השורשים של האהבה שלנו לכל מה שהוא אירי (חוץ ממזג האוויר…) אינם ברורים ממש, אבל זה לא הופך אותה לפחות חזקה. ככה שאין מה להתפלא, כנראה, שהשנה, במסגרת פינתנו "תחפושות שאף אחד לא חשב עלהן קודם" {המהדורות הקודמות כללו פירטית ורודה ומעצבת/תופרת} הודיעה הנסיכה שהיא מתחפשת לשדונית אירית.
או-קיי. מה זה אומר?
גם לה זה לא היה ברור בהתחלה.
כיוון שלטובת התחפושת של הפרופסור, שעוד תזכה לפוסט {בהנחה שהוא יעמוד בהתחייבות שלו וידאג לי לתמונות. אם הוא יפשל יבוא במקום זה פוסט על הלוויה שלו…} הזמנתי גזרות של בורדה ואחת מהן היתה לתחפושת של רובין הוד, מייד גייסתי את אותה תחפושת לטובת השדונית.
חולצה לסטן ירוק ושכמייה מבד סינטטי מאוד (כמו שגיליתי כשגיהצתי בו חור גדול…) ודמוי עור. הבד מקסים ומושלם למשימה, ורק חבל שאין לי מושג איך קוראים לו… בשכמייה הזו אני ממש גאה, ומאחר שכבר שנים אני חולמת על תלבושת של פייה סנדקית, כמו בסינדרלה, אולי אני אנצל את הגזרה שוב, בשנה הבאה.
ביקור בקריון השבוע עזר לנו לעשות השלמות אביזרים – חגורת עור חומה, עגילים ירוקים מנצנצים מאוד ("אמא, אלו צריכים להיות עגילים צמודים ודי פשוטים. שדונים איריים הם לא מפוארים…") צמיד ירוק ומסכה שהגיעה בכחול ונצבעה באדיבות אמא.
והבוקר היא קמה לתחייה, השדונית שלי:
הסיכה, שבאה לחפות על זה שהחולצה גדולה (גזרת מבוגרים הזמנתי…), נקנתה בחנות הקלטית הנורא יקרה בביקור שלנו בצרפת, לפני שנות דור…
וכמעט הכי חשוב – התווית…
פורים שמח שיהיה לכולנו,
השמש כבר משתפת פעולה!