מחר מתחילה קייטנת ריקוד ויצירה. מכיוון שהחלק של היצירה הוא באחריותי יש לי רשימה ארוכה של מטלות לסיים היום.
אבל…
כשראיתי את הפוסט של יעל (הפסקה לקפה צריך? צריך. ומה יותר טוב מלקרוא בלוגים בינתיים?) הקנווס השחור שהכינה לקיפודה נפל עלי לגמרי בזמן. בדיוק אתמול חשבתי על זה שדפי אלבום על רקע לבן יוצאים מקסימים ובטח גם דפי אלבום על רקע שחור יהיו מוצלחים. אבל שחור? זה לא מורבידי?
כשראיתי את הקנווס שיעל הכינה, רציתי להכין בדיוק כזה, אבל על דף.
מאחר שרשימת הצָריכים שלי ארוכה, החלטתי להקציב לעניין חצי שעה ושמתי שעון.
בחרתי תמונה של השיריונר והנסיכה, שהדפסתי בדיוק בשביל רגעים כאלו של "בא לי ליצור" והחלטתי לעבוד רק עם דפים מהסטאק המקסים gertie מסדרת stella & rose. את הסטאק הזה, יחד עם עוד חומרי יצירה, קיבלתי ביום ההולדת של ענת במתנה מחן ואמיליה, ונאמנה לאמונתי שבחומרים צריך להשתמש, פתחתי אותו באותו רגע והשתמשתי בו בשביל הדף לספר השמן של ענת:
אז גם בשביל הדף הזה בחרתי להשתמש בו. כאמור – כיוונתי שעון לצלצל אחרי 30 דקות בדיוק (12:57). פתחתי את מגירת הקארדסטוקים החלקים ושלפתי את שני העליונים (מזל שהם התאימו בצבעים) פתחתי את הקאטלבאג וחתכתי עיגולים בסכינים שהיו זמינים באותו רגע, ניקבתי גם כמה עם פאנצ', שלפתי כפתורים שהתאימו בצבעים והוספתי לשולחן גם מדבקות של תוצרת הארץ. כשעל השעון היו עוד 10 דקות התחלתי להדביק. עם כל כך מעט זמן לא חושבים, פשוט עושים… מה שכן, ניצלתי את הרעיון שנטשה נתנה לנו ובהתחלה הדבקתי את התמונה רק באמצע, כדי שאוכל עוד להשחיל דברים מלמטה.
הצלצול של השעון תפס אותי עם עיגול נייר ביד, מתלבטת עם להדביק אותו או לא. השעון הכריע, והעיגול הזה לא נכנס לדף…
והכותרת אמנם נבחרה בהתאם ללחץ הזמן, אבל במבט לאחור היא הכי מתאימה…
נשיקות לשיריונר שלי, שמאז שיש לו אנדרואיד מחובר הרבה יותר לעולם, ומאז שקרא את עיתוני השבת הוא מתוסכל, כי המהפכה התחילה בלעדיו…
ושבת שלום לכולכם
לימור
מחבר: limor
געגועים
אבא שלי היה שמאי רכב.
זה אומר שלאורך שנות הילדות שלי, הרבה מהטיולים המשפחתיים כללו עצירה באחד ממוסכי הצפון.
(והתוצאה של זה, לדעתי, היא העובדה שעד גיל 27 לא הצלחתי להוציא רישיון נהיגה).
זה אומר גם שבמשך שנתיים בערך, כשעבדתי איתו, נסעתי איתו ממוסך למוסך, רשמתי הערות וצילמתי. פגושים פגועים, דלתות עקומות, רדיאטורים. you name it.
היום היה לי זמן לעמוד במוסך ולהסתכל מסביב.
האוטו שלי, שממש אהב את זה שהחליפו לו את הגיר, החליט שמצבר חדש יהיה נחמד…
הסתכלתי על העובדים, עומדים מתחת לרכב עם פנס ומבטים חוקרים, והאצבעות שלי ממש דיגדגו ורצו מצלמה.
אז חשבתי על כל עשרות הביקורים ההם במוסכים.
על כל הפעמים האלו שבהן המצלמה היתה רק כלי פונקציונלי.
על כל השעות ההן שביליתי עם אבא שלי.
