אני אוהבת מתנות!
לקבל, כמובן, אבל לא פחות מזה – לתת.
לבחור את המתנה המושלמת, שלא צריכה להיות גדולה או יקרה דווקא, אבל צריכה לומר את הדבר הנכון בדיוק.
לפני הרבה שנים, בתקופה שהיינו ON ו OFF ןשוב פעם ON, כתבתי לאיש שלי מסה בנושא מתנות (יכול להיות שזו הסיבה שאז נהיינו OFF שוב…) שהשורה התחתונה שלה היתה שגם פרח הוא מתנה וגם שיר (והיום הייתי אומרת שגם סמס, ברגע הנכון, מתוך המחשבה הנכונה…)
התכוונתי לשחזר את המסה ההיא, אבל לצערי למרות שעה של נבירה בקופסת המכתבים שלנו מאז, לא מצאתי אותה…אני מתכוונת להמשיך לחפש (-:
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בלהיות בעלת חנות מתנות זה את החיפוש המתמיד אחרי היצע מושלם – מתנות עם ערך, כאלו שאשמח לתת בעצמי ושהייתי שמחה שילדי יקבלו כאשר היו בגיל המתאים. אני באמת לא חושבת שהעניין במתנה הוא כמה כסף הוצאת, אלא כמה שמחה וערך היא תביא למקבל. זה הקו שמנחה אותי בבחירת המוצרים לחנות. וזה הופך את העבודה לכיף יומיומי (-:
במשך השנים גם מצאתי את עצמי הרבה בעמדת היועצת, לא רק ללקוחות, אלא גם לבני משפחה וחברים ששמחים להעביר את משימת הדאגה למתנות לידי. זה מצב של WIN WIN כי אני גם נהנית מתהליך הבחירה וגם מוציאה כסף של מישהו אחר, שמבחינתו שיחררתי אותו ממטלה מעיקה…
בגלל האהבה שלי לעניין ולקראת יריד WITER DREAMS שיתקיים בסוף דצמבר בתחנה בתל אביב, החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהציע שרות של עזרה בבחירת המתנות ומשלוח של המתנות העטופות אל המזמין או אל מקבל המתנה לבחירתכם.
השרות יכלול גם שרות של מסירה ידנית עד הבית, שיתרחש פעם או פעמיים בחודש (לפי הביקוש) לגבי הזמנות של חמש מאות ש"ח ומעלה. הרעיון הוא שהלקוחות יוכלו לרכז הזמנות של מתנות לתקופה מסויימת, ולחסוך לעצמם את ההתרוצצות.
אתר האינטרנט שלנו מתעדכן בימים אלו במבחר המתנות ויש לנו גם דף פייסבוק חדש שבו יפורסמו מבצעים ומידע על מבחר המוצרים שלנו, וכמובן – כתמיד – אני אשמח לשמוע מכם – בקשות, הצעות, הארות…
מאחלת לכם שתמיד תהיינה לכם סיבות למתנות
ותזכרו – גם סמס זו מתנה, למה שלא תשלחו אחד כזה עכשיו למישהו שאתם אוהבים?
יום נהדר
לימור
__________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו….
ביליתי כאמור שעה בנבירה בקופסת המכתבים שלנו, שמכילה חמש ומשהו שנות מכתבים שכתבנו אחד לשני ושנאספו יחד אחרי שהתחתנו.
בתחתית הקופסה מצאתי אוצר שלגמרי שכחתי ששמרנו – המון פתקים שכתבנו זה לזה בימי הדירה השכורה שלי ברמת גן (זו עם ארונות המטבח בצהוב לימון…)
הנה פתק שכזה שגרם לי לחייך (גם בגלל שלעתים הוא נכון בחיים שלנו גם היום…)
חודש: נובמבר 2013
מתלהבת משטויות
מי שמכיר אותי יודע שיש לי נטייה להתלהב משטויות, בעיקר כאלו שנתפסות אצלי כגאונות צרופה.
מי שהיה לו המזל ליסוע איתי בנסיעות ארוכות בוודאי זכה לשמוע את נאום ה"זה לא יאומן שאנשים מסוגלים לתכנן דברים כאלו" באחד מהמחלפים המשוכללים שקמו בכבישי הארץ, למשל…
והכי אני אוהבת לגלות שטויות כאלו שנועדו להקל על החיים.
בשבוע שעבר נסעתי עם בכורי היקר לנסיעת "צריכים" באזור המרכז, ובסביבות הצהריים, כשמצאנו את עצמנו בראשון לציון, החלטנו לעצור לצהריים. נכנסנו לחניון של הקניון הענק (ברחוב סחרוב לדעתי, אין לי מושג איך קוראים לו) ואז הילד הסב את תשומת לבי לפיצ'ר הגאוני שמותקן בחניון – נורות שמראות לך אם מקום החניה תפוס (ודולקות באדום) או פנוי (דולקות בירוק) והן ממקומות בצורה הגיונית למעלה כך שקל לאתר מקום פנוי ולהתכוונן ישר אליו במקום להתבחבש בחניון.
צילמנו, בטח שצילמנו.
אני אשמח לשמוע על עוד חניונים שהתקינו את הפיצ'ר הגאוני הזה…
ואם אתם מאתרים שטויות גאוניות שכאלו – ספרו גם.
