קטגוריות: כללי

יש לי הרגשה שעל הפוסט הקודם לא קיבלתם התראה, אז אם אתם רוצים לדעת איך נראה האלבום שבגללו כתבתי את ההדרכה הזו – לכו לשם קודם…
 
אם אלבום בגודל 30*30 הוא אלבום, ואלבום בגודל 15*15 הוא מיני אלבום, אז איך קראים לאלבום באמצע – אלבום בגודל 15*30?
אלבום מידי…
 
בפוסט הקודם הבטחתי הדרכה. זו לא בדיוק הדרכה, יותר קווים מנחים לאיך אני עשיתי את זה.
 
האלבום הזה התחיל בעצם בדף ג'ורנלינג שאהבתי ושהתאים לי – דף בשם sweet tags מסדרת home memories של חברת best creation שנראה ככה:
אם אתם הולכים על אלבום קיצי, תוכלו להדפיס לכם את תגיות הקיץ שעיצבתי ולהתקדם משם…


 
ההחלטה הכי קשה בעיני היא עם איזה דפים עובדים כבסיס לאלבום ואחת הדרכים לחסוך בהתלבטויות היא ללכת על קיט אחד, שבו הכל מתאים להכל. אני השתמשתי לבסיס האלבום בדפים משני קיטים של נתנאלה – מארז תחרה 
ו מארז שבי שיק. בחרתי את הדפים איתם רציתי לעבוד – בצבעי תכלת, ירוק וורוד שיסתדרו לי עם התגיות האלו. את הדפים האלו חציתי, כך שהיו בידי דפים בגודל 30*15 ס"מ, ועליהם עבדתי.
 
מאחר שדפי הסטאקים של נתנאלה עבים יחסית, לא השתמשתי בקרטון כבסיס לאלבום, אלא פשוט הדבקתי את הדפים גב אל גב על מנת שיהוו את דפי האלבום. כדי שאוכל להשתמש בסיכות מתפצלות ולנקב את חלק מדפי הבסיס דחיתי את ההדבקה לשלב מתקדם. כשעושים את זה – צריך לשים לב שלא מתבלבלים בהדבקה על מנת לא לשבש את הסדר המתוכנן. אני התבלבלתי…
 
מכיוון שהאלבום הזה מתוכנן היה להינתן נטול תמונות, על מנת שהמקבלת תמלא אותו בהמשך, השתמשתי בפאנצ' ישן ישן, שיוצר מגרעות להשחלת תמונה. הנה הוא:


זה לקח קצת ניסוי וטעייה עד שהגעתי לגודל המדוייק של מצע שיתאים להשחלת תמונה בגודל סטנדרטי אבל בסופו של דבר הגעתי לזה שאני צריכה מצע ברוחב 16.4 ובגובה 11.4, על מנת שהאלבום יוכל להכיל כרטיסיות שתוחלפנה בתמונות 10*15:


בחרתי ארבעה קארדסטוקים חלקים שיתאימו לי לצבעי האלבום ומכל אחד מהם הכנתי שלושה מצעים לתמונות.
 
עכשיו היו לי 12 דפים כבסיס לאלבום, 12 כרטיסיות ג'ורנלינג ו-12 מצעים לתמונות והתחלתי לשחק. קצת תוספות של וושי טייפ, סרטי בד, מדבקות מתגרדות וחותמות והנה לנו אלבום, כמו שיכולתם לראות בפוסט הקודם.
 
את הדפים אפשר לאגד עם ספירלה, או עם טבעות כמו שאני עשיתי.
 
ולפני סיום – עוד שלושה טיפים:
1. אם רוצים שוליים מנוקבים משני צידי הדף, חשוב לשים לב שמתחילים את הניקוב בדיוק באותה נקודה בשני הדפים שיודבקו אחר כך גב אל גב, כך שבאמת תהיה התאמה מלאה, כמו כאן:



2. כשמדביקים את המצעים הצבעוניים בתוכם נשחיל את התמונות, חשוב לשים לב שלא מדביקים את החלק מתחתיו אמורה להשתחל התמונה…


3. מכיוון שהתאמה מלאה אינו שמי האמצעי, וברוב הדפים שהדבקתי גב אל גב יש אי דיוקים כללים, וגם לטובת המראה הכללי, אני אוהבת לעבור על הקו החיצוני של הדפים עם ספוג וצבע אקרילי. זה נותן תוספת גימור ומראה אחיד לכל האלבום.
 
