קטגוריות: כללי

ושוב הגיע יום שני, והפעם הוא מוקדש לגעגועים. וסקיצה.
לפני כמה ימים דבורה העלתה תמונה של כרטיס שהכינה וממש אהבתי איך שהוא נראה:

אז החלטתי ליצור שתי יצירות שונות שמתבססות על אותה סקיצה.

רציתי להכין דף אלבום. ניסיתי לחשוב למה אני מתגעגעת וחשבתי על הזמן בו הנסיכה היתה ילדה. אני מאוד אוהבת את הנערה שהיא צמחה להיות, דעתנית ופמיניסטית ואוהבת, אבל זה לא משנה את העובדה שאני מתגעגעת לילדה שהיא היתה. חשבתי שאמצא בקופסת התמונות תמונת ילדות שלה, אבל בסופו של דבר נדבקה לי ליד תמונה לא כל כך ישנה, מלפני שלוש שנים בערך.
התכוונתי לצלם את שלבי העבודה, לטובת החדשות בתחום, אבל ממש נסחפתי בתהליך, ופתאום היה לי דף גמור…

כשביקשתי מדבורה רשות להשתמש בעבודה שלה בתור סקיצה, היא כתבה לי שההשראה הגיעה מפינטרסט וצירפה לי את התמונה:

האמת היא שאני אהבתי יותר את הכרטיס של דבורה, אבל מהכרטיס הזה קיבלתי השראה לדסטרס את שולי הדפים בכרטיס הגעגועים שהכנתי.
כאן כן צילמתי את השלבים. אין הרבה מהם, אבל זה מסביר איך הרכבתי אותו עד התוצאה הסופית:

ולמה אתם מתגעגעים?

_________________________
משהו קטן וטוב – כי כל יום יש כאלו…
הקדשנו אתמול את היום הראשון של החופשהגדול לביקור בבית התפוצות. מבחינתנו התמריץ העיקרי היה תערוכת "תופרי החלומות", אבל מאוד נהנינו גם מתצוגת עבודות השורשים האומנותיות ומתערוכת "מזל וברכה" המוקדשת לאמנות טפלות. שימו לב שתערוכת תופרי החלומות תינעל ב-15 ביולי.

אם הכותרת של הפוסט הזה לא אומרת לכם כלום, תעזבו את המחשב ותלכו לקרוא…


ובכל מקרה, לכולכם – שלושים וחמישה במאי שמח!!


כשחשבתי איזו יצירה אני יכולה להכין לכבוד היום המשעשע הזה, הבנתי שאין לי חותמת של סוס (עדיין) וגם לא של הים הדרומי, ושארץ העצלנים לא מעניינת אותי, אבל אז נזכרתי בפטרוזיליה, אותה פוגש דני.


הכל אפשר למצוא ברשת, גם את תיאור הפגישה שלהם:


"הילדה ירדה מן העץ שלה בזריזות של נמייה ואמרה בזעם, 'איך אתה מעז לדבר אלי ככה, פרחח. אני נסיכה וקוראים לי פטרוזיליה!'
"קונרד לא היה מסוגל לענות מרוב תדהמה, כי עור גופה של הנערה שקראו לה פטרוזיליה היה משובץ ריבועים שחורים ולבנים!
"'תשמעי', הוא אמר לבסוף, 'אפשר לשחק עליך שח-מט!'
"היא נתנה לו חתיכה מהאננס שלה ואמרה: 'אבא שלי הוא ראש שבט שחור ידוע בכל רחבי הים הדרומי, ואמא שלי הולנדית במקור. היא היתה, לפני שהתחתנה עם אבא שלי, כתבנית בחווה לגידול פתיתי-קוקוס. ולכן אני חצי שחורה וחצי לבנה. זה נראה נורא?'
"'את זה אני לא יכול לשפוט. דווקא בעיני זה מוצא חן'".
(תר' מיכאל דק, 1999, עמ' 113-112, ואצלו דני הוא קונרד. אצלי הוא יישאר תמיד דני…)


ילדה משובצת שחור לבן, איזה יופי!