על כל הזמן הזה שעבר מאז. בלעדיו.
על זה שהוא אף פעם לא הכיר את הנסיכה, ואפילו לא סיפרתי לו שאני מתכננת אותה (למרות שכמעט כן).
על כמה הפרופסור השתנה מהילד הקטן שהוא הכיר פעם, וכמה הוא היה גאה לראות אותו גבוה וחכם ורוקד.
על זה שהשיריונר היה בכיתה ג' כשהוא נפטר, ודאגתי כל כך איך הוא יגיב על זה, כי הוא היה רגיש ואמפטי. ועכשיו הוא בוגר, ושיריונר ועדיין רגיש ואמפטי.
על זה שמאז שהוא איננו, התחלתי לשמר זיכרונות. והוא בכלל לא יודע.
ועל כמה שביום יום אני לא שמה לב כמה אני מתגעגעת, אבל כשאני מזמינה כרטיסים לחינגת אוכל הים של בייגלה, הוא האיש שהכי הייתי רוצה לקחת איתי, למשל.
אז הנה זיכרון קטן מיום קסום ביוסמיטי, לכבוד אבא שלי, שהכי בעולם היה מפרגן לנו את כל השמחות הקטנות בחיים:
את הדף הזה הכנתי בסדנות הלייאאוט של נטשה בסוף השבוע של נתנאלה ושיניתי אותו משום שאצלה הוא היה מעוצב לגובה ולא לרוחב. יש גם עיצוב כפול מאותה סדנה, אבל מגיע לו פוסט משל עצמו.
ולטובת מי שאוהב כמוני לדעת מה כתוב באותיות הקטנות:
אמריקנה הוא מושג המתייחס (בפירושו הרחב ביותר), למכלול הדברים (גשמיים או מופשטים) המזוהים באופן מובהק ובלעדי עם ארצות הברית. למשל – בייסבול, המבורגר, גשר שער הזהב, מערבונים וליום אחד, בפארק יוסמיטי, גם גאיה… (ותודה לויקי).
שיהיה לכם ערב קריר,
ואל תשכחו לחבק את מי שאתם אוהבים
לימור
הלוקיישן המושלם לקבל בו פני שבת
ביום שישי ניצלנו משימת איסוף ילדים מהרצליה להשתתפות בקבלת השבת של בית תפילה ישראלי, שבחודשי הקיץ מתקיימת בנמל תל אביב.
שש וחצי בערב, השמש עוד קצת גבוהה בשמיים ומסנוורת ואת פנינו מקדם הדֶק שמול האנגר 14, עם הרבה כיסאות פלסטיק אדומים שפונים אל הים וחברי קהילה שמחלקים את הסידורים שהוציאה הקהילה, ובודקים קודם אם אנחנו זקוקים לסידור בעברית או באנגלית.
מאות אנשים ממלאים את הכסאות ואת הדק סביבם וקבלת השבת מתחילה בלוודא שלכולם יש סידורים, כדי שכולנו נוכל להיות שותפים. בית תפילה ישראלי הוא קהילה מאוד מוזיקלית והרבה מהשירים ושרים לפי לחנים שנכתבו על ידי חברים מהקהילה. זה הופך את זה קצת קשה יותר כשמגיעים לשמוע את השיר בפעם הראשונה, אבל בבית השני כבר אפשר להשתלב ולשיר איתם. עם זאת, ברור שבשירים המוכרים קל יותר לכל הקהל, ולעמוד בקרב מאות אנשים שכולם שרים את "איזה אחלה עולם" ואת "אלי אלי" זו חוויה מרגשת ביותר.
בקהל היו גם הרבה תיירים וצעירים שהגיעו במסגרת "תגלית" ועוד משלחות. הקהל הוזמן לשתף בתודות האישיות שלו, ובין אלו שבחרו לשתף היתה מישהי מבוסטון שהגיעה לארץ ללמוד יידיש ובני משפחה שהגיעו לארץ לכינוס משפחתי לקראת יום הנישואים של הסבים. וכולנו, למרות שאנחנו לא מכירים אותם אישית, התרגשנו איתם.
ואם בתחילת קבלת השבת השמש עוד סינוורה אותנו, הרי שככל שהאירוע התקדם היא שקעה לנגד עינינו והציגה לנו את ההצגה הכי יפה בעיר.
