קטגוריות: כללי

אתם בטח יודעים כמה זה מדכא כשכלי אהוב מפסיק לעשות את העבודה, בייחוד כאשר להשיג כלי חדש זה לא רק יקר אלא גם מסובך…
זה קרה לי בשנה שעברה. נתתי למשפחה שהכינה עבודת שורשים לפנצ'ץ' עצים עם המנקב הגדול שלי
{זו בכלל בעיה נפשית, לתת ללקוחות לעבוד עם הכלים האהובים שלי, תוך הסתכנות בזה שיקרה להם משהו, אבל אני עובדת על עצמי כל הזמן}, ולא סתם הרבה עצים (לפחות 40) אלא עצים מנייר דביק. המנקב לא התאושש מזה עד עצם היום הזה…
הרבה פעמים הוא בכלל לא ניקב, וכשהוא כן ניקב אז הצורה היתה נשארת דבוקה לסכין המתכת שלו ונקרעת בניסיון ההפרדה. אני חושבת שמכל עשרה עצים שניקבתי הצלחתי לקבל אחד מוצלח.
וזה לא שלא ניסינו.
האיש שלי ריסס את המנקב בכל מה שהוא הצליח לחשוב עליו, אני ניקבתי ניירות כסף ואפילו ניסיתי לנקב ניירות לטש עדינים. כל הדברים האלו עזרו קצת, אבל לא ממש, ותוך כמה ניקובים המנקב חזר לסורו.
אבל היום קרה נס!!!
היום הגיעה אלי הקופסא עם ה-cutter glide שהזמנתי בתערוכת ה-CHA.
 
אחד הדברים שאהבתי בתערוכה היה את הדוכנים הבודדים שבהם ממש פגשנו את האנשים שמאחורי המוצר, ולא רק את התועמלנים שלו. וככה פגשנו זוג ממש נחמד – הוא ממציא והיא משווקת, וההתלהבות בעיניים שלהם היא כזו של הורים שמדברים על הילד שלהם ומבחינה מסויימת זה ככה.
הם הציגו בתערוכה כמה מוצרים, אבל כרגע מוקד העניין שלנו הוא ה-cutter glide.
אז לקחתי את הפאנצ' הגדול והעצוב שלי ומרחתי על כל החלק המתכתי שלו את החומר הזה. צריך לחכות עד שהוא מתייבש לגמרי, אבל בחמסין של היום זו ממש לא היתה בעיה, אז אחרי כמה שעות כבר ניקבתי עצים מושלמים. איזה נס! עכשיו אני יכולה לקרוא לעצמי תָּקָנִית של פאנצ'ים (תָּקָן זו מילה מופלאה שהאח הכבר לא כל כך קטן שלי המציא לפני שנים) ואני הולכת לבדוק את כל הפאנצ'ים התקועים והעצובים שלי.
 
היצרנים טוענים שזה מאריך את חייו של כל מכשיר חיתוך, אבל גם הם מודים שיש פאנצ'ים בודדים שאין להם שום תקנה. אני מקווה שלא אמצא כאלו בקופסת הציוד שלי. רעייתו של הממציא טוענת שהוא מורח את החומר הזה על סכיני הגילוח שלו ומכפיל את אורך החיים שלהם… נראה אם האיש שלי ירצה לעשות ניסיונות…
 
ומה שעוד הזמנתי מהם יחכה לפוסט הבא. עכשיו אני הולכת לשחק עם הפאנצ'ים…
 
_________________________________________________
משהו קטן וטוב #5
הילדים שלי מפתיעים אותי כל יום מחדש. באמירה, בחיבוק או בעוד סימן לזה שהם מתבגרים. איזה פלא שהם!
 
 

לפני שנים רבות, כשהייתי ממש ילדה, אמא שלי לימדה אותי שליצור משהו כל-כך מכוער עד שהוא יפה, קשה בדיוק כמו ליצור משהו שהוא יפה. אני חושבת שיש גם ביטוי כזה בצרפתית – מכוערת יפה.
 
