חודש: אפריל 2012

בשבת בבוקר זכיתי לביקור של שני פקחים חביבים ממשרד התמ"ת.
 
הם הזדהו, הראו תעודות ושאלו שאלות על העסק.
 
ואז הגיע השוס.
 
"את מוכרת בשבת?"
 
– אם ייכנסו אנשים וירצו לקנות, אני אמכור להם.
 
"אסור לך למכור בשבת. זה יום המנוחה שלך."
 
– יום המנוחה שלי הוא ראשון, ככה בחרתי, בשבת אני עובדת.
 
"את יהודיה, אז לפי החוק יום המנוחה שלך הוא שבת"
 
– ומה קרה לזכויות האדם, לזכות הבחירה שלי, להכרה בזה שאני אדם מבוגר שיכול להחליט על עצמו?
 
"אם תמכרי בשבת תשלמי קנס, גדול."
 
 
לפני שהם נפרדו ממני הם וידאו שסבירו לי את המצב ושהבנתי.
בפעם הבאה שיגיעו, אם אמכור בשבת, אשלם קנס גדול, כאמור.
אז מה עושים בשבת הקרובה, למשל, שבה קבענו סדנת קופיק למתחילים?
 
ביליתי בשבת בנבירה באינטרנט בניסיון לברר מה אני יכולה לעשות, ובעיקר הבנתי שאני חיה במדינת אבסורד.
 
לפי חוק שעות עבודה ומנוחה יום המנוחה שלי הוא שבת, כי אני יהודיה.
 
אז אולי אני צריכה לוותר על להיות יהודיה?רציתי לחגוג על תקדים קניוק אבל בבירור קצר הסתבר לי שאני אצטרך לעבור בדיוק את אותו תהליך שקניוק עבר, לפנות לבית המשפט כדי שיאשר למשרד הפנים לקבל את ההצהרה שלי שאני חסרת דת. קצת מסובך, אבל לא ויתרתי על האפשרות.
 
לפי סעיף 12א' לחוק שעות עבודה ומנוחה "שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית, לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שבהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו."
 
נכון שברור לכם, כמו לי, שהכוונה אינה לפגיעה הרבה בכלכלה האישית שלי, או לצורך החיוני לחלק מהציבור – כלומר אני? 
 
החוק אינו חל גם על מנהלים בדרג בכיר, קובעי מדיניות – אז יכולתי להניח שבעסק העצמאי שלי שבו אני המנהלת היחידה וגם מקבלת ההחלטות, החוק לא יחול עלי, אבל אז גיליתי את סעיף 9 א' (א) שאומר:
"בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו."
ומכאן נובע שלא רק שאני לא יכולה למכור בחנות שלי בשבת, אני גם לא יכולה לעצב אלבומים באותו מקום שמשמש גם הסטודיו שלי…
 
עכשיו נשארתי עם השאלה מה עושים, ואין לי תשובה.
 
באופן מעשי ומיידי – בשבת הקרובה החנות תהיה סגורה וסדנת הקופיק תידחה למועד אחר.
 
ואחרי זה?
הייתי אומרת שאלוהים גדול, אבל עושה רושם שאלוהים הכניס אותי לצרה הזו מלכתחילה…
 
be good
לימור

את אלכס אפשטיין פגשתי על המדף של השיריונר, כשחיפשתי משהו לקרוא וקטפתי ספר דק בשם "לכחול אין דרום" (יהיה ממש מצחיק, אבל לא מפתיע,  לגלות בסופו של דבר שאני קניתי לו אותו…).
 
זו היתה תגלית נפלאה. לאלכס אפשטיין יש יכולת מופלאה לתמצת סיפור שלם לכמה שורות, לפעמים משפט אחד.
 
סיימתי את הספר ומייד הצעתי  לו חברות.
לסופר, לא לספר.
בפייסבוק.
 
ותוגמלתי לא הרבה זמן אחר כך, כשספר הסיפורים החדש שלו "לקסם הבא אזדקק לכנפיים" פורסם בפורמט של אלבום תמונות בפייסבוק. 88 פנינים, שקראתי לאט לאט, כל פעם סיפור או שניים. תענוג.
 
