נתנאלה ואני הולכות כבר דרך ארוכה ביחד, מהרבה לפני שהשם נתנאלה נהיה מותג ומלפני שאני הבנתי שאני פייה (ובגלל זה היא היחידה שעדיין קוראת לי עכבר, לזכר ימים עברו…)
אני חושבת שעם הזמן, מלבד חברות שמתחשלת ומתחזקת ללא הרף, הבנו גם שטוב לנו להקשיב אחת לשנייה.
לכן, למרות שהיו לי מלוא הכוונות להגיע ליריד "home sweet home" בתור סטודנטית חופשייה (אחרי שביריד האביבי הקודם עבדתי קשה ובכל זאת נהניתי מאוד), כשנתנאלה התחילה לפתות אותי להגיע ליריד על תקן "הפתעה" התפתיתי, כמובן. כי מי לא רוצה ליפול בקטגוריית ההפתעות, ועוד אצל נתנאלה?
דרך ארוכה אני הולכת גם עם מיכל המקסימה, שמאחורי המותג "מעגלות" – העיברות המקורי שלה למושג "מנדלה". בכל פעם שאנחנו מצליחות לתפוס לנו שיחה קצת יותר ארוכה, התובנות וההארות מתגלגלות בחדר, ואם רק היה לנו זמן להגשים את כל המיזמים שמתגלגלים לנו מהפה כמו פנינים, איזה סיפור נפלא היינו ביחד…
אז אני אגיע ליריד עם החוברות המקסימות של מיכל, וגם עם עפרונות אקוורל כדי שתוכלו לצאת עם מתנה מושלמת, ואם יהיה לנו מזל ואלילות הדפוס יעשו מלאכתן נאמנה, אז ביום חמישי בבוקר, כמה שעות לפני שאצא לדרך, יצאו מהדפוס החוברות החדשות דנדשות שמיכל הכינה לקראת האביב.
להתראות ביריד!
לימור
מחבר: limor
ירוק בעיניים
השורשים של האהבה שלנו לכל מה שהוא אירי (חוץ ממזג האוויר…) אינם ברורים ממש, אבל זה לא הופך אותה לפחות חזקה. ככה שאין מה להתפלא, כנראה, שהשנה, במסגרת פינתנו "תחפושות שאף אחד לא חשב עלהן קודם" {המהדורות הקודמות כללו פירטית ורודה ומעצבת/תופרת} הודיעה הנסיכה שהיא מתחפשת לשדונית אירית.
או-קיי. מה זה אומר?
גם לה זה לא היה ברור בהתחלה.
כיוון שלטובת התחפושת של הפרופסור, שעוד תזכה לפוסט {בהנחה שהוא יעמוד בהתחייבות שלו וידאג לי לתמונות. אם הוא יפשל יבוא במקום זה פוסט על הלוויה שלו…} הזמנתי גזרות של בורדה ואחת מהן היתה לתחפושת של רובין הוד, מייד גייסתי את אותה תחפושת לטובת השדונית.
חולצה לסטן ירוק ושכמייה מבד סינטטי מאוד (כמו שגיליתי כשגיהצתי בו חור גדול…) ודמוי עור. הבד מקסים ומושלם למשימה, ורק חבל שאין לי מושג איך קוראים לו… בשכמייה הזו אני ממש גאה, ומאחר שכבר שנים אני חולמת על תלבושת של פייה סנדקית, כמו בסינדרלה, אולי אני אנצל את הגזרה שוב, בשנה הבאה.
ביקור בקריון השבוע עזר לנו לעשות השלמות אביזרים – חגורת עור חומה, עגילים ירוקים מנצנצים מאוד ("אמא, אלו צריכים להיות עגילים צמודים ודי פשוטים. שדונים איריים הם לא מפוארים…") צמיד ירוק ומסכה שהגיעה בכחול ונצבעה באדיבות אמא.
