חודש: יוני 2015

ושוב הגיע יום שני, והפעם הוא מוקדש לגעגועים. וסקיצה.
לפני כמה ימים דבורה העלתה תמונה של כרטיס שהכינה וממש אהבתי איך שהוא נראה:

אז החלטתי ליצור שתי יצירות שונות שמתבססות על אותה סקיצה.

רציתי להכין דף אלבום. ניסיתי לחשוב למה אני מתגעגעת וחשבתי על הזמן בו הנסיכה היתה ילדה. אני מאוד אוהבת את הנערה שהיא צמחה להיות, דעתנית ופמיניסטית ואוהבת, אבל זה לא משנה את העובדה שאני מתגעגעת לילדה שהיא היתה. חשבתי שאמצא בקופסת התמונות תמונת ילדות שלה, אבל בסופו של דבר נדבקה לי ליד תמונה לא כל כך ישנה, מלפני שלוש שנים בערך.
התכוונתי לצלם את שלבי העבודה, לטובת החדשות בתחום, אבל ממש נסחפתי בתהליך, ופתאום היה לי דף גמור…

כשביקשתי מדבורה רשות להשתמש בעבודה שלה בתור סקיצה, היא כתבה לי שההשראה הגיעה מפינטרסט וצירפה לי את התמונה:

האמת היא שאני אהבתי יותר את הכרטיס של דבורה, אבל מהכרטיס הזה קיבלתי השראה לדסטרס את שולי הדפים בכרטיס הגעגועים שהכנתי.
כאן כן צילמתי את השלבים. אין הרבה מהם, אבל זה מסביר איך הרכבתי אותו עד התוצאה הסופית:

ולמה אתם מתגעגעים?

_________________________
משהו קטן וטוב – כי כל יום יש כאלו…
הקדשנו אתמול את היום הראשון של החופשהגדול לביקור בבית התפוצות. מבחינתנו התמריץ העיקרי היה תערוכת "תופרי החלומות", אבל מאוד נהנינו גם מתצוגת עבודות השורשים האומנותיות ומתערוכת "מזל וברכה" המוקדשת לאמנות טפלות. שימו לב שתערוכת תופרי החלומות תינעל ב-15 ביולי.

אם הכותרת של הפוסט הזה לא אומרת לכם כלום, תעזבו את המחשב ותלכו לקרוא…


ובכל מקרה, לכולכם – שלושים וחמישה במאי שמח!!


כשחשבתי איזו יצירה אני יכולה להכין לכבוד היום המשעשע הזה, הבנתי שאין לי חותמת של סוס (עדיין) וגם לא של הים הדרומי, ושארץ העצלנים לא מעניינת אותי, אבל אז נזכרתי בפטרוזיליה, אותה פוגש דני.


הכל אפשר למצוא ברשת, גם את תיאור הפגישה שלהם:


"הילדה ירדה מן העץ שלה בזריזות של נמייה ואמרה בזעם, 'איך אתה מעז לדבר אלי ככה, פרחח. אני נסיכה וקוראים לי פטרוזיליה!'
"קונרד לא היה מסוגל לענות מרוב תדהמה, כי עור גופה של הנערה שקראו לה פטרוזיליה היה משובץ ריבועים שחורים ולבנים!
"'תשמעי', הוא אמר לבסוף, 'אפשר לשחק עליך שח-מט!'
"היא נתנה לו חתיכה מהאננס שלה ואמרה: 'אבא שלי הוא ראש שבט שחור ידוע בכל רחבי הים הדרומי, ואמא שלי הולנדית במקור. היא היתה, לפני שהתחתנה עם אבא שלי, כתבנית בחווה לגידול פתיתי-קוקוס. ולכן אני חצי שחורה וחצי לבנה. זה נראה נורא?'
"'את זה אני לא יכול לשפוט. דווקא בעיני זה מוצא חן'".
(תר' מיכאל דק, 1999, עמ' 113-112, ואצלו דני הוא קונרד. אצלי הוא יישאר תמיד דני…)


ילדה משובצת שחור לבן, איזה יופי!


אז יצאתי לחפש באיזו חותמת יש מספיק חלקי גוף כדי שזה יהיה רלוונטי ומצאתי את פלין האהובה.
דף משובץ שחור לבן לא מצאתי, ובטח לא במשבצות זעירות, אז הדפסתי לי אחד כזה.


והתיישבתי ליצור.
ובעצם בגלל שהסתבכתי – הפוסט הזה.


אז קודם התוצר – 



ולמה הסתבכתי?


הרעיון בפייפר פיסינג הוא להחתים את אותה חותמת על כל מיני ניירות, לגזור את החלקים המוחתמים ולהרכיב אותם יחד.


את ההחתמה הבסיסית החתמתי על בריסטול בצבע קרם, והחלטתי להשאיר את הפנים של פלין בלתי משובצים.
הבגדים והקרניים לא הציבו בעיה מיוחדת (אם מתעלמים מגזירות עדינות והדבקה של פריטים פצפונים).


