דף חדש ביומן היצירה שלי ושמיכת המעבר שסיימתי לתפור לנסיכה גרמו לי להרהר על כל תחומי היצירה שבהם אני נוגעת בשנים האחרונות (ויש אפילו מי ישדברו על התמכרות כל שהיא…).
יש משהו נפלא בלעסוק ביצירה בתקופה הזו, כאן בארץ. קורים המון דברים ויש תחושה של התבגרות שמביאה בעקבותיה התפתחות וסוג של קפיצת מדרגה במה שקורה לכאן.
יש לזה כל מיני סיבות –
השוק, שנחשף לעוד ועוד ורוצה יותר מהכל.
ההתפתחות הטכנולוגית, שמאפשרת לייצר כאן ובכמויות סבירות, מה שמאפשר ליצרנים (ובמקרים שעליהם אני מדברת – יצרניות) קטנים להתנסות ולראות איך השוק מגיב.
ויש גם עוד כוח טבע, שבדרך כלל אני קוראת לו המלכה נ', והעולם מתחיל להכיר בתור נתנאלה.קום.
חוץ מזה שהיא חברה יקרה ללבי, נתנאלה היא סוג של בולדוזר אנושי, עם טביעת עין מצויינת לאיכות, סגנון ויופי, עם יכולת מדהימה להרים ולהפיק מיזמי ענק, דוגמת הירידים שהיא מפיקה כבר כמה שנים, ועם פירגון עצום ליוצרות ויבואניות מקומיות (היא אוספת סביבה בעיקר נשים, אבל בהחלט לא רק).
המיזם הקרוב הוא Port of dreams, היריד שיתקיים בחוה"מ בנמל יפו, ואם עדיין לא שמעתם עליו כנראה שישנתם בחודש האחרון, או שאין לכם פייסבוק…
מאחר שנתנאלה היא לא רק בולדוזר, אלא גם בעלת לב ענק, בכל אחד מהירידים שהיא מארגנת יש גם אלמנט של תרומה לקהילה, והפעם היא, ויחד איתה כל בעלי הדוכנים, מתגייסים לטובתה של תמרה שטטר הקטנטונת. את כל הפרטים תוכלו למצוא בפוסט שנתנאלה כתבה בנושא.
וכשיש כוח טבע שכזה, מתפתחות סביבו סופות קטנות ומלאות אנרגיה. ולארבע סופות שכאלה אני רוצה להקדיש את השורות הבאות…
יעל יניב היא חברה מוכשרת והתת כותרת של הבלוג שלה ממש מתאימה לה –
trying new things, learning new crafts
מלבד עשיית פלאים בקרמיקה (כשהיא מעצבת קאפקייק מחימר וצבע, ממש מתחשק לתת בו ביס) ותפירה ובישול ואפייה ושאר תחומי יצירה , יעל גם יצאה עם מוצר מבריק שעונה לצורך אמיתי של השוק – רקעים מגוונים שמתאימים לכל מי שרוצה לצלם בסטייל. את סט הרקעים הראשון שלה כבר אפשר לראות בצילומים שונים ברשת וגם לקנות במרמלדה מרקט :
ועכשיו היא כבר מתארגנת על סט חדש של רקעים מיוחדים שיושק ביריד בנמל.
ואם זה לא מספיק (מה כבר עשיתי, שמגיע לי כל הטוב הזה???) באה יעל והגתה עוד מוצר מקסים – מדבקות לוח גירי,
יפות, מיוחדות ושימושיות…ומצולמות על אחד הרקעים של יעלי, כמובן…
וזו גם הזדמנות לספר לכם שאם אתם רוצים לזכות באחת מהסוכריות שיעל מחלקת לכבוד יום הולדתה, כדאי לכם לקפוץ אל הבלוג שלה ולקרוא את כל הפרטים.
את דנה ישראלי הכרתי בתור צלמת מוכשרת, והיא כמובן היתה הבחירה הראשונה שלי כשהחלטתי לעשות צילומי תדמית לחנות.
אבל דנה היא הרבה יותר מצלמת וכיף לראות איך היא שולחת את ידיה לעוד ועוד תחומים ומאפשרת גם לנו, המוכשרות פחות, ליצור יופי.