אז יצאתי לחפש באיזו חותמת יש מספיק חלקי גוף כדי שזה יהיה רלוונטי ומצאתי את פלין האהובה.
דף משובץ שחור לבן לא מצאתי, ובטח לא במשבצות זעירות, אז הדפסתי לי אחד כזה.


והתיישבתי ליצור.
ובעצם בגלל שהסתבכתי – הפוסט הזה.


אז קודם התוצר – 



ולמה הסתבכתי?


הרעיון בפייפר פיסינג הוא להחתים את אותה חותמת על כל מיני ניירות, לגזור את החלקים המוחתמים ולהרכיב אותם יחד.


את ההחתמה הבסיסית החתמתי על בריסטול בצבע קרם, והחלטתי להשאיר את הפנים של פלין בלתי משובצים.
הבגדים והקרניים לא הציבו בעיה מיוחדת (אם מתעלמים מגזירות עדינות והדבקה של פריטים פצפונים).


אבל איך מחתימים על דף שרובו שחור, כך שאפשר יהיה לראות את ההחתמה ולגזור?


בהתחלה חשבתי שעליתי על הברקה – פלין די סימטרית, אז החתמתי על הצד האחורי של הדף המשובץ.


זה עבד לא רע עם הידיים והרגליים. גם אם זה לא מדוייק במאה אחוז – זה מספיק טוב לטעמי.


אבל אז הסתבר שהצוואר לא סימטרי.
אז מה עושים?


הדבקתי על הנייר המשובץ וושי טייפ.
החתמתי עליו עם דיו STAZ-ON.
גזרתי לפי קווי המתאר של החותמת.
קילפתי את הוושי בעדינות (זה כזכור דף מודפס במדפסת ביתית, אם לא נזהרים גם הדיו עשוי לרדת).
והנה – צוואר בקווי המתאר הנכונים!


ישר רצתי לספר לכם על הפטנט!


אז לכו תעשו משהו משמח לכבוד השלושים וחמישה במאי!


_______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אני לא פריקית על אוכל בריאות ועל מנות שמורכבות מאוכל של אוגרים, אבל סלט הקינואה של "ארומה", שמכיל את כל הדברים האלו: קינואה, מאש, כוסמת, חיטה, בטטה, חמוציות, אגוזי מלך, עגבניות, בצל סגול, כוסברה, נענע, בזיליקום, בצל ירוק, טחינה גולמית ושומשום הוא פשוט גאוני! והוא גם ענק ומספיק לי לשתי ארוחות!

בוקר טוב!
חודש חדש, רבעון חדש, "אחרי היריד" (שזה לפחות כמו "אחרי החגים") – המון סיבות לחדש.
אז הנה הוא:
בכל יום שני ניפגש כאן עם שני טייקים על טכניקה, חותמת או רעיון.


 
יש לי כבר רשימת רעיונות וכיוונים, אבל אשמח לשמוע גם מה מעניין אתכם, וגם לקבל מכם עבודות שאוכל לשלב בפוסטים – למשל טייק שלכם מול טייק שלי על אותה חותמת או על אותו רעיון…
 
ולפעם הראשונה בחרתי להציג טכניקת החתמה שאני מאוד אוהבת וקצת שכחתי ממנה.
באמצע היריד, ליד שולחן ההדגמות המאוד פעיל שלנו, פתאום נזכרתי בה, וה WOW שהיא ייצרה היה שווה את זה.
 
הטכניקה היא החתמת נשיקה.
הרעיון הוא ששמים דיו על חותמת, ואז משתמשים בחותמת אחרת ש"מנשקת אותה" על מנת להוריד חלק מהדיו וליצור דוגמה בתוך ההחתמה.
 




