חידשתי, הזזתי, סידרתי, הדבקתי (ולא רק אני) וזו הזדמנות נהדרת לקצת תמונות של החנות. ולא, זה לא פוטר אף אחד מביקור פיזי…
קודם כל, המאמן הזיז את לוח התצוגה הגדול, וזה, יחד עם משלוח גדול של פאנצ'ים שנחת כאן, היה סיבה לסידור מחודש של כל הלוח:
ובמקום שהתפנה עשיתי מה שאני חולמת כבר המון זמן וסידרתי (סידרתי זו הגדרה קצת לא נכונה, מאחר שהמאמן היה זה עם העבודה האמיתית של התקנת הווים בקיר…) קיר תצוגה לכל סוגי האותיות שאני מייצרת:
והנה הכיתובים מקרוב:
הן חיכו יותר משנה אבל סוף סוף הן הגיעו לקיר – האותיות המדהימות ששרוני הכינה לי:
ומגיעה להן עוד תמונה, שתראו אותן מקרוב:
ורויטל, שהתחילה לעבוד אצלי כדי שלי יהיה יותר זמן לפתח מוצרים חדשים, ממש מתלהבת מהאפשרות להזיז דברים ולסדר את המוצרים מחדש. היה ממש נחמד להגיע לחנות ולגלות את הכוורת שהיא סידרה לפי צבעים:
איכשהו ביומיום אני נכנסת לכאן ולוקחת כמובן מאליו את המקום, ואז אנשים שנכנסים והתגובות שלהם מזכירים לי שיש לי כאן משהו מיוחד. אבל מדי פעם אני קמה בבוקר ולגמרי בעצמי נזכרת לעצור ולהתפעל מכמה שיפה כאן…
_________________________________
משהו קטן וטוב # 57 (2009)
שמתם לב שהחורף מתחיל להראות נוכחות?
זה הזמן להתחיל…
לסרוג….
חודש: אוקטובר 2009
מזל טוב לחגית ואופיר!
חגית ואופיר התחתנו אתמול בשעה טובה והיום נסעו לחגוג את ירח הדבש שלהם בחו"ל.
אני מאחלת להם שדרכם תהיה סוגה באושר ובשמחות, ומהיכרותי עם חגית המקסימה והמוכשרת אני בטוחה שיהיו להם חיים צבעוניים ומעניינים.
היה לי העונג להיות מוזמנת למסיבת הרווקות שקשת וגלי אירגנו לכבוד חגית. זו היתה מסיבת הרווקות הראשונה בה השתתפתי, וכנראה שבגלל גילי המאוחר אפשר להבין את זה שאנשים להם סיפרתי על העניין שאלו את??? במין טון שרימז על חשפן, עצות על סקס והרבה אלכוהול…
אז זהו, שמי שמכיר את חגית יודע שזה לא יכל להיות העניין… ולפיכך המסיבה היתה מסיבה סקראפית, יצירתית להפליא. היו לנו חברה טובה,אוכל טעים, קצת אלכוהול, חומרי יצירה והרבה הרבה צחוק ואהבה. והיתה גם כלה שבדרך, זוהרת להפליא.
בהתארגנות שמראש ביקשו שכל אחת תכין דף לספר שמן בנושא חתונה. הרעיון של ספר שמן (chunky book) הוא שכל אחת מהמשתתפות בפרוייקט מכינה דפים זהים כמספר המשתתפות ואז כל המשתתפות מקבלות ספר זהה. במקרה הזה, בגלל שדובר בעותק אחד של הספר, אפשר היה להשתולל עם חומרים בלי לדאוג לזה שהכל צריך להיות בכפולות כמספר המשתתפות. שמחתי על ההזדמנות, כי מעולם לא הייתי שותפה לספר שמן עד היום.
היה יפה לראות בעיצובים של המשתתפות איך הן חשבו על חגית ועל הדברים שהיא אוהבת. אני, למשל, רציתי לשלב בעבודה שלי את הטכניקה של העברת תמונה שלמדתי ממנה, רק שגיליתי שכנראה לא הייתי תלמידה טובה במיוחד והעניין לא ממש עבד… אז הכרזתי על שינוי כיוון ובחרתי להשתמש בנייר קראפט שאני יודעת שחגית אוהבת במיוחד. החלטתי ללכת על דף שידמה לוח מודעות. את השעם הדבקתי על אריזת כפתורים של ג'ני בולין ואז גזרתי אותו לפי הצורה של האריזה. על הלוח הדבקתי דף מתוך לוח שנה קטנטן ועליו סימנתי את תאריך החתונה. מדבקה, סרט ולבבות צ'יפבורד השלימו את התמונה העמוסה שרציתי להשיג:
בגלל שזה דף בספר, יש לו גם צד שני. איזה כיף!