לפני כמה חודשים היא חשפה את החנות שלה, שבה אפשר למצוא חומרים וקיטים ליצירה מלאת השראה, ולפני ראש השנה היא חשפה את המוצר החדש שלה – גיליונות נייר אריזה שגם בהם אפשר לזהות את החתימה הייחודית שלה.
וכמובן שגם זה לא מספיק…
בהחלט יש למה לחכות!
הסופה השלישית היא הצעירה בחבורה, אבל היא מפצה על זה בכישרון ויצירתיות ראויים לקנאה.
נרקיס שחף היא הכישרון שמאחורי היומנים, הקשתות, הסיכות והאלבומים המקסימים האלו:
ועוד סופה אחת יש לי בשבילכם – סופה שתעטוף אתכם בצבעים משמחים וביצירתיות מתפרצת, ובשבילה היריד בנמל הוא סוג מיוחד של טבילת אש – יעל קיפודים (זה אמנם לא שם המשפחה שרשום לה בתעודת הזהות, אבל אם תצעקו לה קיפודים, היא כנראה תסתובב…)היא כתבה פוסט מקסים על חלומות ועל הגשמתם ואם תגיעו ליריד בנמל, תוודאו שאתם עוברים אצלה בדוכן ואומרים לה מברוק.
הנה קצת מהיופי שהיא תביא איתה
זה ממש לא מתקרב לכל מה שיהיה שם.
לפחות שלושים דוכנים של יופי, צבעים וטקסטורות.
אם עדיין לא עשיתם את זה, אשרו השתתפות בדף האירוע ותוכלו להתעדכן במי שיגיע ובהפתעות שעוד צפויות לנו.
איזה כיף להיות חלק מהעולם התוסס והיצירתי של הCRAFT בארץ!
ואיזה כיף זה שבוע שמתחיל ביום חמישי…
אוטוטו סוף שבוע.
ימים טובים שיהיו.
לימור
חודש: ספטמבר 2012
חצי יובל
היום אנחנו חוגגים חצי יובל ליום ההוא שבו נהיינו "אנחנו" באופן רשמי.
סמדר דקל נעים, מנכ"ל הוויה, שחגגה שתים עשרה שנות "אנחנו" כמה ימים לפני ראש השנה, כתבה פוסט מעניין שבו היא שוחחה עם הכלה שהיתה אז ושאלה את עצמה כמה שאלות (ונתנה לעצמה תשובות…).
הפוסט שלה קלע מאוד למחשבות שאופפות גם אותי בשנים האחרונות, אז הנה כמה מהמחשבות שלי. לפני זה אני רק רוצה לציין שלדעתי חשוב שכל זוג שעומד להינשא יקרא את מה שיש לסמדר להגיד. הלוואי שמישהו היה אומר לי את הדברים האלו פעם מזמן…
היינו הראשונים בסביבה שלנו להתחתן ואיכשהו ממש לא ראינו חתונות בשנים שקדמו זו שלנו. למה זה חשוב?
כי חוץ מלבחור מקום שאהבתי ושהאוכל בו היה טעים (צויין ברוב קולות על ידי האורחים), לא ממש היה לנו מושג מה חתונה אומרת.
נתנו מצלמות לשלושה אנשים – מהצד שלו, מהצד שלי ומהצד שלנו. יש לציין שכל האורחים בחתונה צולמו. יש לציין גם שהחתן גבוה בראש מהכלה, וברוב התמונות ראשו קטום משהו…
החתן לא רוקד (או ליתר דיוק לא רקד, היום זה קורה לפעמים, בסביבה ידידותית במיוחד), אז לא עלה בדעתנו שצריך מוזיקה. קיבלנו את פני האורחים, התחתנו (ועל הטקס יש לי הרבה מה לומר, עוד רגע), כולם אכלו (הכלה לא…) והלכו הביתה.
אנחנו נסענו לפאב "השמורה" הזכור לטוב, ישבנו עם החברים שלנו (ואז הכלה גם אכלה) וקיבלנו טרמפ מהחברה לשעבר של האיש שלי, למלון "דן פנורמה".