החותמת הבסיסית היא חותמת צללית מסט "נשיקה" שלי (כמה סמלי).
הנחתי אותה על בלוק אקרילי וטפחתי עליה בדיו (ורסה פיין, במקרה הזה. זה עובד טוב עם כל דיו פיגמנטי. דיו DYE מתייבש מהר מדי)
עכשיו לקחתי חותמת שנייה, במקרה הזה את המנדלה, ולחצתי אותה אל החותמת הצבועה (בגלל שזה סט של שתי חותמות צללית, יש פה ערבוב בתמונות…)


קצת קשה לראות בצילום, אבל חלק מהדיו נגרע מהחותמת:




וכשמחתימים על הנייר מתקבלת החתמה עם דוגמה:







 




לדוגמה השנייה השתמשתי גם בחותמת צללית, מסדרת המפלצות, אבל הפעם לא עשיתי החתמת נשיקה עם חותמת גדולה, אלא "נישקתי" כמה פעמים עם חותמת ספירלה.
 




 



זו טכניקה שאפשר לקחת להרבה מקומות ואני בטוח עוד אחזור אליה כאן.
 
רק אזהרה קטנה –
שימו לב שהחתמת נשיקה תגרום לטקסט להתהפך, כי הוא בעצם מוחתם על החותמת, ועל התוצר שלנו נקבל כתב ראי. אז אם אתם לא רוצים שיקרה לכם משהו כזה:
אל תשתמשו בחותמות טקסט להחתמת נשיקה…


 
עד כאן, שניים בשני.
אשמח לקבל תגובות, שאלות, הצעות לפוסטים וכמובן – דוגמאות למה אתם עשיתם עם הטכניקה!
יום שני מצויין!
לימור
 
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
זה הזמן לברך על קיילה, השכנה שלי לסטודיו, שהבינה שאני הורגת צמחים מדופלמת, ולקחה על עצמה את ההשגחה על העציצים בכניסה לסטודיו, וככה כל בוקר מקדמים את פני עציצים מלאים פריחה צבעונית ומשמחת!

מה הקשר בין קפה קר, חותמות וצ'רלי והשוקולדה?


בואו תשמעו סיפור…


את סוף השבוע בילינו, כמיטב המסורת המשפחתית, בפסטיבל סולם יעקב בחוף גינוסר בכנרת.
כל מי שחשוף לחיים שלי בזמן האחרון יכול להבין שסופ"ש של חופשה בדיוק שבוע לפני יריד החלומות הוא קצת בעייתי, ולפיכך לקחתי איתי המון המון חותמות לאריזה על הדשא בחוף גינוסר. זה גרר המון שאלות סקרניות ופירגון מצד האנשים שסביבנו, וגם פינג פונג רעיונות היסטרי עם הבן יקיר לי.


זה התחיל בכוס הקפה הקר שהוא הכין לי וששמתי על הצידנית, לצד המון חותמות סיליקון בשלבי אריזה.
הוא שאל אותי אם זה לא מסוכן, ואז אמר –
"בעצם זה יכול להיות מדליק. נפרסם שהחותמות שלנו כל כך עמידות ונוחות לתחזוקה שאחת החותמות נפלה לקפה ושטפנו אותה ולא נשאר שום סימן, ואם מי שיקנה אותה יוכל לזהות שהיא נפלה לקפה – הוא יקבל שובר של מאתיים ש"ח בארומה…"


אז התחלנו לגלגל את הרעיון (ובינתיים לא טבלנו אף חותמת בקפה, כי הוא נגמר…) וזרקנו עוד ועוד רעיונות, עד שהגענו לקונספט שיצא לדרך תחת השם – מונופול קסמים.







ומה זה אומר?
בחלק מאריזות החותמות שלנו יוחבאו שוברי מתנה לניצול בדוכן שלנו או בדוכנים אחרים, במהלך היריד.
 
