חודש: מרץ 2008

אתם בטח יודעים כמה זה מדכא כשכלי אהוב מפסיק לעשות את העבודה, בייחוד כאשר להשיג כלי חדש זה לא רק יקר אלא גם מסובך…
זה קרה לי בשנה שעברה. נתתי למשפחה שהכינה עבודת שורשים לפנצ'ץ' עצים עם המנקב הגדול שלי
{זו בכלל בעיה נפשית, לתת ללקוחות לעבוד עם הכלים האהובים שלי, תוך הסתכנות בזה שיקרה להם משהו, אבל אני עובדת על עצמי כל הזמן}, ולא סתם הרבה עצים (לפחות 40) אלא עצים מנייר דביק. המנקב לא התאושש מזה עד עצם היום הזה…
הרבה פעמים הוא בכלל לא ניקב, וכשהוא כן ניקב אז הצורה היתה נשארת דבוקה לסכין המתכת שלו ונקרעת בניסיון ההפרדה. אני חושבת שמכל עשרה עצים שניקבתי הצלחתי לקבל אחד מוצלח.
וזה לא שלא ניסינו.
האיש שלי ריסס את המנקב בכל מה שהוא הצליח לחשוב עליו, אני ניקבתי ניירות כסף ואפילו ניסיתי לנקב ניירות לטש עדינים. כל הדברים האלו עזרו קצת, אבל לא ממש, ותוך כמה ניקובים המנקב חזר לסורו.
אבל היום קרה נס!!!
היום הגיעה אלי הקופסא עם ה-cutter glide שהזמנתי בתערוכת ה-CHA.
 
אחד הדברים שאהבתי בתערוכה היה את הדוכנים הבודדים שבהם ממש פגשנו את האנשים שמאחורי המוצר, ולא רק את התועמלנים שלו. וככה פגשנו זוג ממש נחמד – הוא ממציא והיא משווקת, וההתלהבות בעיניים שלהם היא כזו של הורים שמדברים על הילד שלהם ומבחינה מסויימת זה ככה.
הם הציגו בתערוכה כמה מוצרים, אבל כרגע מוקד העניין שלנו הוא ה-cutter glide.
אז לקחתי את הפאנצ' הגדול והעצוב שלי ומרחתי על כל החלק המתכתי שלו את החומר הזה. צריך לחכות עד שהוא מתייבש לגמרי, אבל בחמסין של היום זו ממש לא היתה בעיה, אז אחרי כמה שעות כבר ניקבתי עצים מושלמים. איזה נס! עכשיו אני יכולה לקרוא לעצמי תָּקָנִית של פאנצ'ים (תָּקָן זו מילה מופלאה שהאח הכבר לא כל כך קטן שלי המציא לפני שנים) ואני הולכת לבדוק את כל הפאנצ'ים התקועים והעצובים שלי.
 
היצרנים טוענים שזה מאריך את חייו של כל מכשיר חיתוך, אבל גם הם מודים שיש פאנצ'ים בודדים שאין להם שום תקנה. אני מקווה שלא אמצא כאלו בקופסת הציוד שלי. רעייתו של הממציא טוענת שהוא מורח את החומר הזה על סכיני הגילוח שלו ומכפיל את אורך החיים שלהם… נראה אם האיש שלי ירצה לעשות ניסיונות…
 
ומה שעוד הזמנתי מהם יחכה לפוסט הבא. עכשיו אני הולכת לשחק עם הפאנצ'ים…
 
_________________________________________________
משהו קטן וטוב #5
הילדים שלי מפתיעים אותי כל יום מחדש. באמירה, בחיבוק או בעוד סימן לזה שהם מתבגרים. איזה פלא שהם!
 
 

לפני שנים רבות, כשהייתי ממש ילדה, אמא שלי לימדה אותי שליצור משהו כל-כך מכוער עד שהוא יפה, קשה בדיוק כמו ליצור משהו שהוא יפה. אני חושבת שיש גם ביטוי כזה בצרפתית – מכוערת יפה.
 