בצד הזה החלטתי להדפיס את השיר המקסים של מודי בר-און, הוספתי סרט קיטשי לגמרי שקיבלתי באחד הקיטים של סקרלט ליים ואחת מתמונות הוינטאז' שהדפסתי לצורך הניסיונות בטרנספר. שתי יונים אוחזות לב אדום,סיכות מתפצלות ומדבקה מתגרדת השלימו את מנת המתיקות והקיטש שנראתה לי מתאימה לחתונה.
במסיבה עצמה הכינה כל אחת מאיתנו דף לאלבום של חגית, עם תמונות שהיא הביאה איתה לאירוע. היו בנות מתוכננות יותר, שממש ידעו מה הן רוצות לעשות וחיפשו תמונה מתאימה והיו כאלו שסחבו את כל הבית וגם ככה גילו שחסר להן משהו. אני, לעומת זאת, ממש לא רציתי לתכנן יותר מדי מראש וגם לא התחשק לי לסחוב הרבה. אז הבאתי איתי כמה דפי קראפט מדוגמים, כמה דפים חלקים וקצת קישוטים והחלטתי שיהיה בסדר.
התמונה שנפלה בחלקי היא תמונה של חגית ואופיר בטיול בהולנד. החלטתי להשתמש לבסיס בדף קראפט עם הדפס כוכבים, וממנו נשאבה גם הכותרת – נצנוץ בעיניים.
שיחקתי עם החומרים שהבאתי איתי (תוך כדי הצחוקים והפטפטת שהלכו סביב השולחן) עד שאהבתי את הקומפוזיציה ואז הדבקתי והוספתי תיפורים בעט לבן מסביב לקארדסטוק הירוק. דרף אגב – הדף המשובץ מתחת לתמונה הוא גם אריזה של איזשהם חומרי יצירה. מיחזור זה שווה!
בבית נזכרתי שלא כתבתי את השם שלי על הדף, אבל אני מניחה שהאותיות כתב יד האלו הופכות לסימן ההיכר שלי… אני ממש מאושרת עם הפונט הזה, מה שגרם לי לקנות אותו גם בשביל המחשב שלי, ככה שאוכל להשתמש בו כל הזמן. זה גם הפונט שבו השתמשתי כדי להדפיס את השיר של מודי בר-און. הוא פשוט מושלם בעיני.
אולי עכשיו זה הזמן הנכון להצטער על זה שמרבית החברות שלי נשואות, כך שהסיכויים למסיבת רווקות נוספת מצומצמים….
השיר שלנו
אתמול בצהריים, בנסיעה הביתה, שמעתי את שמעון פרנס מראיין את מיקי חיימוביץ בפינה שנקראת "ציפור קטנה בלב" על שיר שיש לה סיפור מיוחד לגביו. היא סיפרה שלה ולבעלה לא היה "שיר שלהם", אבל חבר שהכין להם קליפ מהחתונה (בפריז, כמה רומנטי) שם כפס הקול שלו את השיר "עוד נגיעה" של החברים של נטאשה, ומאז זה השיר שלהם.
גם לנו לא היה שיר.
איזשהו זמן לפני החתונה שמעתי את השיר של דני סנדרסוןן והוא נורא הצחיק אותי:
החתן עומד בפתח מסדר ת'עניבה יום גדול עומד בפתח השמחה כבר בסביבה עוד מעט יתחיל הטקס הקרובים מהודרים, החותנת מחלקת הוראות למלצרים. במסעדת לוצ'יאנו קישוטים על התקרה, העופות בפרמג'נו, הפרוות בהשכרה. פה ושם שותים קמפרי מבסוטים ונהנים, זהו רגע שכולם שם מחכים לו זה שנים. ובתוך חדרה הכלה סגורה בראי היא מתבוננת, ובלב רוטט, היא לא רוצה לצאת והתזמורת מנגנת… סבא פרדו משכנע, "ילדתי זה לא נורא", קול של בכי מבעבע מהדלת הסגורה. טנטה רוזה גם תורמת שכנועים וערכים, והאמא מתחננת "לא נעים מהאורחים" ובתוך חדרה… החותנת כבר צועקת על אמה של הכלה "איזו בת את מגדלת גם בשכל בתולה!" "ובנכם", צועק האבא "מקומט ומיותר" "לא נכון!", קופץ הסבא ותופס לו בצוואר. הדודים תופסים באגטים משליכים על הזקנים. טנטה רוזה ת'ספגטי מקבלת בפנים. באוויר עפים הסטייקים, נהפכים השולחנות האורחים קורעים ת'צ'קים זוחלים אל הדלתות. ובתוך חדרה… לוצ'יאנו על הבוקר מפנים את החורבה חתונה עולה ביוקר זה מחיר האהבה. רב-מלצר עם צהריים "תזדרזו", צועק רוטן "כבר חמש דקות לשתיים יש עוד זוג שמתחתן".