ברגע שקראתי את הסיפור שנתן לפוסט הזה את הכותרת שלו, ידעתי שהוא יהפוך יום אחד לדף באלבום.
האדם המצלם – זו אני. המצלמה הולכת איתי (כמעט) לכל מקום, ואני מנסה ללא הרף ללכוד את הרגע, את הזיכרון, את התחושה. ייאמר לזכותם של בני ביתי שהם (כמעט) לא בורחים כשהמצלמה נכנסת לפעולה… אבל לפעמים הם צוחקים עלי (-:
 
זה מה שקרה בפיקניק פסח, כשרציתי לצלם את הנסיכה שנשענה על הכתף של השיריונר. היא כמובן זזה בשנייה הלא מתאימה, וכשביקשתי שישחזרו את הרגע ההוא, השיריונר עשה הצגה שלמה של "בואי נעשה כאילו אני מראה לך משהו ממש חשוב בטלפון שלי…"
 
יצאו מזה תמונות חמודות, ודף כפול לאלבום.
 
ולפני שאני מראה את התמונות, הנה הטקסט המלא של הומופוטוגרפיקוס:
 
האדם המצלם מבקש לשכוח לרגע שהעולם (כלומר הוא, קרובי משפחתו, חתולי רחוב הישנים על מנועי המכוניות, עצים בשלכת, שיניים תותבות בכוס, כריכות של כל כרכי אנציקלופדיית בריטניקה עם הערות שוליים בכתב יד לא קריא של בורחס, עשן סיגריות נובלס, הירח שמצריך זום שאין לרובנו, הסוגריים האלה, אריות שמסרבים להישיר מבט מתוך הכלוב, פסלים של גיבורים ששמם כבר נשכח, עננים הדומים במקרה או שלא במקרה לספינות חלל, את, הדלת של הבית הזה עם הפעמון המקולקל, קרביים של פסנתר, אופנועים עם סירה, ערימת גפרורים, מחוג שעון קוקייה שלא זז, סכין וקליפת תפוח, כל אלה ודברים אחרים שאנו מכנים אהבה, זיכרון, דמיון) ממשיך להתקרב אל קצו.
 
את קובץ הסיפורים הדיגיטלי תוכלו למצוא כאן, ואם אתם מעדיפים ספר אמיתי, הספר יצא לא מזמן בהוצאת "כרמל" ומכיל סיפורים נוספים על אלו שבקובץ הדיגיטלי. ואם תשאלו את אלכס אפשטין, הוא כנראה יאמר לכם שהוא מעדיף שתקנו את הספר באחת מחנויות הספרים הקטנות והעצמאיות ולא אצל אחת משתי הענקיות. תחשבו על זה.
 
הצילומים לא יצאו לי משהו, אבל אמצע הלילה עכשיו אז אני מעדיפה להשתמש במה שיש.
 
הדפים המלאים, פעם בגרסה עם פלאש שנותנת את הצבעים הטבעיים של העיצוב אבל מסנוורת את התמונות, ופעם בגרסה נטולת פלאש וקצת כהה:





וקצת תקריבים:







שתהיה לכם שבת נהדרת
מהמשוגעת עם המצלמה…
 
ועוד דבר קטן –
בשבת הבאה, 

48?
פעם חשבתי שאנשים בני יותר מארבעים הם זקנים, ואני עדיין מרגישה יותר ילדה ממבוגרת…
 
כנראה שאני כבר לא אעשה טיול תרמילים גדול
אבל יש עוד המון עולם שמחכה שאבקר בו…
 
כנראה שאני כבר לא אהיה בלונדינית גבוהה
אבל למדתי לחיות בשלום עם התמונות שלי…
 
כנראה שאני כבר לא אכבוש את העולם
אבל כבשתי לי חלקת אלוהים קטנה שאני אוהבת…
 
כנראה שאני כבר לא אכתוב יצירת מופת גדולה
אבל אני נהנית לכתוב כאן, ונהנית מהתגובות שלכם.. 
 