למחרת נסענו באוטובוס הביתה, עם שמלת כלה בתוך התיק, והתחלנו לחיות…
זוג נשוי.
טקס.
אורתודוכסי.
כי לא היה לנו מושג שאפשר אחרת. בכלל אפשר היה אחרת אז?
בעניין הזה היינו לגמרי על טייס אוטומטי
לרוב הבעיות שיש לי עם הטקס המסורתי סמדר מתייחסת באופן סדור, טוב ממה שאני אעשה את זה.
אבל מלבד הבעיות המובנות בעצם הטקס, כל מה שקרה סביבו גרם לנו להתנתק באופן מוחלט מהיהדות,
להגיד "זה לא שלנו" ולוותר על עולם תרבותי שלם, שהוא שלנו בזכות.
אפילו את הרב לא עלה בדעתנו שאפשר לבחור. מהרבנות שלחו אותנו לרב השכונתי שלנו, שלא ממש עניין אותו להכיר אותנו. מה שהיה לו חשוב לומר לי זה שבלי פתק מהמקווה הוא לא מחתן אותי (וזה שהטבילה במקווה דווקא היתה חווייה נהדרת עבורי זה ממש לא חשוב, מה שחשוב זה שעשיתי מה שאמרו לי…).
הרב אחראי לעוד כמה פנינים מאותו אירוע.
גם הרבנות בכללותה, כולל הרצאת החובה אליה שלחו אותי (ושוב, "בלי הפתק לא יחתנו אותי") שבה מלבד לספר לי ש"ילדי ישראל שנולדים בטהרה הם משובחים במיוחד", הביאו גם נציגה של ארגון "אפרת" שתיארה בצבעי טכניקולור מה קורה בשעת ההפלה. הלו! כלות רגע לפני החתונה…
סיימנו את הערב נשואים וברוגז עם היהדות.
זה לקח 15 שנים בערך, וכשהשיריונר התקרב לבר המצווה שלו הנושא נפתח אצלנו מחדש,
וגילינו את מכון הטקסים החילוני (שהתמזג עם הזמן לתוך "הוויה") ואת האופציה ללמוד את הנושא ולבנות לעצמנו טקס אישי, משמעותי ויהודי לא פחות.
אז אם הייתי יכולה לפגוש את הכלה שהייתי, היום לפני 25 שנים, מה הייתי ממליצה לה?
כמו שאני עושה עם זוגות ממכרי שמחליטים להתחתן, הייתי ממליצה גם לעצמי על סדנת כלולות ב"הוויה".
כי מה שחשוב באמת, בעיני, הוא הטקס.
לא האוכל.
לא הדי.ג'יי.
ואפילו לא השמלה.
במשך השנים אמרתי לא פעם שיום אחד נתחתן מחדש, "נתקן" את כל פגמי החתונה ההיא.
לפני כמה שנים האיש שאיתי הזכיר לי שאת מה שחשוב באמת הבאנו כבר לחתונה ההיא, את עצמנו.
מאז אני לא מדברת על להתחתן מחדש.
חצי יובל.
גם הסרט "נסיכה קסומה" חוגג חצי יובל.
ווסלי, הנסיכה Buttercup ואיניגו מונטויה נראים בדיוק אותו דבר.
אנחנו כבר לא…
אבל אנחנו חיים באושר ו(בלי) עושר עד עצם היום הזה.
וזה מה שחשוב.
חצי יובל שמח!
שנה של דברים טובים שתהיה
אמא שלי לימדה אותי שמה שעושים בראש השנה עושים כל השנה, ולכן רצוי לשים לב למה שעושים…
בראש השנה הזה ניסיתי להקפיד על העניין.
אז מה היה לנו?
* אירועים משפחתיים נעימים ורגועים, כאלו שלא מגיעים לטיפול בגללם (ע"ע השאלה הכי מלחיצה בעולם "איפה אתם בחג?")