הכנתי קלטת עם השיר וביקשתי מאחי הקטן (זה מהפוסט הקודם) שידאג שישמיעו אותו כשתתחיל החופה. בהתבוננות חוזרת על המילים אני חושבת שאולי זה טוב שכל העניין התפספס ושום שיר לא הושמע כשהחופה החלה…
עם השנים התאהבנו בצוותא בכל מיני שירים, אבל אני חושבת שאם ישאלו אותנו היום על השיר האחד שהוא שלנו, נענה שנינו "heaven" בביצוע של לואי ארמסטרונג ואלה פיצג'רלד. האמת שגם העיברות של עלי מוהר והביצוע של גידי גוב נפלא.
לא מזמן חיפשתי שיר חתונה כדי לשלב בדף אלבום (אני מאוד אוהבת לשלב באלבומים מילים של שירים וגם ציטטות) וגיליתי שיר מקסים שכתב מודי בר-און ושרו דברים שעשיתי עם אחותי. אם הייתי מתחתנת שוב, זה השיר שהייתי בוחרת שילווה את החתונה שלי (אפילו יש לנו כל מיני דודים מנהריה…):
עכשיו גם אלוהים כבר מעורב בזה וכל מיני דודים מנהריה עכשיו האהבה הופכת לחוזה את לחוצה וגם אני מזיע ואת אומרת ששכחת על מה בכלל ההמולה אני אומר שזה בסדר אני אומר שזה נפלא הרי נשבעתי לך עכשיו שבועה בארמית שאהיה חבר שלך ושאוהב אותך תמיד מחר ניסע לבית מלון לירח דבש ונצטלם על קו המים תמיד חשבתי חתונה זה מטופש אבל תראי איך נרטבות לי העיניים הסידורי פרחים לא מתאימים לצבע המפות הלילה נבתק את בתוליהן של המעטפות ולפנינו כמויות כאלה של עתיד שבו אהיה חבר שלך שבו אוהב אותך אוהב אותך אוהב אותך תמיד
ומה השיר שלכם?
בכל זאת נתנו לי לגדל ילדים…
כשאחי הקטן היה בן עשרה צעיר ואני כבר חיילת, חזרתי יום אחד הביתה ומצאתי על המיטה שלי הפגנה שהוא ארגן, בהשתתפות כל חיות הפרווה המרוטות והמסכנות שלי:
בגלל איכות התמונה קצת קשה לקרוא את השלטים, אבל בין היתר כתוב שם: "לימור החוצה", "פנדה ז"ל", הפנדה נמחץ למוות" ו-"Limor is a monster"…
עיקר הזעף נבע מדב הפנדה המסכן, שסבל ממפגש לוהט ולא מתוכנן עם תנור סלילים באחת מהשבתות היותר מדכאות שהעברתי בצבא…
ההפגנה בעיקר הצחיקה אותי (סליחה, דרור) ולשמחתי היא תועדה לדיראון עולם, כך שהבוקר הצלחתי למצוא את התמונה באחד מאלבומי התמונות הישנים שלי (אי פעם, בשנת הנישואים הראשונה שלי, במהלך מילואים של האיש, סידרתי את כל תמונות הילדות והנעורים שלי בחמישה אלבומים ממוספרים. לדפדף בהם זה מדכא – קודם כל הייתי רזה נורא, וחוץ מזה בגלל שאלו אלבומים מגנטיים סימני הזמן בהחלט נראים בהם. אולי אני אעשה איתם משהו פעם…).
ולמרות ההתעללות שלי בחיות פרווה נתנו לי לגדל ילדים… וזה אפילו די מצליח לי, עושה רושם.
צמחים, לעומת זאת, מעולם לא היו כוס התה שלי (כוס התה שלי היא ליפטון, נטול סוכר, עם שליש חלב בערך. תודה ששאלתם). אני ידועה בתור הורגת צמחים ידועה, והצמחים הבודדים שניתנו לי כמתנה מצאו בדרך כלל את דרכם להתאוששות אצל אמא שלי.