_________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
מזמן מזמן קניתי לאייפון את האפלקציה של Rhonna Farrer וגם קניתי כל מיני תוספות והרחבות, ושיחקתי איתה קצת ומאז כשאני רואה אותה על המסך אני תוהה למה בעצם. ואז התחלתי לשחק עם התמונות שהזוג המלכותי שלח מפריז והבנתי למה…

בראשית הגעתי אליה לסדנה, ותכננתי להביא תשומת לב קטנה, אבל זה התפספס…
 
ואז היה לה יום הולדת. אז תכננתי להכין מתנה, אולי מיני אלבום?
אבל רשימת המשימות היתה ארוכה, ופרוייקטים של כיף תמיד מקבלים את המקום האחרון.
 
והגענו לקיץ, ולמצב הנפלא שאפף אותנו. והסטטוסים שלה בפייסבוק גרמו לי לרצות לחבק אותה, או לפנק אותה.
אבל גם אני לא הייתי במיטבי, וממש לא היה לי ראש לפרוייקט של כיף.
 
ואז הרוחות נרגעו.
אז התיישבתי ליד שולחן העבודה והתחלתי לשחק.
המיני גדל וקיבל מימדים של מידי לפחות.
ועכשיו הוא אצלה, והיא יכולה למלא אותו בתמונות משמחות.
 
ובשבילכם – התמונות של האלבום לפני שיש בו תמונות:

























ככה נראה האלבום השלם:
ומאחור חותמת, שמבהירה שהאלבום הוכן "במיוחד בשבילה"…


באופן יחסי זה היה פרוייקט קליל, שמצדיק הדרכה, אז יש למה לצפות כאן…


 
________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
הלכנו עם הילדים לראות את "שומרי הגלקסיה" והיה ממש ממש כיף!

איזה כיף זה שבמגוון החברות הרחב שלי יש לא מעט חברות שמעלות ילדה לכיתה א' בעוד שבועיים.


 


למה כיף?






כי כיתה א' זה יופי של תירוץ למתנות חמודות.






חלק ניכר מימי הלחץ המלחמתיים העברתי בתרפייה של לֶבֶד ויצורים חמודים.






במקור חיפשתי ברשת קישוטים לעפרונות, אבל כשלא מצאתי בדיוק מה שחיפשתי עברתי לחפש דוגמאות לבובות אצבע ושם כבר מצאתי אוצרות מעוררי השראה. עבדתי לפי דוגמאות משני מקורות והקטנתי אותן כך שיתאימו להיות קישוט לעיפרון.






את ההיפופוטם, האריה והקוף מצאתי כאן ואת הארנבונים המתוקים מצאתי כאן, וזה מה שיצא לי:


בנוסף קישטתי לכל אחת מהן מחברת עם דפים חלקים. אצלנו בבית הספר קוראים לזה מחברת כיף…















כשספרתי את בובות העיפרון, והבנתי שכבר הכנתי מספיק ואין לי תירוץ להכין עוד, הנסיכה אמרה לי שאם אני נהנית אני צריכה להמשיך…ונסיכות כנראה יודעות מה הן אומרות, לא? אז אני מתכננת לנסות להכין גם סדרה של ינשופונים כאלו. מבטיחה להראות תוצאות (-:






_____________________________


משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…


אתמול פגשנו חברה בתל אביב. היא הגיעה מאוויר ירושלים, אנחנו מאוויר הגליל, ונפגשנו בלב הלחות של תל אביב.


שפיותנו עדיין נבדקת…


עם זאת, לאור דרישות המפגש – כשרות מחד וחנייה מאידך, נפגשנו בהיכל התרבות וישבנו בקפה לנדוור.


