יש כמה אקסיומות בחיים שלי.
אחת מהן היא שאני לא יודעת לצייר.
באמת.
גם הבוקר זה קרה, ילדה בסדנה ביקשה ציור של תפוח. תפוח? מה הבעיה בתפוח?
אז זהו, שגם תפוח שאני מציירת לא ממש נראה תפוח.
אז אני לא יודעת לצייר.
ואמרתי (וכתבתי) את זה לא פעם.
 
ואפילו שאמרו לי המון פעמים שזה לא נכון ושכל אחד יכול לצייר – לא השתכנעתי.
((נו טוב, גם אמרו לי מלא פעמים שאבנים בכליות מגיעות מייסורי כליות, ושאם רק אסכים להאמין במרפאים שאמאניים ובעשבים בעלי כוח אז הן תעבורנה לי מעצמן, אז אמרו…))
 
ובשנה האחרונה אני עוקבת אחרי הפוסטים של חגית בנושא, ורואה איך אצלה מתחזק השריר הזה של הציור ועדיין לא משתכנעת שגם אצלי זה יכול לקרות. השתכנעתי שלה יש כישרון שהיא פשוט לא זיהתה קודם, אבל אני? אין שום קשר בין מה שיש לי בראש לבין מה שיוצא תחת האצבעות שלי.
 
ביום חמישי חגית כתבה על קרלה סונהיים שלא היכרתי קודם, ואיזה כיף לפגוש את הציורים המקסימים שלה!
 
חגית הפנתה אל ההדרכות המגוונות של קרלה ואני הראיתי לנסיכה את ההדרכה של איך לצייר פיל צבעוני. ברור שהראיתי לנסיכה – היא, שמציירת, יכולה להפיק תועלת מהדרכה של "איך לצייר…"
 
אבל אני?
 
ואז, בשישי בערב, דגדגו לי האצבעות.
 
אין לי הרבה חומרי יצירה בבית, רובם בסטודיו, אבל מצאתי מחברת חלקה ישנה של הנסיכה, ועט שחור, ואת קופסת עפרונות ה    והתחלתי לשחזר את מה שזכרתי מההסבר של קרלה.
 
שירבטתי עם עיפרון, וכיוון שמה שהיה לי בראש זה פיל, אז כיוונתי לזה שיהיו לו חדק, רגליים וזנב. בשרבוט השלישי החלטתי שזה בכיוון והתחלתי לעבור על הקווים שאהבתי יותר עם העט השחור ולעבות את חלקם.
 
אחרי שהייתי מרוצה מכל השחור הזה צבעתי עם צבעי העיפרון ואז עברתי עליהם עם מים.
 
וישר השווצתי בפייסבוק בפיל שלי!
 
 
ואז הבנתי משהו.
זה נכון שאין קשר בין מה שאני רואה בעיני רוחי לבין מה שיוצא תחת האצבעות שלי.
אז צריך להפוך את הסדר.
לתת לאצבעות שלי לעשות את שלהן, וליישר את המוח שלי סביב מה שיוצא לי.
 
בשבת בערב ניסיתי לחשוב על עוד חיה עם תווים די ברורים שאפשר לכוון אליהם, והחלטתי על ארנבת.
 
אותו תהליך, רק שהפעם זכרתי לצלם לפני שלב הצביעה…
 





 
ואתמול לא מצאתי את העיפרון שלי.
אז הלכתי אחורה לאחד מהשרבוטים שלא התאימו לי ביום שישי, והחלטתי שלא חשוב איזו חיה זו, 
סוג של "מה שיוצא אני מרוצה".
 
אולי אתם מכירים את החיה הזו?
 
 
והנה, האקסיומה נשברה.
אני כנראה כן יכולה לצייר.
 
(ולא, זה לא אומר שעכשיו אסכים לנסות תרופות הזויות לריפוי אבני כליה…)
 
ֹ______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
במסגרת ההחלטה שלי להפוך לאישה יותר מסודרת ואפקטיבית, קהניתי לי יומן לשנה הבאה.
יומן מהמם של POINTS OF YOU