* אוכל מעולה, ולא אכלתי יותר מדי (מה שקשור כנראה לסעיף האחרון ברשימה)
* תפירה, והרבה. גם כיסוי לקרש הגיהוץ וגם שמיכת טלאים לנסיכה (שמחכה עכשיו לזה שאגיע לקנות את הבד בשביל הצד השני שלה). ככה זה נראה בשלב התכנון (צולם בלילה, שנייה לפני שהתחלתי לחבר):
* זמן שקט בבית, עם כל הילדים.
* ספר מצויין ("טעות אנוש", שולמית לפיד)
* וירוס בטן אכזרי, שהגיע מלווה בחום, ושאני מסרבת בתוקף להכיר בקיומו.
וגם הרבה מחשבות עברו לי בראש, בעיקר בעקבות הפיד שלי בפייסבוק בימים שקדמו לראש השנה.
המון תפוחים.
המון צילומים של ילדים וצילומים משפחתיים.
המון גלויות ברכה שהגיעו עם ההצעה להכין בעצמי ברכת שנה טובה מקורית, וחלקן אפילו עם הכיתוב "הכנס טקסט כאן…".
ולרגע חשבתי שאני לא בסדר שלא הכנתי גם אני ברכה שכזו, בתפוצה לכל 1511 חברי הפייסבוק שלי.
SORRY, אבל קשה לי עם הברכות ההמוניות האלו.
גם עם אלו שמגיעות ב SMS, ולשמחתי השנה לא היו הרבה כאלו.
ובכל זאת, איך אברך אתכם בשנה טובה?
בחרתי לעשות את זה איך שמתאים לי באמת, עם צרור המלצות על דברים קטנים וטובים, כאלו שמשמחים אותי ואני מקווה שישמחו גם אתכם.
כי כזו שנה אני מקווה שתהיה לכולנו – שנה של דברים קטנים וטובים.
אז הנה.
בשבת ניצלנו את הרגע האחרון לפני שהשנה נגמרת ונסענו לביקור בנמל יפו.
תיכננו על הבירה של ה BEER MARKET וחוץ מלשתות במקום יצאנו גם עם שישיות של בירה ועם חיוך גדול:
חיוך נוסף שחשוב לא לדלג עליו כשכבר מגיעים לשוק הנמל ביפו הוא זה של רוני, יבואנית שינזי קאטו, שמטפחת גם היא חנות קטנה ומטריפה:
בקומה השנייה של האנגר 1 ראינו תערוכה נפלאה בשם "קו רוחב" של האמן פיליפ בולקיה. לפי מה שמצאתי באינטרנט היא אמורה היתה להיסגר באותו יום שבת ואני לא יודעת אם זה אכן נכון. שווה לבדוק. אלו עבודות מיוחדות שמבוססות על צילומים שלו, על חיתוכים בסכין חיתוך ועל שימוש בחלודה.
ברגע של חיוך האיש שלי השתלב בתערוכה בעצמו:
וההמלצה הרביעית שלי בנמל יפו הפתיעה גם אותי. כששוטטנו בחיפוש אחרי מקום לשבת בו ולנשנש עוד משהו (ולידיעת פרנסי הנמל – העובדה שבכל המסעדות מאפשרים לעשן בכל השולחנות בחוץ היא גם לא חוקית בעליל וגם מקוממת ומגרשת לקוחות!) גילינו את "החצר הנשית בנמל" שהיא אאוטלט מעצבים ייחודי ראשון מסוגו, המשלב בין מכירת עודפים של בגדי מעצבים במחירים השווים לכל נפש, לבין עשייה חברתית. אפשר להיכנס לאתר שלהם אם רוצים להבין יותר, אבל מה שהיה חשוב מבחינתי הוא שהקנייה שלי היא גם תרומה וככה לשמלה המקסימה הזו היה גם ערך מוסף:
ומה עם קצת יצירה?
אז הנה שלוש המלצות לכל היוצרות והיוצרים בינינו…
* פוגי נעים המקסימה והמוכשרת מקיימת אצלה בסטודיו סדנת בובות באוקטובר. אני נהניתי הרבה יותר ממה שציפיתי בסדנת צביעת הבובות בהנחייתה וממליצה בחום על החוויה.