יוצאת דופן בודדה היא הפסיפלורה שליד החנות, אם כי השנה אי אפשר לטעון שהיא עומדת בפאר שהפגינה בשנה שעברה, וגם לא ראינו ממנה שום פרי…
לפני שבועיים ביקשתי מאותו אח קטן, שקיבל חלק ניכר מכישרונות הגינון של המשפחה (והוא אלוף בפרוייקטים של הקמה ושיפוץ גינות, אם אתם זקוקים למשהו כזה) שיסדר לי עציץ עם צמחי תה שאוכל לתלות על המעקה ליד החנות. האמת היא שהטריגר לבקשה היה הזעזוע של רויטל, שהתחילה לעבוד אצלי בשעה טובה, כשהיא גילתה שקניתי צמחים לתה במכולת, והציעה לי לקטוף מה שאני צריכה אצלה בגינה. הבעייה היא שהגינה שלה בצד השני של היישוב…
אתמול הוא הגיע לכאן, האח שלי, הקטן, המוכשר והנדיב, לא עם עציץ אחד, כמו שביקשתי ולא עם שניים, אלא עם שנים עשר עציצים, מלאים צמחי תה וצמחי תבלין ופרחים, שיהיה גם יפה. הוא גם העיר בשקט שאלו הצמחים הכי חזקים שהוא מכיר… גם אותי הוא כנראה מכיר…
עכשיו אני רק צריכה להיכנס לשגרה של השקייה פעם ביומיים ושל תפילות קבועות ויש סיכוי שהכל יהיה בסדר.
מתי אתם באים לתה?
__________________
משהו קטן וטוב #56 (2009)
אם אתם צריכים תירוץ לבוא לתה, מה דעתכם על שבת יצירה הקרובה, בשבת האחרונה של אוקטובר?
יום (של) חול
אתמול בבוקר התעוררתי וגיליתי שהבטרייה של הטלפון שלי מחוסלת כמעט לחלוטין. ביום רגיל זה לא עניין מיוחד, כי אני יכולה לשים את הטלפון לטעינה בחנות והוא עדיין זמין לי, אבל אתמול היה היום האחרון של החופש וגם היום החופשי שלי והבטחתי לנסיכה שנעשה משהו מיוחד. זה דרש רק רגע להבין שאם זה היום החופשי שלי אז לא יקרה כלום אם הטלפון הסלולרי יהיה כבוי. הברקה! אתם יודעים איזה כיף זה יום בלי אף שיחת טלפון ובלי אף SMS? מומלץ לכל אחד.
קצת התלבטנו מה לעשות עם היום הזה שהיה חבל לנו לבזבז. אני רציתי לצאת לחפש הרפתקה, אבל הנסיכה פחות הרפתקנית ממני והיתה זקוקה לתוכנית יותר קונקרטית, אז נסענו לים בחיפה.
כשהתחלנו, לפני שנות דור, לחשוב על מעבר לגליל, ההסתייגות היחידה של המאמן הייתה שהים יהיה רחוק. אותי זה לא ממש הטריד. באופן מפתיע, עם השנים שעוברות, אני מגלה שהים דווקא כן חסר לי. התחושה של הרגליים השוקעות בחול החם, הרעש של הים, הריח שלו… עם זאת, אנחנו ממש לא מגיעים מספיק לים. בכל פעם שאנחנו כן מגיעים אנחנו נזכרים כמה זה כיף וכמה זה לא מסובך ומבטיחים לעצמנו לחזור בקרוב, ואיכשהו זה לא קורה. החיים הם כאלו…
אז צעדנו קצת בים, עם אמא שלי שהצטרפה אלינו, ודי מהר עברנו לבגדי ים כי הנסיכה ממש לא יכלה לחכות עוד לים המובטח. הבריזה הייתה נהדרת, החוף היה ריק באופן מפתיע והיום היה פסטורלי להפליא.
כשהנסיכה השתעשעה בגלים קפץ לי לראש הדף המקסים שגלי הכינה לבת שלה, והחלטתי שכדאי שאצלם את הנסיכה ואגנוב את העיצוב…
חבל רק שבהתלהבות שלי לצלם איבדתי לנסיכה את משקפי השמש החדשים… מזל שנשארו לנו שתיים-שלוש תמונות שמהן נוכל להכין דף אלבום עם הכותרת "הם החזיקו מעמד פחות מחודש…"
אתם חושבים שאם אשלח את התמונה הזו לשרות הלקוחות של הסופרפארם הם יוכלו למצוא לה עוד זוג כזה?
_______________________________
משהו קטן וטוב #55 (2009)
את התמונות עם משקפי השמש מצאתי תוך שנייה, אחרי שאת כל סוף השבוע ביליתי באירגון כל התיקיות במחשב, מתן שמות משמעותיים במקום תאריכים והפרדת אירועים שונים לתיקיות נפרדות. אומרים שלעשות סדר עושה טוב, לא?
