בחיי שלא תיכננתי על עוד פוסט כרטיסים, אבל לא רציתי לדחות את פרסום הפוסט, בגלל המשהו הקטן והטוב שמחכה כבר כמה ימים (אפילו חשבתי לפרסם פוסט שזה כל תוכנו…) ולא הספקתי להוריד תמונות מהמצלמה, אז הכרטיסונים שהכנתי עכשיו זוכים לככב.
שאריות.
לפני כמה שנים מישהי כמעט התעלפה כשהיא ראתה את הניירות בפח שלי ולא הבינה איך אני יכולה לזרוק אותם.
היא ביקשה רשות לקחת אותם ואמרה משפט שמצחיק אותי עד היום – "אפילו הזבל יפה כאן…"
אז זה נכון, תמיד כשאני מנקה את השולחן אני מתלבטת מה זורקים ומה משאירים. אפילו פיסות קטנטנות יכולות להפוך למשהו יפה, ומצד שני – כמה אפשר?
יש לי קופסה עם שאריות גדולות, וסלסלה עם שאריות בינוניות ומגרה עם שאריות קטנות ו….
אז בדרך כלל באיזשהו שלב אני פשוט סוחפת את כל השאריות הקטנות וזורקת, אבל בסופ"ש, כשסיימתי להכין כרטיסים, השאריות היו כל כך יפות עד שאספתי אותן לשמרדף, שיחכו.
והבוקר, כשהייתי צריכה כמה כרטיסים קטנטנים, שפכתי את תוכן השמרדף.
התמונה קצת מטעה, כי הפיסות הבאמת קטנות די התחבאו מתחת לגדולות (והתמונה גם מטושטשת):
וגם בסיסי הכרטיסים הם שאריות שקיפלתי וחתכתי לגודל שנראה לי מתאים. משהו כמו 6-7 על 9 ס"מ.
כרטיס תשומת שכזה, לא כרטיס ברכה FULL SCALE.
עבודה קלילה.
סכין חיתוך, ניצול של שאריות שכבר היו מנוקבות קודם, טיפונת תוספות,
קצת שכבות, קצת תזוזות כדי להגיע לפוזה נחמדה.
פחות מחצי שעה לשלושתם, והרקע של יעל יניב משדרג את הצילומים כרגיל:
והנה הם כבר בדרכם ליעד.
מתכננת לרוקן את מגרת השאריות הקטנות על ערמה של כרטיסי שנה טובה.
ומה אתם עושים עם השאריות שלכם?
__________________________
משהו קטן וטוב (וחשוב) – כי תמיד יש כאלו…
עמותת צימאון אוספת תרומות בסמס (10 ש"ח – מסמסים 5656) או בשיחת טלפון (36 ש"ח – מתקשרים 012-44-90-85-30-1855. מספר העמותה 4986) לטובת ילקוטים לילדים שאין להם, אחים של חיילים.
אתר סלונה מקדם את הפרוייקט בסדרה של פוסטים נוסטלגיים החוזרים ליום הראשון של כיתה א'. שווה להקדיש להם כמה דקות של קריאה (אחרי שתשלחו סמס…)
חודש: יולי 2013
רבות הדרכים לאהוב
טו באב היום.
אתמול ניצלנו את זה שהנסיכה במחנה, ויצאנו בערב.
כל מקומות הבילוי היו מלאים בבלונים אדומים ולבנים.
ניסינו להיזכר מתי זה נהיה הסמל של טו באב, ומתי בעצם טו באב נהיה בכלל מין חג הולמרקי שכזה אצלנו?
המצחיק הוא שאם תשאלו אנשים בפברואר, הם בטח ידעו לספר לכם על הקדוש הנוצרי ולנטיין שהיה אנטישמי גדול, מה שאפילו לא נכון…
ובאב? אני לא בטוחה כמה אנשים יודעים בכלל למה חוגגים (ויש בכלל כמה סיבות, והן כולן כנראה תפסו טרמפ על החג הזה,
שבכלל העתקנו מהעמים הפאגאניים סביבנו…)
אבל הנה טו באב, ואנחנו חוגגים, כי כל סיבה לחגיגה היא סיבה טובה.