המיזוג אמנם לא התמודד עם החום, אבל האוכל היה מצויין והאווירה נחמדה, וכשיצאנו כבר היתה בריזה באוויר ונפלנו בדיוק על צילומי פרסומת שמאוד הלהיבו את הנסיכה, אז גם זה היה כיף.


והכי כיף – הגינה המקסימה והמנגנת שהקימו שם, שתמיד משמחת אותי.

יום שלישי
17:00  – טלפון מהפרופסור. הוא קיבל אפטר, עומד בצומת ניר עם ולא ברור איך הוא יוצא משם. עוד אנחנו מדברים ולידו עוצר רכב הסעות שעושה הקפצות לרכבת באשקלון. אנחת רווחה.

19:30 – אבא ואמא אוספים פרופסור אחד מהרכבת בתל אביב. ארוחת ערב בבנדיקט (או ליתר דיוק ארוחת בוקר בבנדיקט…) וקניית כל מיני דברים חיוניים בסופרפארם.

23:00 – מגיעים הביתה. בדרך החלטנו שלטובת עוד כמה שעות שינה של הילד ולטובת עוד כמה שעות בילוי איתו, אני אסיע אותו לניר עם.

23:10 – מרפרפת בפייסבוק ורואה שנעמה מחפשת מתנדבים להעברת סדנאות במקלט בכפר ורבורג. איפה זה כפר ורבורג?

23:15 – דיונים בצ'ט עם נעמה וסיכום על סדנה לבוגרי ט' שבדרך להיות צוות הדרכה. נכין איתם כל מיני סוגי צ'ופרים, שיקבלו רעיונות שיעזרו להם בהדרכה.

יום רביעי –
01:00 – כבר במיטה, בדרך להירדם. צ'ופרים זה מספיק? אולי נכין גם מיני אלבום? אבל איזה חומרים יש לי זמינים לאלבום זריז?
07:30 – בסטודיו. קפה קר וסריקה של מה שיש לי לטובת סדנה ולטובת תרומה. מכינה שני ארגזים עם חומרי יצירה לתרומה, אחד אשאיר בכפר ורבורג והשני? תיכף נראה…

מיני אלבום?
יש לי קרטונים של קורנפלקס ויש לי דפי קנווס, אז אפשר להכים אלבום אקורדיאון קטנטן ולקשט אותו בצבעים אקריליים. חותכת קרטונים וקנווסים, אוספת אקריליים, ספוגים ושבלונות, מוסיפה לארגז חומרים לצ'ופרים ואת הקאטלבג, כי ברור שהכי כיף לחתוך בו צורות ומקווה שלא שכחתי כלום…

09:00 – מפרסמת בפייסבוק שיש לי ארגז חומרי יצירה למסור. מקפידה לעשות את זה בקבוצה סגורה, שאמא שלי לא תדע מה תוכניות הטיול שלי להיום…

10:30 – הכל ארוז. אוספת מהבית פרופסור אחד וכביסה נקייה. בדרך הוא תופר מחדש את כיסי הב' המתפורר שלו. גאווה של אמא. טלפון ממיכל שתשמח עם הארגז. איזה יופי – יש אימוץ!

13:00 – מגיעים לניר עם, אבל הפרופסור לא יכול ללכת לשום מקום כי יש איזה אירוע.
מעבירים שלושת רבעי שעה תוך כדי טלפונים ובירורים עד שיש הבטחה שמישהו יגיע לאסוף אותו ליעד שלו, ואני נפרדת ממנו. שקלתי לא להחזיר אותו, אבל הנחתי שבצה"ל לא ממש יסכימו איתי…

13:50 – מכוונת את הוייז לכפר ורבורג. איזה מזל שיש וייז!