מה שבטוח זה שנזכרתי כמה תמונות עדיין מחכות לעיצוב…
להפוך את הלימון ללימונדה
בתחילת דרכי הסקראפית, כשכל גילוי של חומר חדש וזמין הכניס אותי לאקסטזה, הזדמנתי יחד עם המאמן למור-פק באור יהודה. אני לא זוכרת מה היתה המטרה הרשמית של הביקור, אבל כן זוכרת שיצאתי משם עם כמה גלילי סרטים רחבים. אני זוכרת את זה בעיקר כי בדיעבד לא ממש מצאתי לעשות עם הסרטים וכל פעם שאני נתקלת בהם (גלילים שלמים, עשרות מטרים) אני מרגישה קצת מטומטמת…
השבוע נתקלתי בגליל הזה, של הסרט המוזהב –
ניסיתי לעשות ממנו פעם פרחים, אבל בגלל שבשני הצדדים שלו מושחל תיל זה לא ממש עבד. הפעם נחתה עלי ההברקה והחלטתי להפריד את הסרט לשני חלקים – הרשת והתיל. דקה של גזירה במספריים וואלה – יש ממה להכין פרחים:
אז השחלתי חוט רקמה דרך הצד הרחב של הרשת, כיווצתי הכל וסגרתי לעיגול. כפתור שנתפר באמצע סיים את העניין.
ואז הסתכלתי על התיל שנשאר בצד, עטוף גם הוא בחוט זהב, והחלטתי שגם ממנו אפשר לפסל פרח:
והנה הם על דפי האלבום שאני מכינה כדוגמאות לחנויות:
ומקרוב
והשני
ומקרוב
_____________________________
משהו קטן וטוב # 54 (2009)
מדי פעם אני מקבלת ד"שים חביבים מהאותיות שלי, דרך הדיווחים שלכן כשאתן רואות אותן בחנויות. אתמול זו היתה חגית, ובשבוע שעבר אלינור.
קודם כל תודה – זה משמח אותי מאוד!
ושנית – אשמח אם תמשיכו. אני מתחילה להכין רשימה של כל התצפיות האלו!
מלאכיות הדממה
בין יתר הדברים ההופכים אותי לפייה מעניינת במיוחד יש גם מחלה כרונית אחת, לא ממש מקובלת, לא ממש מעניינת.
אובחנתי בגיל 16 וכבר כמעט 30 שנה אני מנסה לקיים איתה סוג של שלום יחסי – ביומיום אני מתעלמת ממנה והיא ממני, ומדי כמה שנים, כשנמאס לה מההתעלמות שלי אני נאלצת להתייחס. התוכנית היא להמשיך בשגרה הזו עד 120 ועוד קצת…
בסקאלה של החולים הכרוניים אין ספק שאני נמצאת במקום טוב.
לפני כמה שנים פנה אלי איזשהו חוקר וסיפרו לי שכנראה שזיהו את הגן שעליו יושב הגורם לעניין, וביקש ממני לתת קצת דם כדי לקדם את המחקר. מאז שנתתי את הדם לא שמעתי על העניין שוב, ואני מניחה שגם אם יהיו התקדמויות במחקר, עלי הן כבר לא תשפענה.
ללוקות בתסמונת רט, לעומת זאת, יש תקווה אמיתית לשינוי. תסמונת רט היא תסמונת גנטית (לא תורשתית) שפוגעת בעיקר בבנות. [מתוך אתר המרכז לתסמונת רט בישראל – "התסמונת מתאפיינת בהתפתחות תקינה בשלבי החיים המוקדמים, שאחריה מופיע מגוון הפרעות: אובדן שימוש מכוון בידיים, תנועות ידיים אופייניות, גדילה מואטת של המוח, הפרעות בהליכה, התקפים אפילפטיים ונכות קוגניטיבית… רוב הבנות לא מילוליות ולכן הן זקוקות למערכת של תקשורת תומכת וחלופית. צורת הנגישות לאמצעי התקשורת יכולה להיות על ידי מיקוד העיניים או ע"י הצבעה עם הסנטר או היד.]
בשמיני לפברואר 2007, פורסם בעיתון "Science" מחקרו של ד"ר אדריאן בירד מאוניברסיטת אדינבורו, תחת ההכרזה הדרמטית כי תסמונת רט הינה הפיכה!ד"ר בירד הצליח "להפוך" את הגן הגורם לתסמונת רט ולרפא עכבר הסובל מהתסמונת. עבודתו של ד"ר בירד, הוכיחה כי התסמונת הפיכה בעכברים גם לאחר התפרצות מלאה של סממניה. התגלית המרעישה הייתה כי מתן MeCP2 לעכברים הסובלים מן התסמונת "מחזירה לאחור את הגלגל" ותאי המוח הפגועים חוזרים לתפקוד תקין ומלא. מגזין Wired העולמי, דירג גילוי זה במקום החמישי במסגרת עשרת פריצות הדרך המדעיות הגדולות בשנת 2007.