תוכלו למצוא למשל שובר כזה:
או כזה:


ומי יתנגד למצוא שובר כזה בתוך הקניות שלו?


וזו רק ההתחלה – בפייסבוק שלי אחשוף עוד ועוד שוברים במהלך הימים הקרובים!


 
אז מה אתם אומרים – אתם באים לשחק איתי?
 
יריד החלומות של נתנאלה – חלומות טרופיים יתקיים בימים רביעי-שבת 20-23.5.15 במתחם עסקים עזריאלי בחולון (רח' הרוקמים). זה לוקיישן יפיפה, בחוץ, עם הרבה חניה מסביב, ואני גאה ליטול בו חלק לצד מציגים כל כך מוכשרים שמביאים לכם המון המון יופי!
 



_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שמענו המון מוזיקה נהדרת הסופ"ש, אבל מי שהכי שימחו אותי, וגם הלכו איתי הביתה, היו ג'יין בורדו המקסימים.

מכירים את "אחרי החגים"?


אז אצלי זה "אחרי היריד במאי", אליו נדחים כל הדברים שפחות דחופים…


איזה יריד אתם שואלים?
אם אתם שואלים – אז אנחנו צריכים לנהל דיון רציני, אבל זה לסיפור אחר…


במאי יתקיים בחולון, העיר שלדעתי היא הכי יצירתית והכי ממציאה את עצמה בישראל (והגיע הזמן שאחפור ממעמקי המחשב את ה"חפש את המטמון" שעשיתי בגני הסיפור שם…), יריד החלומות של נתנאלה.
 
זו לא הפעם הראשונה שאני משתתפת, אבל זו הפעם הראשונה בה אני משתתפת עם דוכן שכולו חותמות!
 
ולפיכך צפויות המון חותמות חדשות, יצירתיות ואחרות, שגם ימותגו בהתאם, בסדרות שתתחלנה עכשיו ומתוכננות להמשיך ולגדול בחודשים שאחרי זה.
 
בתקופה הקרובה אחשוף כאן קצת ממה שהולך לקרות, אבל בינתיים אני זקוקה לעזרה.
 
אני מגשימה חלום ומתחילה סדרה של חותמות המבוססות על שורות משירים. השירים נבחרו בעזרת המון אנשים (בעיקר נשים) שתרמו לי רעיונות והזכירו לי כמה הרבה שירים נפלאים נכתבו בעברית.
 
כמובן שעבור השימוש בשירים אני מקבלת רישיונות מאקו"ם ואשלם תמלוגים בהתאם.
 
התוכנית המקורית שלי היתה לקרוא לסדרה "בוא שיר עברי", אבל מסתבר שזה כבר דורש רישיון פרסום וזה אפילו יותר יקר מלשלם תמלוגים על יצירת מוצרים…
 
אז נדרש שם.
שלא יהיה מתוך שיר (אלא אם כן זה שיר של משורר שנפטר לפני למעלה משבעים שנה…)
יש לכם רעיון?
אני כאן – בתגובות לפוסט, במייל limor292@gmail.com ופעמים גם בצד השני של קו הטלפון…
 
מציע השם הזוכה יוכל לבחור לעצמו שתי חותמות שירים מהמבחר שיצא לאור ביריד!
 
ושיהיה לכולנו חג שמח מלא שירים!
 
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
ממחר – כנס "עולמות" למדע בדיוני ופנטזיה. אני והנסיכה (ולחלק מהזמן, גם הפרופסור, שצה"ל גוזל מאיתנו ברביעי בבוקר) נהיה שם!

אני ילידת אמצע אפריל. יש שנים שהיומולדת שלי נופל על פסח, יש שנים שעל יום הזיכרון, אבל לכל הדעות – באביב.