14:20 – נעמה פוגשת אותי בחיבוק ואנחנו מתיישבות לארוחת צהריים זריזה. רצף של אזעקות צבע אדום מבטיח שאקבל את החווייה במלואה…

14:45 – שנים עשר בני נוער חמודים ממתינים לנו במקלט. הם יצירתיים ומתלהבים, סקרניים איך יוכלו ליישם את אותו אלבום כשלא יהיו להם חומרים כמו אלו שהבאתי ואני שמחה עם מה שמשתמע – שהם באמת לומדים טכניקה שתעמוד לרשותם. היה צבעוני ומלוכלך ומקורי וכמה חבל שלא צילמתי בכלל…

17:00 – יוצאת לדרך צפונה. עברו רק עשרים וארבע שעות?

כבר הרבה שנים אני רוקחת קסמים נגד געגועים, עוד לפני שהם קיבלו את השם הזה, ואף פעם זה לא היה לי קשה כל כך כמו הפעם,
כששני הבנים שלי במדים אי שם, כמו כל כך הרבה בנים, אחים, בעלים ואבות.


 


אבל דווקא לאור המצב החלטתי שחשוב לרקוח קסם חדש שכזה, עבור הנסיכה שיצאה הבוקר לארבעה ימי מחנה ביער כפר החורש.
העיתוי של המחנה מצויין, כי גם אצלה כבר התחלנו לראות התפוררות בתפרי מצב הרוח, ואני בטוחה שארבעה ימים של יער, חברים, בניית מחנה וגמילה מחדשות יעשו לה רק טוב.


 


אז אתמול אספתי את עצמי וקצת חומרי יצירה. הדפסתי לי כרטיסיות ג'ורנלינג קיציות (שתקבלנה פוסט משל עצמן בשש אחרי המלחמה)
וריפרפתי על ערמת התמונות המודפסות שלי כדי למצוא תמונות שיתאימו.


 


הבסיס של האלבומון הוא כרטיסיות בריסטול בגודל 15*15. הכל צולם לפני הניילון, וכמובן שכשגיליתי שחלק מהצילומים מטושטשים הדפים כבר היו מנויילנים ולא ראויים לצילום…


 




























 


וככה נראה האלבום כולו – מנויילן ואחוז בטבעת:







נימת הפליאה של הנסיכה כשהבינה שזה קסם חדש לגמרי, היתה שווה את העבודה.


האמת שגם הסחת הדעת עשתה לי טוב.






איזו הסחת דעת עושה לכם טוב בימים אלו?






_______________________________


משהו קטן וטוב – כי גם בימים אלו יש כאלו…






האמת היא – לגמרי משהו גדול.


נהג אחד שפספס את הפקק ועצר בתוך הרכב של האיש שלי. הרכב מעוך קשות. לאיש שלום.






בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב

שרשור שיזמה איריס פוגל בן חמו, ששאלה – למה אתם כותבים בלוג? גרם לי ללכת אחורה, לפוסט הראשון שלי, כדי להיזכר מה כתבתי.
 
ואז גיליתי – לפני שבוע חגג הבלוג שבע!
 
האמת שלפני שבוע ממש לא היתה אווירה למסיבה, וגם היום עושה רושם שהדכדכת משתלטת על כל חלקה טובה, אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם. שבע שנים!
 
ומכיוון שיום הולדת הוא גם זמן טוב לסיכומים, מחשבות ומסקנות, ובעיקר שממילא אני בתקופה כזו של לחשוב איפה אני משקיעה אנרגיה ואיזה מכל הפנים של הרב-תחומיות שלי מקבל דגש כרגע, אני בעיקר ב MOOD הרהורים (-:
 
עם זאת, באמצע כל המחשבות והתהיות, יש משהו אחד שברור לי לגמרי, והוא שלבד זה נחמד, אבל ביחד זה הרבה יותר נחמד.
 
לפני שהפקתי את ליין החותמות האחרון של "קסם שימושי" קראתי לקוראות וללקוחות שלי להציע הצעות, וקיבלתי שפע מסעיר ויצירתי, שגם קיבל ביטוי בקו המוצרים. לאור הצלחת העניין ולכבוד יום ההולדת של הבלוג, החלטתי למסד את העניין קצת יותר ולייסד "מועצת חכמות קסומה" שאיתה אוכל להתייעץ ולעשות בריינסטורמינג.
 