* מאז שאני מתעסקת במיקסד מדיה אני מרגישה צורך להתקמץ על החומרים היותר מיוחדים שלי, אלו שהזמנתי לי מחו"ל בכל מיני הזדמנויות, בגלל שהם לא זמינים לי כמו חומרים אחרים. בגלל זה עקבתי בהתלהבות אחרי ההכנות של ענת, Mrs. G, לקראת פתיחת החנות שלה, וממש לא התאכזבתי. קודם כל השם המופלא – איקס מיקס
וחוץ מזה המבחר המשגע. אני אוהבת גם את כל הקישורים לסרטי הוידאו שמדגימים את השימוש בחומרים השונים. איזה כיף שיש יותר ויותר מיקסד מדיה בארץ!
* כשענבל עשתה את מסיבת ההשראה הראשונה שלה לא יצא לי להגיע ובגלל זה אני ממש שמחה שהגיע הזמן למסיבת ההשראה השנייה! גם מסיבה וגם השראה, מה עוד אפשר לבקש.
זהו.
צרור ההמלצות שלי.
יכול להיות שעם אורך כזה עכשיו אתם כבר מצטערים שלא הסתפקתי בתמונה משפחתית וברכה בפייסבוק…
אז עוד משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
_______________________________
הבנים שלי ניצלו את פיקניק ראש השנה כדי ללמד את הנסיכה "מנצ'קין":
איזה כיף שעדיין הם נהנים כל כך ביחד.
מאחלת לכם שנה מלאה משפחה
משחקים
יחד
ודברים קטנים וטובים.
לימור
שעה אחת, ארבעים וארבע שנות טובות
בימים שלפני ראש השנה מתחילות לצוץ בתיבת הדואר שלנו ה"שנות טובות".
זה חלק מהחיים הקהילתיים, כמו משלוחי המנות בפורים, ותמיד נחמד לראות את פרצי היצירתיות שצצים אצלנו בתיבה.
יש שנים שבהן אני מאורגנת ומכינה המון שנות טובות, לשכנים ולחברים, ויש שנים שבהן ראש השנה נוחת עלי במין הפתעה, וברגע האחרון אני מכינה קצת כרטיסים, לפחות להחזיר ברכה למי שברך אותי.
השנה חשבתי שאגיע לרגע האחרון בלי כרטיסים, אבל אתמול חתכתי חתיכה של נייר עטיפה חום בשביל מתנה שבסוף לא צריך היה לארוז… ובגלל שזו היתה חתיכה גדולה, ניסתי לחשוב מה אני יכולה לעשות איתה ואז הבנתי – הנה הצעד הראשון לכרטיסי שנה טובה…
בסיסים משמיניות של בריסטולים.
נייר עטיפה חום קרוע, בערך, למלבנים.
חותמות אותיות שיוצרות את המילים "שנה טובה" + דיו
וושי טייפ
תפוחים מסול ודבק להדבקה שלהם
שעה של עבודה
והנה יש לי 44 כרטיסים שבצד השני שלהם הרבה מקום לאיחולים ולברכות.
ולמה 44?
כי כשנגמרו לי באותו הזמן כל הבסיסים מהבריסטול וכל ההחתמות הבנתי שזו כנראה בדיוק הכמות הנכונה.
אז כמו שכתוב בצד האיחולים של הכרטיסים שלי:
שלא תהיה מצוחצחת ומגוהצת
שלא תהיה מושלמת ומדוגמת מדי
שלא תהיה "הכי" שום דבר
שרק תהיה תשע"ג מלאה בשמחה ואהבה
שנה טובה!
____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אתמול ניצלתי את זה שהפרופסור נסע איתי באוטו כדי לבדוק אפשרות לשנות את ההוראות הקוליות של הוייז שלי.
עכשיו זה הרס"ר שאומר לי "שמאלה פנה" ו"ימינה פנה" ו"חייל, שפר הופעתך" כשמגיעים ליעד,
ולפחות לבינתים זה מצחיק אותי ממש.
אישה שטחית אני…
תפוחים לראש השנה – גרסה שנייה
כשעינת, מנהלת פורום עיצוב אלבומים בתפוז, ביקשה ממני להשתתף בפרוייקט ההדרכות לקראת ראש השנה, שמחתי להיענות.