באתי בכוונה בלי מצלמה, כי באתי לחוות ולא לתעד, אז הנה קליפ מהאתר שלהם, כדי שתטעמו טעימה קטנה ממה שחווינו:
לצערי אני גרה רחוק מדי כדי להגיע לשם כל שבוע. לשמחתי גם אצלנו מקבלים פני שבת בקהילה, לפחות פעם בשבועיים.
אבל אם אתם בסביבה – אני ממליצה בחום.
ימי שישי ביולי ואוגוסט, שש וחצי, לפני השקיעה, על הדק שמול האנגר 14. נמל תל אביב המדהים ביופיו.
מה בוחרים לצלם?
באחד האמשים, או ליתר דיוק אמש, היינו בחתונה. גיסתי חיתנה את האח שלה.
יכול להיות שבגלל שהתחתנו צעירים ולא ידענו כלום על חתונות, על כל אחת מהחתונות שמאז אנחנו מסתכלים במבט בוחן, אוהבים חלקים, פחות אוהבים חלקים אחרים, סוג של בוחרים לעצמנו כל מיני בחירות לחתונה החוזרת שכנראה לעולם לא נטרח לקיים… זה אפילו חזק יותר מאז שהתחלתי להתכוונן לכיוון של עריכת טקסים ולשאול גם שאלות של תוכן ולא רק של צורה. אתמול, למשל, קיימנו בדרך הביתה דיון על שאלת הריקוד הראשון – למה הוא נועד, האם זו לא שבלונה, האם אין דרך אחרת להציג לכל הנוכחים את הזוג הטרי?
ובעניין הריקוד הראשון – אתמול קרן ונעם רקדו והיו מקסימים באמת, והדבר תועד ללא הפסקה על ידי שלושה צלמים. הסתכלתי קצת מסביב. מול הזוג הרוקד, על הבר, ישבה ילדה פצפונת ואבא שלה חיבק אותה – תמונה שהיה שווה לתפוס. בצד השני עמדו ההורים של החתן, מחובקים, עם חיוך מאושר של הורים – לא היה שווה לתעד? והילדה הקטנה עם הבלון הלבן, בתוך הידיים של אמא שלה? גם אותן הם לא צילמו. ובטח היו עוד תמונות כאלו שהתפספסו.
ברור לי שהזוג הצעיר הוא כוכב הערב, אבל כשכל המצלמות עליו מתפספסים די הרבה רגעים מרגשים שגם ראויים לתיעוד, לא?
נקודה למחשבה…
ומחתונה לחתונה. אחותו של החתן, AKA גיסתי, התחתנה עם האח הקטן והאהוב שלי לפני לא מעט שנים. החתונה היתה מקסימה ומרגשת, אבל הצלמת היתה פחות מרגשת, והתוצר היה תמונות לא משהו. זו כנראה הסיבה שאלבום החתונה שלהם מתקדם בקצב של צב צולע. הם קיבלו ממני בערך חצי אלבום ומדי פעם, כשנחה עלי הרוח, אני שולפת עוד כמה תמונות ומכינה דף.
הטריגר האחרון היה הסקיצה של אולה חומנוק בבית הפתוח לעיצובים בנייר. זו הסקיצה:
בחרתי שתי תמונות של דרור ואוריין על רחבת הריקודים והלכתי על עיצוב רומנטי משהו. נייר הרקע הוא של מליסה פרנסס וכך גם סרט הנייר הורוד באמצע הדף, מדבקות הפרחים, הפרח בתחתית הדף ותג הקארדסטוק שחולק בין שני צידי הדף. המאטינג של התמונות הוא דף טקסט של קייזר קראפט ובמרכז הדף יש גם טייפ של טים הולץ. אותיות הכתב מוחתמות על דף טקסט וגזורות והכיתוב "רחבת הריקודים" מוחתם בחותמות האותיות הבינוניות החדשות. מה שמזכיר לי שהחותמות החדשות עוד מעט יאזלו לחלוטין, ובכלל לא זכרתי לכתוב כאן שהן יצאו…
אתמול הסתכלתי עליהם רוקדים יחד. כמעט שבע שנים מאוחר יותר. הם עדיין זוג מקסים.