תגלית זו מספקת תקווה עצומה לסובלים מן התסמונת ובני משפחותיהם והיום יותר מתמיד גוברת חשיבות המשכו האינטנסיבי של המחקר לצורך מציאת התרופה והמינון המתאים לבני אדם. בניגוד למחלות מתוקשרות יותר, כמו פרקינסון וטרשת נפוצה – כאן כבר מצאו את הגן ועכשיו הזמן למצוא את התרופה.
כל אחד מאיתנו יכול לעזור. לתרומה של עשרה שקלים שילחו מיסרון ובו הספרה 10 למספר 5333.
מידע נוסף תוכלו למצוא באתר המרכז לתסמונת רט בישראל.
יאללה, מסיבה!
למסיבת הסקראפ הקודמת, שהתקיימה בספטמבר, סחבתי איתי גם מצלמה וגם מצלמת וידאו, כשהתוכנית היתה לעשות קליפ מדליק. למותר לציין שלא היתה לי שנייה פנויה, וגם אילו היתה לא ממש הייתי זוכרת את עניין הצילום בכל ההתרגשות וההנאה.
לפיכך, צריך עוד מסיבה!
וגם כי היה כיף…
וכי לא היה מקום לכל המעוניינות…
וכי ריבי השתפנה ולא נרשמה…
וכי הבטחנו…
אז המסיבה הקרובה יוצאת לדרך.
מתי? ביום חמישי, 12.11.09, בשעה 20:00
איפה? בית שרת בגבעתיים, ברחוב משמר הירדן 18
מה יהיה? הנאה, יצירה ומכירה, בפורמט קצת שונה מהפעם הקודמת, כדי לגוון.
כמה עולה? 45 ש"ח
איך נרשמים? במייל של אליס info@mypunch.co.il
או שליlimor@kesem-art.com
אנחנו נתקשר אליכן תוך יומיים שלושה כדי לאשר את השתתפותכן ולקבל את פרטי האשראי.
ואם אתם רוצים לראות את סרטון הוידאו שכן צולם במסיבה – תקפצו לבלוג של אליס
משהו קטן וטוב #53 (2009)
את הפוסט הזה הייתי אמורה לפרסם אתמול בערב, במקביל לפרסום של אליס, אבל ישנתי!
ולמה ישנתי?
כי בצהריים, אחרי שהפקדנו את הנסיכה לחופשה אצל סבתא, פינטזנו על מקום קריר והחלטנו בהחלטה ספונטנית ליסוע למטולה…
קרוב לשעתיים מאוחר יותר (לא לקחנו בחשבון כמה משאיות איטיות יהיו על הכביש) יצאנו מהאוטו לארבע מעלות פחות מבחיפה ובעיקר ליובש ולרוח הנעימה של מטולה.
רוב מטולה היתה סגורה, למרות חול המועד, אבל ביקרנו בחנות החמודה של "נדודים" וחוץ מזה שאת החולצה שקניתי הם ארזו לי בתיק בד תפור קטן ומפתיע, גם קיבלתי הצעה מפתה – לעשות טרייד-אין על התיק הישן שלי מתוצרתם… עוד לא קיבלתי את ההצעה, אבל אני משתעשעת ברעיון…
אחר כך הלכנו לאכול באחד המקומות הבודדים שהיו פתוחים – הטחנה. למרות שהאוכל היה בהחלט טוב, אין סיכוי שנחזור לשם לאור המחירים השערורייתיים (תעזבו את השמונים ושמונה ש"ח לפרגית או המאה ארבעים ומשהו לסטייק – לא גדול – אבל תוספת של בצל להמבורגר ב-12 ש"ח וכוס לימונדה ב-14??? נכון שעם העיקריות מקבלים גם פתיחה של כל מיני סלטונים מיוחדים, אבל בכל זאת…) והשרות הלא משמח.
קינחנו בביקור בסטימצקי בקניון נחמיה, כי החלטתי שאם אנחנו מתחילים לתכנן ברצינות טיול משפחתי לארה"ב אני צריכה ספר (וכן, מי כמוני יודעת שאת הכל יש באינטרנט, ובכל זאת… ספר!)
אחרי כל אלו יש פלא שכשהגענו הביתה פשוט נרדמתי במקום לפרסם פוסט?
יום כירטוס שמח!