אז אם את יוצרת בנייר ורוצה לקחת חלק בפיתוח המוצרים של "קסם שימושי" – תספרי לי על זה.
 
במה זה יהיה כרוך?
חוות דעת על רעיונות שאעלה, העלאת רעיונות משלך, התנסות מוקדמת במוצרים…
 
ומה יצא לך מזה?
התנסות מוקדמת במוצרים, הזדמנות לראות רעיונות שלך יוצאים אל הפועל, הכרת תודה ופינוק מצדי (-:
 
מתאים לך?
כתבי לי מייל limor292@gmail.com  ונראה אם יצא מזה שידוך (-:
 
_____________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
האמת שקשה לי היום להיות פוליאנה כדרכי, כי עצוב בחוץ.
מצד שני – האיש שלי התחיל היום עבודה חדשה, אז אפשר לשמוח בזה, ולאחל לו המון הצלחה!

מי שעוקב אחרי הפיד שלי בפייסבוק בטח כבר שם לב ששוב הגיע עונת הכרטסת.






זה התחיל בזה ששמתי לב שכל מה שנשאר בקופסת הכרטיסים בחנות אלו כרטיסי "חג שמח" ושנה טובה" והמשיך דרך ההחלטה להשתתף ב"חצר האמנים" שתתקיים ביובלים בשנים עשר ביולי (רישמו ביומנים!) וההבנה שכדאי שיהיו לי כרטיסים מגוונים.






אז אני מכרטסת.


כרטיסים רומנטיים, כי הדפים הראשונים שנפלו לידי היו שאריות מקיט של Melissa Francess…


וכרטיסים לנערים, כי הגיעה בקשה מלקוחה…


וכרטיסים לנערות, כי לפחות לאחד מהנערים יש אחות תאומה…


וכרטיסי תודה, כי סוף השנה…






ואז החלטתי לאתגר את עצמי ועל הדרך לכתוב הדרכה.


כמה כרטיסים שונים אני אצליח להכין תוך שימוש במנקב שוליים (בורדר פאנצ') יחיד?


ואם כבר צניעות – עד כמה אני יכולה להכין כרטיסים מינימליסטיים בחומרים?
כי אם הדרכה, אז כדאי לקחת בחשבון גם את מי שארון החומרים שלו לא דומה לשלי…






לכבוד הקיץ שהגיע החלטתי לפרוש כנפיים ופרסמתי את ההדרכה, לשלושה כרטיסים שמשתמשים במנקב אחד,
באתר המקסים Love Street. עם זאת, תסכימו איתי ששלושה זה לא ממש הרבה, נכון?
אז הנה ההדרכה לשלושה כרטיסים נוספים, שלא יחסר.


 


מזל טוב


החומרים: כרטיס בסיס לבן, דפים צבעוניים, כפתורים או פרחים וחותמת "מזל טוב"




אופן ההכנה:


1. את דף הבסיס חותכים לפי מידות חזית הכרטיס ועוד חצי ס"מ בגובה, ומנקבים אותו לרוחב, בצד אחד בלבד.


2. חותכים את הדף שיהווה את השכבה השנייה כך שגובהו יהיה בערך מחצית מהדף הראשון ומנקבים אותו בצורה דומה.


3. את השכבות השלישית והרביעית חותכים כך שגובהן יהיה בערך ס"מ פחות משכבה לשכבה. שוב מנקבים.


4. מרכיבים את שכבות הכרטיס ומדביקים לפי הסדר.


5. מחתימים את הכיתוב על בריסטול, גוזרים סביב המסגרת ומדביקים בעזרת דבק תלת מימד.


6. מדביקים את הפרחים או הכפתורים.







 


בשעה טובה


אין ספק שהקיץ הוא עונת מעבר הדירות…


החומרים: כרטיס בסיס לבן, דפים מדוגמים ודף חלק, צרור מפתחות מיניאטורי, חותמת "בשעה טובה".