זו כנראה הסיבה שכשבחרתי חותמות לקנייה, קניתי חותמות משני הצדדים של המטבע הזה. מצד אחד קניתי חותמות חמודות של ילדות פרחים, ומהצד השני קניתי חותמות של ילדות מכוערות. העניין הוא שהן כל-כך מכוערות עד שהן פשוט מושלמות במדהימות שלהן. יש דבר כזה…
 
אז אתמול אספתי את ארגז החותמות שלי מחיפה, אבל כשהגעתי הביתה הייתי כל-כך עייפה עד שרק ליטפתי אותן לפני שהלכתי לישון. היום עשיתי יותר מללטף. שיחקתי איתן עם דיו, אבקות אמבוסינג, עפרונות וטושים, ובסוף גם הכנתי כמה כרטיסים. איזה כיף!
 
אז הנה לפניכם שני צדי המטבע. בעצם יש למטבע שלושה צדדים, כי לכרטיס פורים השתמשתי בחותמת הקוקופלי החדשה שלי.
 
אז הנה כרטיס פורים. החותמת הוחתמה בדיו שקוף שלוש פעמים, כשעל כל דמות פיזרתי אבקת אמבוסינג בצבע אחר:

עכשיו תורה של היפה – החותמת היא חותמת שנקראת waltzing fleur ועוצבה על-ידי Janet Klein.
בפעם הראשונה החתמתי אותה בדיו בגווני ירוק מתחלפים, ועל זה פיזרתי אבקת אמבוסינג שקופה.
את ההחתמה צבעתי עם צבעי עיפרון מים, בעיקר עם מכחול, כי פחדתי לשבור את האותיות המוחתמות.
בפעם השנייה החתמתי אותה בדיו שקוף ופיזרתי אבקה לבנה. בגלל שההחתמה היא על נייר ורוד, צבעתי פחות שטחים והפעם השתמשתי בטושים מופלאים מסדרת watercolor system של ZIG. לנייר הבורדו מתחת לנייר הורוד נתתי מרקם עם משטח אמבוסינג של הקאטלבאג החדש שלי. זה הדבר הראשון שאני עושה איתו!
ועכשיו למכוערת האהובה עלי. זו אחת מסדרה של חותמות שעוצבו על ידי אמן בשם Daniel Torrence ובעיני הן מדהימות.
עבודות שלו אפשר לראות באתר הזה
נורא התלהבתי מהחותמת אז החתמתי אותה בכמה סגנונות, אבל בינתיים הכנתי רק כרטיס אחד. את החותמת החתמתי עם דיו versa fine שחור. זה דיו מאוד עדין שממש מדגיש את כל הקווים בחותמת. אחר כך צבעתי חלקים מההחתמה עם הטושים: ואלו ההחתמות שעוד לא החלטתי מה לעשות איתן. הראשונה הוחתמה בדיו שקוף ועליו פיזרתי אבקה לבנה:
ההחתמה האחרונה יצאה קצת מוזרה כי שוב פיזרתי אבקה לבנה, אבל הפעם גם הרקע בהיר. צבעתי חלקים מההחתמה בטושים, ואני אוהבת את התוצאה. נשארת השאלה מה אני הולכת לעשות עם הילדות האלו, אבל אני בטוחה שהן תמצאנה את מקומן בקרוב…

 
ורק דרך אגב – את החותמות האלו, וגם את החברות שלהן ניתן למצוא בקטגוריה חותמות חדשות בקסם שימושי
 
_______________________________________________________________________________
משהו קטן וטוב #4
 
הנסיכה ואני הכרזנו על נוהל חדש לפני השינה – אנחנו מזמינות לה חלומות ובוחרות מה להכניס אליהם. זו תוספת נחמדה לטקס הלילה טוב שלנו.
 

לפני כמה ימים שמעתי את טל צפריר המדהימה מספרת על העסק שלה (טלטלים) וראיתי איך תוך כדי דיבור היא מעצבת, ממש ללא מאמץ (או ככה לפחות זה נראה) פיה מדהימה מבצק סוכר. אחרי שכמעט התעלפתי (גם מהיופי וגם מהמתיקות) נזכרתי שבכלל לא דיווחתי בבלוג על עוגות חודש דצמבר, שנולדו בהרבה מאמץ, אז מגיע להן.
 