והבוקר היא קמה לתחייה, השדונית שלי:
הסיכה, שבאה לחפות על זה שהחולצה גדולה (גזרת מבוגרים הזמנתי…), נקנתה בחנות הקלטית הנורא יקרה בביקור שלנו בצרפת, לפני שנות דור…
וכמעט הכי חשוב – התווית…
פורים שמח שיהיה לכולנו,
השמש כבר משתפת פעולה!
הנשים החדשות בחיי
אני מאוד אוהבת להשתתף בסדנאות. ללמוד דברים חדשים, לפגוש חברות חדשות (והרבה פעמים חברות ותיקות) ולהתאוורר. זה תמיד עושה טוב לי וליצירתיות שלי, ותמיד זה מוסיף ליצירה שלי אפילו אם לכאורה אין כל קשר בין נושא הסדנה לדברים שבהם אני עוסקת.
מזל גדול מספר 1 – לשמחתי, יש לי גם עזר כנגד נדיב ואוהב, שמוכן למלא את מקומי בחנות כדי שאוכל לשוטט לי בארץ ולהתפנק בחנות.
מזל גדול מספר 2 – המרחק מיובלים לתל אביב קטן בהרבה מהמרחק מתל אביב ליובלים, כך שגם העובדה שמרבית הסדנאות מתקיימות באזור המרכז לא ממש מרתיעה אותי.
מכל אלו אפשר להבין למה, לאחר שביררתי שלמאמן אין פגישות ועניינים, נרשמתי בשמחה לסדנת צביעת בובות קרמיקה של פוגי נעים, שהתקיימה אצל דפי ממסטיקים. גם סדנה חדשה, גם ביקור אצל דפי וגם הזדמנות לאסוף את הבירה שהזמנתי מ"הדובים" – שילוב ראוי!
רוצה מרפי ויום לפני הסדנה קיבלתי הזמנה דחופה ממש לאלבום. זה כמובן לא אומר שביטלתי את השתתפותי, זה רק אומר שכל הדרך רטנתי לעצמי שמה אני צריכה את זה בכלל, וסתם אני אלחץ עכשיו,ולמה בכלל נרשמתי לסדנת צביעה כשאני לא ממש אוהבת את העניין… מבינים את רוח הדברים?
לשמחתי, בשנייה שנכנסתי פגשתי חברות אהובות, והחיבוקים של מלי, ורדה, יפעת ודפי הבהירו לי למה בדיוק אני עושה את זה לעצמי בכל פעם מחדש.
ואז באה פוגי…
במאמר מוסגר אני חייבת לציין שהגעתי בלי מצלמה לסדנה וגם לא חשבתי בכלל על צילומים. בדרך הביתה עלה בדעתי גודל המחדל (נסיעה של שעתיים וחצי בפקקים משאירה הרבה זמן למחשבות… הפעם הנסיעה הוכיחה שאכן הדרך מתל אביב צפונה ארוכה יותר משמעותית…) וכתבתי לפוגי מייל בו ביקשתי תמונה אחת של הבובות לפני צביעת פנים וגלזורה, כדי שאוכל להראות לכם "לפני" ו"אחרי". פוגי הגדילה לעשות ושלחה צרור תמונות ובזכותה הפוסט הזה יהיה הרבה יותר עשיר.
אם אתם רוצים ממש להבין את התהליך של יצירת הבובות, פוגי פרסמה אצלה בבלוג פוסט מפורט ומעניין מאוד של "מאחורי הקלעים". כאן תקבלו את התקציר של מי שבאה אל המוכן…
מאחר שהבובות נוצקות אחת אחת, היינו צריכות להודע מראש איזו בובה נצטרך לצבוע. מכיוון שהיה לי זמן לקטר לעצמי בנסיעה לרעננה, הספקתי גם להתחרט על הבחירה שלי… לשמחתי לפוגי היתה דקוגרציה שימושית נוספת וכך התאפשר לי להחליף את המיועדת.
