מחבר: limor

אילו יזמה נתנאלה סוף שבוע ולא צירפה אליה את דנה המדהימה- דיינו
אילו צירפה אליה את דנה המדהימה והן לא קראו למיזם cherry pie weekend – דיינו
אילו הן קראו למיזם cherry pie weekend ולא מיתגו אותו מההתחלה ועד הסוף – דיינו 
אילו מיתגו את האירוע מההתחלה ועד הסוף ולא דאגו לפאי דובדבנים מתוק שחיכה לנו בכניסה – דיינו
אילו דאגו לפאי דובדבנים מתוק שחיכה לנו בכניסה ולא גייסו לעניין עוד שלוש מדריכות מופלאות – דיינו
אילו גייסו את קרן, אלין ואלונה ולא צירפו אליהן את מאיוק, הדרלינג ויסמין – דיינו
אילו גייסו את עלמות החמד ולא דאגו גם לשני גברים אמיצים – דיינו
אילו גייסו לעניין את אבירם וגידי (שהתמודדו להפליא עם כל לחוצות המברגה) ולא האמינו שנצליח לבנות רהיט (כמעט) מושלם – דיינו
אילו האמינו בכוחנו לבנות רהיט ולא בחרו עבורו שלל צבעי פסטל מפתים – דיינו
אילו בחרו שלל צבעי פסטל מפתים ולא נתנו לנו פלס ומברג צבעוניים – דיינו
אילו נתנו לנו פלס ומברג צבעוניים ולא שלחו את אלונה לציד פריטי וינטג' מנצנצים -דיינו
אילו שלחו את אלונה לציד שלל פרטי וינטג' מנצנצים ולא בחרו כאלו ריבועי בד קסומים לקווילט – דיינו
אילו בחרו כאלו ריבועי בד קסומים לקווילט ולא נתנו לנו גם את דוגמה א' וגם את דוגמה ב' – דיינו
אילו נתנו לנו גם את דוגמה א' וגם את דוגמה ב' ולא דאגו שיהיה לנו כל מה שנצטרך – ממחט ועד חוט – דיינו
אילו דאגו שיהיה לנו כל מה שנצטרך – ממחט ועד חוט ולא אירגנו הגרלה עתירת פרסים – דיינו
אילו אירגנו הגרלה עתירת פרסים ולא נתנו לקרן לתכנן תיק שווה להפליא (בשתי גרסאותיו) – דיינו
אילו נתנו לקרן לתכנן תיק שווה להפליא (בשתי גרסאותיו) ולא בחרו בשבילו קנווסים מקסימים – דיינו
אילו בחרו בשבילו קנווסים מקסימים ולא התאימו להם בדים יפניים בהדפסים נפלאים – דיינו
אילו התאימו לתיקים בדים יפניים בהדפסים נפלאים ולא בחרו עבורנו ידיות עור נהדרות (באורך המושלם, בהזמנה מיוחדת)- דיינו
אילו בחרו עבורנו ידיות עור נהדרות (באורך המושלם, בהזמנה מיוחדת) ולא עברו את הטראומה של היעלמות החבילה- דיינו
אילו עברו את הטראומה של היעלמות החבילה ולא יצרו קשר עם שלל ספונסרים נדיבים- דיינו
אילו יצרו קשר עם שלל ספונסרים נדיבים ולא התעקשו שנשלים את כל הסדנאות ונצא עם מוצרים (כמעט) מושלמים- דיינו
אילו התעקשו שנשלים את כל הסדנאות ונצא עם מוצרים (כמעט) מושלמים ולא הוסיפו עוד חבילת פרידה מושקעת להפליא – דיינו.
 
