים את הצבע שלהם אחרי הגלזורה והשריפה שהנייה, כך שבעצם יש כאן סוג של עבודה "על עיוור", בטח בפעם הראשונה שמתנסים בזה. מצד שני, בגלל שהצבע נספג בחומר יש משהו מאוד נעים בצביעה הזו, מאוד עדין.
אז צבעתי בהנאה, אבל סירבתי לצייר תווי פנים לכל השלוש. את זה השארתי לידיים הטובות של פוגי.
ככה הן נראו כשסיימתי איתן והלכתי לחפש לי אוצרות במדפים של דפי:
וככה הן נראו אחרי שקיבלו חיים מידיה של פוגי:
מאוד שיעשע אותי לזהות בפוסט "מאחורי הקלעים" את הדקוגרציה שלי נטבלת בגלזורה:
ואחרי המהפך שמחוללות מעל 1000 מעלות ו-15 שעות בתנור:
אין ספק שעל הפנים שלה רואים מה קורה כשאין מושג מה הצביעה עושה וכמה צבע נספג בחומר. אולי נשתמש בה בפרסומות של האגודה למלחמה בסרטן כנגד נזקי שמש… או שנקרא לה תפוזינה…
אבל אל תטעו – אני אוהבת!
גם במה שיצא וגם בתהליך, ועכשיו רק נשאר לי למצוא זמן ולקחת את הנסיכה לסדנה בשתיים.
תודה ענקית לפוגי, גם על התהליך וגם על התמונות הנהדרות!
וכמובן – לגפי אשר על האירוח ותה הצמחים…
שבוע טוב שיהיה לנו!
לימור