ואם חוגגים, אז הנה כמה כרטיסים שהכנתי, במצב רוח צהוב-כתום משהו:
הכרטיס הזה הוא בסיס קארדסטוק כתום, שעליו, בעזרת שבלונה דביקה של שושנים, צבעתי את השושנים עם פאן פסטל לבן. אני לא בטוחה איך זה יעבוד עם גירים אחרים, כי בפאן פסטל הפיגמנט מאוד מרוכז, אבל בצבעים אחרים (לא לבן) זה בטח יעבוד. צבעתי שכבה ראשונה, לא הורדתי את השבלונה, ריססתי פיקסטיב, ואחרי שהתייבש צבעתי שכבה שנייה של הלבן. בעלים הירוקים הסתפקתי בשכבת צבע אחת.
זה יוצא כל כך יפה, שחוץ מאיחול לא צריך יותר כלום:
אז נכון שכל יום הוא יום לאהבה, אבל אם נותנים לנו הזדמנות מיוחדת, אז בואו ננצל אותה,
באהבה גדולה
לימור
__________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלה….
מכירים את הפתגם הזה "צריך לנשק הרבה צפרדעים עד שמוצאים נסיך"?
אז האמת שלא הייתי צריכה לנשק יותר מדי צפרדעים, ואת הצפרדע שבתוכה התחבא הנסיך שלי מצאתי
בשלב די מוקדם של החיים שלי,
אבל עדיין, צפרדעים עושות לי את זה לגמרי, אז היה ברור שהצפרדע הזו תהפוך לכרטיס מלא אהבה, אפילו שהיתה כל כך הרבה צפרדע, עד שלא היה לי ברור בהתחלה איפה יהיה עוד משהו, אבל הצלחתי:
להשתמש במה שיש
הקייצת, שהיא פעילות החופש של הנוער כאן, הגיעה אתמול ליום הפעילות השוטפת האחרון. ביום ראשון יגיע השיא של הקיץ, כשהנסיכה וחבריה יצאו לארבעה ימי מחנה בכפר החורש.
ארבעה ימים בלי ילדים בבית, בכלל?
אני לא יודעת מה עושים עם זה….
אבל בלי קשר לבעיות התעסוקה שלי (כאילו שיהיו…), שלשום התקיים בקייצת יום השוק. זה אירוע שחוזר על עצמו לפחות פעמיים בשנה, גם בבית הספר וגם בקייצת, ושיאו הוא להביא שטויות מהבית על מנת להרוויח "כסף" ו"לקנות" בו שטויות אחרות… לפעמים אנחנו באמת מנצלים את זה כדי להיפטר מעודפי שטויות בבית, אבל לפעמים נחה עלינו הרוח ואנחנו משקיעות קצת יותר.
הפעם הפנמנו את עובדת קיומו של יום השוק ביום ראשון, שבו הנסיכה בילתה את כל אחר הצהריים אצל חברה וחזרה לקראת חצות, וככה, ביום שני בצהריים היא שאלה אם בעצם לא יהיה לה שום דבר למכור.
ככה היא מכירה את אמא שלה?
בבוקר, כשחיפשתי משהו אחר, גיליתי שיש לי קופסה מלאה סיכות:
סול יש לי בכמויות מסחריות, ומה שעוד יש לי זה קאטלבאג ופאנצ'ים שמפנצ'צ'ים סול.
ומה עוד צריך?
שתי דקות של הסברים והנסיכה התיישבה לעבוד:
ולאט לאט היו לקו הייצור שלה גם תוצאות:
ואחרי שעתיים של עבודה, היה לה סל מלא סיכות חמודות, שכמו שהיא אמרה – מתאימות לכל דבר, לתיקים, לבגדים ולמה שרוצים…
היא כל כך התלהבה מהעניין, אז בסופ"ש ייפתח כאן קו ייצור לצ'ופרים למחנה. אלופה!
______________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלה…
NOT BOOK תערוכת יומנים ויזואליים בבית העם בתל אביב.
אחרי שביררתי והסתבר שהתערוכה פתוחה לחמישה חודשים, אנחנו דוחים את הביקור שלנו לאוקטובר,
אבל אין סיבה שאתם תעשו את זה.
ואם אתם רוצים לקרוא על התערוכה מהזווית של חגית, אז הנה הקישור.
שבת שלום!