צאו וראו, כמה מעלות נפלאות לנתנאלה ולדנה –
שאירגנו לנו את הפינוק שקיבל את השם cherry pie weekend ומיתגו אותו מההודעה הראשונה, דרך פאי הדובדבנים בכניסה ועד החבילה המופלאה בפרידה, שאירגנו ארבע סדנאות נפלאות, עם מדריכות מוכשרות להפליא, ועוזרות ועוזרים קשובים ורגועים, שדאגו לכל מה שהיינו עשויות להצטרך, מחוט ועד מברג צבעוני, שדאגו לנו לגודי בג עמוס כל טוב ועוד הוסיפו ופינקו בהגרלות לכל אורך הסופ"ש ובמתנות נדיבות מאוד מהספונסרים שלנו – קאווליני, שינזי קאטו, קרמיקאזה, עירית דינור, אחותי ואני, Plantor ועודד מ"דנה ומיה" שהגדיל והכין לכל אחת מאיתנו חותמת אישית, שהיו שם כל הזמן לפתור כל בעיה קטנה (כולל כמות בלתי הגיונית סטטיסטית של מכונות תפירה ששבקו), שחשבו באמת באמת על הכל, והשאירו לנו רק דבר אחד – לומר תודה.
 
אז תודה, נתנאלה ודנה יקירותי המופלאות!
 
 


 

טוב שהיקום שולח לי מדי פעם תזכורות לפוסטים שתכננתי לכתוב וטרם הגעתי…
 
ההזמנה לסדנאות חנוכה של בעלי המלאכה הזכירה לי שעדיין לא כתבתי כלום על הסדנה שעשינו ביום הנישואים שלנו, ובאמת שהגיע הזמן.
 
השיריונר ואנוכי חולקים בינינו חיבה מיוחדת לכל מיני תחומי ידע אזוטריים יותר ופחות, ומאז ששמענו בפעם הראשונה על סדנאות ההדפס של בעלי המלאכה נרשמנו לרשימת התפוצה ופינטזנו איך נבלב שם שעות קסומות. בינתיים השיריונר הספיק להתגייס וגם להעביר בצה"ל שנה שלמה ו(כמעט) נטולת רגילות, ולא מצאנו את הזמן לסדנה כזו.
 
לפיכך, אפשר להבין כמה שמחתי לגלות שבעלי המלאכה הגדילו לעשות ויצאו עם ערכת DIY להדפסי רשת ביתיים והיה לי ברור שזו המתנה האידאלית עבור השיריונר שלי (עדיין נותרה השאלה הגדולה של מתי הוא ינצל את הערכה, בהתחשב בעובדה שעדיין רגילות נראות כמוצר בחסר עבורו). תוך כדי הבירורים הסתבר לי גם שיש סדנה בשם back to school שמתקיימת ביום הנישואים שלנו, והצעתי למאמן לצאת איתי לבילוי זוגי לא שגרתי…
 
היה לנו מאוד מאוד כיף, ויצאנו עם תוצרים מרשימים ברמת המקצועיות שלהם. זה מה שכיף בעניין – הטכניקה פשוטה וברורה, והיישום שלה לא מסובך, כך שגם בעלי ידיים שמאליות וחסרי ניסיון יכולים להגיע לתוצאות מרשימות. מה שקצת מקשה הוא שהעבודה נעשית בעמידה, מה שמונע ממני לקחת לשם את אמא שלי, למרות שברור לי שהיתה נהנית מאוד.
 
מה שעוד יש לי לומר הוא שברור לי שכשיודעים על מה מדובר, אפשר להתארגן יותר טוב מבחינת המוצרים שמביאים כדי להדפיס עליהם ומבחינת תכנון העבודה. זו גם הסיבה לזה שכבר ביציאה מהסדנה התחלתי לתכנן את הביקורים הבאים שלי שם ולחשוב על כל האנשים שאני רוצה להביא לשם. מתי כבר תהיה רגילה???
 
לפני שאספר לכם על סדנאות חנוכה, הנה תמונות שצילמנו באותו יום ותמונות תוצרים שצילמתי השבוע. תמונות התוצרים מאוד חלקיות כי הם התפזרו בינתיים בבית, אבל אני יכולה לציין שהדפסנו גם על בד (חולצות ותיקים) ועל גיליונות נייר חום שיהיו נהדרים כעטיפות מתנה, למשל.
 





















