אתמול אחר הצהריים רציתי לעבוד ביומן, וגיליתי ששני דפים שהכנתי לי לפני כמה ימים עם כל מיני הדבקות, נדבקו זה לזה.
עשיתי מה שחגית המליצה לעדי ומשכתי בכוח.
אופס… הדף נקרע…
ומילא הדף עם ההדבקות שהיה רק בסיס להתחלה, יחד עימו נקרע אחד מדפי הכפולה שאהבתי.
בהתחלה חשבתי על הפיתרון הכי פשוט שאפשר. להדביק את שני הדפים הסוררים זה לזה, וכך לוותר עליהם אבל להציל את הכפולה הגמורה שאני אוהבת.
אבל היה לי חבל לוותר עליהם, והחלטתי ששוב הגיע הזמן להפוך את הדפקט לאפקט…
שפכתי על השולחן את כל הטייפים שלי:
והבנתי שרובם לא רחבים מספיק על מנת ממש להחזיק את הדפים הקרועים יחד, ומה שכן רחב מספיק – לא ממש מתאים…
אז השתמשתי במסקינג טייפ פשוט ורגיל, ועליו הדבקתי טייפים מדוגמים:
השלמתי קצת את הדמויות שעליהן טיפס הטייפ, ובא לציון (וליומן שלי) הגואל.
בצד השני כן יכולתי להרשות לעצמי להשתמש בטייפ המדוגם הרחב:
מרחתי על הדף כולו צבע אקרילי תכלת (בעזרת מגבון) והלכתי לי הביתה:
היום המשכתי לעבוד על הדף הזה, ואפילו זכרתי לצלם את מרבית השלבים, אז הנה מה שקרה כאן היום:
מה פה קורה פה?
על הצבע התכלת מאתמול מרחתי בעזרת ה DABBERS תוספת של צהוב וירוק (citrus ו-sunshine yellow, למי שרוצה לדעת בדיוק)
מה פה קורה פה?
בעזרת עיפרון ציירתי משהו. אולי פרח. עברתי על זה עם עט שחור.
את פתקית ה-SWEET הפכתי לתזכורת לעצמי – להיזהר מסוכר…
מה פה קורה פה?
הפרח נצבע בצבע אקרילי כתום, וכך גם האזהרה. על הדף הימני נוסף סלסול בשוליים, שוב עט שחור.
מה פה קורה פה?
הסלסול נצבע באותו כתום, ועל הצבע הוספתי עיגולים בעט השחור.
חותמת של עלים שהוחתמה עם staz-on ירוק כהה. לזו שהוחתמה בתור עלי הגבעול של הפרח הוספתי קו מתאר לבן.
מה פה קורה פה?
ההחתמות קצת השתלטו לי על הדף, אז טשטשתי אותן עם ניילון פקפקים ואקרילי לבן.
מה פה קורה פה?
רציתי שורות לכתיבה. השתמשתי במסקינג טייפ דקיק.
מה פה קורה פה?
הצבע של המסקינג טייפ לא השתלב כמו שדמיינתי, אז שוב גייסתי את הדאברים שכבר מופעים על הדף ושילבתי את הפסים יותר טוב בדף.
הכתיבה אישית, אז היא תבוא עכשיו, אחרי שהדף כבר צולם.
פחות משעה (לקח יותר זמן לסדר את התמונות ולכתוב), ואני מאוד אוהבת את התוצאה…
_______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שמתם לב איך השולחנות הצבעוניים אצלי בסטודיו הם רקע אידיאלי לצילום של היומן.
הם ממש יומן בפני עצמם…
חודש: יולי 2012
גן חיות לשי
{השיריונר טען שיצאתי פולניה בפוסט הקודם, כשהתלוננתי שלא מגיבים לי.
כולנו קצת פולניה, לא?}
ובעניין אחר לגמרי, טלאים.