ככה זה נראה בהתחלה – דקוגרציה שימושית ושתי בבושקות, שרופות שריפה ראשונה (ביסק) וממתינות לקבל חיים צבעוניים:
הצביעה נעשית בצבעי קרמיקה שמאוד משנים את הצבע שלהם אחרי הגלזורה והשריפה שהנייה, כך שבעצם יש כאן סוג של עבודה "על עיוור", בטח בפעם הראשונה שמתנסים בזה. מצד שני, בגלל שהצבע נספג בחומר יש משהו מאוד נעים בצביעה הזו, מאוד עדין.
אז צבעתי בהנאה, אבל סירבתי לצייר תווי פנים לכל השלוש. את זה השארתי לידיים הטובות של פוגי.
ככה הן נראו כשסיימתי איתן והלכתי לחפש לי אוצרות במדפים של דפי:
וככה הן נראו אחרי שקיבלו חיים מידיה של פוגי:
מאוד שיעשע אותי לזהות בפוסט "מאחורי הקלעים" את הדקוגרציה שלי נטבלת בגלזורה:
ואחרי המהפך שמחוללות מעל 1000 מעלות ו-15 שעות בתנור:
אין ספק שעל הפנים שלה רואים מה קורה כשאין מושג מה הצביעה עושה וכמה צבע נספג בחומר. אולי נשתמש בה בפרסומות של האגודה למלחמה בסרטן כנגד נזקי שמש… או שנקרא לה תפוזינה…
אבל אל תטעו – אני אוהבת!
גם במה שיצא וגם בתהליך, ועכשיו רק נשאר לי למצוא זמן ולקחת את הנסיכה לסדנה בשתיים.
תודה ענקית לפוגי, גם על התהליך וגם על התמונות הנהדרות!
וכמובן – לגפי אשר על האירוח ותה הצמחים…
שבוע טוב שיהיה לנו!
לימור
מבצעים ומתנות
אחת ההמצאות הכי חביבות עלי ב"הארי פוטר" היה מחולל הזמן שהרמיוני השתמשה בו בספר השלישי על מנת ללמוד מערכת מטורפת של שיעורים. הוא החזיר את הזמן אחורה ואיפשר לה ללמוד שלושה שיעורים שונים באותו פרק זמן בו למדו חבריה שיעור אחד.
גם אני רוצה כזה. אני יודעת שזה בלתי אפשרי, כי בספר החמישי נשברו כל מחוללי הזמן במשרד הקסמים, אבל זה ממש חבל… אני כל הזמן מגלה עוד דברים שהתכוונתי לעשות ולא הספקתי, דברים שהתכוונתי לכתוב ורק חשבתי שכתבתי, משימות שעדיין לא נמחקו מהרשימה והרשימה רק מתארכת…
אז במסגרת מה ששכחתי לעשות, נמצא הפוסט הזה, על המבצע שאני עושה על חיתוכי האותיות, ומה שווה מבצע אם בכלל לא מפרסמים אותו?
המבצע הוא כזה – בוחרים את סוג האותיות שרוצים (דפוס קטן, דפוס גדול, כתב יד) ואת סוג הנייר – מטאלי, מנצנץ, חלק או מדוגם (בכתב היד הגדול יש גם סול!) ומקבלים אריזת מבצע עם שלושה דפי אותיות במחיר של דף אחד!
את כל סוגי האותיות תוכלו למצוא באתר – בקטגוריית אותיות.
ואם כבר מבצע – אני משאירה בינתיים גם את המבצע על החותמות, כך שאם גם אתם שוכחים מה שהתכוונתם לעשות וטרם הזמנתם – יש לכם עוד הזדמנות…
וגם מתנה, לתלמידי כיתה ז' שכותבים עבודת שורשים בתקופה זו –
כל תלמיד ז' שיגיע לחנות ויזדהה ככזה – יקבל מתנה:
זה אומנם מחייב הגעה לחנות, אבל זה כדאי בכל מקרה כי סל המבצעים שלנו מלא בכל מיני דברים שווים, יחידים מסוגם, שאינם נמצאים באתר!
נתראה בשמחות!
לימור
פינטרסט וזכויות יוצרים
גם אני, כמו רבות מחברותי וכנראה כל מי שנתקל בפינטרסט – מאוד מאוד מתלהבת מהעניין.
