בפורום עיצוב אלבומים וכרטיסים העלתה השבוע מירי את השאלה "מה הקניות שלנו (סקראפ, כמובן) לימדו אותנו על עצמנו, ומה אהבנו על המדף והתגלה כלא שימושי כשכבר היה בבעלותנו."
לא היה לי זמן לענות על השאלה, כי הייתי ממש עסוקה בשני אלבומים עם דד ליין היסטרי, שלא באשמתי, אבל תוך כדי עבודה היה לי זמן להרהורים ולתובנות.
אחד משני האלבומים היה אלבום ברכות לגבר פורש. עכשיו, כל מי שעוסק ביצירה יודע שבנות זה קלי קלות וכיף ויש המון חומרים ופרחים ונצנצים, אבל בנים??? הרבה יותר מסובך…
גיליתי שכשאני עושה אלבומים, אני בדרך כלל יוצרת לעצמי כמה כללי יסוד לגבי האלבום הספציפי ומשם אני ממשיכה, עם סטיות קלות. זה יכול להיות שילוב צבעים, סגנון מסויים, שימוש רק בחותמות או בלי חותמות בכלל ושאר חוקים שאני ממציאה לעצמי, לא תמיד במודעות מלאה…
הפעם החלטתי ללכת על צבע קראפט בתוך רקע לכל הברכות, וגם את הדפים שאיתם עבדתי בחרתי בעיקר מהסטאק PLAYTIME של DCWV, שהם דפים שמודפסים על נייר קראפט. אני חושבת שהוספתי להם עוד שני דפים, אחד מסדרת הבנים של אקו פארק ואחד של אוקטובר אפטרנון. וזהו, זה כמעט כל מה שנכנס לאלבום.
והשוס – עבדתי עם מנקב אחד. יחיד. פאנצ' בורדר של EK. זהו.
והנה התוצאות, עם הטשטושים הנדרשים:
נכון שמנקב בודד יכול לתת הצגה שלמה?
זה כמובן לא בא לומר שאני מפסיקה לעשות קניות… רק להזכיר שאפשר ורצוי להשתמש במה שכבר קניתי בדרך חכמה…
ובעניין קניות – כל הטייפים היפניים כבר עלו לאתר ויש תקווה שכבר ביום ראשון אגיע לפרסם את סדנת הוושי בחדשה… יש למה לחכות.
ובעניין השבת – גם השבת החנות תהיה סגורה בגלל הכפייה הדתית שמפעיל התמ"ת. אני עדיין מחפשת פיתרון!
שבתשלום לכולם
לימור