שנים פחדתי ממכונת התפירה, כבר כתבתי על זה כאן בבלוג לפני ים של זמן. ואחר כך, אחרי שגיליתי שאני יכולה ליהנות מתפירה, עדיין הייתי מוגבלת על ידי היכולות החלקיות של המכונה הישנה שירשתי מחברה, וגם על ידי חוסר היכולת שלי לצייר, לגזור או לתפור קווים ישרים.
זו הסיבה שבגללה היה לי ברור שטלאים זה לא בשבילי.
בשביל טלאים צריך להיות מסוגלת לתפור ישר.
אז אני לא אתפור טלאים.
בסוף השבוע הכי דובדבני בעולם גיליתי לא רק שאני מסוגלת לנגר (אם גם חשוב לציין שלמרות הפלס המדף הפנימי של הכוננית שלי עקום…), אלא גם שטלאים זה לא לגמרי בלתי אפשרי. לפחות כשמקבלים את הבדים מגוהצים וחתוכים בהתאמה (charm packs). אלין הסבירה ממש ברור ונתנה טיפים מוצלחים והייתי מרוצה מהתוצאה, אז רשמתי לפני שאולי החרם על טלאים הוא לא ממש מוצדק…
אחרי שהתחלנו לתפור את שמיכות הטלאים הקבוצתיות שלנו, לרותם של אלכסנדרה ולגרייס של אמיליה, החלטתי לנסות ולתפור שמיכות טלאים נוספות – לתינוקות הצפויים בסביבתי.
מאחר שעמית, האחיינית האהובה שלי, מאמינה בהפתעות, לא ידעתי אם למיכאל הקטנטן ייולד אח או תיוולד אחות.
רציתי להתחיל מוקדם אז החלטתי ללכת על צבעים יוניסקסיים – צהוב וכתום.
את הדוגמאות לאפליקציות קניתי באטסי (ואין פה קישור כי אני לא ממליצה על המוכרת הזו. לא קיבלתי את מה שהזמנתי והיא לא עונה לי למיילים) ואני חושבת שאפשר לזהות איזה אפליקציות הכנתי אחרי שכבר גיליתישמדובר בתינוקת…
אז הנה האפליקציות שהכנתי:
וככה נראית השמיכה כולה:
את ההוראות לחיבור השכבות לקחתי מסרטון הוידאו הזה (בהמלצה מוצלחת מאוד של אמיליה).
מקווה שהשמיכה תעטוף את שי בפצפונת בהמון אהבה ופינוק.
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו….
גם הנסיכה רצתה להכין מתנה ובעיתוי נהדר הגיעה ההדרכה של מיס פטל לסוס דוהר.
אז הנה הסוס שהיא הכינה למיכאל, האח בן השלוש של שי הפצפונת:
מה צריך מתגייס?
השיריונר הכין רשימה בשביל אח שלו, שיהיה שיריונר גם הוא, החל מעוד עשרה ימים.
רציתי לשמור אותה למזכרת, ואיפה יותר טוב מהבלוג?