אופן ההכנה:


1. חותכים את דף הרקע בגודל חזית הכרטיס או מעט קטן יותר (תלוי אם רוצים שוליים לבנים). עדיין לא מדביקים על גבי הכרטיס.


2. חותכים פס מהנייר החלק, ברוחב שישה ס"מ. מנקבים אותו משני צדיו, לקבלת סרט מעוטר, מדביקים על גבי דף הרקע.


3. חותכים מהדף עם הדפסי הבתים שורה אחת של בתים. מדביקים אותה על הפס המעוטר באמצעות דבק תלת מימד, לקבלת גובה.


4. מחתימים את הכיתוב על גבי נייר הרקע, במקום הרצוי.


5. ממקמים את צרור המפתחות המיניאטורי ומחברים אותו לדף הרקע בעזרת סיכה מתפצלת זעירה.


6. מדביקים על גבי הכרטיס.







 


תודה רבה






החומרים: כרטיס בסיס לבן, דפים מדוגמים, חותמת "תודה רבה".


אופן ההכנה:


1. חותכים את דף הבסיס כך שיכסה את חזית הכרטיס.


2. משלושה דפים מדוגמים חותכים פסים, מנקבים צד אחד שלהם ומסדרים אותם זה על זה על דף הבסיס.


3. מחתימים את הכיתוב על דף מדוגם וחותכים את המילים בצורת דגלונים המונחים על הצד. בעזרת דף חלק יוצרים מסגרת לכל דגלון.


4. הופכים את הכרטיס כך שיעמוד על הצד ומדביקים את הכיתוב בעזרת דבק תלת מימד.







מנקב שוליים אחד.


שישה כרטיסים שונים.


אפשר עוד (-:


ואם כל מה שכתבתי כאן הוא סינית עבורכם, ואתם רוצים לשנות את זה, במהלך חודש יולי נקיים בכל יום שני בשעה 16:30 סדנה להכנת כרטיסי ברכה. הסדנה מיועדת להורה+ילד, או לילדים עצמאיים בני עשר ומעלה, ועלותה 60 ש"ח.


 


–
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…


חשבתי שהיום אני אתעלם מהעניין הזה, כי החיים בכל זאת יותר עצובים משמחים כרגע, אבל אז פגשתי בפייסבוק את המילים של אורי, שגרמו לי לדמוע מסיבות טובות, ורציתי שגם אתם תדעו שיש כאן דברים כאלו…


 

בשבוע שעבר החלטתי לצאת לפרוייקט למידה.
ברחבי הרשת מסתובבים כמה פרוייקטים דומים, כמו מאה ימים של שמחה, למשל, ואני החלטתי להשתמש בזה כתמריץ לכמה דקות יומיות שבהן אני אראה סרט של TED או אקרא כתבה באלכסון, למשל.


בינתיים גיליתי שאין סיכוי שבאמת אצליח לעשות זאת כל יום, אבל גם כמעט זה לא רע.


והערב היתה לי חווייה ממש נפלאה.


באמצעות המנגנון האקראי של TED הגעתי להרצאה של משורר בשם RIVES. זו כנראה ההרצאה השלישית שלו, אם הבנתי נכון.


בהרצאה ששמעתי, מ-2014, הוא מספר על שיר של ויסלבה שימבורסקה ששמע, ארבע לפנות בוקר, ושנתן לו תחושה שהוא כבר פגש בו קודם.