כשהייתי נערה הייתי יוצאת בבוקר יום ההולדת שלי לטייל בשכונת מגורי בחיפה, לראות אם כבר פרחו החרציות. לא תמיד זה כבר קרה באמצע אפריל. עם השנים ושינויי מזג האוויר, החרציות כבר מזמן אינן סימן לפרוץ האביב ויום ההולדת שלי, והשנה ראיתי חרציות ראשונות כבר בשלהי ינואר… אז איך יודעים שבא אביב?


כנראה שזה קשור ביותר ויותר סטטוסים שעוסקים בניקיון לפסח, ביותר מודעות קופצות ומיילים שמציעים את המתנה המושלמת לחג וביכולת להסתובב בחולצה קצרה (איזה כיף!) וגם באתגרים אביביים של יצירה, כמו אתגר הפריחה של scrappy hands.


זה לא שיש לי זמן לאתגרים, אבל יש לי טושי קמיליון חדשים, שהם כל כך גאוניים עד שגם קלולס כמוני בענייני צביעה יכולה לעשות "כאילו" היא יודעת להצליל ולצבוע באופן מקצועי ויש לי גם חברה (או שאולי לא, היא טענה השבוע שאין לה חברות…) שאיתגרה את כולם סביבה להכין כרטיסי ברכה לעונות השנה.


אז צבעתי.
וגזרתי.
ובחרתי דפים אביביים שהגיעו כמתנה עם אחד הירחונים.
וחותמות. של אותיות זערוריות (חצי ס"מ) ושל הכיתוב "חג אביב שמח".
ויצאתי לדרך.


והנה שני כרטיסים לכבוד האביב שכבר כמעט כאן (הימים האלו של נד-נד בין קר לחם מזכירים לי שזו התקופה בה מלמדים את הילדים הצעירים את המילה הפכפך…)







כמעט אביב שמח גם לכם!


_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
מחר מתחיל בקניון גבעתיים יריד אביב מתוק שמיועד לכל מעצבי העוגות/מעצבי השולחנות/חובבי האפיה. באירוע תהיה תחרות עיצוב עוגות מרהיבה זו השנה השניה, הנושא: עולם הצעצועים והמשחקים שתוצג ע"י 25 אמני עוגות חברי איגוד, עשרות דוכני מכירה לתחום האפיה, המטבח, חד פעמי, אקססוריז מתוקים , הדגמות במשך כל היום של מוצרים משגעים שיימשך עד יום שישי ומציע מכל טוב לכל מעצבי העוגות/מעצבי השולחנות/חובבי האפיה. בין היתר יושקו ביריד, בדוכן של לילוש, שני מוצרים חדשים שלנו – כריות דיו ספוגיות ריקות, למילוי עם צבעי מאכל, ושתי חותמות עגולות שעוצבו במיוחד לקאפקייקים:יהיה מתוק! 

קצת אחרי המועד המובטח, אבל הנה כל הפרטים על סדנת ההדפס ביום הבחירות –
 
מתי – החל משעה 10:00 בבוקר (כדי שיהיה לכם זמן ללכת להצביע קודם)
איפה – בסטודיו "קסם שימושי" בכניסה ליובלים
מי – הסדנה מתאימה לכל הגילים. אפשר לעבוד ביחד – הורה וילד, ואפשר לעבוד עצמאית, אם אתם בני שבע ומעלה…
כמה – למשתתף יחיד או להורה + ילד (שעובדים על פלטת הדפס אחת) – 75 ש"ח. אם אתם בני משפחה אבל עובדים באופו עצמאי (לפטות נפרדות) – 60 ש"ח.
מה עושים –
נשתמש בפלטות ג'לי ליצירת הדפסים שונים, מגוונים וחד פעמיים. 
אפשרויות ההדפס הן אין סופיות, והכי כיף להתנסות ולגלות מה יוצא…
וכשיימאס להדפיס – ניקח את הרקעים המודפסים וניצור מהם סימניה או כרטיס ברכה!
 





ההשתפות מותנית ברישום מראש בטלפון 054-4626765 או במייל limor292@gmail.co
 
אז נתראה?
 