אז הנה:
 
חודש דצמבר זה החודש בו נולדו הפרופסור והנסיכה. הפרופסור הוא איש של שוקולד, ואני בטוחה שהוא עוד עתיד לפתח שיטה מדעית שתמקסם את יכולת צריכת השוקולד של אדם בודד. לפיכך היומולדת שלו הוקדש לשוקולד – באדיבות מקס ברנר וגליתא. עיקר המאמץ שלי היה להוציא את הארנק ולשלם את החשבון…
 
הנסיכה, לעומת זאת, מצפה לעוגות מושקעות. מאחר שהיא רק בת שש, היא ממש לא מודעת לטרגדיות עוגות יום ההולדת שחוויתי עם שני האחים שלה. משום מה, למרות שאני בשלנית ממש מוצלחת, במשך שנים עוגות לא היו ממש הצד החזק שלי, ועוגות יום ההולדת היו בכלל אזור אסון – הן נשרפו, התפרקו ושאר צרות. והכי גרוע היה כשגיליתי שהילדים הכי מתלהבים כשאני קונה עוגת שוקולד מצ'וקמקת במכולת ומפזרת עליה סירופ שוקולד וסוכריות…
 
אבל הנסיכה היא סיבוב שלישי ויש לה ציפיות, כאמור. אז אני משקיעה, ולמרבה הפלא יש שיפור בגזרת העוגות.
 
כשהנסיכה היתה בת ארבע היא הודיעה לי שהיא רוצה עוגה של דורה, עוגת בראץ ועוגת שלגיה (יש לזכור שנסיכות עם ציפיות מצפות לעוגה אחת לכל אירוע בחודש יום ההולדת, והן הרי נסיכות אז הן מקבלות את מה שהן רוצות…). עשיתי מחקר קצר והחלטתי לצייר את דורה ואת סינדרלה על בצק סוכר. הורדתי תמונות מהאינטרנט, העתקתי על משטח בצק סוכר וצבעתי.

 
 הבראצית, לעומת זאת, היתה בובה שהוקפה בעוגה ובהמון סוכריות מרויאל אייסינג.

ניצלתי עוד חלק מכמות בצק הסוכר להכנת סוכריות ושאר קישוטים ואפסנתי את קופסת הבצק (4 קילו, כי ככה הכי משתלם לקנות אותו…) במקום מוצל, לפי ההוראות. ושכחתי ממנו.
 
כשהנסיכה היתה בת חמש היא שוב הזמינה את העוגה שלה, ואני בניתי על זה שיש לי עדיין בצק סוכר והסכמתי. יומיים לפני יום ההולדת פתחתי את קופסת בצק הסוכר וגיליתי שהם מתכוונים ברצינות לתאריך התפוגה שלו… גושי האבן שהיו בתוך הקופסה ממש לא הזכירו משהו שקשור ליומולדת )-:
אז שכנעתי את הנסיכה שמה שהיא בעצם רוצה זו עוגה נורא צבעונית, חתכתי את העוגה בצורת פרח ונתתי לה לפזר עליה סוכריות וסוכר צבעוני כאוות נפשה. היה מתוק.
 
ואז הגענו לגיל שש ואני נזכרתי שיש לי חוברת של "טלטלים מתוקים" בנושא מסיבת נסיכות ופיות. אז שינסתי מותניים ושדרגתי את עצמי לפיסול. כרגיל עמדו בפנינו שתי עוגות וסיכמנו ששתיהן תהיינה עוגות נסיכה (מתאים לנסיכה, לא?)
את העוגה הראשונה משום מה לא צילמתי, אז נשארנו רק עם תמונת הנסיכה האוחזת בנסיכה המתוקה שלה. אין לי הסבר ברור לתסרוקת הנסיכה לייה שיצאה לה, אבל העיקר שכלת השמחה מחייכת…
 
 
ואז הגענו לעוגה השניה. הנסיכה הזמינה נסיכה בתוך ארמון. זה קצת הפחיד אותי, אז שכנעתי אותה לנסיכה בגינה. יצא ירוק:
 
 
כבר היה לי כל-כך הרבה בצק סוכר (ארבעה קילו, זוכרים?) ובפורום אמנות שימושית ב YNET מישהי העלתה פליקר עם תמונות מדהימות של עוגות, אז החלטתי להכין עוגה למסיבת פרידה מאישה אחת מאוד אהובה.
זה מה שיצא:
   
ואז המתבגר ביקש עזרה. הוא לומד תנ"ך בקבוצה מאוד מיוחדת, ובהגיע תורו להכין כיבוד לשיעור הוא רצה להרשים עם עוגה מדוגמת. הרעיון הראשוני היה שכל אחד יקבל חתיכה ועליה ספר תורה קטן, אבל מכיוון שלא חשבנו שנעמוד במשימה הוחלט להעדיף חתיכות אישיות עם עיצוב שקשור בדרך כלשהי לשם של מקבל החתיכה.
 
