אירועי יוני בעיצומם…
אתמול נפרדתי מהתלמידים שלי בשני הקורסים, והפעם זו פרידה סופית גם מבית הספר, כי בשנה הבאה לא אחזור ללמד.
הגעתי למסקנה ש"צריך להתמקד" זו לא רק המלצה…
שלשום נפרדתי (פרידה זמנית בלבד) מהחברים שלי ללימודים ומצוות המורים המיוחד שלנו, בתוכנית "קהילות" במדרשה באורנים. היה יום מיוחד של סיכומים ומחשבות לעתיד, היה טעים, היה לוח תמונות עם צילומים שצולמו במהלך השנה, היה לוקיישן מדהים. כמו שצריך.
אחת המסקנות שלי לקראת שנה הבאה היתה שאני מקווה להסתמך פחות על מילים של אחרים, ולכתוב יותר משל עצמי.
נראה אם אעמוד בזה…
בינתיים, לפרידה, הבאתי קטע מתוך ספרו של מיץ' אלבום "אם רק נאמין".
מכיוון שאני רוצה לשמור לי אותו זמין, החלטתי להביא אותו גם כאן…
מתוך דרשה של הרב, 1975
אדם שחיפש עבודה בחווה מוסר מכתב המלצה למעסיקו החדש.
כתוב בו בפשטות, "הוא ישן בסערה."
החוואי זקוק נואשות לעזרה, ומקבל אותו לעבודה.
חולפים כמה שבועות, ולפתע, באמצע הלילה, מכה בעמק סערה עזה.
הגשם הסוחף והרוח המייללת מעירים את החוואי, והוא קופץ מהמיטה. הוא קורא לפועל החדש שלו, אבל האיש ישן שינה עמוקה.
הוא רץ למשק ומשתאה לגלות שבעלי החיים בטוחים במקומות הלינה שלהם, ויש להם שפע של מזון.
הוא רץ לשדה ומגלה שאלומות החיטה נקשרו וכוסו נגד הגשם.
הוא רץ לאסם. הדלתות סגורות ונעולות בבטחה, וגרעיני התבואה יבשים.
ואז הוא מבין את משמעות המשפט "הוא ישן בסערה."
ידידַי, אם נטפל בדברים החשובים בחיים, אם ננהג כראוי במי שאנחנו אוהבים ונפעל בהתאם לאמונתנו, חיינו לא יקוללו בכאב המעיק של דברים לא גמורים. מילותינו תמיד יהיו כנות, חיבוקינו יהיו חזקים. לעולם לא נתייסר בכאבי ה"יכולתי ל…" "הייתי צריך ל…" ונוכל לישון בסערה.
ובבוא העת להיפרד, נאמר שלום בלב שלם.
ועל זה נותר לי רק לומר – אמן.
ושבת שלום!
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש…
אתמול קניתי לי טעמקור. זה לא קורה לעתים קרובות כי בכל זאת, גלידה פרווה וביסקוויטים לא פריכים?
אבל בכל זאת – יש לזה קצת טעם של נוסטלגיה ובנהיגה זה נוח, כי זה נשמר בעטיפה כשאוכלים.
כמובן שכרגיל פתחתי אותו בהתחלה בצד הלא נכון (ברור שמתחילים מהצד של השוקולד! את הווניל משאירים לסוף!)
ואז גיליתי ששטראוס מבינים אנשים כמוני ויש הוראות פתיחה על העטיפה…
כשעצרתי ברמזור צילמתי לכם את הצד שלי:
יש כמובן גם צד בשביל האנשים המוזרים שמתחילים מהצד של הוניל… אותו לא טרחתי לצלם 