כרטסת מתקדמת
יש לי הצעה לסטארט אפ שצפוי להיות הצלחה ענקית –
גאדג'ט שיעביר את המחשבות שלנו ישירות לפורמט של פוסט בבלוג…
לבלוגריות שבקהל –
כמה פעמים כתבתן פוסט שלם בראש, ואח"כ לא הגעתן להעביר אותו למקלדת,
בין היתר בגלל התחושה שהוא כבר נכתב?
*** במקום תירוץ מפורט כתשובה לשאלה למה לא הייתי כאן חודשיים…***
ולעניינינו,
אחרי חודשיים ללא כתיבה מעשית בבלוג (ועם בערך ארבעים פוסטים ששמורים היטב בהארד דיסק במוח שלי) קשה ממש לחזור לכתוב כי יש תחושה שצריך לבוא איזה פוסט מעורר השראה, או כזה שמביא חידוש או בשורה ענקיים. ומה לעשות שאמצע יולי? וחם. ואין בשורות?
אז החלטתי שפשוט צריך לקפוץ למים ולחזור לכתוב, כי אחרי שיהיה פוסט ראשון יש סיכוי שגם החברים שלו יבואו בעקבותיו (ובעניין הזה אני ממש חייבת לשלוח אתכם לפוסטים מעוררי ההשראה של אורית גידלי, שפורסמו יום אחרי יום, והם פשוט הכי שווים בעולם. הקישור הוא לפוסט המרכז, כדי שתוכלו לבחור.)
וגם בעניין היצירה קצת קפצתי למים השבוע, כי התיישבתי להכין כרטיסים רק לשם ההכנה שלהם, אחרי המון המון זמן שהיצירה שלי הלכה לכיוונים אחרים. התירוץ היה החותמות החדשות שנחתו כאן, אבל האמת היא שכבר מזמן דיגדג לי ליצור שוב כרטיסים. יש בהם משהו קטן וממוקד, יצירה שמתחילה ונגמרת, ושלא כמו דף אלבום – גם מרגיש לי בסדר לשכפל אותם במידה זו או אחרת.
אז התחלתי עם סדרה ורודה –
וכששמתי לב כמה הכל ורוד, החלטתי שצריך ללכת לכיוונים אחרים (מה שהצליח חלקית בלבד… אבל לפחות שיניתי את פוזת הצילום – הרקע הוא כמובן של יעל יניב):
ואז הגיע זמנם של כרטיסי השנה טובה. אלו מוחתמים עם החותמת הייחודית שייצרתי לטובת לוח השנה שהוציאה דנה ישראלי:
היה כיף ועדיין מדגדג לי בידיים. אני צופה עוד סדרת כרטיסים, מלאי לבבות ואהבה, לכבוד טו באב המתקרב אלינו…
אז מה אתם אומרים – יש תרופה לכרטסת?
__________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אני לא אוכל להיות שם, לצערי, כי יש לי אירוע משפחתי, אבל אם פתחתם את הפוסט הזה בזמן אז כדאי שתדעו על קבלת השבת המיוחדת שבית תפילה ישראלי מקיים מחר בנמל תל אביב –
ופרטים מהאתר שלהם:
אנו מזמינים את הקהל הרחב לחגיגת שבת ואהבה לקראת טו באב, תחת כיפת השמיים, ומול השקיעה הקסומה בים.
ביום שישי הקרוב, ה-19/7, ולכבוד חג האהבה החל השבוע, נחרוג מעט ממנהגינו ונייחד את קבלת השבת לשירי האהבה של החיפושיות,
כשנשיר את כל ניגוני קבלת השבת והתפילה בלחני הBEATLES האלמותים.
ניגוני תפילה ופיוטים רבים שנכנסו לבתי כנסת הושפעו תמיד מהתרבות הכללית שבתוכה חיו הקהילות היהודיות. ורבים מהלחנים ה”יהודיים” המסורתיים אינם אלא גרסאות “מקודשות” של שירי עם גרמנים (מעוז צור) רוסיים, פולנים, מצרים ועוד. כך שבמובן מסוים “הלבשת” לחנים פופולרים לתפילות מהסידור, הינו המשך של מסורת עתיקה. כפי שטבעי לנו להתפלל עם לחניו של קרליבך, יוני רכטר או של שלמה גרוניך מדי שבוע, כך גם לחניו של החיפושיות הפכו כבר לחלק מעומנו התרבותי, החוצה אוקינוסים ודורות.
לקראת יום האהבה, נשמח אם הקהל גם יגיע לבוש בלבן…