אבל איך מחתימים על דף שרובו שחור, כך שאפשר יהיה לראות את ההחתמה ולגזור?


בהתחלה חשבתי שעליתי על הברקה – פלין די סימטרית, אז החתמתי על הצד האחורי של הדף המשובץ.


זה עבד לא רע עם הידיים והרגליים. גם אם זה לא מדוייק במאה אחוז – זה מספיק טוב לטעמי.


אבל אז הסתבר שהצוואר לא סימטרי.
אז מה עושים?


הדבקתי על הנייר המשובץ וושי טייפ.
החתמתי עליו עם דיו STAZ-ON.
גזרתי לפי קווי המתאר של החותמת.
קילפתי את הוושי בעדינות (זה כזכור דף מודפס במדפסת ביתית, אם לא נזהרים גם הדיו עשוי לרדת).
והנה – צוואר בקווי המתאר הנכונים!


ישר רצתי לספר לכם על הפטנט!


אז לכו תעשו משהו משמח לכבוד השלושים וחמישה במאי!


_______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אני לא פריקית על אוכל בריאות ועל מנות שמורכבות מאוכל של אוגרים, אבל סלט הקינואה של "ארומה", שמכיל את כל הדברים האלו: קינואה, מאש, כוסמת, חיטה, בטטה, חמוציות, אגוזי מלך, עגבניות, בצל סגול, כוסברה, נענע, בזיליקום, בצל ירוק, טחינה גולמית ושומשום הוא פשוט גאוני! והוא גם ענק ומספיק לי לשתי ארוחות!

בוקר טוב!
חודש חדש, רבעון חדש, "אחרי היריד" (שזה לפחות כמו "אחרי החגים") – המון סיבות לחדש.
אז הנה הוא:
בכל יום שני ניפגש כאן עם שני טייקים על טכניקה, חותמת או רעיון.


 
יש לי כבר רשימת רעיונות וכיוונים, אבל אשמח לשמוע גם מה מעניין אתכם, וגם לקבל מכם עבודות שאוכל לשלב בפוסטים – למשל טייק שלכם מול טייק שלי על אותה חותמת או על אותו רעיון…
 
ולפעם הראשונה בחרתי להציג טכניקת החתמה שאני מאוד אוהבת וקצת שכחתי ממנה.
באמצע היריד, ליד שולחן ההדגמות המאוד פעיל שלנו, פתאום נזכרתי בה, וה WOW שהיא ייצרה היה שווה את זה.
 
הטכניקה היא החתמת נשיקה.
הרעיון הוא ששמים דיו על חותמת, ואז משתמשים בחותמת אחרת ש"מנשקת אותה" על מנת להוריד חלק מהדיו וליצור דוגמה בתוך ההחתמה.
 




החותמת הבסיסית היא חותמת צללית מסט "נשיקה" שלי (כמה סמלי).
הנחתי אותה על בלוק אקרילי וטפחתי עליה בדיו (ורסה פיין, במקרה הזה. זה עובד טוב עם כל דיו פיגמנטי. דיו DYE מתייבש מהר מדי)
עכשיו לקחתי חותמת שנייה, במקרה הזה את המנדלה, ולחצתי אותה אל החותמת הצבועה (בגלל שזה סט של שתי חותמות צללית, יש פה ערבוב בתמונות…)


קצת קשה לראות בצילום, אבל חלק מהדיו נגרע מהחותמת:




וכשמחתימים על הנייר מתקבלת החתמה עם דוגמה:







 




לדוגמה השנייה השתמשתי גם בחותמת צללית, מסדרת המפלצות, אבל הפעם לא עשיתי החתמת נשיקה עם חותמת גדולה, אלא "נישקתי" כמה פעמים עם חותמת ספירלה.
 




 



זו טכניקה שאפשר לקחת להרבה מקומות ואני בטוח עוד אחזור אליה כאן.
 
רק אזהרה קטנה –
שימו לב שהחתמת נשיקה תגרום לטקסט להתהפך, כי הוא בעצם מוחתם על החותמת, ועל התוצר שלנו נקבל כתב ראי. אז אם אתם לא רוצים שיקרה לכם משהו כזה:
אל תשתמשו בחותמות טקסט להחתמת נשיקה…


 
עד כאן, שניים בשני.
אשמח לקבל תגובות, שאלות, הצעות לפוסטים וכמובן – דוגמאות למה אתם עשיתם עם הטכניקה!
יום שני מצויין!
לימור
 
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
זה הזמן לברך על קיילה, השכנה שלי לסטודיו, שהבינה שאני הורגת צמחים מדופלמת, ולקחה על עצמה את ההשגחה על העציצים בכניסה לסטודיו, וככה כל בוקר מקדמים את פני עציצים מלאים פריחה צבעונית ומשמחת!