זו כנראה הסיבה שכשבחרתי חותמות לקנייה, קניתי חותמות משני הצדדים של המטבע הזה. מצד אחד קניתי חותמות חמודות של ילדות פרחים, ומהצד השני קניתי חותמות של ילדות מכוערות. העניין הוא שהן כל-כך מכוערות עד שהן פשוט מושלמות במדהימות שלהן. יש דבר כזה…
 
אז אתמול אספתי את ארגז החותמות שלי מחיפה, אבל כשהגעתי הביתה הייתי כל-כך עייפה עד שרק ליטפתי אותן לפני שהלכתי לישון. היום עשיתי יותר מללטף. שיחקתי איתן עם דיו, אבקות אמבוסינג, עפרונות וטושים, ובסוף גם הכנתי כמה כרטיסים. איזה כיף!
 
אז הנה לפניכם שני צדי המטבע. בעצם יש למטבע שלושה צדדים, כי לכרטיס פורים השתמשתי בחותמת הקוקופלי החדשה שלי.
 
אז הנה כרטיס פורים. החותמת הוחתמה בדיו שקוף שלוש פעמים, כשעל כל דמות פיזרתי אבקת אמבוסינג בצבע אחר:

עכשיו תורה של היפה – החותמת היא חותמת שנקראת waltzing fleur ועוצבה על-ידי Janet Klein.
בפעם הראשונה החתמתי אותה בדיו בגווני ירוק מתחלפים, ועל זה פיזרתי אבקת אמבוסינג שקופה.
את ההחתמה צבעתי עם צבעי עיפרון מים, בעיקר עם מכחול, כי פחדתי לשבור את האותיות המוחתמות.
בפעם השנייה החתמתי אותה בדיו שקוף ופיזרתי אבקה לבנה. בגלל שההחתמה היא על נייר ורוד, צבעתי פחות שטחים והפעם השתמשתי בטושים מופלאים מסדרת watercolor system של ZIG. לנייר הבורדו מתחת לנייר הורוד נתתי מרקם עם משטח אמבוסינג של הקאטלבאג החדש שלי. זה הדבר הראשון שאני עושה איתו!
ועכשיו למכוערת האהובה עלי. זו אחת מסדרה של חותמות שעוצבו על ידי אמן בשם Daniel Torrence ובעיני הן מדהימות.
עבודות שלו אפשר לראות באתר הזה
נורא התלהבתי מהחותמת אז החתמתי אותה בכמה סגנונות, אבל בינתיים הכנתי רק כרטיס אחד. את החותמת החתמתי עם דיו versa fine שחור. זה דיו מאוד עדין שממש מדגיש את כל הקווים בחותמת. אחר כך צבעתי חלקים מההחתמה עם הטושים: ואלו ההחתמות שעוד לא החלטתי מה לעשות איתן. הראשונה הוחתמה בדיו שקוף ועליו פיזרתי אבקה לבנה:
ההחתמה האחרונה יצאה קצת מוזרה כי שוב פיזרתי אבקה לבנה, אבל הפעם גם הרקע בהיר. צבעתי חלקים מההחתמה בטושים, ואני אוהבת את התוצאה. נשארת השאלה מה אני הולכת לעשות עם הילדות האלו, אבל אני בטוחה שהן תמצאנה את מקומן בקרוב…

 
ורק דרך אגב – את החותמות האלו, וגם את החברות שלהן ניתן למצוא בקטגוריה חותמות חדשות בקסם שימושי
 
_______________________________________________________________________________
משהו קטן וטוב #4
 
הנסיכה ואני הכרזנו על נוהל חדש לפני השינה – אנחנו מזמינות לה חלומות ובוחרות מה להכניס אליהם. זו תוספת נחמדה לטקס הלילה טוב שלנו.
 

לפני כמה ימים שמעתי את טל צפריר המדהימה מספרת על העסק שלה (טלטלים) וראיתי איך תוך כדי דיבור היא מעצבת, ממש ללא מאמץ (או ככה לפחות זה נראה) פיה מדהימה מבצק סוכר. אחרי שכמעט התעלפתי (גם מהיופי וגם מהמתיקות) נזכרתי שבכלל לא דיווחתי בבלוג על עוגות חודש דצמבר, שנולדו בהרבה מאמץ, אז מגיע להן.
 
