לפני כמה שבועות כריסטי העלתה לבלוג שלה תמונות של הקנווס הענק (90 ס"מ על מטר ועשרים) שציירה לחברה.
התמונה לקוחה מהפוסט שכתבה
אין בפוסט הסברים, אלא רק תמונות מכל מיני זוויות, והאמת היא שבגלל שראיתי את הפוסט בלילה במיטה, זה היה בסלולרי, על מסך די קטן, ונשארתי רק עם הרושם הכללי.
ואז החלטתי לקחת מהציור הזה השראה לטובת קנווס ההחלמה שלי.
בראשון לספטמבר אני מתאשפזת לניתוח די גדול שחיכיתי לו הרבה זמן. מפעל ייצור אבני הכליה שלי זקוק לפינוי, וברמב"ם התנדבו למשימה…
בניגוד לאירועי בריאות קודמים, גיליתי שהפעם אני לחוצה יותר, אבל גם מאמינה יותר בכוח שלי וביכול שלי להשפיע על ההחלמה שלי בכוחות שבתוכי. אז החלטתי להכין לי קנווס שלתוכו יוכנסו כל האמונות שלי וכל המילים החשובות, קנווס שיחכה לי כשאחזור הביתה.
עבדתי על קנווס בגודל 50*50 ובגלל שהכל היה ניסיוני גם צילמתי את השלבים כדי שאזכור מה עשיתי. מאחר שצילמתי בטלפון תוך כדי עבודה ולא ממש בדקתי את איכות התמונות, יש בהן גם פחות טובות. איתכם הסליחה…
בשלב הראשון הדבקתי על הקנווס דפים מספר ישן והתחלתי לצבוע פאצ'ים קטנים של צבע:
המשכתי לצבוע פאצ'ים של צבע:
עוד ועוד צבעים. בחרתי בכוונה צבעים עזים וחיים. ככל שהתקדמתי החתיכות הצבועות נהיו קטנות יותר ויותר וקצת טיפסו אחת על השנייה:
כשכל המשטח היה פחות או יותר מלא עברתי לשלב הבא וריססתי ספריי על העבודה (ופתאום הכל היה פחות בהיר ועליז):
הפעולה הבאה לא ממש מומלצת. כשהספריי היה רטוב ניסיתי לצייר בו ספירלה עם האצבע. לא ממש אהבתי איך שזה נראה מרוח, אבל היה ברור לי שיבואו עוד המון שלבים ושכבות:
המשכתי להוסיף. ריססתי צבעים יותר עזים ומרחתי צבע לבן שבתוכו חרטתי כל מיני מילים ושרבוטים:
והנה השטחים החרוטים מקרוב (ורואים גם את הנתזים המקסימים של הכחול):
***הערה מוסגרת***
בשלב הזה עוד לא החלטתי מה יהיה הכיוון של הקנווס ולא הקפדתי על למעלה-למטה, אלא עבדתי לכל הכיוונים.
***הערה מוסגרת 2***
היו שלבים שבהם אפפה אותי תחושה של "הרסת", כמו עם כתמי הצבע הלבן האלו שנמרחו פתאום על העבודה שלי… זה השלב שבו כל הכשרת היומנים שלי נכנסה לפעולה והזכרתי לעצמי שהדרך עוד ארוכה שבסוף יהיה טוב (-:
השתמשתי בשבלונה כדי להוסיף על כל השטח שושנים זעירות. השושנים עצמן צבועות עם ספוג ומעט צבע אקרילי. העלים שלהן שבקושי נראים לעין צבועים בטוש אקוורל.
נראה מעניין, נכון?
עכשיו מגיע שלב האומץ האמיתי – להחליט איזה חלקים של העבודה הזו אני מחריבה….
ניסיתי לצייר פרפרים עם עיפרון, אבל לא ראיתי כלום, אז עברתי לטוש אקוורל, שהיתרון שלו הוא שבזמן שהוא רטוב אפשר למחוק אותו, אם הציור לא נראה לי. ואז התחלתי לצבוע בצבע שחור את כל מה שאמור להיות הרקע של הפרפרים. זה גם היה שלב שבמהלכו לא צילמתי (ובחלקים ממנו לא נשמתי, אבל בהחלט קיטרתי, ואמרתי כמה זה מכוער, והתחרטתי שהתחלתי עם השחור הזה. הפעם היה התור של הנסיכה שעבדה בצד על קישוט המחברות שלה לעודד אותי ולהסביר לי שפרפרים עקומים זה הכי טוב וכו'…
וככה זה נראה כשסיימתי עם השכבה הראשונה של השחור:
***הערה מוסגרת 3***
אין ספק שיש משהו מעניין בתהליך הזה שבו מוותרים על חלק גדול מהיצירה (בייחוד אחרי שמשקיעים שעה בלצבוע את כל השושנים הקטנטנות האלו…) ומבינים שבעצם הויתור הזה נותנים מסגרת מדגישה הרבה יותר לחלקים האחרים של היצירה, אלו שנשארים חשופים.
וממש לא אהבתי את הפרפרים העקומים והרזים שיצאו לי, למרות העידוד הנלהב של הנסיכה.
אבל אז הפכתי את הקנווס בתשעים מעלות:
וגיליתי שהם הרבה יותר מוצלחים בתור פרפרים שמנים…
עכשיו הגיע השלב הכיפי של תוספת פרטים לכל אחד מהפרפרים. עד עכשיו עבדתי על כל הקנווס כמשטח אחד וכל פעולה שעשיתי היתה על כל הרקע, ועכשיו בעצם התחלתי להתייחס לכל פרפר כיצירה נפרדת.
עבדתי עם שבלונות (עם אקריליים ועם PAN PASTEL), דיו אלכוהולי ועם הרבה מאוד מדבקות מתגרדות.
צילמתי את הפרפרים מקרוב, אבל אחרי זה המשכתי להוסיף להם עוד ועוד פרטים, אז אלו תמונות מתוך התהליך:
צבעתי שכבה נוספת של שחור וגם בו ניסיתי להוסיף חריטות ושרבוטים, שלא יהיה חלק מדי.
בשלב הזה לקחתי את הקנווס הביתה, עם עוד קצת מדבקות מתגרדות ועם טוש SHARPY לבן.
מאחר שהגברים שלי סיידו את הבית, התיישבתי על הספה שיצאה לגינה והשלמתי את הקנווס:
זה היה השלב הכיפי, שבו נתתי לכל פרפר קונטור משורבט בלבן, מה שממש הקפיץ אותם החוצה על הרקע השחור שלהם.
למחרת בבוקר קמתי וגיליתי שהאיש שלי כבר תלה את הקנווס הגמור על קיר הסלון המסוייד והלבן כל כך:
זו הפעם הראשונה שאני תולה על הקיר בבית יצירה שלי ואני ממש מרוצה ממנה!
וגם מהתהליך הזה, שבמהלכו ראיתי כמה הרבה למדתי בשנים האחרונות וכמה אני מוכנה הרבה יותר להתנסות ולקבל את מה שיוצא!
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
ובתיאום מושלם יצאה חגית בסדרת פוסטים על ציורי חיות, עם קישורים מעולים ממש.
לכו תציירו איזה חרדון…