היכולת ליצור לוחות השראה, לפי נושאים, ולהגיע בקליק בחזרה לקישורים, הדרכות ורעיונות, הוא רעיון גדול ומאוד מאוד שימושי. לא בדקתי את הסטטיסטיקות, אבל רק לפי כמות ההודעות שאני מקבלת כל יום על עוקבים חדשים אחרי, ברור לי שהביטוי "אש בשדה קוצים" מתאר את התופעה.
השבוע עדיה העלתה קישור למאמר שמדבר על תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי סימון תמונות בפינטרסט, ומצאתינ את עצמי עוברת מבלוג לבלוג שהתייחסו לנושא וקוראת בעניין.
מה שאני הבנתי הוא שהעניין מתייחס בעיקר לאנשים שעושים PIN שאינו מקשר לתמונה המקורית אלא למשל לתמונה בגוגל או בפינטרסט עצמו. בצורה הזו, מי שממשיך ומסמן את התמונה, בכלל לא יודע מה המקור שלה.
היום היתה לי הזדמנות להמחיש לעצמי את העניין.
בין חברי בפייס נמצא מתחם התחנה. הם מעלים מדי פעם תמונות יפות. היום שמתי לב שמקור התמונה שלהם הוא פינטרסט.
החלטתי לעשות ניסיון. בחרתי את אחת התמונות האחרונות שהם העלו – מונה ליזה עשוייה לגו, שזו בבירור תמונה שיש עליה זכויות יוצרים, מאחר שישב אמן ויצר את השיחזור הזה של המונה ליזה בלגו (כחלק מסדרה של שיחזור יצירות אמנות בלגו). האמן הוא Marco Pece.
וזה קישור לתמונה המדוברת, בפליקר שלו:
http://www.flickr.com/photos/udronotto/628730467/in/set-72157605848110684
וחיפשתי בפינטרסט לפי התרגום ההגיוני לשם שהם נתנו לתמונה – MONA LEGO. מצאתי 14 תמונות זהות לתמונה שהם העלו. ומה המקור של התמונות האלו?
שמונה מקושרות למאגר התמונות של גוגל או למאגרי תמונות אחרים.
אחת מקושרת לפליקר באופן כללי, אבל לפחות יש עליה לוגו שמפנה לפליקר של האמן.
אחת הועלתה על ידי המשתמש, בלי קישור לשום מקום.
וארבעה צדיקים בסדום קישרו לבלוגים, שבהם כותבים על היצירה ומציינים מי האמן.
כמה זמן לקח לי למצוא מה המקור של התמונה הזו?
פחות משתי דקות.
אז זה לא שאני אומרת לכם לא להשתמש בפינטרסט – זה שרות נהדר!
ודי ברור לי שכל מי שקורא אותי, עושה pinעל דברים שהוא רוצה למצוא פעם, אז ברור בכשאתם עושים PIN ישיר זה למקור.
אבל שימו לב שגם repin אתם עושים רק לתמונות שמקושרות למקור, כי ככה ניתן קרדיט ראוי.
ולחבר'ה הנחמדים של התחנה, וכל האחרים שמעלים תמונות חמודות – תשקיעו עוד שתי דקות, ותמצאו את המקור.
הפרת זכויות יוצרים יכולה לעלות לכם ביוקר, אבל לא פחות מזה – היא איכס.
הקאפ של הקייק, או, יומולדת מתוק במיוחד (עתיר תמונות וקלוריות)
באיחור של חודש וחצי, אתמול הגיע סוף סוף היום הגדול של מסיבת יום ההולדת של הנסיכה.
עשר בנות חוגגות את גיל 10 שלה, במסיבת פיג'מות ופינוקים, או ליתר דיוק – אמא אחת, מופרעת קשות, מאבדת את זה, לגמרי… (ויש גם תיעוד).
כבר לפני כמה חודשים, לנוכח המנשטים המקסימים שנתנאלה ייבאה, הוחלט על יום הולדת קאפקייקס. זו היתה נקודת ההתחלה. ומשם רק נסחפתי…
הולכים לאפות, אז צריך סינר, לא?
