חודש: אוקטובר 2012

בפעם הקודמת היינו בגן החיות התנ"כי בירושלים כשהנסיכה היתה בת שלוש, ועשינו טיול משפחתי טרום-בר מצווה.
הבוגר, שהיה אז מתבגר צעיר, תהה מה יש לו לעשות בגן חיות והופתע לגלות את העונג שבלגלות את הגן דרך עיניה של בת השלוש. היה מרתק.
 
מאז עברו שבע שנים, והחלטתי שהגיע הזמן לחזור לשם.
ניצלנו את אחד מימי חול המועד סוכות, ואחרי שהצטיידנו בלאה ובבורקסים הגענו אל הגן.
 מטעמי עצלות וחוסר חשק לסחוב החלטתי להסתפק במצלמת האייפון, ואחרי שהבנתי איך לבטל את הפלאש
היא בהחלט עמדה במשימה בכבוד.
 
גן החיות עדיין מענג כמו זכרתי אותו, ולמרות שהיה שם ים של אנשים, הוא מספיק מרווח ומלא שטחים פתוחים,
כך שלא הרגשנו את הצפיפות.
 
צילמתי כל מיני חיות במחשבה על זה שהנסיכה תרצה לתעד את היום הזה באלבום ולא רק בזיכרון,
אבל כשהגענו לכלוב הסוריקטה היה לי ברור שהתמונות האלו בשבילי.
 
מכירים את זה שאתם רואים אמא עסוקה במשהו והילד מנסה בכל דרך למשוך את תשומת לבה?
ככה זה היה.
הסוריקטה עמדה זקופה וגבוהה, כמו מדגמנת לקהל הצופים,
ולא הראתה שום סימן לזה שהיא שמה לב שיש גור קטן שמנסה לטפס אליה ובכל פעם מחליק על הסלע
שעליו היא עומדת…
 
החלטתי להשתמש בתמונות כדי לעצב דף במסגרת אתגר הסקיצה של "יוצאות מהקווים".
בהתחלה חשבתי שלכל אתגרי החודש (אני הספונסרית החודש ולכן הוזמנתי להיות מעצבת אורחת) אני אכין דפי יומן, אבל סקיצה ויומן לא ממש הולכים יחד, ומזמן לא עיצבתי דפי אלבום, אז זו היתה הזדמנות נפלאה.
 
זו הסקיצה:
וזה מה שעשיתי ממנה:





תראו איזה כותרת ארוכה! ואיזה כיף שזה לקח לי פחות משליש מדף מדבקות האותיות… (למרות שכדאי שעכשיו אני לא ארצה לכתוב שום דבר שיש בו את האות הא…)
 
רוצים גם?
עד 31.10 תוכלו להעלות עבודות לאתגר בבלוג של "יוצאות מהקווים" ואולי תזכו בפרס מתנת "קסם שימושי"…
 
___________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
ניצלתי היום נסיעה למרכז כדי לקפוץ לתת חיבוק לציפ ולתינוקת המקסימה שלה לילך.
חיבוק רך במיוחד, שכולו ורדים, ורודים ופיקֶה:



והשמיכה ארוזה:



כן, כן, גם לי יש רקעים מופלאים של האחת והיחידה – יעל יניב (-:

יצירה ביומן זו יצירה אחרת לגמרי ולקח לי זמן להתרגל לזה שאני מתחילה לעבוד בלי שיהיה לי מושג מה אני הולכת
לעשות, ושגם יש לי מושג מה אני רוצה להשיג, התהליך ייקח אותי למקומות אחרים…
 
עכשיו אני נהנית מהתהליך.
להתחיל בנקודה כלשהי, שהיא אף פעם לא A, ולסיים הרחק הרחק, אף פעם לא ב Z.
ורק כשמגיעים אפשר לראות לאן הגעתי.
לפעמים אפשר לזהות את המקום, ואז גם אפשר לשים שלט "אתה נמצא כאן", AKA – כותרת,
ולפעמים גם כשנדמה שהתהליך והדף נגמרו – אין לי מושג לאן הגעתי,
אולי זה אומר שהתהליך לא נגמר…
 


באופן מקרי, או שלא, יצרתי בשבוע האחרון שני דפים, שרק אחרי שהם נגמרו (כל אחד ביומן אחר)
ראיתי כמה שהם מדברים אחד עם השני, אז החלטתי להשתמש באותן חותמות לכותרת, כדי שימשיכו לדבר אחד עם השני גם בעתיד…
 






גם לכן מדגדג ליצור בשביל עצמכן?
לצאת לדרך בלי לדעת לאן תגיעו?
 
בשעה טובה אני מתחילה מפגשים ליצירה ביומנים אצלי בסטודיו ביובלים.
מפגשים אישיים, נשיים, צבעוניים ומפנקים.
 
המפגשים יתקיימו בימי חמישי בערב, אחת לשבועיים.
המפגש הראשון יתקיים ביום חמישי, 25.10, בשעה 20:30 ואפשר להגיע אליו להיכרות, ללא התחייבות.
 
אם יהיה ביקוש למפגשים בחיפה – אשמח לבדוק אפשרות לפתוח גם שם קבוצה.
פרטים והרשמה – אצלי בטלפון 054-4626765
 
_______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
משלוח וושי טייפ, צבעוני ומשמח, נחת בחנות.
גם דוגמאות ישנות שאזלו מהמלאי וגם דוגמאות חדשות ונפלאות.