ממילא, לאור מיעוט התגובות, לפעמים אני חושבת שאני כותבת לעצמי ולעוד חמש ורבע קוראות…
אז הנה היא, שעשעו אותי ההערות בגוף הסרט…:
¤ 3 גופית לבנות¤ 4-6 גופיות זית (אפשר לקנות גם לי איזה 3 באותה הזדמנות)¤ תחתונים לשבועיים (לספור ולקנות בהתאם)¤ ביגוד קל כלשהו שנוח לישון איתו¤ אלתוש (יש לפעמים בשיזפון מכות יתושים)¤ חבילה של חטיפי אנרגיה (הוא הולך להיות טירון וידאגו לו לאוכל מעל האוזניים, אבל שיהיה לכשמשהו מתפספס
או כשהלו"ז נמשך הרבה אחרי ארוחת ערב)¤ מגבת בינונית (לגדולות לא מספיק יום לייבוש בצפיפות של מאחורי הדלת)¤ כפכפים פו·שטים למקלחת¤ טוש סימון שחור שקניתי כבר (לרשום שם על כל הציוד ב' שהוא חותם עליו)¤ ספר טוב כלשהו¤ קצת כסף מזומן – אין מה לעשות במאות שקלים ובתחילת הטירונות עוד לא העיפו את הבני זונות¤ מנעול קטן (לא הכרחי כי יש להם לוקרים ננעלים בחדר אבל אם לאבא יש אז כדאי בשביל עוד מקום בלוקרים שבמסדרון)¤ גליל נייר טואלט – לא תמיד בא לך ללכת לבקש מהסגל עוד.¤ נעלי ספורט פשוטות – ייתנו לו וואוצ'ר למשהו איכותי בחודש הראשון.¤ להזכיר לי להביא לו גומי למחסנית – אני לא זוכר אם מותר להם או לא אבל שיהיה.¤ גומיות לנעליים מהגומי השחור שלך – ולהסביר איך מכניסים לתוכן את המכנס כי זה לא תמיד ברור.¤ 5 זוגות של גרבי צבא אפורים פשוטים. בלי דברים מפוארים, חבילה של 5 בדלתא (יש לי חבר מועדון שלהם,
אולי אפשר על הת.ז. שלי)¤ שטויות של גילוח, כולל קרם לחות.¤ מצית לשיפצורים
נראה לי שזה בערך הכל, אם אני אחשוב על עוד משהו אני אודיע (:
אם תרצו להשתמש ברשימה, שימו לב שהוא שכח משחת נעליים…
שבת שלום שתהיה לנו!
לימור
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
לא בטוחה שקטן וטוב זו בדיוק ההגדרה הנכונה.
ממש במקרה ראיתי אתמול את התוכנית של צופית גרנט "אבודים". לא ראיתי אותה מעולם, ועכשיו, בחיפוש באינטרנט ראיתי שזה היה שידור חוזר של תוכנית ישנה. הסיפור עצמו היה מדהים – ארבעה אחים שמחפשים את שני האחים הקטנים שלהם, שנמסרו לאימוץ לפני 33 שנים.חוץ מתחושת מציצנות קלה ולא נוחה שאפפה אותי, היה מאוד מאוד מרגש. ויעיד הטישו הרטוב שלי…
יומני היקר
אני אוהבת לגור כאן, באמת, אבל לפעמים מתחשק לי לגור במקום שבו הדברים יותר זמינים (חומרי יצירה, כמובן, בגדים וכלי בית זה לא אני…) וקרוב יותר לכל מיני סדנאות ותערוכות שממש עושות לי לרצות להיות קצת יותר בצד השני של העולם…
זו כנראה הסיבה שברגע שחגית פרסמה את הפוסט על פנינה גולד והוסיפה שפנינה תעביר סדנה בביקורה בארץ, אצתי רצתי להירשם (ושוב הזכרתי לעצמי שזה דווקא נחמד שיש טלפון חכם, שמאפשר לי לבדוק מיילים ולהירשם לסדנאות ובאותו זמן להיות בכנס…). כי אם חו"ל כבר מגיע לכאן אז צריך לנצל את זה…
יומנים יצירתיים או יומנים ויזואליים.
בשנה שנתיים האחרונות התחלתי כבר כמה כאלו, ואפילו תפרתי כריכה לאחד משלי, אבל איכשהו התחושה שלי היא שזה עדיין לא זורם לי מספיק. קשה לי להשתחרר ממושגים כמו "יפה" ו"לא יודעת" ופשוט ליצור. לכן אני קופצת על כל הזדמנות לעשות זאת עם PROMPT חיצוני, כמו המשחק של Mrs. G מלפני שני פוסטים.
ביום חמישי נסעתי לי לרעננה ולשמחתי הכביש הריק עוד השאיר לי זמן לעשות שתי עצירות חיוניות בדרך, למסור מתנה למתגייסת אחת ולשתות קפה עם המשפחה שלה. אני אוהבת שהדברים מסתדרים!