כנראה שאני כבר לא ילדה
אבל אני אוהבת לשחק עם נייר, מספריים וצבע…
 
 


יום הולדת שמח לי!
 
 
תודות רבות ל…
ענת (טשופילה) על הכותרת לעמוד הזה. גנבתי אותה מעמוד שהיא הכינה לי בהחלפה לפני כמה שנים.
ול Mrs. G על ההשראה לשלב יותר מיקסד מדיה בדפים שלי

בלימודי צדק חברתי עשו לנו תרגיל מעניין לפני כמה שבועות – ביקשו מאיתנו לכתוב לעצמנו מה אנחנו צורכים ומה אנחנו צריכים. תרגיל פוקח עיניים ומעורר מחשבה, שמאז גורם לי לחשוב ברצינות בכל פעם לפני שאני מוציאה את הארנק (ויעידו בקבוק מוסקטו שהשארתי בסופר בערב פסח ודי הרבה ספרים שרק הכנסתי ל wish list ולא רצתי לקנות כמו שהייתי עושה לפני כמה חודשים…).
 
אבל לא בעניין הזה אני כאן היום.
 
וגם לא בשאלה הפילוסופית של מה אני חייבת – המשפחה שלי, ספרים, יצירה. דברים קטנים…
 
השבוע אני יוצרת בבית ולא בסטודיו, וזה אומר יצירה בכלים מינימליסטיים למדי, למרות שכל יום השבוע (כולל הבוקר) מצאתי את עצמי קופצת לסטודיו להביא משהו, ובכל פעם גיליתי בבית שהיה עוד משהו שרציתי. באחת הנסיעות האלו ניסיתי לחשוב מה אני באמת חייבת והבנתי שזה באמת מעט. אני ממש לא מסתדרת בלי סכין חיתוך, סרגל מתכת ולוח חיתוך. ודבק מוכרחים. אבל בכל יתר העניינים אפשר לאלתר (בהנחה הבסיסית שיש איזשהם חומרים בכלל…). היום, למשל, כשגיליתי ששכחתי לקחת מהסטודיו baker's twine (לא הגיע הזמן לשם עברי ראוי?) השתמשתי בחוט רקמה, כזה של שישה סיבים. נכון שהאפקט יצא אחר, אבל יצא…
 
אז אני ממשיכה לעבוד בעיקר עם הליין של SheArt בעיצוב כריסטי אהובתי, וזה מאתגר כי השגתי רק את הניירות הקטנים של 15*15 ואני עושה דפי אלבום גדולים, אבל אתגרים מפתחים את המוח ואת היצירתיות, לא?
 
גם התמונה הזאת צולמה לפני כמה ימים, בפיקניק משפחתי גדול שעשינו ביערות הכרמל. היה כל כך כיף לקבל את השיריונר לסופ"ש שלם, כזה שגם אנחנו לא עסוקים בו ויכולים ליהנות מפשוט להיות ביחד.
 
כשצילמתי, הנסיכה אמרה לו "מתאים לך נקודות" והיה לי ברור שזו תהיה הכותרת של הדף, באותיות מנוקדות, כמובן.
הדף התחתון, הירוק עם הנקודות, הוא של אוקטובר אפטרנון והדף הבהיר שמעליו הוא מסדרת פריזיאן אנת'ולוגי של פינק פייזלי. האותיות הן קסם שימושי, מן הסתם…
 
ככה זה נראה:
 



החלק התחתון של הדף מוחתם בהחתמה חוזרת עם החותמת distressed quilt ועל ההחתמה הוספתי כתמים בעזרת צבעים של פאבר קאסל מרוססים במים.
 
הנה קצת קלוזאפים:







 הוספתי קצת עיטורים בעט, ראב-אונים גם מאלו של כריסטי וגם של קייזר קראפט והקארדסטוקים החלקים הם של טים הולץ.
 