היה לי חשוב ליצור הדרכה שכל אחד יכול לעשות.
שכל חומר בה יכול להיות מוחלף בחומר אחר, וגם אם אין לך שום כלים חוץ ממספריים – תסתדר.
לפיכך, בכל מקום אצרף גם הסברים לחומרים חליפיים…
מה נדרש?
חומרים:
וושי טייפ (מסקינג טייפ יפני) באותו צבע ובדוגמאות שונות. אני השתמשתי בשלוש דוגמאות של טייפים אדומים.
אין לכם וושי טייפ? שאריות של ניירות מדוגמים שונים יעשו את העבודה.
בסיס לכרטיס ושני פנלים מבריסטול, כל אחד מהם קטן במקצת מזה שמתחתיו (כלומר, אם גודל הכרטיס 10.5*14.5, הפנל בצבע קראפט הוא בגודל 10*14 והפנל הירוק בגודל 9.5*13.5, והכל על בערך…)
חתיכת בריסטול לבן בגודל 7*10
חותמת תפוח ודיו staz-on.
אין לכם חותמת תפוח? אין בעיה, כשנגיע לשלב הזה, ציירו לכם תפוח (או רימון, או יונה, מה שבא לכם) בעזרת טוש פרמננט.
כיתוב שנה טובה. אני השתמשתי במדבקות הקרטון גלי שלי, יש עוד כל מיני מדבקות בשוק ואפשר כמובן להדפיס כיתוב במדפסת או לכתוב בכתב יד. בכרטיס שלי השתמשתי בנגטיב של הכיתוב.
כלים:
סרגל מתכת
סכין חיתוך
מספריים
דבק נוזלי
דבק דו צדדי מגביה
מה עושים?
הרוחב של הוושי טייפ הוא ס"מ וחצי, והפעם זה רחב לי מדי, אז הדבקתי את הוושי טייפ על הלוח הירוק:
ובעזרת סכין חיתוך וסרגל מתכת חתכתי אותו לרוחב כך שנהיו לי שלושה פסים מכל פס:
על חתיכת הבריסטול הלבן (חתיכה בגודל 7*10 הספיקה לי לשלושה תפוחים ולכיתוב) התחלתי להדביק לסירוגין את פסי הוושי טייפ החתוכים. שימו לב שהחתיכות שיוצאות לכם הן לא בהכרח באותה דוגמה בדיוק, אז אפשר לגוון כך שזה ייראה כאילו השתמשתם ביותר משלוש דוגמאות…
וככה זה נראה כשסיימתי וגזרתי את העודפים מהצדדים:
בעזרת staz-on חום החתמתי שלוש פעמים את חותמת התפוח. הדיו שלי קצת גוסס אז ההחתמות יצאו חלשות.
זה השלב שבו אם אין לכם חותמת תפוח, אתם תציירו את הדוגמה שלכם על הוושי טייפ בעזרת טוש פרמננט (לטוש רגיל ייקח המון זמן להתייבש, אם בכלל):
גוזרים את התפוחים במרחק קטן מקווי המתאר, כך שעדיין נראה את הקווים:
מדביקים את מדבקת הנגנטיב של השנה טובה על מה שנשאר מקולאז' הוושי טייפ שהכנו וגוזרים מסביב. באופן מצער צילמתי את ה"לפני" ולא את ה"אחרי":
מעגלים פינות לשני הפנלים ומלכלכים את השוליים שלהם בדיו:
בעזרת הפינות שעיגלנו לפנלים מסמנים קווי עיגול גם לכותרת שלנו וגוזרים בעזרת מספריים. גם את הכותרת מלכלכים עם דיו.
ועכשיו מרכיבים את הכרטיס – מדביקים את הפנלים ועליהם את הכותרת. את התפחוים מדביקים בעזרת דבק דו"צ מגביה והנה לכם ברכה תפוחית למהדרין:
שנה נהדרת שתהיה!