ככה נראתה העוגה כולה:
 
  וככה נראו כמה מהחתיכות מקרוב:
  
 ורק לשם הדגשה – המתבגר עשה את רוב העבודה. הוא אפה את העוגות, צבע את בצק הסוכר, רידד את המשטחים וכו'. אני רק עזרתי קצת בעיצובים.
 
ואיך אמרה טל צפריר בהרצאה שלה – בצק סוכר זה פשוט FUN. אין נכון ולא נכון. פשוט משחקים בפלסטלינה מתוקה ואכילה. מילים כארז. בעצם – מילים כבצק סוכר….
ותודה לכל מי שהחזיק מעמד עד הלום.
 
זה גם סוג של קסם שימושי…
 
________________________________________
משהו קטן וטוב #3
עברו רק חודשיים מיום ההולדת של הנסיכה, אז יש עוד 10 חודשים עד להפקה הבאה. נכון שזה מנחם?
 
 
 

ברכות ואיחולים לבשמת ונויה שהיו הראשונה והשלישית למצוא את הג'וקר, ותראו איזה שמות יפים יש לשתיהן!
 
אני עדיין מחכה למוצא/מוצאת השביעי/ת.
 
בינתיים, וכדי להגדיל את התמריץ לחיפוש – הנה חלק ממה שהן מקבלות:
 

אז תגידו – לא שווה ללכת לחפש את הג'וקר?
 
וכמו שהבטחתי – יש גם פרסי ניחומים לאלו שלא מצאו, אבל התשובות שלהן היו מקוריות במיוחד – בינתיים אלו כרמל, דורלי ומייה. ואיפה אתם?
 
אני בקסם שימושי
____________________________________________________
משהו קטן וטוב #2
המוסכניק שלי, שלא רק תיקן את האוטו כך שיוכל לעבור טסט, אלא גם הביא לי אותו חזרה הביתה. לזה קוראים שירות.
 
 

כמעט חודש עבר עלי הרחק מהבלוג, ובזמן הזה הספקתי לעלות על שש טיסות, לבקר בסן פרנסיסקו ובאנהיים שבלוס אנג'לס, להסתובב כמו שיכורה ב-CHA, לעשות קניות (קצת פחות מהמתוכנן), לחלות בשפעת (ממש ממש לחלות בשפעת, הייתי סמרטוט במשך שבועיים), להשלים כל מיני דברים מהתקופה שלא הייתי כאן, להתארגן לפורים ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. חושבים שהבנתם את הרעיון?
 
קרוב לחמש מאות מוצרים חדשים, בשתים עשרה קטגוריות חדשות (שהן כעת הקטגוריות הראשונות בחנות שבאתר) ועוד כל מיני תוספות ושינויים במה שכבר היה באתר קודם. ובכל כך הרבה שעות של עבודה יכולות לקרות גם תקלות, אז אני איבדתי ג'וקר באיזה שהוא מקום באתר ואני מבקשת את עזרת קוראי הנאמנים במציאתו. וכדי להפוך את החיפוש לכדאי – המוצאים הראשון, השלישי והשביעי (בסדר המיילים שאקבל דרך דף "צור קשר" שבאתר) יקבלו מתנה שווה ומשובבת נפש. כדאי, לא?
 
ואיך מגיעים לאתר אתם שואלים? אז הנה – קסם שימושי
 
אז צאו לחיפוש. כדי לא לעכב אתכם, אני מבטיחה לחזור אל כל חוויות הנסיעה בפוסטים הקרובים. להתראות!

מנסה לנקות את רשימת ה TO DO, רגע לפני שאני נוסעת לחקור את קליפורניה.
 