ולסיכום –
מה אני רוצה?
המון דברים…
מה אני צריכה
הרבה פחות דברים…
ומה אני מוכרחה?
ממש ממש מעט.
 
כל האמור לעיל מתייחס כמובן לדברים חומריים.
הדברים שבלב שאני מוכרחה מסתכמים בהמון לגמרי.
 
חג שמח שיהיה לנו
במעט שעוד נשאר ממנו…
 
לימור
 
 

אתמול נחתו אצלי שתי מתנות יומולדת מקדימות ומשמחות.
 
שרוני נתנה לי שני ספרים צבעוניים ומפוצצים ברעיונות:
scrapbook workshop




Creative Foundations



הם מקסימים וביליתי שעה מהנה של מנוחת צהריים בדפדוף, קריאה וקבלת רעיונות.
 
חוץ מזה הגיעה לי חבילה עם המוצרים החדשים של כריסטי טומלינסון, שהזמנתי לעצמי כמתנה מאמא שלי:
והם כל כך כריסטי, וכל כך צבעוניים ומשמחים, שממש רציתי לעשות איתם משהו.


















עבדתי בבית, עם מינימום ציוד – מה שהגיע בחבילה, מספריים, טרימר, דיו וממש ממש מעט דבק, כמו שהסתבר לי תוך כדי העבודה…
מכיוון שגם האריזות, הן של יוניטי והן של פינק פייזלי, ממש מקסימות, החלטתי להשתמש גם בהן:







וזה מה שיצא – קצת טכניקות של מיקסד מדיה, רק חומרים מהחבילה (כולל האריזות) חוץ מדף הרקע שהוספתי, וילדה אחת ממש מרוצה מהתוצאה:
וקלוז אפ על הטקסט (אני ממש אוהבת לקרוא טקסט בדפים של אחרים…):





ורגע לפינת הפשלה, כדי שלא ידמה לאף אחד שאני מושלמת… המסגרות היו אמורות להיות אחת בחום הכהה הזה ואחת מודבקת הפוך, כך שיראו את הצד הקראפטי המנוקד. זוכרים שאמרתי שהיה לי מעט דבק? אז כשנשפך לי קצת יותר מדי, מיהרתי להשתמש בו על המסגרת השנייה ורק אחרי זה שמתי לב שזה הפוך… זה מה שקורה כשממהרים…
 
אני חושבת שזה שיא, שביום שלישי עיצבתי דף עם תמונות שצילמתי ביום ראשון!
יש לי גם תמונות מקסימות מהפיקניק בשבת, אז אני מניחה שהחומרים האלו ישארו על השולחן בימים הקרובים…
 
חגשמח!
 
לימור

 
הנסיכה יצאה אתמול לטיול פסח של התנועה. טיול של יומיים, ישנים בחניון מעיין חרוד.
 
בטיול הקודם, בסוכות, התחילו לפנות ערב טלפונים מהרכז, כשלידו ילדה מתגעגעת, שכל מיני צרות קטנות גדלו אצלה לצרות גדולות בגלל הגעגועים. ניסינו לשכנע אותה להתאמץ ולהישאר ללילה, אבל בתשע ומשהו, כשכבר כמעט נרדמה, מישהו עשה רעש גדול וחיסל כל סיכוי לזה. אז נסענו ליקנעם לאסוף אותה. כשהגענו הגיע עוד אבא מאזורנו, שבא לקחת את הבת שלו ללילה, עם תוכניות להחזיר אותה בבוקר להמשך הטיול. מבחינתנו זו לא היתה אופציה – אם מוותרים אז מוותרים על הכל…
 
כשהגיעו הפרסומים על טיול פסח התחילו ההתלבטויות שלה. מצד אחד היא לא רוצה להפסיד, מצד שני מה יהיה אם היא תתגעגע? אני החלטתי שאני לא דוחפת ולא משכנעת, ונותנת לה להחליט לכאן או לכאן. שבועיים בערך לפני תאריך הטיול היא החליטה שהיא תצא, ובנתה לעצמה גם מערך של כלים –
היא תיכננה מי יהיו החברות שיעזרו לה
וגם הכינה לעצמה "פנקס טיול" שבו נוכל לכתוב לה מילים מחזקות לרגעים של געגועים:
 


התוכנית המקורית היתה שבני הבית יכתבו לה. אבא ואמא, הפרופסור והשיריונר.
 
