לפני עשרים ושבע היום היה יום שני, ובערב התלבשנו יפה ונסענו, כל אחד לחוד, אל מלון ורד הכרמל (שהיום הוא וילה כרמל).
הגענו לפני האורחים, כי ככה לימדו אותנו שמנומס, ואחרי שחיבקנו ונישקנו והתרגשנו, נעמדנו מתחת לחופה.
הוא קידש אותי ואני שתקתי. אז לא ידעתי יותר טוב…
אבא שלי עוד היה אז איתנו והסבתות של שנינו ועדיין לא ידענו הרבה אבל ידענו שאנחנו בוחרים אחד את השני.
מאז עברו 9855 ימים וברובם בחרנו אחד את השני מחדש (ובמעטים שלא, פשוט לא הגענו להחליף שתי מילים…).
גידלנו (ועדיין) שלושה ילדים, שני עסקים ובעיקר גדלנו אחד לצד השני.
את היום הזה, יום הנישואים העשרים ושבעה שלנו, אנחנו לא מבלים יחד. האיש שלי מבלה את יומו בביקורת שלקראתה הוא התכונן בחודשיים האחרונים (בדיוק העניין הזה של הימים שבהם אנחנו לא מגיעים להחליף שתי מילים…) ואפילו לא יגיע לקרוא את המילים האלו ואני אסע לעיר הגדולה ואבלה בערב פתיחת השנה של "קולות". וזה בסדר. כי אחד הדברים שלומדים בשנים על שנים של ביחד, זה שמה שחשוב באמת הם הרגעים הקטנים, השמחות היומיומיות, הזמנים שאולי לא רשומים בלוח השנה אבל מצטברים לאושר שהוא אנחנו.
זה מה שחשוב.
יום נישואים שמח, אהוב שלי.
חודש: ספטמבר 2014
כל טוב בקופסה
אני שונאת לעבור דירה!
אם ישראבלוג היו מאפשרים לי אותיות גדולות יותר, הייתי משתמשת בהן…
כמה אני שונאת לעבור דירה?
עד כדי כך שכשבנינו קומה שנייה בנו אותה מעלינו, כשגרנו בבית, ורק בשבוע של פריצת המדרגות כיסינו את הדברים שלנו ויצאנו מהבית לשבוע…
שונאת.
סובלת מהרעיון.
ממש.
ועם זאת – כשעלתה ההזדמנות להעביר את הסטודיו שלי לתוככי היישובה, לאחר התלבטויות והתחבטויות, החלטתי ללכת על זה.
מכל מיני סיבות, שהעיקרית ביניהן היא שאני מכירה את עצמי ולכן יודעת שמעבר פיזי הוא הדבר היחיד שיגרום לכך שבאמת אמיין, אסנן ואוותר על חלק ממה שיש לי. ויש לי הרבה יותר מדי…
ואכן, כבר ימים שאני מניחה בקופסאות חותמות, מנקבים, דפים, מוצרים לעיצוב, מדבקות ושאר ירקות, כאלו שאני יודעת שמבחינתי זמנם עבר. מצד שני – הם בוודאי יכולים לשמח מישהו אחר.
וכאן אתם נכנסים לתמונה –
הכנתי קופסאות כל טוב, מלאות בהמון דברים מוצלחים, חלקם משומשים במידת מה וחלקם אף חדשים.
ערך הדברים בתוך כל קופסה עולה בהרבה על מחירה והיא מצויינת לכל מי שאוהב הפתעות, מי שחדש בתחום ורוצה להתנסות בכל מיני ומי שרוצה לגוון את האוצרות שלו במחיר קטן.
כדאי לנצל את ההזדמנות כי בדרך כלל אני ממש גרועה בלשחרר….
ואת עצמי אני מעודדת במחשבה על סטודיו מתחדש ומסודר (וגב כואב) בעוד שבועיים בערך…
____________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אתמול הילד שלי, זה שהפך אותי לאמא, חגג 24.
איפה עברו העשרים וארבע שנים האלו?
אין ספק שמכל הדברים שעשינו יחד, האיש שלי ואני, הילדים הם הדבר המוצלח ביותר. וזה בכלל לא משהו קטן…
מה אפשר לעשות עם רבע קילו שאריות נייר?
לפני כמה ימים, בשיחת מיילים עם עינת, הבנתי שממש אין לי מושג מתי אעצב את הלוחות השנה שהזמנתי ממנה בהתלהבות רבה. מכיוון שאני מכירה את עצמי ואת מה שנמצא ברשימת הדברים ש"חייבים לעשות", ידעתי שהדרך היחידה להגיע לפחות ללוח אחד היא להוסיף אותו לרשימה של מה שחייב להיעשות.
אבל איזה תירוץ אני יכולה למצוא לזה שאני חייבת להכין לוח שנה?
ואז נחת המבט שלי על חבילות השאריות שהכנתי. שקיות גדושות ומלאות, בכל אחת מהן מאתיים וחמישים גרם של שאריות נייר מסוגים, גדלים וצבעים שונים. חלקם חלקים, חלקם עם דוגמה, חלקם חתוכים בצורה מיוחדת או עברו אמבוסינג. אוצר לכל מי שרוצה להעשיר את אוסף הנייר שלו בהשראה חדשה…
החלטתי לאתגר את עצמי –
לקחת חבילה אחת של שאריות נייר, באופן אקראי לגמרי.
לעצב לוח שנה שלם, בלי להוסיף שום דבר על מה שהיה בשקית.
מותר לפנצ'ץ, לגזור, להחתים ולהדביק – זה הכל.
אין וושי טייפ, מדבקות, חוטים או אבני חן קטנטנות.
יש רק נייר.
ממש חזרה לבייסיקס.
ומכיוון שהחלטתי להכין את הלוח למשרד של חברה שעוסקת במשאבי אנוש, במקום בתמונות השתמשתי בציטטות בנושא מנהיגות ועבודה. את הציטטות עיצבתי כבר מזמן, לטובת האלבומים המעוצבים שאני מכינה, ועכשיו היה ממש כיף לשלוף את הקבצים, להדפיס והיידה לעבודה.
ככה נראתה חבילת השאריות כששפכתי אותה על השולחן לפני שהתחלתי:
זה לקח יומיים.
חזרתי לחפור במגרת המנקבים שלי ולהשתמש במנקבים שכבר שכחתי שיש לי, ובנוסף נדרשתי לכל מיני כשרונות אילתור שבתרבות השפע של מוצרי הסקרפבוקינג שעוטפים אותנו כבר מזמן לא נדרשו לי.
והנה התוצר:
כמובן שהמגבלה של שימוש רק במה שיש לי בשקית גרם לזה שלפעמים התפשרתי על צבעים או גודל הדף שעמד לרשותי, אבל אני חייבת לציין שאפילו אני הופתעתי מהמגוון שעמד לרשותי והצורך לעבוד בתוך הגדר הברורה ששמתי לעצמי בהחלט עורר פתרונות יצירתיים, שכנראה לא הייתי מגיעה אליהם אם פשוט הייתי שולפת לי דף חדש בכל פעם שלא מצאתי בדיוק את מה שרציתי…
ומה שהכי הפתיע אותי –
אחרי שהכנתי גם כרטיס ברכה לבת מצווה (לא כרטיס מקופל כי לא היה לי בריסטול מספיק גדול בשקית, אז פשוט כתבתי את הברכה בצד השני) – נשארו לי 150 גרם של שאריות משובחות!!!
אז מה אתם יכולים לעשות עם 250 גרם של שאריות נייר משובחות?
__________________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
בכל מה שקשור לקרם לחות וטקסים של טיפוח אישי – אני די עצלנית.
בגלל זה, כש LEADERS הציעו התנסות בסכין גילוח של ונוס שכולל קרם לחות של אוליי, קפצתי על ההצעה. אם אפשר בפעולה אחת גם לגלח וגם למרוח קרם לחות – זה אידאלי בשבילי.
אז בתיבת הדואר שלי נחתה האריזה הבאה (מזל שהיא הגיעה לפני שפרצה השביתה בדואר הנע…):
והדבר הראשון והמשמח שגילית כשפתחתי את האריזה זה שהיא מכילה גם תפס ואקום לתליית הסכין.
מייד תליתי אותו על הראי באמבטיה וחסל סדר חיפושים אחרי סכין הגילוח…
ואז גיליתי שבאופן מפתיע זה לא רק גם וגם, אלא גם וגם וגם!!!