זה השיר:
ארבע לפנות בוקר/ ויסלבה שימבורסקההשעה שמלילה ליום.השעה שמצד לצד.השעה בשביל בני השלושים.שעה מפונה לקריאת התרנגולים.שעה, שהאדמה מתכחשת לקיומנו.שעה, שהרוח נושבת מכוכבים כבויים.שעה חלולה.דוממת, ריקנית.תחתית כל השעות האחרות כולן.אין מי שטוב לו בארבע לפנות בוקר.אם לנמלים טוב בארבע לפנות בוקר- נברך את הנמלים. ושתבוא השעה חמש,אם אנחנו אמורים להמשיך לחיות.מתוך סוף והתחלה, 1996)תרגם מפולנית – רפי וייכרט





















 
בעקבות התחושה הזו הוא יצא למסע שבו הוא אסף איזכורים של השעה ארבע בבוקר בכל מיני מופעים של התרבות המודרנית. מכיוון שבשנת 2007 הוא הוזמן לשאת הרצאה ב TED, הוא החליט לדבר על העניין הזה של ארבע לפנות בוקר. בעקבות ההרצאה הוא קיבל מאנשים עוד המון המון איזכורים שכאלו ובאיזשהו שלב הוא פרסם אותם באתר שנקרא המוזיאון של השעה ארבע בבוקר.
 
האתר הזה הביא לתיבת הדואר שלו עוד כל מיני מסרים מעניינים וגם ציוץ אחד, בשם בדוי, שאמר רק "זה מזכיר לי קלטת שמע מסויימת". הוא ידע מייד על איזו קלטת מדובר וגם מי שלחה לו את המסר.
 
הקלטת היתה כזו שהוכנה עבורו על ידי "the one that got away" והיו בה 14 שירים. הוא שמר אותה בתיבת המזכרות שלו (זו שמחביאים מהחברות, אבל כשיהיה נשוי הוא יראה אותה לאשתו…). על הקלטת היא לא כתבה את שמות השירים. בהיותה ספרנית, היא רשמה את מספרי המיון של הספרים בהם מופיעים שירים שהיא התאימה לשירים שהיו על הקלטת.
 
כשהוא קיבל את המסר ממנה, הוא חזר לספרייה, בדיוק כמו שעשה כשקיבל את הקלטת במקור, לקח את ארבעה עשר הספרים שהופיעו על הקלטת, ומצא את השירים כולם, ובהם גם שירה של ויסלבה שימבורסקה "ארבע לפנות בוקר", שאותו "שידכה" לשירו של פול סיימון, peace like a river
 





 
איזה יופי של סיפור.
בעצם כל סיפור שיש בו פיסה של ויסלבה שימבורסקה הוא יופי.
 
ומה אתם למדתם היום?
 

ל"מסעות אודיסאוס", הצגת הילדים הראשונה של תיאטרון גשר, הגענו בגלל נועם, הבן של ענבר האהובה.  
 
אלמלא ההקשר הזה לא סביר שהייתי יודעת על ההצגה עוד בשלב החזרות ואפילו מתזמנת את ההגעה אליה במועד בו נועם עצמו משתתף בהצגה. לשמחתי עשיתי זאת ולפני שבוע וחצי קמנו בשבת בבוקר ונסענו לנו לתיאטרון נגה לבילוי זוגי של נסיכה ומלכה (נו ברור, אמא של נסיכה היא מלכה, לא?).
 
כשסיפרתי אחרי ההצגה ליפה שלנו על עיצוב הבמה המופלא, היא בכלל לא התפלאה ואמרה לי שככה זה תיאטרון גשר. אני, בניגוד אליה, לא כזו אשת תיאטרון, ורוב חוויות התיאטרון שלי היו לפני לא מעט שנים, כרכזת סל תרבות. זה לא שלא ראיתי אז הצגות ילדים מוצלחות, אבל היה הרבה מוץ (רועש וקולני) בתוך התבן…
 
אז אכן, היה עיצוב במה מופלא וחכם ויצירתי. אם הייתי באמת בסדר הייתי כותבת מי אחראי לו (וליתר חלקי ההפקה המוצלחת) אבל אני כותבת לכם ממיטתי ברמב"ם, בטאבלט המינימליסטי שלי, וחשוב לי לפרסם את זה כבר, כדי לשלוח אתכם להצגות הקרובות… אז בלי קרדיטים )-;
 
הנסיכה עדיין לא מכירה ממש את סיפורי המיתולוגיה (את ספרי פרסי ג'קסון אני שומרת לה כפרוייקט חופש גדול), אבל היא כן ידעה קצת על הסוס הטרוייני ועל זה שאודיסאוס התחפש בחזרתו לביתו. חוסר ההיכרות עם הסיפור לא פגע


בהנאה שלה, אבל היו ניואנסים שהתפספסו, כמו הפרימה של הסוודר שסורגת אימו של טל במהלך ההמתנה לשובו של האבא.
 