אבל אז הגיעה ההקדמה של פסח – ימים של גשם בדיוק במועד המתוכנן לטיול.
קיבלנו הודעה על דחייה של שלושה ימים.
ואז הגיעה הקדמה ב' – תחזית לעוד ממטרים.
קיבלנו הודעה על דחייה לחול המועד…
 
הנסיכה ממש התאכזבה.
 
אבל עודדתי אותה שמאחר והטיול יהיה כבר אחרי ליל הסדר והפיקניק של שבת, נפגוש עוד המון בני משפחה שיוכלו לכתוב לה.
 
שלשום היא הסתובבה בפיקניק עם הפנקס וקוששה מילות עידוד מכל בני המשפחה. הפנקס התמלא כל כך עד שאני, שכתבתי אחרונה, כבר הייתי צריכה לחלוק דף עם אחד הכותבים…
 
הכי מרגשות היו המילים שהיא כתבה לעצמה והמילים שהשיריונר כתב לה ושלח לי במייל עם ההוראה:
To be labeld: "לפתוח בחניון מעיין חרוד בלילה, לקרוא עם פנס"
 
כך שהפנקס התהדר גם במעטפה:



ואלו המילים המקסימות שהיא מצאה מודפסות על הדף שבתוכה:
מה שלומך גול?הבנתי מאמא שאת ישנה הלילה בחניון לילה מעיין חרוד. טוב, יש כל מיני דברים שחשבתי לכתוב לך, אבל אני חושב שאני רוצה להתמקד בכוכבים. רואה אותם? תסתכלי, הם ממש מעל הראש שלך. יש כל מיני דברים מעניינים שאפשר לספר על כוכבים, אבל בואי נדבר קצת על מגלי ארצות. מכירה את קולומבוס? אז לא הוא. הוא יותר מגלה ארצות בטעות. אני מתכוון למגלי ארצות אמיתיים – כל מיני פולינזים ומיקרונזים ועוד כל מיני "נזים" קדומים שיצאו על רפסודות רעועות ללב ים לחפש איים חדשים. לא היה להם שום דבר – עוגן, מצפן, מכנסיים. פשוט כמה אדמים קדמונים על רפסודה קטנה עם קצת מים וקצת אוכל והרבה יומרה וכוונות.בכל אופן, איך הם קשורים לכוכבים? באותה צורה שבה את קשורה לכוכבים – גם הם היו צריכים פשוט להסתכל למעלה ולראות אותם תלויים מעל הראש שלהם. אבל בשונה ממך, הם ראו שמיים אחרים קצת. הכוכבים שלהם היו מסודרים קצת אחרת משלך. יש כוכבים שאת רואה והם לא ראו, וגם להפך, כוכבים שהם ראו ואת לא רואה. וכל זה למה? כי הם שטו דיי רחוק מפה, בחלק אחר של הכדור העצום הזה שאת ואני (ועוד כמה אנשים שעל חלקם אפשר לומר שהם יודעי דבר) קוראים לו "ארץ".בואי נעשה רגע סיכום ביניים – יש מעלייך כוכבים. גם מעל מגלי הארצות ה"נזים" היו כוכבים (בלילה, כמובן). הכוכבים שלכם נראו אחרת כי בכל חלק של הכדור הגדול מפת השמים (לשים לב – מושג חדש) נראית קצת אחרת.עכשיו – מה כל זה בא בכלל לומר? זה בא לומר שה"נזים" תמיד יכלו לדעת שהם קרובים הביתה – כי הם ידעו איך הכוכבים נראים מהבית שלהם. אז גם את יכולה להרים (שוב) מבט ולוודא שהכוכבים נראים כמו בבית. ואם הם כן – אז את כנראה לא כל כך רחוקה מהבית.זהו, האמת. זה דיי ממצה את דברי החוכמה שלי כרגע.תטיילי, תבלי, תהיי קצת אמיצה כשצריך קצת אומץ וקצת חמוצה כשצריך קצת חומץ, ותהני המון! טיול שנתי יש רק פעם בשנה (אלא אם עוברים באמצע השנה בצפר ואז יש מצב שאפשר לתחמן את המערכת) אז תנצלי אותו כראוי!אוהב אותך המון המון וגם קצת יותר מזה,נמרוד








 
מקסים הילד הזה שלי, נכון?