ועכשיו למייל שקיבלתי השבוע שמשלב בין שני דברים שאני אוהבת – מיחזור והדפס:






כמיטב המסורת בבעלי המלאכה גם בחנוכה הקרוב סדנאות ההדפסה לילדים חוזרות!והשנה הסדנאות בסימן מיחזור – חור בגרב | חור בחולצה | חור בגופייה   הסדנאות הן זמן איכות פעיל ויצירתי לילדים, בקבוצה דינמית – לא דיגטלית ולא פסטיגלית!במהלך הסדנא נמחזר בגדים ישנים, נדפיס עם חותמות ורשתות דפוס, נדביק וניצור 




* תיקים מהממים מחולצות וגופיות ישנות * בובות בד ממולאות (plush dolls) מגרביים ישנים

*  הפתעות מודפסות לחנוכה
גילאים 5-15 | ילדים מתחת לגיל 7 בליווי מבוגר  הילדים מתחלקים לשתי קבוצות: ילדים | בוגרים

מועדי הסדנאות25/12 | יום ראשון | 09:00-12:3025/12 | יום ראשון | 14:00-17:3026/12 | יום שני | 09:00-12:30



 מכירה מוקדמת | 185 ₪ – עד ה- 18/12עלות הסדנא | 220 ₪ כולל מע"מ

  מספר המקומות מוגבל!
לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים  סדנת בעלי המלאכה | 03-5370773

 
העתקתי אותו כלשונו כדי שלא תצטרכו להסתבך ולחפש פרטים…
 
שיהיה לנו חנוכה שמח ויצירתי!
לימור

בזכות ספיר המקסימה שלקחה אחריות על החנות היום, גנבנו לנו יום טיול בשמורת החולה, לפי הזמנת הנסיכה שהיתה שם לפני שבועיים עם הכיתה וממש לא הרגישה שמיצתה את העניין.
 
השמורה נהדרת ומטופחת והיה ממש כיף, אז הנה הטיול שלנו בקצת תמונות (קצת, כי צילמתי הרבה יותר. הם טיילו עם משקפות, אני עם מצלמה…):























יום של אושר.
שבוע טוב שיהיה לכם
לימור

נכון שזה לא בלוג בישול, אבל זה שומר הזיכרון שלי, ואם כבר המצאתי מתכון אז איפה אני אשמור אותו?
ברור שכאן.
 
במסגרת מלחמתנו הצודקת ללמד את הנסיכה שהעולם מלא ירקות טעימים, המטבח שלנו מלא ניסיונות (ולא מעט כישלונות. מאוד בררנית הילדה…). הרבה מהניסיונות הם להשחיל ירקות לדברים שאנחנו ממילא עושים – תפיחיות כרובית היו הצלחה, למשל, והיום הגיע תורו של המנגולד הטרי שהגיע בסל הירקות.
 
אני שמתי את רוטב המנגולד על פסטה, אבל לדעתי הוא יהיה נהדר גם כמילוי לפטריות ובתוך לזניה ועל חזה עוף ובטח בעוד כל מיני צורות. בתקווה שהנסיכה תאהב אותו הלכתי על הכיוון המאוד עדין. מי שאוהב טעמים יותר עזים – אני חושבת שזה רוטב שיאהב גם שום ופלפל שחור ואפילו קארי.
 
אז מה היה לנו?
שלושה בצלים בינוניים, מקולפים וחתוכים לשמיניות. אני מטגנת אותם במחבת עם טיפונת שמן ועם רבע כוס מים, כך שהם מתרככים בבישול במים ורק כשהמים מתאדים הם משחיצים בעזרת הבצל.
 
צרור מנגולד. מפרידים את השדרות הלבנות שאני פחות אוהבת. שופכים על המנגולד מים רותחים ומעמידים לכמה דקות. מסננים ומועכים שהמים יצאו. מטגנים במחבת שקודם היו בו הבצלים. המטרה בטיגון היא בעיקר לייבש את המנגולד מהמים וגם להוסיף לו מעט מהארומה המטוגנת.
 
