פעם, מזמן, טיילנו הנסיכה ואני בדיזינגוף סנטר ונתקלנו בחנות קומיקס. הנסיכה, שגם בגיל שש ומשהו הכירה את נפש אחיה הפרופסור, הציעה שנקנה לו ספר, אז נכנסנו.
למרות שאני אמא די מעורבת (ויש שיגידו מתערבת…) ממש אין לי מושג לגבי ספרי המנגה והאנימה שהבן שלי קורא (אני חושבת שאני עושה את שלי בזה שאני מסוגלת להסביר מה זה בכלל מנגה..), אז התייעצתי עם המוכר והלכנו בעיקר על מה שחדש, כדי לוודא שזה משהו שהפרופסור טרם קרא (כי אנשים שגרים בגליל הרחוק, עדיף להם שלא יקנו דברים שדורשים החלפה דווקא בתל אביב…). הנסיכה היתה הפוסקת הסופית וכך יצאנו מהחנות עם הספר הראשון בסדרת fairy tale :
הבחירה היתה כנראה מוצלחת כי לפני שנה וחצי החלה סאגת ג'לאל, שבאה לסיומה (הזמני) ביום חמישי האחרון.
הפרופסור הגיע אלי עם שאלה תמימה:
"נכון שזה לא יהיה מסובך מדי לתפור לי מעיל לתחפושת?"
וגם:
"אם תלמדי אותי לתפור במכונה ותנחי אותי, אני אתפור את הרוב"
עכשיו, בואו נבהיר עניינים – עד לפני שנתיים ומשהו לא תפרתי בכלל וגם היום, כשאני הרבה יותר מיומנת, אני נלחצת מפרוייקטים מגלומניים בתחום התפירה.
בואו נבהיר עניינים 2 – אני פרטצ'ניקית. וגם לא יודעת להעתיק קווים באופן ישר ובטח לא לגזור אותם מדוייק, כך שתפירת בגד אמיתי נראתה לי לא ממש מעשית.
הבהרתי עניינים לפרופסור – בלי גזרה אני לא תופרת כלום.
הפרופסור היה בי"ב, מה שלגבי אנשים אחרים גורם בטח לחשוב על לו"ז צפוף של לימודים, אבל לגביו זה אמר לו"ז לא ברור שהסתכם בהזמנת פאה כחולה ובאי הזמנת גזרה כי הוא התמרח עם זה כל כך עד שפורים הגיע.
חשבתי שקיבלתי פטור מהסאגה…
אבל לפרופסורים יש זיכרון ארוך.
לפני חודשיים גיליתי בדף הפייסבוק שלי קישור לגזרה של מקטורן קצר והערה של הפרופסור שלדעתו להאריך את זה זה לא סיפור. וגם להוסיף לזה קפוצ'ון. אה… וגם צריך לקנות חולצה ירוקה ולתפור לה סרט ירוק וריצ'רצ'. סיפור אגדה? זה נשמע יותר ויותר כמו סיפור אימים…
אבל לדעת הפרופסור זה ממש לא סיפור…
ועכשיו הוא גם לא בבית כדי ללמוד איך לתפור ולעשות את רוב העבודה…
ואין לו נטייה לעגל פינות וגם לא ממש להבין שלהעביר בגדים מצויירים לבד אמיתי זה לא תמיד מעשי, ושגם אם זה יהיה בערך זה יהיה בסדר. הוא לא ממש מאמין בבערך, כפי שעוד יסתבר בהמשך.
הזמנתי שתי גזרות של בורדה – אחת של המקטורן הקצר ואחת של רובין הוד, לטובת הקפוצ'ון שעל השכמייה של רובין. שילמתי על שתי הגזרות פחות ממה ששילמתי על המשלוח שלהן, שהיה די שערורייתי וחיכיתי.
את שבוע חופשת הסמסטר של הפרופסור ניצלתי כדי ליסוע לנחלת בינימין ולקנות הרבה הרבה הרבה יותר מדי בד, וגם 5 מטר סאטן לבטנה שבסוף בכלל לא תפרתי…
וכל הזמן הזה המשכתי לחשוש מהמשימה,
אז תפרתי את התחפושת של הנסיכה, שמאחר שהיתה לפי הגזרה בלי שינויים כמעט, נראתה לי פחות מפחידה.
בסוף השבוע שעבר, כשהפרופסור הגיע הביתה מדדתי אותו מכל הכיוונים והעתקתי/שיניתי את הגזרה באופן אינטואיטיבי, בתקווה שההיגיון הפנימי שלי אכן הגיוני.
אחרי זה, כדי לחלוק את האשמה אם זה לא יצא טוב, הושבתי אותו להעתיק את הגזרות אל הבד ולגזור אותו.
ביום שבת הפרופסור אייש את החנות ועבד על האביזרים, בזמן שאני ביליתי משהו כמו שמונה שעות על תפירה של כל העניין.
אני לא חושבת שהיה מישהו יותר בהלם ממני על זה שבסוף יצא מזה מעיל…
ככה נראית הדמות שבה מדובר jellal fernandes:
וככה נראית הגרסה המקומית, בצילומים הלא משהו שהגיעו מתל אביב:
כמו שכתבתי, הפרופסור לא מאמין בקיצורי דרך. גם כשמדובר בעבודה שלו…זה אומר שלטובת אביזרי התחפושת הוא השקיע שעות רבות, שכללו יצירת מגפיים על ידי עטיפת נעליים ישנות בסול, חיתוכי שבלונות מטפט שקוף לטובת הקעקוע על הפנים והדוגמה על המעיל ו…שיא השיאים, למרות שהתוכנית היתה לצייר את הדוגמה על המעיל עם טוש זהב, בסוף הוא גם רקם אותה. הנה הקלוז-אפ:
תמה ונשלמה סאגת ג'לאל, לפחות לגבי.
הוא מתכנן לשחזר את התחפושת הזו בכל כנסי האנימה בשנים הקרובות…
בפייסבוק מישהי ביקשה היום שאנשים יכתבו לה מה זה הורות בשבילם. מה שקופץ לראש.
אני כתבתי "מאפשרת".
מ.ש.ל