לפני שבועיים עמית נישאה ליוני, בחתונה הכי יפה שחוויתי (שלי היתה החתונה הכי הכי בשבילי, אבל כבר 20 שנים אני טוענת שבראייה לאחור הייתי משנה בה כמעט הכל, למעט את האיש שלי…). היא היתה הכי יפה מכל מיני בחינות, ובעיקר כי בלט בה כל-כך שהיא תוכננה בדיוק בדיוק לרוחם של החתנכלה, וככה היא שיקפה אותם לגמרי.
 
אני בחרתי לשקף אותם גם בברכה שלנו, ככה ששילבתי בכרטיס הברכה את הקריקטורה שהם שמו על ההזמנה.
אדום הוא צבע מתבקש לאהבה, ובגלל ששולב גם בקריקטורה הוא זכה לככב בברכה.
 
הכרטיס עשוי מקרטון 230 גרם שמצאתי באופיס דיפו במחלקת הכריכות. אלו אריזות שהכיתוב עליהן הוא "דף כריכה דמוי עור A4" והן מופיעות בצבעים כחול, לבן, שחור, קרם ואדום. הן ממש משתלמות כי מכל יחידה אפשר לעשות 2 כרטיסים ובכל אריזה יש 25 יחידות. במחיר של 10 ש"ח לאריזה (המחיר נכון לספטמבר), אתם מקבלים 50 כרטיסי ברכה אלגנטיים. כמו שאמרתי, משתלם.
 
במקרה הזה השתמשתי ב-2/3 A4, כי רציתי שיהיה גם מקום לכתוב וגם לכיס בשביל הממון…
 
ככה הכרטיס נראה מבחוץ:

החותמת של הלב היא מסט החותמות ההודיות של חברת SUGERLOAF. זה סט שישב אצלי בחנות ים של זמן וכל הזמן הזה עשיתי לו עיניים, אבל לא פירגנתי אותו לעצמי בלי תירוץ ממש טוב. השילוב בין החתונה של עמית לדיו encore המטאלי שהגיע לחנות ודרש ניסיון היה בדיוק התירוץ שנדרש לי…
 
והכרטיס מבפנים. בצד ימין הקריקטורה מההזמנה, עם שתי שכבות של matting לשם הדגשה, ומצד שמאל הכיס בשביל המצלצלים (שלא צילצלו, כי הם באו בשטרות…):

ולמתנה גם מגיעה מילה אחת של התייחסות. בהתלבטות הקבועה בין כסף למתנה החלטנו לא להחליט ולתת קצת מהשניים.
כמתנה בחרנו לתת להם חנוכייה מיוחדת, שתתן להם אור כל השנה. לא צילמתי את החנוכייה עצמה, כי היא הגיעה הביתה עטופה היטב, אבל זו חנוכייה של האמנית אורנה כהן חזם שמציגה משפחה מאושרת וכך היא גם נקראת. כל חנוכיה צבועה ביד ולכן אין שתיים זהות. זו התמונה שהורדתי מהאתר של האמנית, רק כדי שתבינו על מה שאני מדברת, למרות שהחנוכייה שתפאר את ביתם של עמית ויוני צבועה אחרת, כאמור:

את החנוכיה הזו ראיתי כשטיילתי עם הילדים באוגוסט בחוצות היוצר, וכבר אז החלטנו שזו המתנה שאנחנו רוצים לתת לעמית. מזל שלא שכחנו עד שנקבע תאריך לחתונה.
 
אז שוב, מכל הלב, מזל טוב לעמית ויוני!

בימים הראשונים של הרומן שלי עם האינטרנט, לא יכולתי להפסיק להתפעל מהמצאת ההיפר-טקסט. העובדה שבלחיצה קטנה אחת אני יכולה לעבור ממילה לעולם שעומד מאחוריה, נושא לנושא, מעולם לעולם היתה פשוט קסומה בעיני. מהר מאוד גיליתי שזו דרך נפלאה ללכת לאיבוד ולגלות, אחרי מה שמרגיש כמו רגע חטוף, שנעלמו לי שלוש שעות מהחיים.
 