המפה המנוקדת על שולחן הסדנאות של דפי תמיד מבשרת טובות, והפעם חיכו לנו שפע של חומרים ויומנים חמודים בהפקה משותפת של חגית ודפי. איזה יופי!
התחלנו בטפטופי צבע אקרילי מדולל על הדפים שלנו.
הוראה כזו פשוטה ואפילו בה אפשר לראות איך כל אחת מאיתנו אחרת…
בזמן שנתנו לצבע להתייבש קצת הצגנו את עצמנו ושמענו מפנינה קצת עליה וקצת "אני מאמין" שלה בנושא היומנים.
ואז נכנסו מגבות הנייר לפעולה והתחלנו לספוג צבע.
ככה זה נראה אחרי זה:
עכשיו צבענו את הדפים בארבעה צבעים שונים:
ומעכשיו, כרגיל, נסחפתי בעבודה ושכחתי לצלם…
פנינה נתנה לנו שירים מצולמים של יונתן גפן, שהיא מחקה להם את הבית האחרון, כדי שאנחנו נכתוב להם סוף אישי משלנו.
לא אהבתי את השיר שקיבלתי, אז ניסיתי להחליף אותו בשיר אחר.
עוד פחות אהבתי את השיר האחר…
אז נשארתי עם השיר המקורי, שלא הכרתי, והעתקתי בית אחד שלו ליומן:
"הצרפתים אומרים
להיפרד זה קצת למות
ואני אומר
למות זה הרבה להיפרד"
וכתבתי לו המשך.
חותמות, דמות מתוך ספר אומנות, וושי טייפ, פצפצים ורשת דביקה. כולם נוספו לדף ובסוף, כשהחלטתי שמספיק (כרגע) הוא נראה היה ככה:
בסדנה עשיתי עוד דף שהתחיל בריסוס של מיסטים על שבלונות ונמשך עם הדבקות, ציור אנשים לפי שבלונה, כיתוב (שכשהתחלתי אותו לא היה לי מושג מה אני הולכת לכתוב, הכי זורמת שאפשר) וכתמים (כמעט) מושלמים של צבע:
וביום שישי התחלתי דף נוסף שסיימתי אתמול. הוא די התחיל לפי אותם קווים שפנינה הנחתה נתנה לנו בדף הראשון,
והלך כמובן לאן שהוא רצה:
והכי מעניין הוא הדף הזה שממתין ביומן. מי יודע לאן הוא ייקח אותי?
לא יודעת אם אני אצליח לעבוד בו כל יום, אבל אני הולכת לנסות.
לפחות משהו קטן כל יום.
אם זה יצליח בטח תראו כאן תוצאות…
ואם גם אתם רוצים להתחיל – חגית כתבה פוסט על איך מתחילים…
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
הלכנו לקולנוע – פרופסור, נסיכה ואנוכי – איזה כיף שיש עדיין סרטים שכולנו רוצים לראות!
ראינו את BRAVE וחוץ מזה שמרגיז אותי שאת הגרסה האנגלית אפשר לראות רק בתלת מימד, שזה גם יותר יקר וגם ממש לא מוצדק בסרט הזה (ורק הופך את הקטעים הקצת מפחידים להרבה מפחידים) – הסרט שווה לגמרי! כולנו נהנינו מאוד.
מה נותנים למתגייסת?
שחף, האחות של הקצינה שלנו, מתגייסת.
ואני עם השאלה – מה נותנים למתגייסת, ועוד כזו שלא צפויה להיות קרבית (נניח שקרביים צריכים קצת יותר) ועוד בשבוע בו מתפרסמת ב"גלובס" כתבה על זה שהציוד שמקבלים בבקו"ם מספיק כמעט לכל הצרכים.
ובכל זאת – בלי מתנה אי אפשר. לפחות לא אני.
אז החלטתי לקנות שק כביסה מרשת ולקשט אותו.
היה לי רעיון בראש וממש מעט זמן, מה שהביא לזה שלעצם הכנת המתנה הגעתי מתישהו בסביבות אחת עשרה בלילה של יום רביעי, כשתכננתי לתת את המתנה בחמישי.
זה גרר כמה שגיאות, שבסיכומו של דבר הוסיפו לתוצר שאני ממש אוהבת.
התוכנית המקורית היתה שפס הבד עם השם יהיה תפור למעלה, ולמטה יהיה פס צר יותר. בגלל שחצי ישנתי בזמן התפירה, סגרתי דווקא את התחתית של הרצועה עם השם – מה שאמר שהיא מצאה את מקומה למטה.
ורק בשלבי סיום התפירה, בסביבות אחת בלילה (שעה שבה לא פורמים) גיליתי שאת הרצועה העליונה תפרתי דווקא בחלק הפנימי של הרשת. ממש לא לפי התוכנית, אבל תוצאה שאני מאוד מאוד אוהבת.
אז ככה זה נראה בסוף:
השם מקרוב:
וקלוז אפ על התפרים המקסימים:
ומה שנשאר זה לאחל לשחף שירות משמעותי ומספק!
__________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
זוכרים את הגדר של תום סוייר?
אצלנו גרה נסיכה שחושבת שלנקות חלונות זה ממש צ'ופר:
ומאחר שהיא נסיכה מחוננת, היא משתמשת בשתי הידיים בבת אחת:
מאחלת לכם שגם אתם תיהנו מחלונות מבהיקים שכאלו!
בוקר של משחק
Mrs. G הזמינה את כל קוראיה לשחק, והבוקר התאים לי בדיוק.
הרעיון הוא כזה – לצד רשימת חומרים שלכל אחד יש בבית (או לפחות לכל אחד שמתעסק קצת ביצירה/אוחז בילדים), היא הוסיפה רשימה של 12 חוקים. הרעיון הוא להגריל בכל פעם חוק אחד (חמש פעמים בסך הכל) ולמלא אותו במשך שתי דקות בלבד.
הבוקר היו לי שתי אורחות חמודות, בוגרות כיתה ה', אז הזמנתי אותן לשחק איתי. היה כיף!
מדהים עד כמה הסגנון והאופי יוצאים ובולטים בעבודה, למרות שכאילו כשאין זמן לחשוב ולתכנן זה לא אמור לקרות.
בואו ניתן לתמונות לדבר (כל שלב צולם עם פתקית החוק שיצאה באותו שלב)
ראשונה תעלה ותבוא הגברת המסודרת:
חדי העין ישימו לב שמילאנו 6 חוקים ולא חמישה. זה כי נהנינו.
האמת היא שהבנות כל כך נהנו עד שאחרי ששת החוקים הראשונים, כשאני הלכתי לטפל בלקוחות, הן המשיכו למלא חלק מהחוקים האחרים (בלי מגבלת הזמן…)
אז ככה נראה הפרוייקט של הגברת המסודרת בסוף:
יחד עם הגברת המסודרת הגיעה הגברת הזורמת. מאוד זורמת, כמו שתראו בתמונה השישית:
אין בעיה, אמרתי לה. אפשר יהיה לגזור את הדף ולהשתמש בו בתור בסיס לדף ביומן שלך… אבל הבנות, כאמור, המשיכו למשוך פתקים מהכוס והגברת הזורמת המשיכה לזרום וסיימה כאן, מאוד מרוצה:
וגם אני שיחקתי, כאמור. לא מסודרת מדי, אבל גם לא זורמת בלי גבולות:
היה בהחלט כיף!
ואם אתם רוצים להצטרף למשחק – כל ההוראות אצל ענת בבלוג.
תיהנו בשבת ואם אתם ממילא מתחבאים במזגן, אולי תמצאו קצת זמן ליצירה…
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
ככה התחיל הדף הראשון ביומן החדש שלי (מבית חגית רוזנס-אזולאי ומסטיקים!):
איזה כיף לבלות ערב של חמישי בסדנה מעוררת השראה! תודה לפנינה גולד על סדנה נהדרת, לחגית על היוזמה, לדפי על האירוח ולכל המשתתפות שהפכו את הערב לנעים ומהנה!
על אש קטנה
אילנה, שמתכנה במרחב הוירטואלי אש קטנה (ופעם היא תצטרך להסביר לכולנו את המקור לכינוי הזה שלה…), היא יוצרת משובחת שיצא לי להכיר בספטמבר בסדנה של אינגוילד, כשישבנו זו לצד זו.
מאז אני עוקבת בבלוג שלה אחר התנסויותיה בתחום הסקראפ ואחר מסעותיה בשביל ישראל…
החודש היא הגדילה לעשות ואיתגרה את עצמה במסע יצירתי שעניינו מיצוי מוחלט ומלא של קיט החודש עליו היא מנויה, ולצד זה צילום ופירוט של כל שלבי העבודה שלה.
אני לא בטוחה שאצעד אחריה בכל שלבי המסע הזה (טיילית גדולה אני לא…) אבל אתמול, כשהייתי די שפוכה מאיזה וירוס בטן שתקף את הנסיכה ואותי (ועוד התיישב על חלושס ממקודם), הרגשתי שמתאים לי להתפנק ביצירה נטולת מחשבה, AKA סקראפ ליפט…
עכשיו אני חייבת להזהיר – במבט ראשון אין שום קשר בין הדף של אילנה רוקפלר סנטר לכפולת הדפים נטולת השם שלי. אבל תאמינו לי – היתה כאן הרבה יותר מהשראה, זה ממש על גבול ההעתקה (עם פרשנות, טעויות מדידה וסקאלת צבעים יוצאת דופן אצלי…), עם ציות כמעט מקסימלי לאתגרים שאילנה הציבה.
אילנה השתמשה בדף לבן ומה שקפץ לי ליד היה דף קרם.
אצלה הרקע הוא חותמת, ועוד אחת כזו שהיא החתימה קודם על דף טיוטה כדי שתצא החתמה חלשה. אני השתמשתי במסכה וב PAN PASTEL. הרבה PAN PASTEL. שום דבר פה לא יצא חלש…
מיסטים יש אצלה ואצלי ומדבקות מתגרדות (למה יש אנשים שאצלם להשתמש במדבקות מתגרדות זה אתגר? אני מוכנה לגרד מדבקות כאלו כל היום…).
ושייפתי וחירבתי את שולי הדף ואת השוליים של חלק מהתמונות. נזכרתי למה אני לא עושה את זה בדרך כלל – זה לוקח המון זמן…
התמונות צולמו בשבת חורפית אחת,שבילינו בתל אביב. בנות המשפחה על הנדנדה…
וקלוז אפ על פינת המדבקות המתגרדות:
יצאה כפולה מאוד צבעונית ואחרת ממה שאני עושה בדרך כלל. רק אחרי שהסתכלתי על זה כמה דקות, קלטתי שלילה קודם דיפדפתי במגזין ישן של סומרסט והיתה כתבה על קומבינציית הצבעים כתום-תכלת-ירקרק – רק שאצלם זה נראה היה פסטלי ואצלי טמבוריה ממש…
תודה לאילנה על הדחיפה שהפרוייקט שלה נתן לי ועל ההשראה!
אולי גם אתם תנסו ללכת בעקבותיה?
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
המתנדנדת הבוגרת נהייתה קצינה בדיוק לפני שבוע. כבוד!
המתנה שלה היתה מחברת מסדרת המחברות המהממות של קום איל פו, עם כריכה מושלמת לכבוד האירוע:
והעמוד הראשון שקישטתי, לפני שכתבתי את הברכה:
בהצלחה לקצינה האלופה שלנו!
כולנו זקוקים לקצת חסד…
לכותרת המפוצצת אחראית אמיליה, ובעצם הבת הפצפונת שלה – גרייס (אבל לא רק).