במג'ימיקס – בצל מטוגן, מנגולד מאודה ומיובש, מלח לפי הטעם ובערך שליש כוס חלס קוקוס (לי היה בבית רק נוזל אגוזי קוקוס דל שומן, שהוא נחות בהרבה, ויצא מצויין). מרסקים במג'ימיקס עד שמקבלים קרם די אחיד (הנסיכה לא אוהבת מרקם של חתיכות).
 
טועמים ומשפרים טעמים אם צריך.
 
במקרה שלנו – שופכים על פסטה.
 
במקרה שלנו ב' – אנחנו אהבנו. הנסיכה לא…
 
ולפיכך – כף רוטב כזה הוכנסה לבלילת החביתה שלה. ככה היא כן אכלה את זה.
 
ותמונה?
נראה לכם?
זה מה שקורה כשמבשלים בערב…
 
שיהיה לכם חם וטעים
לימור
 
נ.ב. היום יומולדת של חוה אלברשטיין ואיך אפשר בלי זה?
 
 




נ.ב. 2 עדיין אפשר להירשם להגרלה באתר המחודש שלי, אז אם טרם הספיקותתם (כן, כן, גם אני חוטאת ב"מעושרות") –  זה הזמן .
 
 

בשבוע שעבר ביליתי יומיים בועידת הקואוצ'ינג שהתקיימה בכפר המכביה.
 
ביליתי זה הפועל הנכון. היו הרצאות מרתקות, אנשים מעניינים ואוכל טעים. ובעיקר היו לי הרבה שעות עם האיש שלי, שלכבודו בעצם התגלגלתי לכפר המכביה. האיש, שמתהדר כאן כבר שנים בכינוי "המאמן", מלבד היותו אוחז בתפקיד באיגוד הישראלי לקואוצ'ינג, שותף גם למיזם שיווק הידע של ג'יי אברהם בישראל, מיזם שהושק למעשה בועידה.
 
הנה תמונות שוויץ:





 
אז הגעתי לשם על תקן העזר שכנגד ותפקדתי חלק מזהמן כעוזר טכני, אבל היה לי גם זמן להיכנס למושבים השונים וגם להסתובב בין הדוכנים שהשתתפו בכנס. ואת זה עשיתי עם עיניים של מעצבת אלבומים וזיכרונות, ובמחשבה עליכם ועל מה שאני אכתוב כאן…
 
אז הנה, שלושה. בשבילכם, אבל לא רק.
 
הראשון הוא יומן ש.י.ט.ה שהגיע מהמדבר והעיצוב שלו, המדברי בהחלט, שבה את לבי. זה יומן אישי לניהול עצמי, שמבוסס על ארבעה עקרונות לחיים מיטביים ופרודוקטיביים – שפע, יוזמה, טיפוח עצמי והנהגה. כשאמרתי למירב שישבה בדוכן שאני לא בנאדם של יומנים, היא אמרה שהיא מקווה שפעם תהיה גרסה סלולרית. היה מביך מדי, אז לא אמרתי לה שאני בכלל לא מסוגלת לנהל יומן…משום סוג…
 





 
השני הוא גיליון "מדד המותגים" של גלובס. ביליתי די הרבה זמן בדפדוף בגליונות השונים בדוכן גלובס, והכי התלהבתי מהגיליון עב הכרס הזה, גם כי התוכן שלו בהחלט מעניין, אבל בעיקר כי הוא מפוצץ במודעות שעוצבו במיוחד בשבילו, בהקשר של מיתוג ומותגים, וחלק מהן פשוט גאוניות. הגיליון הזה כבר אזל כנראה מהחנויות (אני מלטפת את שלי בהתלהבות) אבל הוא יוצא פעם בשנה, ביולי, ואם אתם נתקלים בו – שווה לדפדף. בינתיים- כדי לא לתסכל – בדקתי באתר של גלובס ויש שם קישור לכתבות מעניינות שהתפרסמו שנה קודם, בגיליון של 2010. שלמה ארצי, למשל, כתב על המותג "שיר" ויונית לוי על המותג "מגיש חדשות"…
 