{אמא שלי, שהיא קוראת נאמנה של הבלוג, תאשר שככה זה נראה גם כשאני מנסה לעשות סדר. אני מתחילה לקרוא איזה נייר, ניגשת לשים משהו בחדר אחר ונתקעת שם או פשוט מתחילה לקרוא ספר שהלך לי לאיבוד ועכשיו כשהוא נמצא אז לקרוא אותו זה הדבר הכי דחוף בעולם…}
 
לפני שנתיים בערך ביליתי הרבה שעות לילה בלשוטט ככה בבלוגים (זה גם היה הזמן שבו התאהבתי בקונספט הבלוג. בלוגים שכתובים היטב הם תענוג, ואני אסירת תודה לבלוגרים השונים שנתנו לי הצצה של רגע לתוך החיים שלהם). הייתי מתחילה מאיזשהו בלוג אקראי, ותוך לחיצות על קישורים לבלוגרים אחרים הייתי משוטטת שעות במרחב האינטרנטי וחולקת לרגע סיפורים על ילדים, תפירה, חיים בחו"ל, עבודת מחקר אקדמית, אמונה ושאר ירקות. רשימת הבלוגים האהובים עלי עדיין שמורה במועדפים במחשב שבבית, ופעם בחודשיים אני נוחתת לביקור קצר לראות מה נשמע, אבל נזהרת לא להתמכר חזרה. מה לעשות שבתחרות בין שינה לבין הצצה לחיים של אחרים השינה מנצחת?
 
היום היה לי דז'ה וו של התקופה ההיא, ודווקא באמצע הבוקר…
 
קפצתי לבדוק אם משהו התחדש בבלוג של נתנאלה, אבל לא.
מרשימת הקישורים שלה בחרתי לבקר בבלוג של אלינר. זה בלוג שפגשתי רק השבוע (והאמת היא שהשבוע, במסיבת הסקרפ מהפוסט שעבר, פגשתי גם את אלינר בכבודה ובעצמה), כך שאני קוראת בו אחורה, להשלים חוסרים. אלינר מלבדת ותופרת ובכלל עושה דברים יפים, ומכיוון שהליבוד והתפירה מדגדגים לי, אני ממש נהנית מהבלוג שלה. שוטטתי אצלה כמה שבועות אחורה, ונפלתי על פוסט מלפני כמה שבועות, בו היא מספרת על תמונה שקנתה ב ETSY, וממליצה על ביקור בחנות של האמנית, חנות וירטואלית מתוקה שנקראת Belle & Boo. אז קפצתי לחנות. אתם לא הייתם עושים את זה כשזו רק לחיצה על כפתור?
העבודות שלה אכן מקסימות, וכנראה שאם לא הייתי עומדת רגע וחצי לפני נסיעה לחו"ל הייתי מתפתה. באופן לא מפתיע התמונה שהכי דיברה אלי היתה זו שנקראת Eva with wings וכאן בעצם מתחיל החלק שלא מתאים לאנשים עציבים, והחלק שבגללו נשארתי מודבקת למחשב במשך שעתיים (הטיול הוירטואלי שלי עד עכשיו לקח רק חצי שעה בערך). מתברר שהתמונה הזו היא אחת מסדרה בשם "סופר נסיכה". יש בה 5 איורים והיא נועדה לחגוג את החיים של אווה פלורנס-בת' רוזמאייר. כתוב שם גם שחמישה דולר מכל מכירה מועברים לבית החולים בבריסביין, בו טופלה אווה.
לא יכולתי שלא להיכנס לאתר של אווה. אחר כך לא ממש יכולתי לצאת.
זה סיפור עצוב על ילדה ממש ממש ממש אהובה. בת שהגיעה אחרי שני בנים, שימחה את ההורים שלה במשך קצת יותר משלוש שנים ועזבה אותם בגלל תאונה ממש ממש מיותרת. אמא שלה מספרת את הסיפור שלה בצורה נוגעת ללב ולמרות הדמעות בעיניים איכשהו לא הצלחתי להחליט להפסיק לקרוא.
מאחר שאווה נפטרה אחרי שננעלה בתוך המכונית המשפחתית, ההורים שלה לקחו על עצמם להשתמש בסיפור שלה כדי ללמד אחרים, על מנת שהתאונה המיותרת הזו לא תחזור. כפי שהם אומרים, הם הורים פראנואידים לגמרי והם ידעו שאסור להשאיר ילד במכונית כשיוצאים ממנה, אבל הם לא ידעו איזו סכנה מציבה בפני הילדה שלהם המכונית העומדת בחנייה. עכשיו הם רוצים שכולם ידעו.
אז זו הגלויה הוירטואלית שהם מבקשים מכולם להפיץ ברשת. באתר של אווה יש גם גרסה להדפסה.
 
אמרתי לכם, כשמתחילים לשוטט ברשת לא יודעים לאן נגיע.

שנים שאני חולמת על מסיבת סקראפ, ואתמול, בזכות נויה – גם הגשמתי.
 
כמובן שכאשר זה כבר קרה, זה נפל על הימים הלחוצים של לפני הנסיעה וזה לא היה ממש בראש שלי, ולא היה ברור לי מה אני הולכת לעשות ולפיכך גם לא מה אני אמורה להביא ובכל זאת…הרי חלמתי על זה, אז ככה לוותר?
 
אתמול בבוקר שלפתי להדפסה כמה תמונות מהחתונה של עמית. התמונות לא משהו, אבל לפחות מעודכנות, וברגע האחרון הוספתי לשקית גם תמונה ממש חמודה של החברה של המתבגר, שכבר מזמן רציתי לעשות איתה משהו.
 
חוץ מזה – מה מביאים למסיבת סקראפ? כשלא יודעים מה הולכים לעשות זה ממש מסובך. הצד הטכני הוא קל – משטח חיתוך, סכין חיתוך, דבק… אבל חוץ מזה? אז אספתי כל מיני דפים יפים, שחשבתי שיוכלו להתחבר לנושא – אהבה. וכשקניתי כוסות חד פעמיות קניתי גם שתי חתיכות של ראנר אדום עם דוגמה. אדום זה אהבה, לא? וברגע האחרון זרקתי לשקית גם כמה חיתוכי נייר של מפתחות (חשבתי על מפתח הלב, כנראה),  שני סטים של חותמות וקצת דיו, וזהו. בניגוד להרגלי נסעתי ממש קלה.
 
האמת היא, שבמסיבת סקראפ מהסוג הזה, עם חברות שכבר מזמן לא פגשתי ועם כאלו שאני מכירה רק מעל גלי הרשת, מה שבאמת חשוב הוא החלק של המסיבה, לא החלק של הסקראפ, ואכן החיבוקים והפטפטת היו שווים להפליא (ובעיקר סיפורי מאחורי הקלעים של הזוגיות של נ' המלכה), אבל בכל זראת רציתי גם ליצור. בעיקר מפני שביומיום אני יוצרת בעיקר לפי הזמנה, עבודות של אחרים, וליצור בשביל עצמי כמעט לא יוצא לי.
 
התחלתי עם התמונה המתוקה של החברה של המתבגר, והאמת היא שזה זרם די בקלות והתארגן לו על הנייר כמעט בלי מאמץ. המפתח הוביל את העניין, והתמונה כל כך חמודה שהיא לא דרשה הרבה, ואני אוהבת את התוצאה. את הדודל צבעתי הבוקר עם טוש מטלי מתוצרת giotto. אני לא מניחה שאלו טושים נטולי חומציות, אבל את התורה שלי בעניין חומציות אפרוש בפוסט אחר. פיתחתי פילוסופיה שלמה בעניין….
 
הנה מה שיצא:

אחר כך עברתי לתמונות שלנו. אין לנו כמעט כאלו, אז ממש רציתי לעשות משהו עם אלו שיצאו לנו מהחתונה, למרות שאחת מהן יצאה ממש מטושטשת. אהובה (תודה יקירתי) הציעה לי לכסות את התמונה המטושטשת בפרגמנט, ככה שיצא כאילו התכוונתי לטשטוש מלכתחילה. לא היה לי פרגמנט, אז השתמשתי בראנר האדום עם הכוכבים, וזה כבר הביא איתו את הכיתוב. יצא דף שלא יכול היה לצאת בתנאים אחרים – אפרז תרמה את הניטים בצורת כוכבים, שרוני את הקרופ-א-דייל שלה ואהובה את העצות. ליד שולחן העבודה שלי, לבדי, זה בחיים לא היה קורה….

תודה לכל השותפות שלי למסיבה. היה ממש כיף!
 
מה חדש בקסם שימושי?

חזרתי!!! ובאמתחתי מדבקות ממש ממש שוות!
 
אחרי שנעדרתי מכאן ים של זמן, כתוצאה מלוח האם של המחשב שלי ששבק חיים (ועוד כמה עיסוקים צדדיים כמו עבודה, ושני ימי הולדת מושקעים, שהתייחסות אליהם תגיע באחד הפוסטים הקרובים), אני שוב כאן. מקווה שזה לא יהיה באופן זמני, מכיוון שהמחשב שוב/עדיין מגמגם. תחזיקו לי ולו אצבעות.
עכשיו שאני כאן אני מבטיחה לעשות מאמץ ולכתוב לעתים יותר קרובות. {תגובות אוהדות ואוהבות – כמו שאני רגילה לקבל מקוראי הנאמנים – בוודאי תעזורנה למוטיבציה שלי…}
ובינתיים, כשלא הייתי כאן, עסקתי כרגיל בציד אוצרות לחנות.
העירו לי באחד הפוסטים שבעצם לא הסברתי מהו בדיוק הקסם שלי, אז אולי הגיע הזמן.
לפני שנה קצת, באמצע חג החנוכה, נפתחו הדלתות של הבייבי שלי "קסם שימושי", וזה לא סתם שאני מוצאת שקשה לי להסביר מהו בדיוק העסק שלי, מפני שהוא בעצם מין בן כלאיים. זוהי חנות, אבל לא רק, וזוהי גלריה, אבל לא רק, וזוהי סדנת יצירה – שוב, לא רק וזהו גם חדר העבודה שלי, לטובת העבודה הנוספת שממנה אני מתפרנסת – עיצוב אלבומים ועיצובים בכלל.
ובעיקר – זו אני, האהבות שלי והטמפרמנט שלי, פרושים על פני 120 מטר רבוע, ביישוב שלי, יובלים שבגוש שגב בגליל.
וכיוון שזו כזו מין שלוחה שלי, אני מנסה כל הזמן למלא אותה ביופי ובצבע שיישקפו אותי ואת הדברים שאני אוהבת, כך שהדברים משתנים וזזים כאן כל הזמן, ואם תחזרו לביקור אחרי שלא הייתם כאן כמה זמן, תחשבו שהכל השתנה בזמן שישנתם…
יכול להיות שכשתעבורנה כמה שנים הרכישות עבור החנות תהפוכנה למחוייבות יותר מעיקה וטכנית ואני אקדיש לזה פחות תשומת לב אישית, אבל אני ממש מקווה שזה אף פעם לא יקרה. אני מקווה שתמיד אמשיך כמו עכשיו – לבחור בפינצטה מוצרים, ולשמוח עם כל תגלית חדשה שאני יכולה להביא איתי לפינה שלי.
החודש אלו היו בראש ובראשונה המדבקות של Wallies. את החבילה הראשונה קניתי ב"עומר" בטבעון, ומייד הכנתי לנסיכה סדרה של 3 תמונות לחדר. כל כך התלהבתי עד שהחלטתי לצרף לחבילת ה"פינוק החורפי" של חתולי (נושא הפינוק החורפי מצדיק פוסט משלו) תמונת פיות בשביל נועה. והנה היא:

 
כל-כך התלהבתי מהמדבקות האלו, שהן מדבקות שהדבק כבר נמצא עליהן, וצריך רק להרטיב אותן ולהדביק על הקיר (על הקנווס צריך אומנם להדביק, אבל הן בכל זאת שוות ממש), עד שמצאתי את היבואן והבאתי את המדבקות לחנות. עוד לפני שהספקתי לארגן אותן, נכנסה לחנות ג'ינג'ית מתוקה ולקחה לה חבילה אחת – מה שהוכיח לי שהחושים שלי עדיין עובדים וכנראה שלא רק אני אוהבת את המדבקות האלו.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז הנה לכם כמה וכמה תמונות – למה שרק אני אתאהב?


 
נכון שהן מדבקות ממש שוות?
והן כבר נמצאות אצלי באתר, רק תיכנסו לחנות  http://www.kesem-art.com
 
ובגלל שהפוסט הזה כבר באורך קילומטר, יתר המציאות והפינוק החורפי ועודות יום ההולדת, ימתינו כולם לפוסטים הבאים.
מקווה שאף אחד מקוראי לא ייקפא בחורף הנוראי הזה שנפל עלינו (וזה אפילו לא טוב לכינרת, אז מה זה שווה?)