אני לא נכנסת לדיון על מי היה ולנטיין, וכמה לא חיובי הוא היה, ואם ולנטיינ'ס דיי הוא חג נוצרי.
לדעתי כל סיבה לציין אהבה היא סיבה לשמוח. כן ירבו…
את הבוקר של יום האהבה הזה החלטי להקדיש לבישול, ועל רקע 88FM שניתן לי מוזיקה טובה, היה לי הרבה זמן למחשבות, שזה מתכון טוב גם לפוסטים שנכתבים לי בראש. הרבה פעמים כשאני ממש כותבת פוסט שלם בראש, זה מרגיש לי כאילו כבר כתבתי אותו, ואז הוא לא באמת מגיע לצאת לאוויר העולם, אבל הנה אני כותבת, באהבה גדולה.
תולדות הבישול
פעם בישלתי הרבה, ממש עד רמת ההפקה – ארוחות שלמות ומושקעות, אירוחים היסטריים ברמת המגוון והמורכבות ואפילו קייטרינג קצר מועד. היו תקופה של אוכל תאילנדי, עם הרבה כוסברה, ג'ינג'ר וחלב קוקוס, תקופות של הידבקות לספר בישול אחד והמון ניסיונות מתוכו – נירה רוסו, אהרוני ושרי אנסקי כיכבו כל אחד בתורו, תקופה מאוד מושקעת של פסטה, בה מכונת הפסטה עשתה כאן שעות נוספות, ואפילו תקופה מאוד מאוד עשירה ברטבים, אחרי סדנה נפלאה שעשיתי בתל אביב.
כשהיינו נשואים חמש עשרה שנה, לפני עשור וקצת, הכנתי לאיש שאני אוהבת ארוחה של חמש עשרה מנות ועוד אחת. היה ערב יוצא דופן ועתיר זיכרונות.
באופן כללי בישלתי לא מעט, למרות שהילדים שלי העדיפו שנים רבות אוכל שגדל בצלופן, ולא פעם מצאתי את עצמי מבשלת אוכל מעניין לשנינו ואוכל משעמם לצאצאים…
בשנים האחרונות, בעיקר מאז שנהייתי עצמאית, הצטמצם הבישול שלי עד מאוד, וגם כשזה קורה הוא הרבה יותר פונקציונלי והרבה פחות הרפתקני. יוצא שדווקא האיש שאיתי מגיח מדי תקופה למטבח לכמה שעות בישול שמפיקות מקרר מלא לשבוע וחיוך מסופק של ה"איש שהאכיל את משפחתו" על פניו.