השלישי קימט לי את הלב. המהדורה השלישית של הספר "לחיות בזכות האהבה" הושקה בועידה. זהו סיפור השנה הראשונה בחייו של לביא בן משה, שאובחן בגיל עשרה שבועות כחולה במחלת קנוון, ויצא עם הוריו למסע מעורר השראה. עקבתי אחרי הסיפור בעבר, כשפורסמו כתבות על השיטה החדשנית בה נקטו לאיסוף תרומות באמצעות אתר give2gether, אבל אני חייבת להודות שכשהחיים זורמים, סיפורים כאלו לא תמיד נשארים בתודעה. כמה ימים לפני הועידה נתקלתי בקישור אודות הספר שכתבה אמא של לביא, יוליה, וחשבתי שראוי לקנות אותו, כתרומה, אבל לא הגעתי לעשות זאת בפועל. בועידה קניתי את הספר מיוליה וגילי ורק אתמול בערב הגעתי לפתוח אותו. השעה היתה קרובה לחצות וחשבתי שאקרא כמה עמודים וארדם, אבל לא יכולתי להניח אותו מהיד עד שהגעתי לעמוד האחרון. קראתי ודמעתי. ככה זה כשקוראים על ניסים.



אבל לדמוע זה לא מספיק ויש מה לעשות. על מנת שהמחקר ימשיך ויוכל להציל לא רק את לביא אלא גם למצוא טיפול שיוכל לתת חיים לילדים רבים הסובלים ממחלות מוח שכרגע לא ניתן לרפא צריך לגייס כסף. הרעיון שעומד בבסיס האתר give2gether הוא שכשהטכנולוגיה פוגשת במטרה טובה – יכולים לקרות דברים גדולים, ובמקרה של תרומות הרעיון הוא לגייס סכומים קטנים מהרבה אנשים על מנת להגיע למטרה הנדרשת. במקרה של לביא – אם 150,000 איש יתרמו עשרה דולר כל אחד – יושג הסכום הנדרש כרגע לטובת המחקר. כאן תגיעו אל אתר ההתרמה וכאן אל עמוד הפייסבוק של לביא.
 
רק בריאות
לימור

חיכיתי, חיכיתי,
ציפיתי, ציפיתי,
הזנתי עוד ועוד נתונים ומידע
והנה הוא פה!
 
האתר החדש של קסם שימושי, באותה כתובת – www.kesem-art.com
 
וזה המקום לומר המון המון תודה למעצב המאוד מוכשר של האתר, עומר מיכאלוב, שעשה איתי סקראפבוקינג וירטואלי על מנת להגיע לתוצאה המוצלחת ביותר. מה שמדהים בעניין הוא שעומר ואני מעולם לא נפגשנו, והוא מעולם לא ביקר בחנות, ועדיין הוא הצליח (וזו כבר פעם שנייה שהוא עושה קסם שכזה) ללכוד בעיצוב שלו את רוח הדברים בדיוק כמו שרציתי.
תודה, עומר.
 
וכיוון שאין, אין, אין חגיגה בלי עוגה, או בלי הגרלה במקרה הזה, אני שמחה לחגוג את הולדת האתר החדש בהגרלה של חבילה מפנקת של מוצרים מהחנות.
 
כל מה שצריך לעשות הוא להיכנס לאתר ולמלא את טופס ההגרלה שנמצא בלשונית "מה חדש".
ביום ההולדת של החנות (שתהיה בת חמש! די מדהים איך הזמן רץ!) נערוך הגרלה בין כל הנרשמים.
 
וכמובן – הערות והארות מתקבלות תמיד בברכה.
 
תודה שאתם איתי
לימור

 
 

הפרופסור, ההולך (לפעמים) בעקבות אחיו, בחר לבלות את השנה הזו במכינת "בינה".
 