שבת שלום
לימור
זקוקה לדד ליין
כזו אני. דד ליינים עושים לי את זה…
כששואלים אותי למה בחרתי להיות ספרנית (פעם, מזמן, בימים שלפני הספירה הנוכחית של חיי) אני צוחקת שבמקור היה נדמה לי שספרנית קוראת ספרים בעבודה. הלוואי…
גם כמעצבת אלבומים ימי לא עוברים עלי ביצירה בלתי פוסקת. כשיש פרוייקט עובדים עליו בלחץ (כזו אני, פורחת ומתייעלת ככל שהדד ליין מתקרב) וכשאין פרוייקט – מתעסקים בכל הטרדות והמשימות של השגרה.
כשחזרתי מסוף השבוע המופלא של נתנאלה הייתי כל כך בהיי עד שהייתי בטוחה שאני הולכת לשקוע בימים על גבי ימים של יצירה, אבל המציאות (והעייפות) טפחו לי על הפנים.
בגלל זה החלטתי להשתתף בשלב הראשון של תחרות סטארסקראפ. לפחות יהיו שלושה פרוייקטים של PURE יצירה.
המשימה היתה להכין שלושה פרוייקטים, מהם לפחות שני לייאאוטים (מי יקום וימציא לזה מילה בעברית סוף סוף?).
כפרוייקט ראשון החלטתי ללכת על קישוט אלגנטי לקיר, בנושא חתונה:
המסגרות של קייזר קראפט מחוברות מכל צד בשלושה חוטים – אחד בשבילו, אחד בשבילה ואחד בשביל הזוגיות שלהם…
בגלל שבדרך כלל אני לא הולכת על עיצובים של שני דפים, החלטתי לאתגר את עצמי הפעם, והשתמשתי בתמונות של הנסיכה שהשתוללה ערב אחד אחרי שפתחתי לה את הצמה. הכותרת אומרת הכל…
ואת ה LO השלישי החלטתי לעשות על תקליט משוק הפשפשים. לא ברור מה שלח אותי לסרוג קרושה עם חוט דקיק ומסרגה מינימלית… פרחי הלבד נעשו בהשראת הפרחים שעשינו בסדנאות סוף השבוע, עם פתרונות לחסרי gluebers וסכין לחיתוך פרחי לבד בקאטלבאג. סדנה מצולמת בקרוב.
(רק עכשיו אני רואה שפרחי הלבד בצבע פוקסיה הצטלמו ממש אדומים. משום מה על המחשב השני זה לא נראה היה ככה…)
העובדה שאני מעלה את העבודות משמעה שלא עליתי לשלב הבא בתחרות.
מבחינתי את שלי השגתי – אתגרתי את עצמי בדברים שאני לא כל כך עושה והקדשתי איזה שני ימי עבודה ליצירה.
היה כיף!
פכים קטנים של קיץ
די מביך לשים לב כמה זמן לא כתבתי.
התירוץ היחיד שיש לי הוא שהקיץ הזה ממש מתיש אותי, וכשכבר מגיע זמן פנוי שבו אני יכולה לכתוב, אני פשוט נרדמת…
ובינתיים הצטברו לי כל כך הרבה נושאים לפוסטים, שאני אפילו לא בטוחה מאיפה להתחיל.
זה יהיה פוסט של פכים קטנים, אבל קודם כל, שימו לב שבעוד יומיםם נגמר מבצע האותיות השווה מאוד שאני עושה יחד עם אתר scrap. לא כדאי לפספס!