שבת שקטה ומשמחת שתהיה
לימור
______________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
מאתמול הוא כבר השיריונר במיל. מה שמצדיק כינוי חדש לגמרי…
כבר חודש הוא מתאמן בעניין הזה של אזרחות ובגרות, מה שעושה לו רק טוב,
אבל הכינויים "האזרח" ו"העצמאי" לא עושים לי את זה, אז אולי דווקא עכשיו הזמן לחזור למקורות
ולהזכיר שלפני כל הדברים האחרים הוא "הבכור שלי"….
ארונות מטבח ברמת גן
לפני מיליון שנה (או כמעט שלושים, אם אתם ממש מתעקשים על דיוק) גרתי בדירה שכורה ברמת גן.
הייתי אז בקבע, שירתתי בקריה ונהניתי לגלות איך זה לחיות חיים עצמאיים. היום, כשאני לגמרי עכבר הכפר, אני מבכה את זה שלא ידעתי לנצל אז את התקופה הכל כך עירונית ההיא, כשכל תל אביב, על מוזיאוניה ושאר שכיות החמדה שלה פרושות לרגלי, אבל אז הייתי (קצת) פחות חכמה…
מי שעתיד להפוך ברבות הימים להיות "המאמן" היה אז ידיד שלי, או משהו דומה (איך קוראים למישהו שיצאת איתו, ואז כבר לא, אבל כל החברים שלכם נשארו משותפים אז המשכתם לצאת ב"חבורה" ואז שוב כן ואז שוב לא? ואז ה"חבורה" התפרקה ואתם נשארתם קצת בקשר?) וערב אחד הוא בא לבקר אותי.
הוא כנראה לעולם לא ישכח ששאל אם זה בסדר לחנות ברחוב שלי ואמרתי שלא נראה לי שיש בעיה. רק בבוקר, עם הדו"ח, הסתבר שמשרדי אגף האכיפה נמצאים שלושה בתים מהבית שלי…
היה לנו ערב נחמד, כמו שתמיד היה נחמד לפגוש אותו, ואז אמרנו בי וחזרתי לחיים שלי.
עברו כמה ימים ובמשרדי בקריה צלצל הטלפון (כן, כן, ילדים, פעם לא היו טלפונים סלולריים, ומי שלא ישבה ליד השולחן במשרד פספסה שיחות) וכשעניתי שמעתי: "באיזה צבע את רוצה את ארונות המטבח שלך?". קצת בהלם עניתי "צהוב לימון" ובזה פחות או יותר הסתיימה השיחה.
כמה ימים אחר כך הגיע האיש, מצוייד בצבע צהוב לימון לצביעת ארונות המטבח (שהיו אפורים, עם פס שחור לקישוט) ומאז הוא נשאר, כבר קרוב לשלושים שנה.
לפני כמה ימים, לדירה שכורה ברמת גן, נכנס זוג מלכותי אחד.
באופן משעשע, כשנסענו אליהם ביום ההעברה, לעזור ולהתרגש איתם, גיליתי שהם גרים לא רחוק ממשרדי אגף האכיפה, שכנראה עברו מקום בינתיים…
וכשבילינו, המאמן ואני, בניקוי ארונות מטבח, לא יכולנו לא לחשוב על ארונות המטבח המכוערים ההם, בדירה קטנה ברמת גן, לא ממש רחוק.
סבתא של המאמן לימדה אותנו שלבית חדש מביאים לחם ומלח. אני הוספתי למנהג גם סוכר, שיהיה תמיד מתוק.
התמונות לא משהו, אבל זה מה שיש…
שיהיה להם מתוק ומתובל!
_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שלושה ימים קסומים בתור תיירים בתל אביב היו מענגים.
עכשיו צריך למיין את 560 התמונות שצילמנו (ולקוות שהן הרבה יותר ממוקדות מהתמונות שצולמו בדירת הזוג המלכותי…), למחוק המון, לבחור את מה שהכי ולהכין אלבום…
לא פחות כיף מהטיול (-:
עכשיו היא כאן, מחר כבר לא
אנחנו בעיצומה של החופשה העירונית שלנו.
שלושה ימים.
תל אביב אחת.
אבא, אמא ונסיכה.
קצת תערוכות, קצת שיטוטים, לא יותר מדי תוכניות, הרבה יחד.
אחר הצהריים, מעט לפני השקיעה, צעדנו את מעט הצעדים שבין המלון לשפת הים, ושוטטנו על שפת המים.
הנסיכה קצת קיטרה על זה שהאור והשקיעה כל כך יפים והבטריה במצלמה נגמרה, אז קצת הבטחנו לחזור מחר וקצת ניסינו לצלם בטלפון, ובעיקר נהנינו מהרוח הקיררה והאור המשתנה והמים על הרגליים.
ואז ראינו שמישהו השאיר לנו תערוכה זמנית על החוף, כזו שכרגע כאן ומחר כבר לא תהיה, ואפילו כתוביות ליד חלק מהתמונות, עם חיצים לכיוון התמונה המתאימה. אז תיעדנו.
this is my picture
this is a crocodile
it's very hungry
this is great
this ship is good
this ship is better
but this ship is the best
ועוד כמה תמונות נטולות כותרת:
ואז הוספנו לתערוכה תוספת משלנו:
מחר בבוקר יחכה לנו חוף נקי מחדש.
ויום של הרפתקאות.
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
יש יצירות שתלויות במוזיאון לתקופות ארוכות
יש כאלו שנחרטות בחול ומחזיקות כמה שעות
ויש כאלו שכאן רק לרגע.
פרח אחד שנסחף אל קו החוף והגלים שמשחקים בו הניבו כמה יצירות שחיו בדיוק לשנייה אחת.
הנה כמה צילומים, במגבלות הטלפון הסלולרי:
