כללי | קסם שימושי – הבלוג

שיעור בחשבון

לפני די הרבה חודשים רינת שלחה מאמר שכתבה יפעתי ובו הסברים איך לעשות קופסה מתפוצצת.
המאמר היה מקסים וברור ודפי הפורומים התמלאו בדוגמאות מרהיבות לקופסאות מתפוצצות בנושאים שונים.
אז, מזמן, הכנתי קופסה כזו לחמותי, שאהבה מאוד, ולפני כמה חודשים הכנתי עוד אחת, כדי שתהיה לי דוגמה בחנות.
יעלי ראתה את הקופסה והתלהבה, וכיוון שהראש היצירתי שלה עובד בלי הפסקה, לא לקח הרבה זמן עד שהבליחה ההברקה מכיוונה – להכין קופסאות מתפוצצות כקרקע לברכות פרידה שתיכתבנה באירוע מרגש שממשמש ובא. היא ביקשה דוגמה. הכנתי שתיים. היא לא מתה על הצבעים, שלא ממש התאימו לצבעי הלוגו. הכנתי שלישית. הפעם קלעתי בול.
ואז בא השוס – מסתבר שבאירוע הנדון נפרדים מקרוב לשבעים אנשים… ועודפים לשעת חירום צריך גם, לא? מכאן נבע מספר הקסם – 85 קופסאות…
וכדי לסבך את העניינים עוד קצת – כדי שיהיה מספיק מקום לכתוב, הכנתי דוגמאות עם ארבע שכבות במקום השלוש שקיימות בדוגמה המקורית.
מה זה אומר?

או, כאן מגיע זמנו של השיעור בחשבון…
85 קופסאות מתפוצצות שוות ל:
1700 פסי קיפול (באורך 27-30 ס"מ כ"א)
+
3400 חיתוכים בסכין חיתוך (באורך 9-10 ס"מ כ"א)
+
340 גזירות במספרי צורות (באורך 16.5 ס"מ כ"א)
+
1700 קיפולים (20 לכל קופסא)
+
הדבקה של 425 ריבועי נייר בגודל 10 ס"מ
+
הדבקה של 2380 קישוטים – פסים דקיקים וחיתוכי נייר לא גדולים מדי
+
קיפול והדבקה של 340 פינות מכסים
+
הדבקה וקשירה של 85 סרטי סטן באורך כולל של 110.5 מטר
+
חיתוך והדבקה של 170 הקדשות (וצריך לוודא שגם בחוץ וגם בפנים הודבקה אותה הקדשה…)
והפינלה –
הדבקה של 85 מדבקות קרדיט לעצמי….

נגמרה לכם הנשימה? גם לי…
אבל לפני שאני מראה תמונות, מגיעה תודה ענקית לאמא שלי, שהקדישה לי שלושה ימים סבלניים של חיתוכים, קיפולים והדבקות, ולמתבגר, שאפילו דחה נסיעה לחברה, רק כדי לסיים עם כל החיתוכים, ולכל הבנות מפורום אומנות שימושית ב YNET שיצאו לחנויות לחפש לי את הדפים שהייתי צריכה ולשרוני שמצאה לי דפים והוסיפה עידוד הטלפוני ולשרה ששלחה לי דפים מהדרום הרחוק ולנתנאלה אהובתי, שהרגיעה וניחמה וסיפקה דבק וכשהייתי על סף ייאוש סיפרה לי שליפית יש גיליוטינה עם סכין קיפול שנייה לפני שהתאבדתי כשלא מצאתי את הסכין המקורי שלי.

אז היום האירוע, ואני מקווה שהקופסאות המפוארות שהם יקבלו תקלנה קצת על קושי הפרידה ומאחלת להם לכולם בהצלחה רבה. מה שבטוח הוא שאני הכנסתי לקופסאות האלו את כל הלב.

ואת הלב שלי תוכלו למצוא גם בקסם שימושי

פיל קמפבל

בשבוע שעבר היינו בקונצרט מקסים של פיל ובן זוגה, טום. פיל היא זמרת אירית, ובפעם הראשונה
שמענו אותה בדיוק לפני שלוש שנים, ממש במקרה. גם אז היא הופיעה בשורשים, ונהנינו מאוד גם מהשירים שהיא שרה וגם מהסיפורים שבין השירים. קנינו את שני הדיסקים שהיו לה אז ובמשך השנים שמענו אותם המון המון פעמים ומאוד נהנינו.
לפיכך, כשקיבלתי את המייל שסיפר שהיא מגיעה שוב להופיע בשורשים, זה היה ממש כמו חלום שמתגשם.
הגענו מוקדם, וישבנו בשורה הראשונה, ממש במרחק נגיעה ממנה, והיה פשוט נפלא. תוך כדי ההופעה חשבתי כמה חיונית היא נראית כשהיא מספרת ושרה, ושהייתי רוצה לעשות דף אלבום עם התמונות שלה.
ואז הגיע האתגר של all about eve והנושא שלו – מוזיקה. לא היה לי בכלל ספק מי תהיה הגיבורה של הדף שלי…

העיצוב כולו דיגיטלי. הדף עם התווים, קרע הדף עם התווים והכיתוב בלבן – מקיטים בנושא מוזיקה שקניתי מזמן מ digital scrapbooking place הדף שמתחת לתמונה מקיט אחר מאותו מקור (אני ממש לא זוכרת איזה קיט זה היה, אצלי במחשב זה שמור תחת "דפים גבריים" ) והמסגרת מסביב לתמונה מקיט חינמי שהורדתי ב shabby princess.
עיצבתי בפאואר פוינט וכדי שהתמונה תהיה באיכות טובה השתמשתי בהנחיות של סתיו מווינט ועיצבתי אותה בגודל כפול. הפלא ופלא – זה עבד!
ואם אתם רוצים לדעת עוד על הזמרת האירית המדהימה הזו ועל הפרוייקט שלה – SONGBIRDS – שעוסק בזמרות האיריות הראשונות, אלו ששרו את השירים שהיום עוברים מדור לדור, תיכנסו לאתר שלה ואני מבטיחה שתיהנו.
שבת שלום

תיכנסו לגם לקסם שימושי לבדוק מה חדש

מחברת כלה

לפני כמה חודשים נכנסה אלי לחנות קונה (יחד עם פעוט חמוד) וחיפשה נייר תחרה. באופן מקרי היה לי נייר כזה, שקניתי כדי לראות מה אפשר לעשות איתו. מעולה. מאחר שלהיכנס אלי לחנות זה כמעט אף פעם לא רק לקחת מה שצריך וללכת, אז גם הפעם יצא לנו להתגלגל לשיחה שבמהלכה היא מנסה למצוא צידוק לקנות עוד כל מיני דברים ואני מנסה להבין מה היא הולכת ליצור.
הסתבר שאצלם יש מנהג – כל אחת שמתחתנת – אחות, חברה וכו' – מקבלת מחברת כלה שבה אפשר לרשום את כל הפגישות והתיאומים, לרכז כרטיסי ביקור וכו', ואז – חוץ מזה שיש לכלה אפשרות להיות מאורגנת ומתוקתקת, בסוף נשארת לה גם מזכרת נפלאה והיא גם יכולה לספק ברגע לכל דורש את הטלפון של הספר / מפיקת האירוע / מגלגל הסושי (הבנתם, לא?)
נדלקתי על הרעיון, אבל הבנתי שאני אצטרך לתייק אותו לאורך זמן, כי אצלנו באופק ממש לא צצות חתונות.
ואז התברר שטעיתי – דווקא צצה לנו חתונה באופק, כשעמית הודיעה שהיא מתחתנת עם יוני.
עמית המתוקה היא הבת של גיסי וגיסתי (מה שהפך את ההודעה המשמחת לגם קצת מדאיגה – לגיסי וגיסתי יש נטייה לעשות הכל 5-6 שנים לפנינו {או שאולי זה להיפך???}- להיוולד, להגיע לבית ספר, להתגייס, להתחתן, ללדת ילדים ועכשיו – לחתן ילדים??? עוד 5 שנים? לא נראה לכם מוגזם?) ואני מכירה ואוהבת אותה מאז ומתמיד, והיה לי ברור
שיהיה לי כיף להכין לה מחברת כלה. אז הנה…
איך מכינים?
1. בוחרים מחברת שנראית לנו נוחה. בחרתי מחברת ספירלה כי חשבתי שאם היא תדביק הרבה דברים, צריך שיהיה מקום לתוספת נפח.
2. מקשטים את העטיפה. לכבודה של אותה קונה אלמונית שנתנה לי את הרעיון השתמשתי בנייר תחרה, ואותו הדבקתי על נייר תכלת מסדרת החתונה של חברת DCWV. האותיות הן חיתוכי קרטון, והסרטים היו השתוללות אמיתית – אני מתה על סרטים ועל חוטי צמר שעירים, וכאן ממש לא עצרתי את עצמי…
3. מקשטים את הדפים – הוספתי לכל דף מדבקה קטנה או קישוט אחר בנושא חתונה, ועל קצת מהדפים הוספתי גם שירים שאהבתי ושהנושא שלהם התאים.
הנה דוגמא לדף כזה:

4. וכדי שזה יהיה ממש מושלם – הכנתי גם סימניה תואמת:

והנה – עכשיו יש מקום לכל התכנונים והתיאומים. נשאר רק לקבוע תאריך….
מזל טוב עמית ויוני!

ומה חדש בקסם שימושי?

כמעט חמישה ימי חופש – בלי טיפה של יצירה…

אחרי חודשים של ציפייה, סוף סוף היא הגיעה – החופשה המשפחתית שלנו.
כשארזתי, ארגנתי גם שקית עם חומרי יצירה ועם שלושת הספרים המטופלים שהזנחתי כבר מזמן.
חשבתי שיהיה מעניין לראות איך זה ליצור בכמות חומרים מוגבלת מאוד, וחוץ מזה היה לי ברור שיום כיפור הוא
הזמן הנכון לכפר על חטאי ההזנחה שלי ולסיים את הספרים האלו.
{כאן המקום להערה מוסגרת עם פירוט של מה לקחתי – זה תמיד מעניין מה נמצא ברשימת ה MUST של מישהו אחר, לא?
אז לקחתי: משטח חיתוך קטן, סכין חיתוך, סרגל מתכת, דפים צבעוניים, דפים 15*15 מדוגמים שאני תמיד מתקמצנת עליהם, קצת סיכות מתפצלות, עטי לבד צבעוניים ומספריים טובים}. אפילו הוספתי לשקית שני דיסקים ישנים, שתכננתי לעצב מחדש בזמן שיישאר לי.
הזמן שיישאר לי???
ממש מביך אותי, אחרי שתכננתי איך אכתוב פוסט שמפרט איך יצרתי, בחומרים מצומצמים, יצירות תפארת {בליווי תמונות מפורטות, כמובן} להודות שבכלל לא פתחתי את שקית החומרים….

אבל האמת – מסיבות ממש טובות.
זו פעם ראשונה שיצאנו לחופשה עם עוד כמה משפחות חברים, והמשמעות היתה שעשינו כל מיני דברים שככה לא היינו עושים.
יכול להיות שאם היינו נוסעים לבדנו, האטרקציה היחידה שהיינו רואים היתה הבריכה של הקיבוץ (אילות), אבל אנחנו מודים לשותפים הנפלאים שלנו לחופשה שבגללם בילינו ימים מופלאים גם בחוף אלמוג וגם בריף הדולפינים {ושם גם גיליתי שיש גן עדן, והכניסה אליו עולה רק 150 ש"ח…*}.
אז בילינו ימים עמוסים בשמש (ותודה למקדם הגנה 70 שבגללו חזרנו שזופים ומרוצים), בחברה טובה, עם חבורת ילדים עליזה שהסתדרה ממש מעולה וגרמה לנו לחייך המון. אכלנו הרבה, פטפטנו והתעדכנו, צחקנו הרבה, קראנו מעט (שזה גם חידוש בחופשים שלנו) ולא יצרתי בכלל!

אז עכשיו מגיעה שעת הכפרה ומגיע זמנם של אותם שלושה ספרים "לא מטופלים". מקווה שיהיו תוצאות ממש ממש בקרוב…

* גן עדן עלי אדמות = מסתבר שבתוך ריף הדולפינים יש מתחם בשם "סתלבט על המים" ובו יש שלוש בריכות של מי ים, מי מלח ומי גשם, עם מוזיקה מתחת למים, ומתחמי זולה מדהימים וסאונה ושקט ושאר פינוקים והכל באווירה שנראית ממש חוץ לארץ טרופי כלשהו. ולא פחות מפנק – הכניסה היא מגיל 18 בלבד, אז זה כיף מבוגרים, מה שממש נחמד באמצע חופשה משפחתית, לא?

ויש גם גן עדן ביובלים. קוראים לו קסם שימושי…

יום הולדת שמח, מתבגר יקר שלי

(התנצלויות על כל הזמן שלא כתבתי, יגיעו – אולי – בפוסט ליומכיפור…)

המתבגר בן 17. היום. מזל טוב!
מלבד חגיגת יום ההולדת המשפחתית המתבקשת (ארוחת בשרים מלאת חטאים ב"עד העצם" – מומלץ ביותר…), הכמעט איש ציין את האירוע בתרומת דם, שמותרת בדיוק מגיל 17 (באישור הורים, כמובן). מכיוון שברוב צפון הארץ אי אפשר לתרום דם ביום ראשון, נסענו לעיר הגדולה (חיפה) ותרמנו (הוא) בצורה חגיגית ביותר. הוא ביקש שבפתק לבי"ס אכתוב שהוא נעדר "מסיבות אידאולוגיות"… מה שנכון נכון…

בעניין המתנה התלבטתי קשות. המתבגר רוצה כבר שנים מחשב נייד והרצון רק מתגבר עם הזמן. זה התחיל לפני בערך שמונה שנים, כשהוא הכין רשימה של "המתנות שלא אקבל אף פעם". ברשימה היו שני פריטים – אחות קטנה ומחשב נייד. לאחות הקטנה דאגנו תוך שנתיים בערך, ע"ע הנסיכה. למחשב הנייד הוא עדיין מחכה, ואנחנו חוששים שימשיך לחכות עד שיוכל לקנות לעצמו אחד… לפני חודש או חודשיים הוא התחיל לדבר על אובניים, אבל זה נפל אפילו בלי שנבדוק עלויות, כשהבנו שאין לנו איפה לשים אותם…

אבל בלי מתנה הרי אי אפשר, נכון?
כשקלטתי שכל הרעיונות שעוברים לנו בראש הם קצת קטנים מדי כמתנה, החלטתי ללכת על כולם ביחד, ולצרף אליהם כמה נוספים והכנתי לו פנקס צ'קים, עם 17 התחייבויות למתנות ועוד אחת לשנה הבאה. הצ'קים נראים ככה:

ויש כאמור 18 מהם. כמובן שחלקם אלו דברים שהוא היה מקבל ממילא, אבל זה חלק מהקסם שבעניין… חלקם גם מותנים בכל מיני דברים שעדיין לא קרו – כמו לקבל את האוטו של אמא לבי"ס. קודם הוא יצטרך לנצל את הצ'ק של שיעורי הנהיגה ואת הצ'ק של 3 חודשי ליווי לנהג חדש…. אבל זה בסדר, ככה זו בעצם מתנה שמתפרשת על שנה שלמה.
הרשימה המלאה כוללת גם:

אישור הורים לתרומת דם
ספר קריאה
200 ₪ חומרים בארטא
מכנסיים
הסעה לרכבת בשעה מופרעת ולא הגיונית, בלי ויכוחים
קפה בבליקר עם אבא ו/או אמא
חולצה
שעת סיעור מוחין בעניין מתנה שווה לחברה
יום חופש מביה"ס
הסעה זוגית לכרמיאל
דיסק מוזיקה
הסעה לקולנוע
משקפי שמש אופטיים

ואחד לשנה הבאה – מתנה ממש שווה ליומולדת 18. עכשיו נשארה לנו שנה שלמה למצוא אחת כזו…

הפנקס כולו נראה ככה:

ומה חדש בקסם שימושי?

יום הולדת שמח, מתבגר יקר שלי

הכישרון שלי

מאז שנהייתי בעלת עסק משלי, אין לי כמעט זמן ליצור סתם בשביל הכיף. נכון שאני יוצרת כל יום, אבל בדרך כלל אלו עבודות מוזמנות, או דוגמאות לחנות, ולא עבודות שאני עושה סתם ככה בשביל הנשמה.
זו הסיבה שכל-כך התלהבתי כשחגית סיפרה על הבלוג החדש ""all about eve. זה בלוג אתגרים של 8 מעצבות, כשהרעיון הוא שכל שבועיים הן מעלות אתגר ומציגות איך הן ביצעו אותו, ואז כל מי שרוצה יכול לנסות את כוחו באותו אתגר. מה שנחמד הוא גם שהאתגרים אמורים להיות אישיים, כלומר מעצבות מעצבות דפים על עצמן, מה שבדרך כלל אנחנו ממש לא עושת.
החלטתי שמשימה אחת לשבועיים עשוייה להיות משהו שאעמוד בו (במיוחד שאין לי שום התחייבות, אם אצליח – יופי, ואם לא – אז רק אני אזכור שהתכוונתי, נכון?). החלטתי גם לנסות להתנסות בטכניקות שקודם לא ניסיתי. כשאני עובדת בעיקר על עבודות מוזמנות, ובייחוד בלחץ של זמן, אני נוטה ללכת על בטוח, על דברים שאני כבר מכירה ויודעת שאני אעשה היטב. כאן יש לי הזדמנות לנסות ולראות מה יצא.
האתגר הראשון של all about eve היה – "הכישרון שלי" ובחרתי להתייחס לדברים של האיש שאיתי, שכבר שנים טוען שאני "אמנית תשומת לב". כמו שאמרתי, אני רוצה להתנסות גם בדברים שלא העזתי קודם, והפעם החלטתי ללכת על doodling, או בעברית – קישקושים ביד חופשית, וזה מה שיצא:

לטובת המעצבים שבינינו – הנייר בצד ימין הוא girly girl של fancy pants, המדבקות המתגרדות של בייסיק גריי והניטים של rayher

תגובות והערות תתקבלנה באהבה.

ותקפצו לבדוק מה חדש בקסם שימושי

כולם היו בני…ובנותי

לאורך השנים ילדתי עוד כמה "ילדים" בנוסף לאלו שגדלו אצלי ברחם ויצאו משם בדרך הטבעית (פחות או יותר, כמה טבעי נחשב הקיסרי?). ברשימת הנפשות הפועלות אפשר למצוא תנועה אחת לטובת איכות הסביבה (או לפחות הסניף הישראלי שלה), ספריית ילדים אחת שעומדת עד היום לתפארה ושאר פרוייקטים חשובים. האחרונה שבילדים הלא גנטיים שלי משתרעת על-פני 120 מ"ר, ומלאה באוצרות של יצירה ויופי. היא היא ה"קסם השימושי" שלי.

ישראבלוג רבה איתי בנוגע לתמונות שאני רוצה להעלות, אז עד שאצליח לפצח את זה – תצטרכו לדמיין…

בין לבין פרוייקטים אחרים, ילדתי, כאמור, גם שלושה צאצאים חוקיים. מאחר והם חלק משמעותי מחיי, הם בטח יצוצו גם כאן, בבלוג, אז הגיע הזמן להיכרות קצרה.

המתבגר – בן או-טו-טו 17, מה שאומר שכבר עברנו (בשלום, תודה לאל) 2 שיעורי נהיגה, והיד (וגם הרגל על הקלאץ') עוד נטוייה. למרות מה שעולה מהכינוי שלו, אין לי עליו באמת תלונות, והוא דווקא מתבגר ממש ידידותי לסביבה. האמת היא שהכינוי נדבק אליו יום אחד, כתגובה נקמנית, כשגיליתי שבסלולרי שלו אני מופיעה תחת הכותרת "הרודנית"… אני מקווה שזה הדדי – הוא לא ממש מתבגר טיפוסי ואני לא ממש רודנית… ואם אני טועה – תהיו בטוחים שהוא ינחת כאן ויגיב.

הפרופסור המפוזר – וכאן הכינוי דווקא תפור פיקס על בן ה-14 וחצי שלי, שדומה דימיון מפתיע להארי פוטר (נטול צלקת, תודה לאל), במיוחד לאיך שהארי נראה בכרזת הפרסומת של הסרט החדש, ומבלה את מרבית ימיו צמוד למחשב שבחדר שלו. ומאחר שהחדר הוא ממ"ד, ורוב הזמן הפרופסור לא טורח להדליק את האור, יש ימים שאני תוהה אם בעצם ילדתי פטריה, ובכלל לא שמתי לב…

הנסיכה – לפני חמש וחצי שנים היא יצאה אל אוויר העולם (בקיסרי, כאמור) וברגע שראתה את המצפים לה – הורים, אחים גדולים, סבתות, סבא ודודים – הבינה מייד שעם פמלייה שכזו היא בוודאי נסיכה. היא מתוקה, דעתנית ומנהלת את העולם – וזה מצליח לה. נסיכה, כבר אמרתי.

והאיש שאיתי – אין לי מילים בשבילו. חוץ מלומר שבלעדיו – לא הייתי אני…

הנה מתחילים

כשנולדתי, בוודאי היה בעולם עודף עצום של אופטימיות, כך שזכיתי לכמויות גדושות של תכונה זו. תמיד העדפתי לראות את החצי המלא של הכוס ופוליאנה, הדמות הספרותית המקסימה ששמה כבר הפך לשם נרדף לאופטימיות, היתה לי אחות נפש ודמות לחיקוי.
עם זאת, אני לא חושבת שזה מקרה שגם ספר ההמשך מסתיים לפני שפוליאנה נישאת, יולדת ילדים ומתחילה לשלם משכנתא… לתחנות שאנחנו עוברים בחיים יש איזושהי יכולת לשחוק חלק מן האופטימיות. מי שמתמזל מזלו, פוגש בדרך אנשים שעוזרים לו לדבוק באמונה שהכוס חצי מלאה ושאם רק נאמין – הפיות תישארנה בחיים…
מזלי הפגיש אותי עם כמה וכמה אנשים כאלה, אבל אין ספק שהייתי טובה במיוחד בגלגול קודם, כי הגלגול הזה הביא לי איש מושלם לחלוק איתו את חיי.
וכך, כשקורה ואני רואה רק את הסיבות למה משהו לא יכול לקרות, האיש שאיתי רק פותח זוג עיניים גדולות ושואל "למה בעצם לא?" וכשזו זווית הראייה, פתאום הבלתי אפשרי הופך לאפשרי. וכך הגענו ליובלים, וכך נסעתי לטיול נחשק בקנדה וכך קרו עוד כמה דברים נפלאים בחיים שלנו. כמה נפלא.
אחרי מספיק מקרים כאלו, בהם אני חשבתי למה לא, והוא שאל "למה בעצם לא?", למדתי גם אני לחשוב כך, ולנטרל את ההתנגדויות שלי עוד לפני שהן מתקבעות בחיי.
ולמה זה חשוב?
כי כשהתעורר בי הרצון להגשים חלום ולהקים מקום אחר, כזה שראיתי רק בחלומות שלי, במקום לומר לעצמי למה לא, שאלתי "למה בעצם לא?" ויצאתי לדרך. בדרך למדתי הרבה על תוכניות עסקיות ותחזיות, מט"י וחונכות עסקית, סיכונים וסיכויים, עיצוב ואריזה, יבוא ועמילי מכס, אובליגו ופחת ועוד הרבה מושגים שבטח יביאו לי תועלת יום אחד (זה הרי מה שאנחנו אומרים לילדים שלנו כשהם שואלים למה הם צריכים ללמוד מתמטיקה, לא?). למדתי הרבה הרבה יותר על כוחה של אופטימיות, על כוחם של חברים ועל כל האנשים הטובים שאפשר לפגוש בדרך, אם רק מפסיקים לפחד ויוצאים אליה.

לפני כמה חודשים קרםהחלום שלי עור וגידים ומאז אני חיה את החלום יום יום, עם חיוך גדול על הפנים. ואחרי כמה חודשים של התגלגלות כבעלת עסק עצמאי, ופתיחת אתר אינטרנט, החלטתי שהגיע הזמן גם לבלוג משלי. בלוג בו אחלוק איתכם (בתקווה שקהל קוראי הנאמנים יהיה גדול משלושה…) מחשבות על חלומות, רעיונות משמחים למתנות, חגיגות ושאר ירקות ודוגמאות ליצירה. ואם יהיו שאלות ובקשות – מה טוב – אני כאן – עם שמחה, כיף, יצירתיות ובעיקר – אהבה גדולה גדולה.

ומה קורה בקסם שימושי?