ביום ראשון הראשון של החופש ניצלנו פגישת עבודה של המאמן ברמת אפעל ונסענו – הנסיכה ואני – ליום ספארי, רגע לפני שהוא מתמלא בקייטנות ובנופשים מאורגנים. החלק של הספארי היה מקסים – תמונה או שתיים בעוד שורותיים, והחלק של גן החיות היה חביב, אם גם פחות מסעיר. את הטעם הרע של היום השאיר לנו דווקא המזנון שבתוך גן החיות – מזנון מורג. היה יום חם להחריד והחלטנו להתפנק באייס קפה. אחרי ששתי כוסות הקפה נמזגו ואחרי שגם שילמתי בלי לשאול שאלות, ראיתי שהמחיר במחירון הוא 15 ש"ח לכוס, ולא 18 כמו ששילמתי. כשהתלוננתי, הבחורה במזנון לא ידעה מה לעשות עם התלונה שלי וכשהתעקשתי היא קראה לאחראי. הוא הראה לי שבמחירון אחר רשום 18 ש"ח. כשהתעקשתי שהמחירון שתלוי בחזית המזנון מחייב, הוא רצה לדעת אם אני אהיה בסופר ומישהו יעשה טעות בתימחור אני אצפה שזה יחייב את הסופר. האמת, כן? זה כבר קרה. יותר מזה – יש לי חנות ואני עומדת מאחורי המחיר המודפס, גם אם מישהו טעה בתימחור. ההתעקשות שלי לא עזרה והטעם הרע נשאר איתי (ועם הנסיכה, שגם חשבה שהקפה לא ממש טעים) – אז אם אתם מבקרים בספארי – שימו לב שבעלי המזנון שם לא ממש מאמינים בשמירה על החוק.
אבל בשביל שלא תישארו עם הטעם הרע, הנה תמונות מדגמיות מהספארי:
ביום שלמחרת ניצלנו את הנסיעה ללטרון, לסיום המסלול של השיריונר, ועצרנו בתל אביב לסיור בתערוכת "יש מצע?". התערוכה בהחלט חביבה, אבל אני לא בטוחה שהיה שווה לשלם את דמי הכניסה הגבוהים של המוזיאון רק בשביל תערוכה אחת (לא היה לנו זמן ליותר). לפיכך התגלית ש… ילדים נכנסים חינם וכך גם בעלי ישראכרט זהב, AKA אני והמאמן. לפיכך שילמנו רק על הפרופסור, מה שהפך את מחיר כל החוויה לסביר בהחלט.
וכאמור – סיום מסלול של השיריונר:
הפרופסור חווה כרגע אירועי פרידה רבים והשבוע רקד בכל אחד ממופעי הערב בפסטיבל כרמיאל (וגם במופע צהריים אחד). היתה לו ולחבריו ללהקה הזכות להיות המערביים הראשונים שרקדו אי פעם עם להקת הנזירים הקוראניים. אני מחכה בקוצר רוח לתמונות שלהם בתלבושות המסורתיות, כולל הכתרים.
מאחר שהריקוד בערב הסיום התנגש עם הלילה הלבן שפתח את שנת הלימודים במכינה, מצאנו את עצמנו מסיעים אותו לירושלים ביום חמישי בחצות. פיצינו את עצמנו בארוחת לפנות בוקר ב"בנדיקט" בהרצליה, המסעדה היחידה שהתפריט שלה מציע ביצה רכה (סופר אוכל נחמה) וכשהגענו הביתה בחמש וחצי בבוקר ניחמנו את עצמנו על זה שאנחנו קצת לא שפויים בזה שאנחנו הורים מהסוג שאנחנו רוצים להיות, זה שמאפשר לילדים שלו להגשים את החלומות שלו, גם כשהם קצת מתנגשים זה בזה…
והנסיכה?
חוות חופש נטול מסגרת ומעסיקה את עצמה בצורה יוצאת דופן, היא לימדה את עצמה לתפור ותופרת בגדים קטנטנים בהשראת מדבקות תלת מימד של jolee's. כמעט כל יום אני מוצאת שהיא עשתה משהו מדהים אחר.
מכיוון שהיא החליטה שהיא רוצה ללבוש חולצות שעיצבה בעצמה, נרתמתי לסייע לה וזה התוצר הראשון שלה (אני רק גיהצתי את הפליזולין ותפרתי במכונה מסביב לטלאי):
ואני גם עובדת. ולומדת. אין ספק שהחיים לא משמעמים, וזה אולי מסביר למה אני כל כך עייפה.
מבטיחה לכתוב שוב בקרוב
שיהיה שבוע נפלא
לימור
מה עושים בחופש?
כשאחי הקטן היה באמת קטן (בגן) הוא הגיע יום אחד הביתה, עמד עם ידיים מאחורי הגב ושאל את אמא שלי אם היא תשלח אותו לקייטנה.