לאחר התייעצויות רבות עם ריבי וכל מיני מחשבות על קיצורי דרך, מטליות המיקרופייבר המקסימות שהגיעו אלינו למכולת עברו מהפך והפכו לסינרים:
אבל איפה מוטיב הקאפקייקס?
התלהבתי מהקשתות שראיתי בבלוג של מאיוק ולצורך הכנת הקאפקייק עצמו השתמשתי בהוראות שנתנה אורית גידלי.
ככה נראו הקשתות לפני שארזתי אותן עם הסינרים (ארזתי כל חבילה בנייר עטיפה חום, כדי שלא יהיו מריבות על צבעי הסינרים):
מה שלא תראו בתמונות, כי סיננתי את כל התמונות שהן לא של הנסיכה, זה שהבנות הסתובבו כל הערב עם הקשתות על הראש ונראו חמודות להפליא.
המאנשטים כיכבו גם בקישוטים. גם הרעיון הזה הגיע מהבלוג של מאיוק, למרות שלא היתה שם תמונה ברורה של מה היא בעצם עשתה מהקאפקייקס, אז פשוט השתוללתי:
הנסיכה מוכנה לקבל את פני האורחות, עם קשת וסינר:
אחרי שכולן התאספו, קשרו סינרים והתרגשו כראוי, נכנסנו למטבח.
כל אחת הכינה לעצמה פיצה (את בסיסי הבצק אפיתי מראש אפייה חלקית) וכל שתיים שלוש בנות הכינו תערובת לקאפקייקס. יצאו לנו הרבה יותר מדי קאפקייקס, אבל רציתי שלכולן תהיה הזדמנות לקחת חלק.
כדי לחסוך בסיבוכים הכנתי לכלכ קבוצה מרשם מודפס ואת כל המצרכים מוכנים ומדודים:
מאחר שלאני לא מעלה תמונות של ילדים של אחרים, וגם בגלל שצילומי ידיים עובדות תמיד משמחים אותי, הנה צילומים מהתהליך:
אחרי שתבניות השקעים התמלאו בתערובות השוקולד והוניל, ואחרי שכל אחת העמיסה על הפיצה שלה את כל מה שהתאים לה, שלחנו את הבנות לראות סרט, בזמן שאנחנו אפינו את הקאפקייקס והפיצות.
אבל איך אפשר סרט בלי פופקורן?
הטבחיות הסטייליסטיות שלנו קיבלו את הפופקורן שלהן בקופסאות מדוגמות של גרינגייט:
בזמן שהפיצות נאפו אני ערכתי את השולחן, לפי העיצוב שהנסיכה תכננה יחד איתי:
כשהכל היה מוכן הכרזנו על הפסקה בסרט לטובת ארוחת ערב, ואחרי האוכל, בזמן שהן חזרו לסרט, אירגנו את הכל לשלב הבאמת מתוק של הערב, שכלל קישוט של עוגיות שאפיתי מראש, קישוט של הקאפקייקס שאפינו וגם טבילה של קייקפופס בשוקולד ובסוכריות בכל מיני צבעים. הקייקפופס הוכנסו לקירור ובבוקר נעטפו וניתנו לבנות הביתה. יתר המתוקים היו מה שמנע מחלק מהבנות לישון בלילה…
ככה זה נראה בזמן העבודה:
את הקאפקייקס שמנו על מגדל צלחות שהכנתי מצלחות וכוסות חד פעמיות. לצערי אני ממש לא זוכרת באיזה מכל הבלוגים קיבלתי את הרעיון, אבל הוא באמת ממש מוצלח ויופי של תחליף לעוגת יום הולדת:
קצת לפני חצות, ולפני שפרשנו מזרונים, שקי שינה והמון שמיכות על רצפת הסלון, הגיע הזמן לטקס יום ההולדת:
מתכוננת…
מבקשת משאלה:
ומכבה את הנרות:
ומעכשיו אין הפקות יום הולדת עד גיל 16, לפחות!
מזל טוב ילדה שלי.