סיפור המסע העתיק הובא אל חדרו של טל, ילד בן זמננו, שאביו הארכיאולוג ("החופר") יוצא למסע ומשאיר בידיו ספר שיעזור לו להעביר את הזמן, "מסעות אודיסאוס". והספר אכן ממלא את ההבטחה – כשפותחים אותו הזמן אכן חולף במהירות ובנוסף – פרקי הספר מתעוררים לחיים על הבמה, שמשנה את פניה ביצירתיות רבה.


שעה ורבע של תיאטרון עברו עלינו במהירות ובהנאה, כשהמשחק, המוזיקה, התלבושות, האביזרים והסיפור משתלבים למכלול אחד מהנה של תיאטרון במיטבו. היתרון בלקחת ילדה יחסית גדולה לתיאטרון היה השיחה של אחרי, תשומת הלב לשחקנים שמילאו כמה תפקידים, והמחשבות שהלכו איתנו הביתה.
 
והנה – גם אתם יכולים. 
ההצגות הקרובות של מסעות אודיסאוס יתקיימו בתאריך 7.6 בשעות 11:00  16:00  18:30
ואם כמונו אתם רוצים להתפעל מילד בן 10 שמשחק נפלא, אז תבחרו בהצגות שב 11:00 או 18:30, בהן נועם פרנק משחק את התפקיד של טל/טלמכוס.
 
היתה אמורה להיות כאן תמונה, אבל הטאבלט לא אוהב אותי…
 
_____________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
בעוד 24 שעות אני אהיה אחרי הניתוח, מופרדת מאבני הכלייה שלי.
ניפגש בצד השני של ההרדמה (-; 

קמתי הבוקר במצב רוח לכרטיסים. 


יש ימים כאלו, בהם לא בא לי לעשות שום דבר מרשימית ה"צריכים" שלי,


ואני מעדיפה את הסיפוק הדי מיידי שבכרטיסים.


 


די מיידי?


מסתבר שזה לא ככה כשחלודים…






חשבתי להשקיע בזה את הבוקר, ולצאת עם עשרה כרטיסים מוכנים.


הקדשתי לזה גם חלק משמעותי מהבוקר וגם חלק מאחר הצהריים, ויצאתי עם שישה.






אבל שישה שאני אוהבת (-:






החלטתי לחזור לאהבה ישנה שלי, ממש מהימים הראשונים בהם התחלתי לעצב אלבומים, ולעבוד עם נייר תות (mulberry paper). זה נייר מאוד עדין וסיבי, ואם מרטיבים אותו קל לקרוע אותו ביד ולקבל שוליים קרועים ושעירים.






זה הישן.






חידשתי לא מעט מחותמות הברכות שעדיין לא הספקתי לנסות, וחלק מהדפים החדשים של נתנאלה.






אז הנה החדש.






וכמו שתראו, יש גם כחול. ורק חסר לי משהו מושאל. מזל שאני כבר נשואה…






אז הנה היא – נבחרת כרטיסי הישן וגם חדש שלי:


















 


ידעתם שהיצירה מרפאת?


היה לי כאב ראש אכזרי ועכשיו הוא איננו!


טוב, היצירה + אקמול…


ותזכורת קטנטונת – כל חותמות הברכות (וגם הפונטים) במבצע עד מחר בחצות. אל תפספסו!
 
______________________


משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…


הנסיכה נסעה היום לתל אביב ברכבת. לבדה.


לא ברור כמה היא היתה לחוצה, אבל אבא ואמא שלה מאוד שמחים לדעת שאח שלה כבר אסף אותה מהתחנה (-: