לחברה אהובה שלי נולד נכד חמוד ומשמח.
כבר מהרגע בו נודעו לי החדשות המשמחות על כך שהוא בדרך, התחלתי לפנטז על המתנה שאכין לכבודו. התוכנית הייתה להכין שמיכת טלאים, בייחוד לאור זה שעד עכשיו הכנתי שמיכות כאלו בעיקר לבנות, והרעיון לעבוד עם "צבעי בנים" קסם לי, אבל אז סיפרה לי הסבתא שבדרך על כל ההכנות שעושה אמו של התינוק הצפוי, והיה לי ברור שהוא צפוי להיות ילד עטוף באהבה ובשמיכות.
אז נדרש רעיון אחר.
הרבה הרבה ספרים עברו ביני לבין הסבתא של התינוק (כולל אחד שהיא כתבה ואני ערכתי) ומאחר ואני אוחזת בעוד חברה מופלאה ואלופה בתפירת ספרי תינוק, החלטתי שספר הוא רעיון הולם.
למזלי בדיוק ביקרתי את ריבי שהראתה לי איך הספרים נראים בשלב התפירה וגם נתנה לי המון טיפים מעולים. לפיכך, כל הפשלות והעובדה שדפי הספר אינם באותו גודל והסרטים בולטים ממנו החוצה, הם לגמרי באחריותי…
הרעיון הוא שלספר יהיו כל מיני מרקמים נעימים, אז משולבים בו בד פיקה, בד מינקי, סרטי בד שונים, פשתן, בדי כותנה, לבד ורקמה.
ולפני התמונות, שלב התובנות, כדי שאזכור לפעם הבאה:
1. הפשתן נוטה להיפרם בקצוות בזמן שרוקמים עליו, אז עדיף להתחיל מחתיכה גדולה יותר מהנדרש.
2. הרקמה מעוותת את הבד. מעניין אם טבעת רקמה היתה עוזרת במקרה הזה?
3. ריבועים בגודל 15*15 הם ממש קטנים, אז כדאי לא להגזים עם מה ששמים עליהם (ע"ע הסרטים שחורגים בגודלם מגודל הספרון)
4. המכונה שלי לא רוצה לתפור עשר שכבות בד, גם ביד זה יצא די עקום. פרפקציוניזם זה לא כאן (כי אחרת גם תיסכול זה כאן)
ועכשיו לתמונות:
ואני מאחלת לסבתא תמי שיונתן יגדל לאהוב ספרים כמוה!
מזל טוב
_____________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אתמול בערב, באופן ממש מפתיע, אחותי הודיעה לי שליום ההולדת שלי (שמתקרב בצעדי ענק)
היא נותנת לי את סדנת הדיוקן העצמי עליה פינטזתי בפייסבוק.
המתנה המושלמת, ולגמרי משהו גדול וטוב!
תודה מיריתי.