ועוד שתי תמונות אחרונות לפני סיום,
של המעט שנשאר ממני בסוף הערב:
ושל החיוך של המאמן:
כרטֶסֶת
לפני המון המון המון זמן, כשנסעתי ל-CHA להציג את האותיות שלי (או לפני שנתיים, אם אתם מתעקשים על הדיוק) היה פה מבצע כרטיסים ענק, שבמסגרתו הנשמות הטובות שמסביבי עזרו לי להצטייד בהר של כרטיסים כדי שלא אסע בידיים ריקות.
ככה זה נראה היה אז:
אז נסעתי, וחזרתי, ובאיזשהו שלב שמתי את הכרטיסים שנשארו אחרי הנסיעה בקופסה על המדף בחנות, ומדי פעם כרטיסים נמכרו, או שנשלפו ממנה כשהייתי צריכה כרטיס (או כשאמא שלי היתה צריכה כרטיס) ומאז, מדי פעם, בעיקר כשלקוחות מתלוננים שחסר איזשהו סוג של כרטיסים (יום הולדת שמח, כרטיסים לגברים וכו') או שהמתקרב איזה חג, אני מתיישבת להכין קצת כרטיסים.
בשבת השתלבו כמה עניינים – גם זכרתי שהיו תלונות על מחסור בכרטיסים ליומולדת, גם הרגשתי רע וחסרת אנרגיה וגם ראיתי את פוסט הכרטיסים המקסים של הדרלינג והתקנאתי… אז ישבתי לכרטס.
אלו התוצאות:
עדיין מדגדגת לי הכרטֶסֶת בידיים. אין ספק שזה סוג של מחלה, אבל היא הרבה יותר נחמדה מהנזלת והשיעול שעדיין מציקים לי…
____________________
משהו קטן וטוב (סוף סוף!)
את רוב עבודת ההחתמה עשיתי עם פרח הדיו שהולך איתי כבר שמונה שנים, והיה בעצם הקנייה הראשונה בתחום (אוי, קנדה אהובתי…) ועדיין – הוא פעיל….
זה לטובת מי ששואל אותי כמה זמן דיו מחזיק. דיו איכותי – המון!
תפרתי לה תיק
הנסיכה לומדת מתחילת השנה שעברה בתוכנית המחוננים בכרמיאל. זה אומר שיום אחד בשבוע, במקום ללכת לבית הספר הרגיל שלה, היא מגיעה ליום לימודים ב"מרכז מדע ודעת" שכשמו כן הוא. במחצית שהסתיימה זה עתה, למשל, היא למדה בקורסים הבאים: הבית ההנדסי (קורס שהתוצר שלו היה בניית מבנה שמתאים לדרישות מבחינת הגודל וקנה המידה), שפה ותרבות יפנית, מגדל בבל (שלל שפות, כולל איטלקית, גרמנית, צרפתית ולטינית…) ועוד משהו שאני לא זוכרת כרגע…
זה מקום חיובי באופן מיוחד, והשלט בכניסה שאומר "חוק חיוך חינם" מתאים לו מאוד.
מאז שהיא התחילה ללמוד שם (לפני שנה וחצי, כאמור) הבטחתי לתפור לה תיק שישמש ליום הלימודים הזה (שמחייב רק מחברת, קלמר ואוכל, כך שהילקוט ממש מוגזם עליו, אבל בכל זאת צריך תיק שמאפשר תכולה כלשהי).
בשנה שעברה פתחתי בפרוייקט מגלומני משהו, שנתקל בקשיים טכניים ונגנז. יכול להיות שיום אחד הוא יהיה בסיס למשהו אחר.
בחנוכה, כשהיינו בסדנת המיחזור ב"בעלי המלאכה" היא הכינה תיק גופייה מקסים וחשבה שהוא יוכל לעמוד במשימה, אבל היא גילתה שתיק עשוי טריקו לא ממש מחזיק בצורה טובה, וגם זה נגנז.
