גבוהה, בוגרת ומאוד נסיכותית היא עלתה לכיתה ו'.
ומה בילקוט?
באמצע החופש בערך היא החליטה שהיא רוצה לעצב לעצמה את המחברות.
מזה זה התחיל:
וככה זה נראה עכשיו (הצילומים באחריות הנסיכה, נעבוד על הנושא…)
ואתמול בערב, כשהיא היתה אמורה להתקלח וללכת לישון, מצאתי אותה עסוקה בהשחלת סרטי בד מנוקדים לתיקיות חזית שקופה הייתי מרגישה ממש מיותרת (גם את אלבום הבת מצווה היא מכינה לעצמה), אבל אז היא התעייפה והרשתה לי לקשט לה את מחברת המילון…
שנה נהדרת שתהיה לה, צבעונית ויצירתית בדיוק כמוה!
_________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
זיכרונות בהחלט נופלים לקטגוריה של דברים טובים.
הבוקר נזכרתי שלפני 16 שנים, כשהשיריונר עלה לכיתה א' והיינו ממש חדשים ביישוב, הוא חשש שלא ידע באיזה מהמעברים בין הבתים לרדת אל הבית (גרנו אז ביחידת דיור של אחד מהבתים) אז קשרנו סרט לעץ הקרוב לשביל, שיהיה לו לסימן.
ועכשיו, הוא כבר כמעט בן 23, מתקרב לשיחרור מהצבא ומתחיל לארגן לו שבילים חדשים בחיים, כאלו שלא דורשים סרט צבעוני כדי לזהות. ועוד מעט, חוץ מדירה ועבודה, הוא יזדקק גם לכינוי חדש (-: איך שהחיים עוברים להם מהר.