 
וגם הילדה (וגם אח שלה הפרופסור, שעסוק בהתנדבות בכנס "עולמות")





ואיך עזרו כל ה"קסמים נגד געגועים האלו" אתם בטח שואלים?
 
 
במהלך הערב קיבלתי שתי שיחות טלפון בוכיות, שבהן היא אמרה שקשה לה ושהיא מתגעגעת, אבל רוצה להישאר.
וגם – שהיה עוזר לה אם היה עוד מישהו שקשה לו מרוב געגועים, כי היא מרגישה שזה קורה רק לה ומי שמסביבה לא מבין…
אז אמרתי לה שאני מבינה ושאני ממש גאה שהיא מתמודדת,
ואחר כך ביליתי ערב שלם בלקוות שהיא כבר נרדמה ושהיא ישנה טוב ושתקום גאה בעצמה בבוקר.
 
ועכשיו כבר בוקר.
היא וגם אנחנו שרדנו את זה…
 
חגשמח!
לימור

מאז שפתחתי את החנות, לפני יותר מחמש שנים, אני עובדת במרבית השי-שבתים ובהרבה מימי החג, ואני ממש בסדר עם זה. החנות היא גם הסטודיו שלי והרבה מהשעות שאני כאן אני יוצרת, אז זה לא נחשב עונש להיות כאן, בייחוד שבשנים הראשונות בני המשפחה היו מבלים כאן איתי לא מעט.
 
הרבה מים זרמו בירדן מאז שפתחתי, הרבה שעות שביליתי כאן, הרבה הרבה יצירה ומעט מדי ימי חופש…
 
אז השנה המה השתנה שלי הוא שאני מפרגנת לעצמי שעות של חופש, לא כזה שלוקחים כי יש תוכניות, אלא כזה שלוקחים בשביל להתפנק. ללכת לבריכה עם הנסיכה, להגיע לחדר כושר, לא לעשות תוכניות…
 
וזה אומר שבשבוע הקרוב שעות הפתיחה של "קסם שימושי" משתנות:
 
שישי 6.4 פתוח 10:00-14:00
שבת 7.4-יום שני 9.4 סגור
שלישי 10.4-חמישי 12.4 פתוח 10:00-13:00
שישי-שבת 13.4-14.4 סגור
 
מאחלת לכם חג אביב ושמח
עם חירות בלב ובמעשים
 
לימור

האביב שהגיע (ועוד מעט בטח יתחלף בימים חמים נורא ובצמחיה צהובה) הוסיף לי מאגרי מרץ ואני סוף סוף עושה כל מיני דברים שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן, כמו reaching out למציאת עוד ארגונים שזקוקים לאומנית תשומת לב שכמותי*.
 
שלא יגידו שאני לא מנצלת את הידע של האיש שלי, שמציע לעסקים מסלול עוקף מיתון…
 
בכל אופן – כשעושים דברים חדשים, נדרשים לפעמים גם למיומנויות חדשות, חלקן גדולות ומסובכות, וחלקן כאילו קטנות, אבל טומנות בחובן סוג של גאונות…
 
במה הדברים אמורים?
 
מישהי מהקשרים החדשים והמשמחים שלי ביקשה שאשלח לה קובץ JPG של ברכה שעיצבתי עבורה כחלק מהמייל ולא כקובץ מצורף, כדי שתוכל להעביר את זה הלאה.
 
עכשיו, אם אתם עובדים כמו מחצית העולם עם GMAIL אתם מכירים את הבעיה – אי אפשר לצרף תמונות כחלק מגוף המייל.
 