לאמריקאים יש הרבה יותר צורך לחגוג ולציין (יש שיאמרו שזו מזימה קפיטליסטית שנועדה לגרום להם לקנות יותר ויותר, אבל קשה למצוא משהו רע ביום המיני-גולף, למשל, שנחגג ב-21 בספטמבר…) ולכן יש להם ימים מיוחדים, שבועות מיוחדים וגם חודשים בעלי נושא מיוחד…
אוקטובר, לדוגמה, הוא:
חודש המודעות לסרטן השד (ותודה לנעמה, שהזכירה לי)
חודש אמץ חיה ממקלט לחיות (עולמי)
חודש לימוד מחשבים (עולמי)
חודש המודעות לאנרגיה (עולמי)
חודש ההיסטוריה המשפחתית (עולמי)
חודש התפוח (אמריקאי)
חודש הפופקורן (popcorn popping נשמע הרבה יותר טוב… וגם זה חג לאומי אמריקאי)
חודש השעונים (אמריקאי)
חודש הקינוחים (אמריקאי)
חודש הפיצה (אמריקאי)
חודש הרולר סקייטינג
חודש ההיסטוריה הפולנית-אמריקאית
וחודש איסוף הבולים…..
אני חושבת שהיכולת להקדיש זמן לשטויות (חמודות, יש לומר) היא מסימניה של אומה נינוחה.
אם אתם רוצים לבדוק את הנושא ביסודיות, פשוט הקלידו בגוגל "fun days calander" ותמצאו עולם ומלואו. אני חושבת שהיום הכי נחמד שמצאתי עד עכשיו היה יום "נענעו את הבהונות" (6 באוגוסט, אם דחוף לכם לדעת…)
והיום, השלושה באוקטובר, הוא גם יום התוכנית "קפטן קנגורו" וגם יום הכנת הכרטיסים העולמי.
לפיכך הגיוני שמה שעשיתי היום (ובבוקר, כשהתחלתי, בכלל לא זכרתי שהיום הזה מיוחד באיזשהו אופן) היה סרט נע של כרטיסים. אני מכינה אלבומי דוגמה לחנויות, כך שהייתי צריכה להכין כרטיסים עם כל שלושת הסוגים של האותיות שלי, וכדי לחסוך בזמן הכנתי שלוש סדרות של כרטיסים.
מפונט הדפוס הגדול הכנתי כרטיסי תודה. השתמשתי בשני סוגים של דפים מדוגמים, שהתחתון ביניהם נגזר במספרי צורות, והוספתי שני פרחים מנוקבים במנקב צורה ומחוברים באמצעות סיכה מתפצלת קטנטנה.
ותמונה קבוצתית של כל השמונה:
מפונט הדפוס הקטן הכנתי כרטיסים מגוונים יותר. הדבקתי את האותיות על דף נייר ממוחזר עם אמבוסינג פרחוני. הנייר מגיע ככה ובדרך כלל מאוד קשה לי למצוא מה לעשות בו כי האמבוסינג בו מאוד מודגש, אבל לכרטיסים האלו הוא התאים לי. את הנייר הזה הדבקתי על חתיכת נייר מפנקס ממו שקניתי לא מזמן ב"ביג דיל". לכבוד האירוע גם חנכתי את פד הדבק שלי [עכשיו תבוא הפסקה מתודית עד ששרוני תחזור מההתעלפות שלה. היא פשוט יודעת מתי היא הביאה לי את הפד הזה וכמה חודשים הוא שכב וחיכה שאפתח אותו… האמת, לאור התוצאות, עכשיו אני בטוחה שאשתמש בו הרבה…]. החתמתי סלסולים מסט חותמות הסלסולים החדשות שלי (תודה שרוני) ולאחר ניסיון אחד עם פאן פלוק החלטתי לעבור לנצנצים (הפאן פלוק מקסים ברמות, אבל על הכרטיס הזה הוא לא מספיק בולט).
ותמונה קבוצתית:
בגלל שמצאתי בחנות של השני שקל מדבקות וינטג'יות אמריקאיות עם סימני דרגה, החלטתי שמפונט כתב היד אכין כרטיסים לגיוס. הנייר הצבאי הוא של K & co. ובגלל שהוא לא מספיק בלט על חלק מהכרטיסים הוספתי תיפורים עם עט signo בצבע כסף. אני כל כך אוהבת את עטי ה-signo עד שאני כל הזמן מחפשת תירוצים לעבוד איתם…
וגם אלו בצילום קבוצתי:
עשרים וארבעה כרטיסים. מתי היה לי הספק כזה???
אז איך היה יום הכירטוס שלכם?
_________________
משהו קטן וטוב #52 (2009)
זה התחיל באוטו שלי שנתקע ביום חמישי עם תיבת הילוכים בלתי מתפקדת. עד כאן לא משהו.
המשיך בזה שביום חמישי המוסך לא עבד בגלל השביתה הכללית בכפרים (לציון אירועי אוקטובר) וביום שישי הוא לא עובד אף פעם.