___________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
עוד פחות מחודש לחגיגה של הגיקים – כנס "עולמות" למדע בדיוני ופנטזיה.
תבואו לשמוע אותי מדברת על "מעשה במעשה"?

כשכתבתי את הכותרת עכשיו, חשבתי שדווקא יכול להיות נחמד לעלות לרכבת עם סל מלא משלוחי מנות ולחלק אותם לאנשים בקרון, אבל זה לא מה שעשיתי. אולי בשנה הבאה…
 
בקבוצת הפייסבוק מוזה ויצירה התארגנה לפני כחודש החלפת משלוחי מנות. זה מבצע ממש גדול בקבוצה ענקית שכזו, ובאמת כל הכבוד לשושי על היוזמה ולנתנאלה על ההתגייסות.
 
בת הזוג שהוגרלה לי היא אורלי מהקרון. מה שידעתי עלה הוא שהיא בדיוק הקימה עסק חדש דנדש בשם הקרון, בקרון רכבת ישן, שמשמש כעת בית לסדנאות יצירה ולפריטים מיוחדים לעיצוב הבית. אז נכון ששאלתי בני כמה הילדים שלה, אבל די מהרגע הראשון היה לי ברור שמי שבאמת יקבל ממני משלוח מנות זה הקרון שלה…


התחלתי בקניית איורי קרונות רכבת וינטג'יים ממישהי באטסי. את האיורים האלו הדפסתי על נייר זהב. שיפצתי מסגרות איקאה ישנות שפעם נעשתה עליהם עבודת קולאז' שלא נגמרה. השתמשתי במשחת עיצוב, צבעים אקריליים ומדבקות מתגרדות. הצילומים לא מעבירים ממש את הצבעים, אבל טובים להתרשמות:
שיגעון עטיפת המחברות לא פסח גם עלי וניצלתי את העובדה שכל עסק צריך ספר אורחים, נכון?(אז למה אין לי אחד, בעצם?) 







"שדדתי" את הלוגו של הקרון מדף הפייסבוק ויצאתי לדרך –



ואם כבר יש לי את הלוגו תחת ידי, למה להסתפק בפריט אחד? העובדה שזה לוגו ריבועי כל כך עשתה לי אסוציאציה של תחתיות לכוסות, אז הדפסתי אותו כמה פעמים על נייר פוטו. על הצד השני הדבקתי מדבקות של כל מיני אמרות מליין החותמות שלי, ועשיתי להכל למינציה.
קפה מישהו?





זה נחמד שהעסק מקבל מתנות אבל מה עם בעלת העסק?
אז קניתי לאורלי ספל פורימי אצל השכנה הקרמיקאית שלי (ועל הדרך גם עוררתי דיון פייסבוקי שלם על השאלה באיזה צד צריך להיות הפרצוף – לפנות אל השותה או אל זה שיושב איתו…?)
לא צילמתי את הספל הספציפי שקניתי, אבל הנה תמונה קבוצתית אצל קיילה בסטודיו:
צירפתי כרטיס ברכה וארזתי הכל בסלסלה ממקס סטוק:









ואתמול האבא החמוד של אורלי עבר אצלי ולקח אליה את המשלוח. הוא היה אמור לתת לה אותו היום כשיפגשו, אבל לא התאפק והביא לה אותו כבר אתמול (-:


מעבר לעובדה שהיה כיף לחשוב ולתכנן כל פרט במשלוח כך שיתאים בדיוק וישמח, כיף לי גם לדעת שהקשר בינינו לא יסתכם במשלוח הזה, והפגישה כבר מתוכננת… 


_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…


איזה כיף זה שיש קרמיקאית בסטודיו הצמוד!
לקוחות שאלו אותי אם חותמות המילון מתאימות לקרמיקה. חותמות סיליקון בעיקרון מתאימות, אבל בגלל שהאותיות בחותמות המילון די קטנות, לא הייתי בטוחה, אז ביקשתי מקיילה שתעשה ניסיונות, ועכשיו אני יודעת!