אז זהו, שאפשר.
 
מאחר שהרגיז אותי שאצטרך לענות לה בשלילה, עשיתי חיפוש בגוגל המלך. כתבתי: "צירוף תמונה בגוף המייל"
והתוצאה השנייה הביאה אותי לקופסה, למאמר שכותרתו "כיצד תפיקו את המיטב מה Gmail שלכם? – חלק שני", ושם יש הסבר ממש ממש פשוט שגם גילה לי פיצ'ר מעולה של גוגל – ה labs.
 
מסתבר שמי שיודע מה לחפש יכול "להתגנב" למעבדת הניסויים של ג'מייל ולמצוא שם כל מיני תוספים למייל שנמצאים בתהליכים מתקדמים של בנייה ונמצאים בשלבים שלפני הטמעה סופית…
 
וככה מוסיפים תמונה לגוף המייל:
לוחצים על גלגל השיניים שבראש הג'ימייל שלכם ונכנסים להגדרות/SETTINGS ועושים שמור.
בהנחה שאתם עובדים בעברית מעבירים את השפה של הג'ימייל שלכם לאנגלית, בהנחה שלא קופצים ישר לשלב הבא…
נכנסים לSETTINGS (שוב גלגל השיניים הזה) ולוחצים על הסימניה של LABS (בשורה האופקית שמתחת למילה SETTINGS).
כל האופציות של ה LABS מסודרות לפי סדר ה ABC.
יורדים עד inserting images ומשנים את ההגדרה ל ENABLE
לא שוכחים לעשות SAVE.
 
עכשיו נוסף לשורת האייקונים בג'ימייל שלכם אייקון של הוספת תמונה!
 
תודה רבה לאליהו לב שכתב את המאמר.
עכשיו אני הולכת לבדוק מה עוד מסתתר במעבדות של ג'ימייל…
 
חגשמח
 
*אמנית תשומת לב – מי שמכיר אותי יודע שאני מעצבת אלבומים ומתנות אישיות ומיוחדות בעבודת יד. אחרי עשור של עבודה עם ארגונים וחברות מהגדולים במשק אני יכולה להצהיר שהמומחיות שלי היא תשומת לב לפרטים ולצרכים של הארגון ותרגומם למילים ולעיצובים שמשקפים את רוח האירגון ואת השפה העיצובית שלו. 
ואם אתם מכירים מנהלות רווחה / משאבי אנוש שההיכרות איתי יכולה להקל על חייהן אשמח אם תקשרו בינינו…

כמו שכבר כתבתי כאן, המעגלות (תודו שזה עיברות מושלם של המנדלה) של מיכל מלוות אותי ואת החנות כבר מתחילת הדרך, ותמיד כיף לי כשיוצא מוצר חדש.
 
השבוע נחתו כאן החוברות החדשות, מושלמות לקטנים שעושים את מפגשם הראשון עם אותיות הא'-ב', וגם לגדולים יותר, שייהנו לצבוע ולגלות את המילים המוחבאות בציורים.
 



 
לכבוד החוברת החדשה גייסתי את הנסיכה ואת העפרונות הצבעוניים, מכחול המים ועטי הג'ל וצבענו לנו בכיף.
 
התוצאה מתנוססת עכשיו על קיר החנות והיא גם רעיון – תנו לילד לצבוע את אותיות שמו וקשטו עם זה את קיר החדר (או המקרר).
 




וכל אחת מהאותיות מקרוב. הגודל שלהן אחרי שחתכתי קצת הוא 14*14 והן יושבות על מאטינג בריסטול בגודל 15*15 ואחוזות אל הסרט בעזרת מקלות כביסה פצפונים:













את החוברת החדשה, כמו את אחיותיה הבכורות, תוכלו למצוא אצלנו בקסם שימושי שברשת וכמובן גם בחנות הפיזית ביובלים.
 
פסח שמח שיהיה,
עם פחות אקונומיקה ויותר יצירה…
 
לימור