אז הנה:
 
חודש דצמבר זה החודש בו נולדו הפרופסור והנסיכה. הפרופסור הוא איש של שוקולד, ואני בטוחה שהוא עוד עתיד לפתח שיטה מדעית שתמקסם את יכולת צריכת השוקולד של אדם בודד. לפיכך היומולדת שלו הוקדש לשוקולד – באדיבות מקס ברנר וגליתא. עיקר המאמץ שלי היה להוציא את הארנק ולשלם את החשבון…
 
הנסיכה, לעומת זאת, מצפה לעוגות מושקעות. מאחר שהיא רק בת שש, היא ממש לא מודעת לטרגדיות עוגות יום ההולדת שחוויתי עם שני האחים שלה. משום מה, למרות שאני בשלנית ממש מוצלחת, במשך שנים עוגות לא היו ממש הצד החזק שלי, ועוגות יום ההולדת היו בכלל אזור אסון – הן נשרפו, התפרקו ושאר צרות. והכי גרוע היה כשגיליתי שהילדים הכי מתלהבים כשאני קונה עוגת שוקולד מצ'וקמקת במכולת ומפזרת עליה סירופ שוקולד וסוכריות…
 
אבל הנסיכה היא סיבוב שלישי ויש לה ציפיות, כאמור. אז אני משקיעה, ולמרבה הפלא יש שיפור בגזרת העוגות.
 
כשהנסיכה היתה בת ארבע היא הודיעה לי שהיא רוצה עוגה של דורה, עוגת בראץ ועוגת שלגיה (יש לזכור שנסיכות עם ציפיות מצפות לעוגה אחת לכל אירוע בחודש יום ההולדת, והן הרי נסיכות אז הן מקבלות את מה שהן רוצות…). עשיתי מחקר קצר והחלטתי לצייר את דורה ואת סינדרלה על בצק סוכר. הורדתי תמונות מהאינטרנט, העתקתי על משטח בצק סוכר וצבעתי.

 
 הבראצית, לעומת זאת, היתה בובה שהוקפה בעוגה ובהמון סוכריות מרויאל אייסינג.

ניצלתי עוד חלק מכמות בצק הסוכר להכנת סוכריות ושאר קישוטים ואפסנתי את קופסת הבצק (4 קילו, כי ככה הכי משתלם לקנות אותו…) במקום מוצל, לפי ההוראות. ושכחתי ממנו.
 
כשהנסיכה היתה בת חמש היא שוב הזמינה את העוגה שלה, ואני בניתי על זה שיש לי עדיין בצק סוכר והסכמתי. יומיים לפני יום ההולדת פתחתי את קופסת בצק הסוכר וגיליתי שהם מתכוונים ברצינות לתאריך התפוגה שלו… גושי האבן שהיו בתוך הקופסה ממש לא הזכירו משהו שקשור ליומולדת )-:
אז שכנעתי את הנסיכה שמה שהיא בעצם רוצה זו עוגה נורא צבעונית, חתכתי את העוגה בצורת פרח ונתתי לה לפזר עליה סוכריות וסוכר צבעוני כאוות נפשה. היה מתוק.
 
ואז הגענו לגיל שש ואני נזכרתי שיש לי חוברת של "טלטלים מתוקים" בנושא מסיבת נסיכות ופיות. אז שינסתי מותניים ושדרגתי את עצמי לפיסול. כרגיל עמדו בפנינו שתי עוגות וסיכמנו ששתיהן תהיינה עוגות נסיכה (מתאים לנסיכה, לא?)
את העוגה הראשונה משום מה לא צילמתי, אז נשארנו רק עם תמונת הנסיכה האוחזת בנסיכה המתוקה שלה. אין לי הסבר ברור לתסרוקת הנסיכה לייה שיצאה לה, אבל העיקר שכלת השמחה מחייכת…
 
 
ואז הגענו לעוגה השניה. הנסיכה הזמינה נסיכה בתוך ארמון. זה קצת הפחיד אותי, אז שכנעתי אותה לנסיכה בגינה. יצא ירוק:
 
 
כבר היה לי כל-כך הרבה בצק סוכר (ארבעה קילו, זוכרים?) ובפורום אמנות שימושית ב YNET מישהי העלתה פליקר עם תמונות מדהימות של עוגות, אז החלטתי להכין עוגה למסיבת פרידה מאישה אחת מאוד אהובה.
זה מה שיצא:
   