ואז קרו כמה דברים, די במקביל:
*נקלעתי לאיקאה, בלי לדעת שאני נופלת על היום האחרון של הסייל. זה היה די סיוט, אבל הקנייה הלא מתוכננת היחידה שלי היתה בד קנווס עבה ומודפס במחיר המצחיק של 9 ש"ח למטר. לקחתי שני מטר בלי שיהיה לי מושג מה אעשה איתם.
*הסתיימה המחצית הראשונה של הלימודים, ושבוע הפסקה עמד בפתח. שבוע שאפשר לנצל כדי לתפור תיק…
* נזכרתי שכשריבי פרסמה את הרשומה על התיק שהכינה ל T42 התיק ממש מצא חן בעיני וחשבתי לעשות משהו דומה. פעם.
* עלה בדעתי שהקנווס שקניתי ממש מתאים לשאריות שנשארו לי מהבד ממנו תפרתי ציפיות לכריות הסלון שלנו.
עכשיו, מה היתה עושה אישה הגיונית ולא פרטצ'ניקית?
מרימה טלפון לחברה שלה, מבקשת קצת הסברים ומתכננת תיק.
מה לעשות שפרטצ'יה זה כאן?
בלי יותר מדי תכנון התחלתי לעבוד…
מכיוון שריבי אמרה שהתיק שיצא לה לא גדול, ואני רציתי תיק בגודל סביר, החלטתי ללכת על ריבועים יחסית גדולים. הגודל שלהם נקבע לפי גודל השאריות שהיו לי ומה שיכולתי להוציא מהן…
חתכתי ריבועים, סידרתי אותם על הרצפה, ניסיתי להבין איך זה יראה כשאקפל לחצי, וכשהחלטתי שהכל טוב אספתי עם סיכות והתחלתי לתפור.
הסאגה ארוכה וגם מביכה, אז אני אגיד רק שלפחות פעמיים מתוך השלוש שבהן פרמתי חלק די משמעותי נבעו מזה שטעיתי בכיוון הקיפול, ובעצם הכל היה תפור בסדר…
(מביך מספר 2 – כשעליתי במדרגות כדי להראות למאמן את היצירה, הוא לא ממש הבין למה תפרתי חזייה גדולה במיוחד…)
כשהכל היה תפור, כולל בטנה ורצועות, הסתבר ש:
א. הרצועות לא תפורות בכיוון הנכון
ב. כשמגדילים ככה את התיק, מקבלים שק, וחייבים להוסיף סגירה.
את כיוון הרצועות לא שיניתי. גם כי נמאס לי לפרום וגם כי באותו שלב לא בדיוק היה ברור לי מה בעצם הייתי צריכה לעשות (בינתיים הבנתי…)
ואת בעית השק פתרתי עם 5 לחצניות שסוגרות אותו, ועם עשרה כפתורים כתומים שנועדו להסתיר את תפירת הלחצניות.
הנסיכה מרוצה, וזה הרי מה שחשוב…
ולפני התמונות, תודה גדולה לריבי, שהייתה ההשראה, ותודה לאלין, שבזכותה הפסקתי לפחד מטלאים. 
שבת רגועה שתהיה לנו
לימור
טו בשבט הגיע, חג לאילנות
מכינה עציצוני שתילה מנייר עיתון.כשינבטו הזרעים, אטמון אותם באדמה.נייר העיתון יתמוסס לתוך האדמה.והמילים?מילים קשות,מילים כואבות,מילים של חדשות.מה אני טומנת באדמה? מכינה עציצוני שתילה. מנייר עיתון?
חג שמח לאילנות וגם לנו!
לימור
בואו נדבר גלויות
לכבוד חודש המכתבים מנייר, ניסיתי לחשוב איזו מתנה אני יכולה לתת לכם, שתתניע את הרצון שלכם לשלוח למישהו כמה מילים ותעזור לכם לצאת לדרך.
אז השתעשתי ועיצבתי לכם שתי גלויות:
כל מה שנשאר לכם הוא להוריד את הקבצים מכאן, להדפיס על נייר עבה, לחתוך ולשלוח.
שתהיה לכולנו שבת נעימה ומשמחת
לימור