במסגרת ההתארגנות לפורים, תיכננתי לתת גם מתנת תודה קטנה לאיש שאני לא מכירה. מה נותנים לאיש כזה? החורף היה ההשראה לתשובה ויצאתי לחפש זוג גרביים נעימים שיפנקו (ועל הדרך מצאתי לעצמי זוג גרביים בצבע תכלתי מהמם!). בפנטזיה שלי ארזתי את הגרביים בתוך גליל, אבל זו היתה פנטזיה כי לא היה לי גליל…
 
ואז יצאתי מהרכב ליד בית הדפוס שאיתו אני עובדת ועל הרצפה הוא חיכה לי – גליל!
 





לא גליל אידאלי, די גוץ ועם הרבה שטח דפנות ביחס לשטח הפנימי שאפשר למלא, אבל גליל!
 
ואז נזכרתי באתגר הפורימי של SCRAPPY HANDS – קופסה.


גליל יכול להיות קופסה?
הלכתי לבדוק ומצאתי ש…
בדקתי –


כלי קיבול – כן. אני אכניס לתוכו גרביים.
עשוי חומר קשיח – לגמרי.
בעל תחתית ומכסה – אופס…


יצאתי לפתור את הבעיה.


התחתית היתה החלק הקל – קארדסטוק חתוך לעיגול גדול מהיקף הגליל, שחתכתי בו חתכים קטנים שאוכל להדביק לדופן הגליל, ואחרי ההדבקה – חיזוק עם מסקינג טייפ:
על התחתית הדבקתי מדבקת תחרה, שהידקתי לדופן באותה צורה:






עכשיו לקישוט הגליל. נייר מדוגם דק, שהדבקתי לגליל בעזרת דבק דו צדדי דק, שהוא הדבק הכי שימושי לי, וקצת צבע אקרילי על שולי הגליל:


עכשיו הגיע החלק היותר מסובך – מכסה.


בגלל שפורים בפתח החלטתי שמותר להיות פורימית ולסדר לקופסה שלי מכסה שהוא גם כובע.
מזל שעדיין לא הגעתי לזרוק אשפה, אז יכולתי למחזר את המכסה של כוס הקפה שאיתה פינק אותי האיש שלי:
על המכסה הדבקתי עיגול קארדסטוק ועל שולי הכוס פס של תחרה דביקה:


עכשיו הגיע החלק הטריקי – איך מחברים את המכסה לקופסה?




שידכתי סרטי בד לשני צדדי המכסה ותיכננתי לחבר להם ולקופסה חתיכות של סקוטש:
רק שהבנתי שבמסגרת הרה-אירגון של הסטודיו בקיץ, נשארתי נטולת סקוטש )-:




כמעט התייאשתי, אבל אז מצאתי את הילדים הקטנים ממתכת שאליהם מחוברים תנינים. אלו היו מחזיקי פתקים שפעם מכרתי בחנות, אבל נשארו לי כמה שקצת התפרקו/החלידו וחיכו להם בפינה למישהו שיגאל אותם מייסוריהם… אז הדבקתי אותם משני צדי הקופסה:
ולפינאלה – זו בכל זאת מתנה שבאה לומר תודה – הדבקתי על הכובע/מכסה מדבקת "תודה רבה".








אז מה אתם אומרים – קופסה או לא קופסה?


_________________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
מה? זה שכתבתי פוסט זה לא מספיק?


כשלילך סיפרה לי שבמקום "לשחק" בנייר היא "משחקת" במתוקים, לא ידעתי מה מצפה לי…
המוכשרת הזו שילבה את החותמות שלי בהפקה שהכינה עבור עיתון מעצבי העוגות "מיקסר" ולקחה את החותמות למחוזות שלא היו עולים בדעתי. כמה יופי!