אחד היתרונות הנילווים ליציאה הזו מהבועה (ואין שום ספק שהמעבר ממשגב לדרום תל אביב הוא סופר יציאה מהבועה) הוא שחניכי המכינה חיים בדירות שנשכרות עבורם על ידי המכינה, וזוכים לתרגל חיי שיתוף, צפיפות, עצמאות ואפילו קצת דלות (בהתחשב בזה שתקציב הקיום היומי שלהם הוא בערך עשרה ש"ח ליום, וזה כולל אוכל, חומרי ניקוי ושאר צרכים קיומיים).
 
וכפי שהפרופסור מיהר לגלות, דירה בתל אביב היא אכן יתרון. ככה, למשל, אפשר לבלות שבוע בפסטיבל אייקון, ובמקום לישון על רצפת בית ספר, כפי שעשה במשך שנים, לחזור "הביתה" ולישון במיטה שלך. כך גם, אם יש לך מבדקים צה"ליים בתל אביב בשמונה וחצי בבוקר, אתה לא צריך לצאת בארבע בבוקר מהבית הגלילי שלך, אלא יכול פשוט להקדים את חזרתך לתל אביב למוצאי שבת ולקום בבוקר רענן ומוכן למבדקים (סיפור עדכני לגמרי. המבדקים היו היום).
 
אז יש דירה בתל אביב. עם חברים וחברות למכינה וגם עם כמה חברים מחו"ל שהצטרפו לתקופה ללימודים במכינה.
 
בביקור הראשון או השני בבית הפרופסור ביקש אישור לבחור לו מהקנווסים המצויירים של אבא שלו לצורך קישוט הקירות העירומים, וגם צבע קנווס אחד לטעמו. הצעתי לו להכין כמה קנווסים צבעוניים נוספים, אבל הוא אמר שהרעיון של החברים מחו"ל היה שהשותפים לדירה יקנו כמה קנווסים ויעצבו אותם לבד.הבנתי.
 
לשמחתי, באחת משיחות הטלפון הבאות, אמר לי הפרופסור שסיפר לחבריו על ההצעה שלי, והם דווקא שמחו לרעיון.
הוא בטח לא חשב שייקח לי כל כך הרבה זמן לבצע (הגשם מהפוסט הקודם קצת התערב לי בתוכניות…), אבל אתמול הוא סוף סוף נסע לתל אביב כשבאמתחתו ארבעה קנווסים חדשים:









וכמה מילים על הטכניקות שמאחוריהם:
צבעתי כל קנווס בשניים-שלושה גוונים מאותה משפחה ואז הדבקתי עליהם נייר משי לבן מקומט.
שוב מריחות של צבע, בגוונים של הרקע ואז התחילה ההשתוללות –
חותמות, הבלטות עם משחת עיצוב, תוספות מרקם עם צביעה דרך רשתות שונות, מדבקות מתגרדות והרבה הרבה מוד פודג' שיחזיק את הכל יחד.
האותיות, בפונט YARD SALE, חתוכות מניירות מהקיט "ילד פלא" של שיר בנוביץ', וגם הן מודבקות, כמובן, במוד פודג'.
 
mixed media זה כיף!
 
ולסיום פוסט הדיור הזה, מתוך "סיפורי פוגי" ועדיין עדכני:
 
"מוסר השכל: יותר טוב לגור עם ארבעה אנשים בתוך ארון מאשר לשלם 550 לירות לחודש על דירה של חדר וחצי"


 
שיהיה לכולנו טוב
לימור
 
 

הביטוי שבכותרת הוא ביטוי שאני משתמשת בו לא מעט, וכשחשבתי על הפוסט הזה, הייתי בטוחה שזו כותרת מתאימה בשבילו.
 
עם זאת, הסתקרנתי לגבי מקור הביטוי, ולהפתעתי, הסתבר לי שכבר שנים אני משתמשת בו ובעצם לא במשמעותו המקורית. כי אני משתמשת בו גם במשמעות חיובית, ומסתבר שהמשמעות שלו מתייחסת דווקא לשלילי, לצרות. האמת שזה מקביל לביטוי בעברית "צרות בצרורות". 
 