אמא שלי, שבאופן רשמי היה כנראה מתאים להגדיר אותה stay at home mom וזה רק אם מתעלמים מזה שההגדרות הנכונות עבורה היו טבחית, פסיכולוגית, מנקה, תופרת, ספרית, מבשלת ועוד כמה… הבטיחה לו שהיא לא תשלח אותו לקייטנה.
רק אחרי עוד כמה הבטחות מצדה, כשהוא היה ממש בטוח שאפשר להאמין לה, הוא נתן לה את הפרסומת לקייטנה שחילקו בגן…
אני מאמינה שחופש צריך להיות חופש. עד כמה שאפשר נטול מסגרת. נכון שכשהילדים קטנים טוב להם יותר שנשארת להם מסגרת שמארגנת אותם (וטוב לנו שהם נשארים במסגרת שמארגנת לנו את השפיות), אבל מרגע שהילדים שלי הגיעו לגילים שאפשר היה להשאיר אותם לבדם לכמה שעות, קייטנה היתה הבחירה שלהם. השנה, במיוחד מאחר שהמאמן ואני זמינים יחסית שנינו, הנסיכה תיהנה מחופש אמיתי.
עם זאת, גם בחופש מתחשק לפעמים לעשות משהו מיוחד. אנחנו, למשל, נבדוק בשבוע הבא את התערוכה "יש מצע?" עליה המליצה אפרת AKA ילדיסקו.
ולמי שרוצה ליצור בחופשה, הסדנאות של "קסם שימושי" מציעים אופצייה חביבה ביותר ולא מחייבת מדי.
יש תוכנית חודשית של סדנאות, שרובן חד פעמיות. כדי שהסדנאות תתקיימנה במסגרת קטנה וכל ילד יקבל תשומת לב, יש להירשם מראש אצלי 054-4626765 (אפשר להשאיר הודעה או לשלוח SMS) ואם התעוררתם בבוקר ואתם מרגישים ספונטניים – תתקשרו, אולי נשאר מקום…
אז הנה תוכנית הסדנאות לחודש יולי. ראו את עצמכם מוזמנים באופן אישי:
קסם שימושי – סדנאות קיץ 2011 – יולי 2011
הסדנאות (אלא אם כן נאמר אחרת) הן חד פעמיות ונמשכות שעה וחצי-שעתיים. לסדנאות הבוקר ניתן להגיע עד שעה 11:15. לסדנאות אחר הצהריים ניתן להגיע עד שעה 17:15. יש להירשם טלפונית 054-4626765 יום מראש, או לוודא בבוקר הסדנה שיש מקום.
יום
שעות
הפעילות
מתאים מגיל
עלות
יום ראשון 3.7
החנות סגורה
יום שני 4.7
החנות סגורה באופן חד פעמי
יום שלישי 5.7
10:00-13:00
קופסת התכשיטים שלי – יוצרים חרוזים מנייר, שוזרים שרשרת ומעצבים קופסת תכשיטים קטנה.
שמונה
45
יום רביעי 6.7
10:00-13:00
צובעים, מרכיבים ומקשטים – מבחר יצירות מעץ לעיצוב כלבבכם.
ארבע
30-50
תלוי ביצירה
יום רביעי 6.7
16:00-19:00
החנות סגורה אחר הצהריים
יום חמישי 7.7
10:00-13:00
שלט מיוחד לדלת החדר או לדלת הבית
שש
35
יום חמישי 7.7
16:00-19:00
אלבום מגלילי נייר טואלט. ממחזרים ויוצאים עם אלבום קטן וחמוד. יש להביא שלושה גלילי נייר טואלט
שמונה
45
יום ראשון 10.7
החנות סגורה
יום שני 11.7
10:00-13:00
תיק, קלמר או מידנית? חותמות , צבע ונצנצים ישדרגו את הבד הלבן והפשוט
שמונה
45
יום שני 11.7
16:00-19:00
עלה וזחל – שלט לדלת או קישוט לקיר
ארבע
35
יום שלישי 12.7
10:00-13:00
מיני לוח שנה לשנת תשע"ב – סדנה בת שני מפגשים (המפגש השני יתקיים ביום שלישי 19.7)
שמונה
100 לשני המפגשים יחד
יום רביעי 13.7
10:00-13:00
עלה וזחל – שלט לדלת או קישוט לקיר – יצירה תלת מימדית
ארבע
45
יום רביעי 13.7
16:00-19:00
החנות סגורה אחר הצהריים
יום חמישי 14.7
10:00-13:00
אופנה על הקיר – נעצב קנווס שיהווה מצע, ועליו נדביק דמות אופנתית שנעצב בעצמנו
שמונה
50
יום ראשון 17.7
החנות סגורה
יום שני 18.7
10:00-13:00
אלבום ממעטפות – כבר לא כותבים מכתבים? הגיע הזמן למצוא שימוש חדש למעטפות…
שמונה
50
יום שלישי 19.7
10:00-13:00
מיני לוח שנה לשנת תשע"ב – סדנה בת שני מפגשים (המשך מהמפגש בתאריך 12.7)
שמונה
יום רביעי 20.7
10:00-13:00
צובעים, מרכיבים ומקשטים – מבחר יצירות מעץ לעיצוב כלבבכם.