בגלל שמשני צידי סכין הגילוח יש BARS כאלו של קרם שנמרח על העור בזמן תנועת הסכין, אז לא צריך קצף גילוח!
בעצם בכל פעולה אחנו עושים שלוש – גם מורחים קרם של לפני הגילוח, גם מגלחים וגם מורחים לחות אחרי הגילוח! גאוני!
אני מניחה שכמות הקרם מותאמת לאורך חיי הסכין אבל את זה אדע רק עם עבור הזמן…
הקיץ עוד רלוונטי?
אין ספק שהחופש הזה, שנגמר היום, היה חופש מוזר שלא הלך לפי התכנונים המקוריים, אבל חשבתי שכשהוא ייגמר עדיין יהיה קיץ בסביבה וקמתי לבוקר אפור עם שרידים של גשם, וחצב בגינה…
אז יכול להיות שהקיץ כבר לא ממש רלוונטי, אבל רגע לפני שהוא נגמר, הגיע הזמן לתת קצת כבוד לקיט הקיץ שעיצבתי.
אי שם, בראשיתו של הקיץ, הכנתי מתנה.
סט של כרטיסיות קיציות שיעזרו לעצב מיני אלבומים, כרטיסים ודומיהם.
שלחתי את הכרטיסיות מודפסות (בגודל 7.5*10) לחלק מהבנות שהציעו את עצמן ל"מועצת החכמות" וחיכיתי לשלל דוגמאות ורעיונות יצירתיים שינחתו בתיבת הדואר שלי…
אז גם בעניין הזה המלחמה שינתה לי (ולבנות "מועצת החכמות") קצת את התוכניות. זה ממש שטויות באופן יחסי לשיבוש החיים של חצי מהמדינה הזו ואובדן החיים שהמלחמה הביאה, אבל גם זה קרה )-:
ובכל זאת – סט הכרטיסיות מוכן ומחכה שתורידו אותו, תדפיסו (בגודל שמתאים לכן, רצוי על נייר עבה, בריסטול למשל. אם מתאים לכן מבריק, אז גם נייר צילום זה יופי, אבל אז צריך לכתוב עליהן רק עם עטי פרמננט) ותפיחו בו חיים. ואם לא לתמונות הקיץ הזה – אז אולי לכאלו של קיץ אחר?
מה אפשר לעשות איתו? לא מעט…
אני הכנתי לנסיכה קסם נגד געגועים. את הכרטיסיות הדפסתי בגודל 10*15.
עדיה הכינה משחק! לגמרי הפתיעה אותי…
סיגל הכינה מהן לאחיינית הקטנה שלה (בת 8) ערכת קיץ שכוללת דפי עבודה הקשורים לקיץ ויומן קטן בו תוכל לכתוב חוויות מהחופש הגדול. לסיגל אין בלוג, אז הנה תמונות של מה שהכינה:
מיכל הכינה קנווס סוף חופש מקסים וצבעוני ורינת הזדרזה מאוד ומייד כשקיבלה את הכרטיסיות הכינה גם היא לוח מעוצב והוסיפה לו גם כרטיסי ברכה לקראת כיתה א'.
גם ללימור יש ילדה קטנה ואין בלוג ודווקא כן יש לה בלוג. כאן תוכלו לראות איך לימור הכינה לבת שלה "יומן חופשה", מקרטון ביצוע, שנפתח ובו חלונות וגלויות שאפשר לכתוב בהן רשמים כיפים ואופטימיים של הקיץ. באמצע היא הוסיפה "כיס" לעטים:
שיר הגדילה והכינה גם כרטיס ברכה, גם מחברות וגם שלט לחדר היצירה שלה!
נגה, הלוא היא גברת פם, הכינה אלבום לתינוקת פיצפונת. עם תינוק קטן בעצמה, היא טרם הספיקה לפרסם אותו בבלוג שלה, אבל גם זה יגיע…
ובנוסף היא הכינה לעצמה מגנט חמוד למקרר –
ליאור החתולית לא ממש אהבה את הצבעים, אבל התעלתה על עצמה והכינה יומן שחייה על…קולב!
אני ממש מקווה שלא פספסתי אף אחת…
ומה אתם תעשו עם הכרטיסיות אחרי שתורידו אותן מכאן?
_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שש שנים חלפו, מצא את ההבדלים…