היתה לי הבוקר פגישה עם מי שמייצר לי את מדבקות הקרטון גלי.
אני הייתי בטוחה שאנחנו נפגשים לסכם איך בדיוק יראו המדבקות החדשות (ועוד כמה עניינים על הדרך).
 
והנה הפתעה!
כשהגעתי התברר לי שההזמנה שהודיעו לי שמוכנה, והייתי בטוחה שהיא של דוגמאות למיזם הבא שלי,
היא בעצם ההזמנה של גיליונות האותיות!
 
אז הנה – שבועיים לפני התיכנון שלי
ובהופעת בכורה –
אותיות כתב יד בקרטון גלי.
 



גובה האותיות ס"מ וחצי-שניים.
בגיליון יש 87 אותיות, עם מספיק אהו"י לכל אחד, ועם אפשרות לחתוך את הגיליון כך שתוכלו להשתמש בנגטיב של רוב האותיות.
בצידן האחורי של האותיות דבק דו צדדי – רק לקלף את נייר המגן ולהדביק.
 
איזו פתיחה נפלאה לשבוע!
 
____________________
ועוד משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
אפשר כבר ללכת עם שיער פזור ולא למות מחום!

כבר לא ברור לי כמה שעות הייתי על הכביש בימים האחרונים.
את רובן אני נהגתי.
 
ניסיתי לשחזר, אבל יש לי כמה חורים שחורים שאולי קשורים לעובדה שאני נורא נורא נורא עייפה.
 
ביום שישי נסעתי עם הנסיכה למסיבה ההשראה של ענבל בתל אביב. חזרנו דרך הרצליה. נחתנו בבית בחמש.
ביום שבת נסעתי עם ספיר ללוטם לארוחת בוקר. אכלנו ארוחת צהריים כי המטבח כבר הפסיק להגיש ארוחות בוקר…
ביום ראשון אספתי את הפרופסור החולה מהרכבת בעכו, אחרי שחיכיתי 40 דקות בדואר בכרמיאל ועוד עשיתי קניות .
ביום שני נסענו לפיקניק על יד עין הוד. בערב לקחתי את הפרופסור החולה לביקור רופא בחיפה.
ביום שלישי נסעתי לתל אביב, לאייקון. היה נורא כיף. הגעתי הביתה בשלוש וחצי לפנות בוקר. החלק הזה לא היה כיף.
ביום רביעי לקחתי נסיכה אחת ושתי חברות למפגש מעריצים עם כוכבי "אליפים" בקיריון. לא נרחיב על זה את הדיבור, אבל כיף זה לא היה…
ביום חמישי עלינו לרגל לירושלים לביקור בגן החיות. פגשנו את לאה והיה מאוד מאוד כיף (וגם חם מאוד). אח"כ החלפנו את לאה בספיר ונסענו לנמל יפו ליריד החלומות – היה צפוף (וגם שכחתי לבדוק את הרשימה שלי, אז שכחתי כמה דברים…) והביתה הגענו כמעט בחצות.
 
לא רוצה לנהוג יותר עד הודעה חדשה!
 
חלק מהבעיה בנהיגה זה שעולים לי בדרך המון רעיונות מצויינים ליצירה, אבל אני נוהגת…
ואז כשאני מגיעה לשולחן העבודה שלי – כל הרעיונות המצויינים נעלמים.
 
באחת הנסיעות שלי, עוד לפני שבוע האימים האחרון, הבנתי פתאום מה אני רוצה להכין לאתגר ההשראה של יוצאות מהקווים (החודש אני הספונסרית של הפרס שלהם, ובתור שכזו הוזמנתי להיות מעצבת אורחת. כשכבר מזמינים אותי, אני משתדלת לבוא…)
 
האתגר הוא אתגר השראה, והשיר שקרין בחרה לטובת ההשראה הוא שירה של חוה אלברשטיין "מילים" שכתב נדב לויתן ז"ל, בעלה. השיר מתחיל ככה:
מילים זה כל מה שיש לי זה הוני, זה אוני וזה אני מילים זה כל מה שיש לי זה הוני, זה אוני וזה אני.




אלו היו המילים שזכרתי מתוכו, וגלגלתי אותן בראש לא מעט זמן עד שהן התהפכו קצת והבנתי שאני רוצה להכין יצירה עם הטקסט "מילים זה לא כל מה שיש לי".
הרבה שנים חשבתי שאמצעי הביטוי היחיד שעומד לרשותי הוא מילים. אותן אני יודעת ללוש ולעצב מחדש, להצמיד זו לזו בדרך שיוצרת משהו חדש. מילים באות לי בקלות ולקח לי הרבה מאוד זמן לגלות שגם בלי מילים אני יכולה לבטא את עצמי, שצבעים, צורות ומרקמים גם הם דרכי ביטוי שלאט לאט אני רוכשת לעצמי.
 
ובגלל זה היה לי הכי טבעי ליצור דף ביומן שלי, והנה הוא:



ואיזה מילים הן ההשראה שלכם?
עד ה-17 לחודש תוכלו להעלות את היצירה שלכן בהשראת השיר לבלוג של יוצאות מהקווים
ואולי תזכו בפרס.
מתנת "קסם שימושי" (-:
 
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שלושה ימים בלי תוכניות, בלי משימות, בלי נסיעות.
נשמע כמו גן עדן.
 
וגם שמחת תורה.
משמח.