יש לי עוד הדרכה תפוחית אחת או שתיים בקנה. אולי מחר…
_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
לפנק, לפנק, לפנק…
מי שעוד רוצה להזמין מדבקות שנה טובה מקרטון גלי, יקבל אותן גם בדואר 24 וגם בהנחה של 25%.
עד גמר הלמלאי, אז כדאי להזדרז…
פיית הדברים הקטנים
אחרי בנות הסדנא אני עוקבת כבר הרבה שנים, נהנית מהרעיונות ומהפיות שלהן, וגם גאה למכור את המוצרים שלהן.
לפני כמה חודשים, הצטערתי לשמוע כשהן הודיעו על סגירת החנות החמודה שלהן בשוק הפשפשים, אבל הן הבטיחו שיקרו דברים, אז חיכיתי בסבלנות…
בשבוע שעבר, כשהתמונה הזו התפרסמה הפייסבוק שלהן, היה לי ברור שאני רוצה לקחת חלק:
אז שלחתי מייל, וקיבלתי תשובה וחיכיתי בסבלנות עד שהמעטפה נחתה אצלי בתיבה
ובתוכה, כמו בתוך קן, ילד ישן…אופס… התבלבלתי בשיר…פייה ישנה, עם הוראות הפעלה, מדבקה משמחת וזוג כנפיים:
אז מי תהיה הפייה שלי?
הגיוני היה לחשוב שאלך על פייה שימושית. סוג של דיוקן עצמי…
אבל כבר כמה שנים אני מתלבטת איך בעצם נראית פייה שימושית.
כל פורים אני מתלבטת ומנסה לחשוב על תחפושת שתתאים לפייה שימושית ובסוף מוותרת…
ואחרי שנים שהתלבטתי איזו חותמת לעשות לעצמי (יש מקופלת בקהל?), בסוף הלכתי על איור של פייה קוראת ספר, מה שמתאים לי לגמרי, אבל שימושי???
אז במקום זה החלטתי ללכת על מה שלא פחות קרוב ללבי, הדברים הקטנים והטובים שבחיים.
מי לא היה רוצה שתשב לו על הכתף פייה קטנה (ויפה) שתעזור לו למצוא את הדברים הקטנים והטובים בחיים?
וזה הרי מה שאני מנסה לעשות כאן בבלוג, בשולי הפוסטים.
אז מי תהיה הפייה שלי החלטתי.
ואיך היא תראה?
למרות מגבלת הגודל החלטתי ללכת על מיקסד מדיה.
קצת משוגע ליישם את זה בגודל הזה (משהו כמו ארבעה ס"מ בגובה…), אבל מצד שני היא פיית הדברים הקטנים, לא? אז שווה להתאמץ…
התחלתי מלצבוע אותה בצבעים אקריליים:
ואז התחלתי להשתולל.
מדבקות מתגרדות, שבלונות, נקודות עם הצד השני של המכחול, משחת עיצוב ועוד מדבקות מתגרדות, בלינג לפרח שבשערות ועוד מדבקות מתגרדות. ותיקוני צבע בכל פעם שהמדבקות המתגרדות פשוט גרדו את הצבע מעל הפייה…
החלטתי לא להשתמש בכנפיים שהגיעו עם הפייה, כי ברור שלפייה שלי צריכות להיות כנפיים שקופות ומתנצנצות.. אז גזרתי כנפיים מדקף מדוגם, ואחרי ניסיון כושל אחד לנצנץ, את זוג הכנפיים השני כבר ציפיתי בגיליון של דבק דו צדדי, אליו הצמדתי את הנצנצים. את הכנפיים הצמדתי לגוף עם סיכה מתפצלת בצורת לב והפייה מוכנה לצאת לעולם ולאסוף דברים קטנים וטובים:
תרשמו לדף הפייסבוק של הסדנא ותוכלו לעקוב אחרי כל 101 הפיות…
_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שונאת לסדר ניירת.
שונאת.
אבל היום, כשסידרתי את הניירת בחנות, מצאתי את שתי הפתקאות האלו, שהולכות איתי כבר דרך ארוכה (היו מפוזרות לי במזוודה בנסיעה לחו"ל לפני איזה ארבע שנים) והכל נהיה יותר טוב…