זה הזמן שלא הייתי כאן.
לא כתבתי בבלוג,
לא יצרתי (עיצבתי אלבומים, אבל לא יצרתי בשביל הנשמה)
לא הגבתי כמעט אצל אחרים.
אבל גם כן.
כן עברתי ניתוח גדול, ונתתי לעצמי באמת את הזמן להחלים ממנו.
כן התרגלתי לרעיון שהעתיד הקרוב צופן בחובו עוד ניתוח גדול (העניין הזה של שתי כליות…)
כן התחלתי ללמוד בשלוש (!) מסגרות שונות (ואומנם בכל אחת מהן זה קצת, יום בשבועיים, או שלוש שעות פעם בשבועיים, אבל אחרי שבועיים כאלו הבנתי שלא באמת נתתי לעצמי דין וחשבון על איך זה הולך להיות…) ומעניין לי מאוד מאוד.
כן ביליתי שעות איכות (קצרצרות לפעמים) עם הנסיכה שלי (וגיליתי שגם להתכונן להכתבה באנגלית יכולה להיות שעת איכות, רצופה צחוקים וגם השתאות מהנערה הזו שגדלה לי בבית).
ולאט לאט אני יוצאת מהשבלול הזה שבניתי לעצמי לקראת וסביב הניתוח, ודברים חדשים מתחילים לקרות, ואני שוב מוצאת את עצמי עסוקה בהמון "כן" ובפחות "לא" והחודשים הקרובים צפויים להיות עמוסים ומרתקים ואני מקווה שזה ישתקף גם כאן…
ובינתיים, בשבת, החלטתי שזה ממש לא עסק שכל כך הרבה זמן לא שיחקתי במשהו יצירתי, והתיישבתי לשחק עם דף ביומן.
זה מה שיצא:
גיליתי שאני ממש נהנית מהעניין של ליצור כתמים על ידי נשיפה בקש (תודה חגית!), למרות שבאישזהו שלב לא נשאר לי אוויר בריאות…
הראש של האישה נעשה עם שבלונה שקנינו ביחד, הנסיכה ואני, וכשהנסיכה הוציאה אותה מהאריזה והחזיקה אותה ביד היא שאלה אותי – "זה באמת שווה שלושים ש"ח?" אז האמת היא שהמחיר מוצדק בעיני – כי באמת יש כאן עבודה עדינה של חיתוכי לייזר (אני השתמשתי רק בחלק מהדמות של האישה הזו ויש עוד 3 על השבלונה), אבל בהחלט התאכזבתי מהחומר ממנו השבלונה חתוכה. הוא ממש דק וקשה להחזיק אותו על הנייר בזמן שעובדים. וחוץ מזה תמיד טוב לגלות שמגדלים צרכנית ביקורתית…
השבוע צפוי להיות כל כך עמוס, כולל סוף השבוע, אבל אני מקוווה שבכל זאת אגיע לשחק עוד טיפ-טיפה.
ואם לא – ביום ראשון יתחיל שבוע חדש….
___________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
הבוקר השיריונר יצא לחופשת שיחרור (ומכאן נובע שעוד רגע נצטרך למצוא לו כינוי חדש…), בדיוק בזמן לעזור לי להכין את הדוגמאות ליריד בשרונים… איזה כיף!