אני לא טובה במפגשים קבועים ובמחוייבויות, אבל בכל פעם שקבוצת היצירה שלנו נפגשת אני עושה מאמץ מיוחד להתארגן ולהגיע, כי זו מסגרת שממש נעימה לי והחברות שנוצרה בין כולנו יקרה לי מאוד.
במפגשים האחרונים, לנוכח הפרו ורבו שחוגג אצלנו, המפגשים שלנו הם בעיקר סביב תפירה ורקמה.
את שמיכת הטלאים המשותפת שעשינו לרותם, הבן של אלכסנדרה, הראיתי לפני כמה פוסטים, והפעם תורה של השמיכה של גרייס.
אלו הבדים שנקנו לכבוד השמיכה:
אני בחרתי לקשט את הריבוע שלי במשפחת פילים. לשמחתי היה לי בד מושלם ששילב את הצבעים שאמיליה בחרה – חום וורוד:
וככה נראית השמיכה השלמה והמתנה כולה, כמו שנמסרה – עם תוספת חיתולי בד מדוגמים שהוסיפה ליאת, שבלי ספק מקננת…
השבוע השמיכה הגיעה ליעדה ואני בטוחה שגרייסי היא התינוקת הכי מדוגמת בנצרת עלית!
אני נמצאת בעיצומו של מבצע תפירת שמיכות עצמאי, ומאז שאמא שלי הלוותה לי את מכונת התפירה שלה התפירה הפכה לכיף אמיתי! (ריבי, את יודעת מה זה אומר…). אחרי שהמתנות יימסרו לתעודתן יהיו גם תמונות (-:
________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
כולנו זקוקים לקצת חסד היה גם השיר שפתח אתמול את מפגש הלימוד של "הלבנה בחידושה" – זה מפגש ראש חודש לללימוד משותף לנשים (נכון שאתמול לא היה באיזור של ראשית החודש, אבל אירועי הקיץ הפכו את החודש לקצת חריג…) בכרמיאל אתמול.
וזו הזדמנות להציע לנשים שרוצות לחוות חוויה של לימוד בצוותא לבדוק באתר של "ניגון נשים" אם יש מעגל ראש חודש שנפגש באיזור שלהן.
אני ממליצה בחום!
פנינים נסתרות – TAKE1
כבר מזמן אני חושבת שיש כל מיני פנינים חבויות שאני לא מבינה איך אנשים לא מכירים.
מדי פעם אנסה ליייחד פוסט לאחת מהפנינים האהובות עלי.
את היומיים האחרונים ביליתי בכנס ניגונים לראש השנה ויום הכיפורים במדרשה באורנים. אלו היו יומיים מלאי מוזיקה, מחשבות והתכוונות, שמורת טבע של תשרי באמצע תמוז…בפרק שעסק בניגוני זמר עברי הקרינו לנו סרטון וידאו של השיר "אמיליה" מאת אריאל הורוביץ. הפתיע אותי שיש שיר של אריאל הורוביץ שאיני מכירה, ועוד יותר – שיש דיסק שלם שלו שאני לא מכירה…
אז ראשית – אמיליה – זה שיר שהוא כתב בעקבות ההיכרות שלו עם המטפלת הפיליפינית של אביו, ז"ל. היא זו ששרה את השיר בקליפ. סוג של תיקון, כשחושבים על כפרת חטצדק חברתי, על לראות את מהגרי העבודה ולתת להם מקום בינינו.
הפנינה הנסתרת היא כמובן אריאל הורוביץ עצמו. הוא אחד היוצרים האהובים עלי, ויש שירים שלו שאני מוכנה לשמוע בלופ אינסופי, בזכות המילים שיש להן עומק ורעיון, הלחנים המצויינים וההומור שעולה מבין השורות ובקולו הנעים של הורוביץ.
אני לא יודעת אם יש לזה קשר לשולשלת המשפחתית שלו – הסופר והמשורר מרדכי הורוביץ מן הצד האחד, והאחת והיחידה נעמי שמר מן הצד השני – אבל בכל פעם שאני שומעת שירים שלו, אני מתלהבת מהכבוד שהוא רוחש לשפה.