ואז המתבגר ביקש עזרה. הוא לומד תנ"ך בקבוצה מאוד מיוחדת, ובהגיע תורו להכין כיבוד לשיעור הוא רצה להרשים עם עוגה מדוגמת. הרעיון הראשוני היה שכל אחד יקבל חתיכה ועליה ספר תורה קטן, אבל מכיוון שלא חשבנו שנעמוד במשימה הוחלט להעדיף חתיכות אישיות עם עיצוב שקשור בדרך כלשהי לשם של מקבל החתיכה.
 
ככה נראתה העוגה כולה:
 
  וככה נראו כמה מהחתיכות מקרוב:
  
 ורק לשם הדגשה – המתבגר עשה את רוב העבודה. הוא אפה את העוגות, צבע את בצק הסוכר, רידד את המשטחים וכו'. אני רק עזרתי קצת בעיצובים.
 
ואיך אמרה טל צפריר בהרצאה שלה – בצק סוכר זה פשוט FUN. אין נכון ולא נכון. פשוט משחקים בפלסטלינה מתוקה ואכילה. מילים כארז. בעצם – מילים כבצק סוכר….
ותודה לכל מי שהחזיק מעמד עד הלום.
 
זה גם סוג של קסם שימושי…
 
________________________________________
משהו קטן וטוב #3
עברו רק חודשיים מיום ההולדת של הנסיכה, אז יש עוד 10 חודשים עד להפקה הבאה. נכון שזה מנחם?
 
 
 

ברכות ואיחולים לבשמת ונויה שהיו הראשונה והשלישית למצוא את הג'וקר, ותראו איזה שמות יפים יש לשתיהן!
 
אני עדיין מחכה למוצא/מוצאת השביעי/ת.
 
בינתיים, וכדי להגדיל את התמריץ לחיפוש – הנה חלק ממה שהן מקבלות:
 

אז תגידו – לא שווה ללכת לחפש את הג'וקר?
 
וכמו שהבטחתי – יש גם פרסי ניחומים לאלו שלא מצאו, אבל התשובות שלהן היו מקוריות במיוחד – בינתיים אלו כרמל, דורלי ומייה. ואיפה אתם?
 
אני בקסם שימושי
____________________________________________________
משהו קטן וטוב #2
המוסכניק שלי, שלא רק תיקן את האוטו כך שיוכל לעבור טסט, אלא גם הביא לי אותו חזרה הביתה. לזה קוראים שירות.
 
 

כמעט חודש עבר עלי הרחק מהבלוג, ובזמן הזה הספקתי לעלות על שש טיסות, לבקר בסן פרנסיסקו ובאנהיים שבלוס אנג'לס, להסתובב כמו שיכורה ב-CHA, לעשות קניות (קצת פחות מהמתוכנן), לחלות בשפעת (ממש ממש לחלות בשפעת, הייתי סמרטוט במשך שבועיים), להשלים כל מיני דברים מהתקופה שלא הייתי כאן, להתארגן לפורים ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. ולהעלות מוצרים לאתר. חושבים שהבנתם את הרעיון?
 
קרוב לחמש מאות מוצרים חדשים, בשתים עשרה קטגוריות חדשות (שהן כעת הקטגוריות הראשונות בחנות שבאתר) ועוד כל מיני תוספות ושינויים במה שכבר היה באתר קודם. ובכל כך הרבה שעות של עבודה יכולות לקרות גם תקלות, אז אני איבדתי ג'וקר באיזה שהוא מקום באתר ואני מבקשת את עזרת קוראי הנאמנים במציאתו. וכדי להפוך את החיפוש לכדאי – המוצאים הראשון, השלישי והשביעי (בסדר המיילים שאקבל דרך דף "צור קשר" שבאתר) יקבלו מתנה שווה ומשובבת נפש. כדאי, לא?
 
ואיך מגיעים לאתר אתם שואלים? אז הנה – קסם שימושי
 
אז צאו לחיפוש. כדי לא לעכב אתכם, אני מבטיחה לחזור אל כל חוויות הנסיעה בפוסטים הקרובים. להתראות!