אני מאוד אוהבת להשתתף בסדנאות. ללמוד דברים חדשים, לפגוש חברות חדשות (והרבה פעמים חברות ותיקות) ולהתאוורר. זה תמיד עושה טוב לי וליצירתיות שלי, ותמיד זה מוסיף ליצירה שלי אפילו אם לכאורה אין כל קשר בין נושא הסדנה לדברים שבהם אני עוסקת.
מזל גדול מספר 1 – לשמחתי, יש לי גם עזר כנגד נדיב ואוהב, שמוכן למלא את מקומי בחנות כדי שאוכל לשוטט לי בארץ ולהתפנק בחנות.
מזל גדול מספר 2 – המרחק מיובלים לתל אביב קטן בהרבה מהמרחק מתל אביב ליובלים, כך שגם העובדה שמרבית הסדנאות מתקיימות באזור המרכז לא ממש מרתיעה אותי.
מכל אלו אפשר להבין למה, לאחר שביררתי שלמאמן אין פגישות ועניינים, נרשמתי בשמחה לסדנת צביעת בובות קרמיקה של פוגי נעים, שהתקיימה אצל דפי ממסטיקים. גם סדנה חדשה, גם ביקור אצל דפי וגם הזדמנות לאסוף את הבירה שהזמנתי מ"הדובים" – שילוב ראוי!
רוצה מרפי ויום לפני הסדנה קיבלתי הזמנה דחופה ממש לאלבום. זה כמובן לא אומר שביטלתי את השתתפותי, זה רק אומר שכל הדרך רטנתי לעצמי שמה אני צריכה את זה בכלל, וסתם אני אלחץ עכשיו,ולמה בכלל נרשמתי לסדנת צביעה כשאני לא ממש אוהבת את העניין… מבינים את רוח הדברים?
לשמחתי, בשנייה שנכנסתי פגשתי חברות אהובות, והחיבוקים של מלי, ורדה, יפעת ודפי הבהירו לי למה בדיוק אני עושה את זה לעצמי בכל פעם מחדש.
ואז באה פוגי…
במאמר מוסגר אני חייבת לציין שהגעתי בלי מצלמה לסדנה וגם לא חשבתי בכלל על צילומים. בדרך הביתה עלה בדעתי גודל המחדל (נסיעה של שעתיים וחצי בפקקים משאירה הרבה זמן למחשבות… הפעם הנסיעה הוכיחה שאכן הדרך מתל אביב צפונה ארוכה יותר משמעותית…) וכתבתי לפוגי מייל בו ביקשתי תמונה אחת של הבובות לפני צביעת פנים וגלזורה, כדי שאוכל להראות לכם "לפני" ו"אחרי". פוגי הגדילה לעשות ושלחה צרור תמונות ובזכותה הפוסט הזה יהיה הרבה יותר עשיר.
אם אתם רוצים ממש להבין את התהליך של יצירת הבובות, פוגי פרסמה אצלה בבלוג פוסט מפורט ומעניין מאוד של "מאחורי הקלעים". כאן תקבלו את התקציר של מי שבאה אל המוכן…
מאחר שהבובות נוצקות אחת אחת, היינו צריכות להודע מראש איזו בובה נצטרך לצבוע. מכיוון שהיה לי זמן לקטר לעצמי בנסיעה לרעננה, הספקתי גם להתחרט על הבחירה שלי… לשמחתי לפוגי היתה דקוגרציה שימושית נוספת וכך התאפשר לי להחליף את המיועדת.
ככה זה נראה בהתחלה – דקוגרציה שימושית ושתי בבושקות, שרופות שריפה ראשונה (ביסק) וממתינות לקבל חיים צבעוניים:
הצביעה נעשית בצבעי קרמיקה שמאוד משנים את הצבע שלהם אחרי הגלזורה והשריפה שהנייה, כך שבעצם יש כאן סוג של עבודה "על עיוור", בטח בפעם הראשונה שמתנסים בזה. מצד שני, בגלל שהצבע נספג בחומר יש משהו מאוד נעים בצביעה הזו, מאוד עדין.
אז צבעתי בהנאה, אבל סירבתי לצייר תווי פנים לכל השלוש. את זה השארתי לידיים הטובות של פוגי.
ככה הן נראו כשסיימתי איתן והלכתי לחפש לי אוצרות במדפים של דפי:
וככה הן נראו אחרי שקיבלו חיים מידיה של פוגי:
מאוד שיעשע אותי לזהות בפוסט "מאחורי הקלעים" את הדקוגרציה שלי נטבלת בגלזורה:
ואחרי המהפך שמחוללות מעל 1000 מעלות ו-15 שעות בתנור:
אין ספק שעל הפנים שלה רואים מה קורה כשאין מושג מה הצביעה עושה וכמה צבע נספג בחומר. אולי נשתמש בה בפרסומות של האגודה למלחמה בסרטן כנגד נזקי שמש… או שנקרא לה תפוזינה…
אבל אל תטעו – אני אוהבת!
גם במה שיצא וגם בתהליך, ועכשיו רק נשאר לי למצוא זמן ולקחת את הנסיכה לסדנה בשתיים.
תודה ענקית לפוגי, גם על התהליך וגם על התמונות הנהדרות!
וכמובן – לגפי אשר על האירוח ותה הצמחים…
שבוע טוב שיהיה לנו!
לימור