בעקבות המפגש עם השיר "אמיליה" אתמול, ביליתי רגעים מענגים של צפייה (והקשבה) בקליפים של שירים מהדיסק האחרון שלו – אלבום 5. אהבתי במיוחד את "רקפות בין הסלעים" שיר שהוא כתב, הלחין והקליט בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" בהופעות מול תושבי הדרום.
המילים רואות מצד אחד את המצב כאן כמו שהוא – לא משהו – ומצד שני יש בהן משהו שמזכיר את "אנשים טובים באמצע הדרך" שכתבה אמא שלו שנים קודם לכן:
בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים וכשהיא לפתע צריכה שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה לא תאמין איך הם מופיעים כמו רקפות בין הסלעים בין הדגלים הכתומים לחולצה הכחולה בין שוק הפשפשים לקריית הממשלה כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים וכשהיא לפתע צריכה… בין מגדלי הפאר למרכז הקליטה בין פועלים זרים לשדות החיטה כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים וכשהיא לפתע צריכה…
אין לי מושג למה הוא לא מוכר יותר, למה הוא לא מושמע יותר, למה סביר שאתם לא מכירים אותו (חוץ מאשר את רנה ויאללה ביי…) אבל אין לי ספק ששווה שתכירו.
___________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
די בושה לרדת מהגובה התרבותי הזה אל המציאות הצרכנית אבל חולצות חמודות בתמנון בעשרים ש"ח (בשבילי) וב-15 ש"ח (בשביל הנסיכה) שוות את זה שתגידו שאני חומרנית… גם את זה שווה שתכירו (-:
נעים להכיר
נעים להכיר – זה שמו של המשחק שיזמה חגית, לכבוד הבלוג החדש שלה "יומני היקר".
חגית עיצבה דף היכרות משורבט והזמינה את כל מי שרוצה להדפיס לעצמו את הדף ולשחק איתו.
עוד לפני שקראתי את כל פוסט ההזמנה חשבתי שיהיה ממש נחמד להציע לנסיכה לשחק גם, ואז בהמשך הפוסט ראיתי דפים שעוצבו/שוחקו על ידי ילדים של כל מיני חברות שלי וראיתי שוב ש great minds think alike…
הנסיכה התלהבה כמוני, מילאה חלק מהדף ואז נעצרה. אתמול בערב הזכרתי לה לסיים אותו, כי זכרתי שהדד ליין של חגית לטובת ההגרלה של הספר של פרידה קאלו שחמדתי לי זה הראשון ביולי. מסתבר שלא מספיק לזכור רק את התאריך, רצוי לזכור גם את השעה… הדד ליין היה עד תשע בבוקר.
מצד שני – כל זמן מתאים למשחק ואתם עדיין יכולים למצוא את הסקיצה בבלוג של חגית ולשחק בעצמכם.
אני ממליצה בחום,
וגם חושבת שאחזור למלא את הסקיצה הזו בעתיד. בטוח שיצא לי משהו אחר…
והנה מה שיצא לנסיכה ולי.
תודה לחגית על ההזמנה.
אני צופה שהבלוג שלה (והראש שלה) עוד יזמנו לנו לא מעט גירויים ליצירה…
_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
לכבוד החופש הגדול קניתי לנסיכה שלי מתנה – מחברת/יומן בעיצוב של נרקיס שחף המקסימה. בהמלצה של נרקיס, אחרי שאמרתי לה שמדובר הנסיכה מציירת/מעצבת, הלכנו על מחברת עם דפים חלקים.
ביום חמישי, אחרי שחגגנו את פתיחת הקיץ ברכיבת אופניים בפארק הירקון (הנסיכה והמאמן) ובשיטוט בקניון איילון (אנוכי), נתתי לה את היומן, ורגע אחרי זה היא כבר שלפה עפרונות צבעוניים והתחילה לכתוב. איזה כיף!