הנסיכה יצאה אתמול לטיול פסח של התנועה. טיול של יומיים, ישנים בחניון מעיין חרוד.
בטיול הקודם, בסוכות, התחילו לפנות ערב טלפונים מהרכז, כשלידו ילדה מתגעגעת, שכל מיני צרות קטנות גדלו אצלה לצרות גדולות בגלל הגעגועים. ניסינו לשכנע אותה להתאמץ ולהישאר ללילה, אבל בתשע ומשהו, כשכבר כמעט נרדמה, מישהו עשה רעש גדול וחיסל כל סיכוי לזה. אז נסענו ליקנעם לאסוף אותה. כשהגענו הגיע עוד אבא מאזורנו, שבא לקחת את הבת שלו ללילה, עם תוכניות להחזיר אותה בבוקר להמשך הטיול. מבחינתנו זו לא היתה אופציה – אם מוותרים אז מוותרים על הכל…
כשהגיעו הפרסומים על טיול פסח התחילו ההתלבטויות שלה. מצד אחד היא לא רוצה להפסיד, מצד שני מה יהיה אם היא תתגעגע? אני החלטתי שאני לא דוחפת ולא משכנעת, ונותנת לה להחליט לכאן או לכאן. שבועיים בערך לפני תאריך הטיול היא החליטה שהיא תצא, ובנתה לעצמה גם מערך של כלים –
היא תיכננה מי יהיו החברות שיעזרו לה
וגם הכינה לעצמה "פנקס טיול" שבו נוכל לכתוב לה מילים מחזקות לרגעים של געגועים:
התוכנית המקורית היתה שבני הבית יכתבו לה. אבא ואמא, הפרופסור והשיריונר.
אבל אז הגיעה ההקדמה של פסח – ימים של גשם בדיוק במועד המתוכנן לטיול.
קיבלנו הודעה על דחייה של שלושה ימים.
ואז הגיעה הקדמה ב' – תחזית לעוד ממטרים.
קיבלנו הודעה על דחייה לחול המועד…
הנסיכה ממש התאכזבה.
אבל עודדתי אותה שמאחר והטיול יהיה כבר אחרי ליל הסדר והפיקניק של שבת, נפגוש עוד המון בני משפחה שיוכלו לכתוב לה.
שלשום היא הסתובבה בפיקניק עם הפנקס וקוששה מילות עידוד מכל בני המשפחה. הפנקס התמלא כל כך עד שאני, שכתבתי אחרונה, כבר הייתי צריכה לחלוק דף עם אחד הכותבים…
הכי מרגשות היו המילים שהיא כתבה לעצמה והמילים שהשיריונר כתב לה ושלח לי במייל עם ההוראה:
To be labeld: "לפתוח בחניון מעיין חרוד בלילה, לקרוא עם פנס"
כך שהפנקס התהדר גם במעטפה:
ואלו המילים המקסימות שהיא מצאה מודפסות על הדף שבתוכה:
מה שלומך גול?הבנתי מאמא שאת ישנה הלילה בחניון לילה מעיין חרוד. טוב, יש כל מיני דברים שחשבתי לכתוב לך, אבל אני חושב שאני רוצה להתמקד בכוכבים. רואה אותם? תסתכלי, הם ממש מעל הראש שלך. יש כל מיני דברים מעניינים שאפשר לספר על כוכבים, אבל בואי נדבר קצת על מגלי ארצות. מכירה את קולומבוס? אז לא הוא. הוא יותר מגלה ארצות בטעות. אני מתכוון למגלי ארצות אמיתיים – כל מיני פולינזים ומיקרונזים ועוד כל מיני "נזים" קדומים שיצאו על רפסודות רעועות ללב ים לחפש איים חדשים. לא היה להם שום דבר – עוגן, מצפן, מכנסיים. פשוט כמה אדמים קדמונים על רפסודה קטנה עם קצת מים וקצת אוכל והרבה יומרה וכוונות.בכל אופן, איך הם קשורים לכוכבים? באותה צורה שבה את קשורה לכוכבים – גם הם היו צריכים פשוט להסתכל למעלה ולראות אותם תלויים מעל הראש שלהם. אבל בשונה ממך, הם ראו שמיים אחרים קצת. הכוכבים שלהם היו מסודרים קצת אחרת משלך. יש כוכבים שאת רואה והם לא ראו, וגם להפך, כוכבים שהם ראו ואת לא רואה. וכל זה למה? כי הם שטו דיי רחוק מפה, בחלק אחר של הכדור העצום הזה שאת ואני (ועוד כמה אנשים שעל חלקם אפשר לומר שהם יודעי דבר) קוראים לו "ארץ".בואי נעשה רגע סיכום ביניים – יש מעלייך כוכבים. גם מעל מגלי הארצות ה"נזים" היו כוכבים (בלילה, כמובן). הכוכבים שלכם נראו אחרת כי בכל חלק של הכדור הגדול מפת השמים (לשים לב – מושג חדש) נראית קצת אחרת.עכשיו – מה כל זה בא בכלל לומר? זה בא לומר שה"נזים" תמיד יכלו לדעת שהם קרובים הביתה – כי הם ידעו איך הכוכבים נראים מהבית שלהם. אז גם את יכולה להרים (שוב) מבט ולוודא שהכוכבים נראים כמו בבית. ואם הם כן – אז את כנראה לא כל כך רחוקה מהבית.זהו, האמת. זה דיי ממצה את דברי החוכמה שלי כרגע.תטיילי, תבלי, תהיי קצת אמיצה כשצריך קצת אומץ וקצת חמוצה כשצריך קצת חומץ, ותהני המון! טיול שנתי יש רק פעם בשנה (אלא אם עוברים באמצע השנה בצפר ואז יש מצב שאפשר לתחמן את המערכת) אז תנצלי אותו כראוי!אוהב אותך המון המון וגם קצת יותר מזה,נמרוד
מקסים הילד הזה שלי, נכון?
וגם הילדה (וגם אח שלה הפרופסור, שעסוק בהתנדבות בכנס "עולמות")
ואיך עזרו כל ה"קסמים נגד געגועים האלו" אתם בטח שואלים?
במהלך הערב קיבלתי שתי שיחות טלפון בוכיות, שבהן היא אמרה שקשה לה ושהיא מתגעגעת, אבל רוצה להישאר.
וגם – שהיה עוזר לה אם היה עוד מישהו שקשה לו מרוב געגועים, כי היא מרגישה שזה קורה רק לה ומי שמסביבה לא מבין…
אז אמרתי לה שאני מבינה ושאני ממש גאה שהיא מתמודדת,
ואחר כך ביליתי ערב שלם בלקוות שהיא כבר נרדמה ושהיא ישנה טוב ושתקום גאה בעצמה בבוקר.
ועכשיו כבר בוקר.
היא וגם אנחנו שרדנו את זה…
חגשמח!
לימור