ארבע
30-50
תלוי ביצירה
יום רביעי 20.7
16:00-19:00
החנות סגורה אחר הצהריים
יום חמישי 21.7
10:00-13:00
בועת שלג משלי – נכון שבועות השלג שרואים בסרטים נראות יפיפיות? כדאי להביא מהבית צעצועים פצפונים (כמו מביצת קינדר)
ארבע
45
יום ראשון 24.7
החנות סגורה
יום שני 25.7
10:00-13:00
סדנת לוח עד/לוח שנה תשע"ב – שניהם בגודל 4A. הסדנה בת שני מפגשים. המפגש השני יתקיים בתאריך 1.8.11. בהרשמה יש לציין באיזה לוח אתם מעוניינים.
שמונה
120 המחיר לשני המפגשים
יום שני 25.7
16:00-19:00
סדנת מנדלות – מנקבים, שבלונות וחותמות באים לעזרתנו בעיצוב מנדלה אישית ומיוחדת
ארבע
45
יום שלישי 26.7
10:00-13:00
מגדל של קופסאות – נעצב שלוש קופסאות בצורת פרח, היוצרות מגדל ססגוני ומועיל – גם קישוט וגם שטח איחסון
שמונה
50
יום רביעי 27.7
10:00-13:00
עלה וזחל – שלט לדלת או קישוט לקיר – יצירה תלת מימדית
ארבע
45
יום רביעי 27.7
16:00-19:00
החנות סגורה אחר הצהריים
יום חמישי 28.7
10:00-13:00
סדנת מנדלות – מנקבים, שבלונות וחותמות באים לעזרתנו בעיצוב מנדלה אישית ומיוחדת
ארבע
45
ועכשיו אני מסיימת את ההתארגנות שלי ויוצאת לקייטנה של נתנאלה.
סוף שבוע נעים!
לימור
המילים שלה מלוות אותי תמיד
"כל השירים" ו"הספר השני" ניקנו כנראה על ידי ההורים שלי. אני סיפחתי אותם אלי כשעזבתי את הבית.
"ספר גימל" יצא כשהייתי בשמינית. אנשים טובים באמצע הדרך שימחו אותי, על הדבש ועל העוקץ ריגש אותי. כל כך אהבתי אותו וכל הסביבה ידעה על זה, עד כדי כך שקיבלתי אותו פעמיים במתנה.
{מקפיצה את הפרופסור לחזרה שאחר כך תמשיך ללילה של כיף בכנרת. אירוע סיום של להקת הריקוד. איך זה שהילד שלי, שחושב שאוכל הוא לגיטימי רק אם הוא צמח בצלופן, ושהדבר היחיד שהוא יהיה מוכן לגעת בו מכל ארוחת הבוקר המופלאה שמתוארת ב"תות" הוא הפיתה מאבולעפיה, מקבל תמיד את המשימה להביא סלט???}
כשהכרתי את המאמן סיפרתי לו שאני אוהבת לזייף. הוא הרים גבה, אבל אחרי נסיעה משותפת באוטו מלא ושר (אם אני לא טועה זה היה "I KNOW AN OLD LADY"), הוא אמר שהוא מבין למה אמרתי שאני אוהבת לזייף. לא נעלבתי. היתה לי מספיק שמיעה מוזיקלית כדי לדעת שאני מזייפת, מה שהיה חסר לי זה שליטה במיתרי הקול (אני חושבת שרק אחרי שילדתי זה השתנה).
