מאה ימים של למידה – היום השישי

בשבוע שעבר החלטתי לצאת לפרוייקט למידה.
ברחבי הרשת מסתובבים כמה פרוייקטים דומים, כמו מאה ימים של שמחה, למשל, ואני החלטתי להשתמש בזה כתמריץ לכמה דקות יומיות שבהן אני אראה סרט של TED או אקרא כתבה באלכסון, למשל.


בינתיים גיליתי שאין סיכוי שבאמת אצליח לעשות זאת כל יום, אבל גם כמעט זה לא רע.


והערב היתה לי חווייה ממש נפלאה.


באמצעות המנגנון האקראי של TED הגעתי להרצאה של משורר בשם RIVES. זו כנראה ההרצאה השלישית שלו, אם הבנתי נכון.


בהרצאה ששמעתי, מ-2014, הוא מספר על שיר של ויסלבה שימבורסקה ששמע, ארבע לפנות בוקר, ושנתן לו תחושה שהוא כבר פגש בו קודם.


זה השיר:
ארבע לפנות בוקר/ ויסלבה שימבורסקההשעה שמלילה ליום.השעה שמצד לצד.השעה בשביל בני השלושים.שעה מפונה לקריאת התרנגולים.שעה, שהאדמה מתכחשת לקיומנו.שעה, שהרוח נושבת מכוכבים כבויים.שעה חלולה.דוממת, ריקנית.תחתית כל השעות האחרות כולן.אין מי שטוב לו בארבע לפנות בוקר.אם לנמלים טוב בארבע לפנות בוקר- נברך את הנמלים. ושתבוא השעה חמש,אם אנחנו אמורים להמשיך לחיות.מתוך סוף והתחלה, 1996)תרגם מפולנית – רפי וייכרט





















 
בעקבות התחושה הזו הוא יצא למסע שבו הוא אסף איזכורים של השעה ארבע בבוקר בכל מיני מופעים של התרבות המודרנית. מכיוון שבשנת 2007 הוא הוזמן לשאת הרצאה ב TED, הוא החליט לדבר על העניין הזה של ארבע לפנות בוקר. בעקבות ההרצאה הוא קיבל מאנשים עוד המון המון איזכורים שכאלו ובאיזשהו שלב הוא פרסם אותם באתר שנקרא המוזיאון של השעה ארבע בבוקר.
 
האתר הזה הביא לתיבת הדואר שלו עוד כל מיני מסרים מעניינים וגם ציוץ אחד, בשם בדוי, שאמר רק "זה מזכיר לי קלטת שמע מסויימת". הוא ידע מייד על איזו קלטת מדובר וגם מי שלחה לו את המסר.
 
הקלטת היתה כזו שהוכנה עבורו על ידי "the one that got away" והיו בה 14 שירים. הוא שמר אותה בתיבת המזכרות שלו (זו שמחביאים מהחברות, אבל כשיהיה נשוי הוא יראה אותה לאשתו…). על הקלטת היא לא כתבה את שמות השירים. בהיותה ספרנית, היא רשמה את מספרי המיון של הספרים בהם מופיעים שירים שהיא התאימה לשירים שהיו על הקלטת.
 
כשהוא קיבל את המסר ממנה, הוא חזר לספרייה, בדיוק כמו שעשה כשקיבל את הקלטת במקור, לקח את ארבעה עשר הספרים שהופיעו על הקלטת, ומצא את השירים כולם, ובהם גם שירה של ויסלבה שימבורסקה "ארבע לפנות בוקר", שאותו "שידכה" לשירו של פול סיימון, peace like a river
 





 
איזה יופי של סיפור.
בעצם כל סיפור שיש בו פיסה של ויסלבה שימבורסקה הוא יופי.
 
ומה אתם למדתם היום?
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>