מסתבר שזה ביטוי עתיק יומין, למרות שמקורו לא ידוע. יש הופעות שלו בספרות כבר בתחילת המאה ה-18 ומה שהוא אומר, כאמור, זה שכשהצרות מגיעות, הן מגיעות יחד…
 
אני, בכל אופן, חשבתי שהוא מתאים לתיאור החודש האחרון שלי, זה שכלל עומס בכלל לא מתוכנן.
 
את השיפוץ שנערך בחנות לא אני תכננתי, וגם לא את הלו"ז שלו. ומה שלא לקחתי בחשבון זה שאם אני מפנה את המחסן וגם איזה שליש מהשטח, זה אומר שכל החנות זזה, כל הרהיטים, כל הסחורה, כל הציוד של הסדנה, הכל. וגם – עד שהקירות החדשים לא עומדים – אי אפשר לסדר כלום וגם אין כל כך איפה להסתובב… אז היו איזה עשרה ימים של בלאגן טוטאלי ואז התחלנו לאט לאט להזיז דברים למקומם. ומן הסתם – אם כבר מזיזים הכל – אז רצוי למיין, ולוותר ולמצוא להכל מקום מוגדר (יש טענה כזו שכשלכל דבר יש מקום ברור אז קל לשמור על הסדר. א ני לא בטוחה אבל מוכנה לנסות…). אפשר להבין שזו המון עבודה.
 
אבל כמובן שזה לא הכל. כשהגשם מגיע, זוכרים?
 
אז לפני כמה שבועות החלטנו שחייבים אתר אינטרנט חדש, כי לצערנו ממשק החנות הוירטואלית שאיתו בחרנו לעבוד התגלה כ"על הפנים" (וגם יקר). אז ברגע שהמעצב היקר לי מאוד העמיד לי את החנות הוירטואלית במצב שאפשר להזין סחורה, התחלתי להקליד, ולהקליד ולהקליד. ומתי זה קרה? בערך בשלב שבו הקירות עמדו והתחלנו להזיז ריהוט…
מה שאומר שלא זה ולא זה גמורים, אבל אנחנו בדרך.
 
ולפני שבועיים גם התחלתי ללמוד. יום בשבוע. מובילי קהילה ב"אורנים". זה מרתק ואני לומדת עם קבוצה מקסימה ונהנית מאוד, אבל אין ספק שהמפגש עם עולמות תוכן שלמים שלא מוכרים לי יש לו נטייה להציף ולהעמיס.
 
ואם זה לא מספיק – כאן מגיע חלק הצרות מהביטוי המקורי – יחד עם הגשמים האמיתיים שהגיעו גם נתפס לי הגב בצורה אכזרית. ממש עינוי. אני מקווה שהכדורים שהתחלתי לקחת היום יעשו את העבודה, כי בבוקר לימדתי ארבע שעות בעמידה ולנסות ללמד יצירה, לעזור, לגזור, לסמן קווים בסרגל, להשחיל חוטים במחטים ושאר ירקות – והכל בעמידה – היה מאתגר במיוחד…
 
ועם כל זה על הצלחת שלי – פלא שלא מצאתי זמן לבלוג?
 
אני מאחלת לכולנו שהצלחת שלנו תהיה מלאה בדברים טובים
ושתמיד נמצא זמן למה שחשוב
 
הנה. מצאתי זמן בשבילכם!
 
אל תתקררו
לימור

עבר הרבה זמן (14 יום ליתר דיוק), אבל הפעם נדלג על ההתנצלויות (הסברים בפוסט הבא.)
 
כשעשיתי הפסקת כוס קפה ופייסבוק, התגלגלתי אל הבלוג של רונה פארר ואל פרוייקט 21 שלה.
 