אבל אז הבוקר הזמנתי גרר והוא גרר את האוטו למוסך על סמך ההבטחה שלי שאשאיר לו כסף אצל המוסכניק (יש עוד אנשים חוץ ממני שמוכנים לעשות את העבודה רק על סמך ההבטחה שתשלם להם?) – וזה כבר טוב
ועכשיו המוסכניק התקשר לספר לי שהוא בדק את האוטו במחשב, ואמר למחשב לתקן את התקלות שאיבחן ועכשיו האוטו נוסע…
אז זה לא שלא נצטרך להוציא את ה-4000 ₪ על השיפוץ גיר, אבל לפחות לא היום…
לוח שנה תינוקי
כפי שכבר סיפרתי, לעמית אחייניתי היקרה (וגם ליונתן, שהוא חלק חשוב בעניין…) נולד תינוק יקר, בן בכור.
בינתיים הצאצא כבר הובא בבריתו של אברהם אבינו, וגם ניתן לו השם המקסים מיכאל.
מאחר שהילד הפך את גיסי וגיסתי לסבא וסבתא בפעם הראשונה, החלטתי שגם להם מגיעה מתנה מיוחדת. כחודש לפני המועד המשוער ראיתי בביג דיל את הערכות האלו של Making Memories:
בגלל שמין הילד לא היה ידוע קניתי את שתיהן וחיכיתי לחדשות.
הייתי גם מאוד מרוצה מעצמי. תאריך הלידה המשוער היה בערך שבועיים לפני ראש השנה והיה לי ברור שבערב החג המתנה שלי תהיה הכי מוצלחת… רק שכבודו החליט שהוא רוצה עוד כמה ימים בבטן, ואני מצאתי את עצמי רצה לקנות פרחים בערב ראש השנה, כי הרי אי אפשר לבוא בידיים ריקות…
בראש השנה עצמו הוא נולד ואז יכולתי לפתוח סוף סוף את הערכה המתאימה ולהתחיל לעבוד.
הערכה מכילה לוח שנה ריק, של 13 חודשים (כך שאפשר לציין גם את יום ההולדת הראשון של התינוק), דפי רקע במגוון דוגמאות, מדבקות מתגרדות של החודשים, שפע חיתוכים, מדבקות וקישוטים נוספים. לא הגעתי להשתמש בכל מה שהערכה מכילה והוספתי רק מעט קארדסטוקים לרקע, שניים שלושה בראדים ואת שמות החודשים בעברית.
בנוסף יש גם דף של מדבקות עם המון ציוני דרך – בן חודש, בן חודשיים וכו', ביקור אצל הרופא, זמן עם סבתא וכל מיני רעיונות נוספים. בגלל שהדפים הנוספים ודפי המדבקות מחוברים לספירלה של הלוח אפשר פשוט לא לתלוש אותם ולהוריד את המדבקה המתאימה כשרוצים אותה.
הרעיון מקסים בעיני כי אפשר להתחיל את הלוח בחודש הלידה של התינוק וללוות את ההתפתחות של התינוק עד יום ההולדת הראשון שלו ונשארת מזכרת נהדרת.
קישטתי מאוד בעדינות כי לגיסתי ממש לא מתאים להכין משהו עמוס, וגם לא ידעתי איזה מין תמונות הם ישלבו בלוח. בנוסף הדבקתי את המדבקות שמציינות את תאריך הלידה שלו בכל חודש, עד יום הולדת שנה.
עכשיו התפקיד של גיסתי להוסיף תמונות וציוני דרך בהמשך.
אני לא יודעת אם נשארו ערכות כאלו בביג-דיל, אבל אם יש תינוק באופק שלכם או של אהוביכם שווה לבדוק. הערכה עלתה ארבעים ש"ח (מחיר המחירון שלה בארה"ב הוא 19.95$) והיתה שווה כל אחד ואחד מהם (עוד נשאר לי שפע של חומרים). ולא, אני לא מקבלת מהם אחוזים…
משהו קטן וטוב #51 (2009)
למורן יש את העיניים הכי מחייכות בעולם ובאופן כללי היא חמודה אמיתית, מה שגורם לי לקנא באפרוחים הקטנטנים שהיא הגננת שלהם. חוץ מזה היא בחורה מוכשרת באופן מיוחד וגם בנדיבות היא מצטיינת, ועכשיו יש הוכחה – היא עורכת בבלוג שלה בלוגולדה מרובעת, מה שאומר שהיא מחלקת ארבע מתנות עשירות ומגוונות לארבעה מהמגיבים שלה. אם עוד לא הייתם שם – רוצו!
ישראבלוג עדיין לא מעדכן, אז הנה מה שפספסתם –
תמונות החתונה הסופר נוסטלגיות שלי
שמיכה לתינוק יקר
איך ניסו לעשוק אותנו בסן פרנסיסקו