הרעיון המרכזי הוא שבוחרים הרגל אחד שרוצים לשנות או לרכוש, ומתחייבים לעשות אותו (או לא לעשות אותו) במשך 21 יום, כי הטענה היא שלוקח 21 ימים עד שעשייה (או הימנעות) הופכת להרגל. בנוסף – בוחרים דרך לעקוב אחרי הביצוע, ומאחר שרונה היא רונה, בהתחלה היא בחרה ביומן אמנות לצורך העניין. בהתחלה, כי אתמול היא התחילה את הסיבוב ה-22 שלה…
 
אז קראתי, וקצת עשיתי LEAP בחשיבה, כך שמה שהסתדר לי בראש זה שבכל אחד מהימים בוחרים בהרגל נוסף. רק כשחשבתי על זה עוד קצת הבנתי שזה לא ממש מסתדר מבחינה חשבונית…
 
אז חשבתי שאחשוב על זה ואולי אתחיל בעצמי. מחר. או במחר של מחר…
 
אבל בדרך הביתה החלטתי שאין כמו היום. והחלטתי שבכל יום כשאגיע הביתה אשקיע חצי שעה בסדר בבית (מי שמכיר אותי יודע שיידרשו המון חצאי שעות כאלו לפני שאוכל לטעון שהבית מסודר…). זו אמנם משימה מייגעת משהו, אבל מצד שני יש סיכוי שאם אחרי עשרים וארבע שנות נישואים אהפוך פתאום מסודרת, האיש שלי יתאהב בי מחדש…
 
המשימה הראשונה על סדר היום – לסדר את חדר השינה. בעודי ממיינת ערמות של ספרים (אולי ההרגל הבא שצריך לטפל בו הוא ההרגל שלי להשאיר ליד המיטה שלי את כל הספרים שאני קוראת, ואני קוראת הרבה), לערמות השונות – ספרי ספריה (מותר לקחת 12 ספרים בבת אחת, ואני מנצלת את מלוא המכסה), ספרים לספרייה הביתית (וכאן יש מקום לפתוח פסקה שלמה שתוקדש לספרייה הביתית שלנו, שלא מזמן סודרה על ידי ומויינה כראוי לספרייה בביתה של ספרנית לשעבר, כך שעכשיו יש מדף לספרי עיון, ומדף לספרי "מרגנית", ומדף לספרים של סופרים ישראליים, ומדף לסופרים מחו"ל, ומדף למדע בידיוני באנגלית ואחד למדע בידיוני בעברית ואחד לנוער… ועוד לא סיימתי. גם הסידור ההוא היה טראומתי, כי כשהכל היה מסודר גיליתי למשל שיש לי שני עותקים של "קרוב להפליא ורועד להחריד" ואת שניהם לא סיימתי), ספרים לספריית הרומנים הרומנטיים שלי (שמונחים בחדר האיכסון ליד חדר השינה, כי הם מין ספרי ברירת מחדל שאני קוראת כשאני חולה או דיכאונית או נטולת כל יכולת שכלית), ספרים לחדרי הילדים וספרים שנשארים ליד המיטה (בעיקר ספרי יהדות וספרי יצירה)… זוכרים איך המשפט הזה התחיל לפני 8 שורות בערך? בשעה שמיינתי ספרים בהתלהבות ופינטזתי איך תוך עשרים ואחד יום אהיה עתירת הרגלים טובים, כולי גבוהה, בלונדינית, רזה ומשופרת, עלה באפי ריח עז של עגבניות.
 
אופס, מכל ההרגל החיובי הזה של לעשות סדר שרפתי את סיר מרק העגבניות ששכחתי על הכיריים!
 
לחיי ההרגלים הטובים שבדרך
ושיהיה לכם חם
לימור

זהו, מהיום הוא לא סתם שיריונר, הוא כבר מפקד טנק.
 
איך אמר לי אבא שלו?
הטנק הזה, הגדול, שעליו הצטלמנו?
זה הכלי רכב שלו…
 
רק קצת תמונות לכבוד האירוע.
החולצות שלנו תקבלנה פוסט משלהן, אחרי שנעשה יום צילומים כראוי. אבל בינתיים – תודה לרחלי!
 












מזל טוב, המפקד!