{טלפון מהנסיכה. "כמה זמן אופים את הפיצה?" היא מתרגשת לקראת ארוחת הערב שהיא תכין לבד – בעזרת הבייביסיטר. "ובשביל אצבעות גבינה צריך גם בצק"? היא כל כך חמודה. לא שוכחת לספר לי כמה היא אוהבת אותי לפני שהשיחה מסתיימת…}
כנראה שמי שלא יכול לשיר מפיק אירוע. אז בכיתה ח' קיבלתי מנדט מהמורה למוזיקה, ליאורה המקסימה, וארגנתי מופע משירי נעמי שמר. עד כמה שאני זוכרת זה היה מופע מוצלח, אבל כנראה שאני לא הייתי מפיקה כזו מוצלחת, כי אחד התוצרים של המופע הזה היה שטלי כהן אירגנה עלי חרם…
{ארבע אחר הצהריים. שבע שנים למותה של נעמי שמר. שיר יפה אחרי שיר יפה. הדרך לתל אביב לא נראית ארוכה כל כך…}
עכשיו שאני מעצבת אלבומים, בכל שיר שלה אני מוצאת לפחות כותרת אחת לדף אלבום. הנה רק כמה דוגמאות:
אורחים לקיץ
במשעולי ילדות אצעד לבטח
את הכי הכי בלי טיפ איפת איפור
ויש עוד כך כך הרבה…
{על צלע הגבעה ליד יקנעם הולכת שיירה של שבע פרות שנראות ממש שמחות. נראה לי סוריאליסטי לראות אותן ולחשוב על חינגת הבשרים שאליה אני נוסעת. נדמה לי שנעמי שמר היתה מבינה. היא הרי כתבה את השורה המופלאה "עצוב למות באמצע התמוז, דווקא כשהאפרסקים בשפע וכל הפרי דווקא צוחק בסל}
בתקופה האחרונה אני בענייני טקסים וטקסטים. יכול להיות שבגלל זה אני שומעת עכשיו כמה הרבה מהשירים שלה הם תפילות.
אז הנה אחת שתמיד נכונה (ומתאימה גם היא ככותרת לדף אלבום):
אנא, שמור לי על כל אלה ועל אהובי נפשי, על השקט, על הבכי ועל זה השיר.
וגם עליכם.
יום הולדת שמח
באיזה שלב אחותי הקטנה תפסיק להיקרא ככה? זה קורה מתישהו? או שאולי זה כמו זה שתמיד אני אהיה הילדה של אמא שלי, גם כשאני כבר רואה את גיל חמישים באופק?
בכולופן, אחותי, שכבר לא כל כך קטנה, חוגגת היום יומהולדת. מזל טוב!
וזו הזדמנות להשוויץ בה. במקצועה היא מתרגמת, וחוץ מים של חומר מקצועי, לאחרונה היא גם התחילה לתרגם ספרים. על סטנד רבי המכר בסטימצקי, אלו שמוצעים במבצע מיוחד לחברי המועדון, ניצב הספר האחרון שתירגמה – הציירת משנחאי.
ואם צריך לתאר אותה רק בשתי מילים, אז אולי המילים הנכונות הן הכותרת של הספר הקודם שתרגמה –
אז מזל טוב ילדה גדולה. שהחיים יביאו לך טוב, אושר והרפתקאות!
******************************************
עוד ילדה, צעירה בהרבה, שחוגגת היום יומולדת היא צרויה.
לכבוד יום ההולדת שלה צרויה הכריזה על איסוף כרטיסי תודה עבור "כנפיים של קרמבו". זוהי תנועת נוער לילדים עם צרכים מיוחדים, שנוסדה ע"י נערה בת 16, לפני כמעט עשור. מדהים, לא? אני נפעמת מהרעיון מאז ששמעתי עליו בפעם הראשונה לפני כמה שנים.
לפיכך היה לי ברור שאני רוצה לתרום למיזם הזה של צרויה, והחלטתי להכין כמה כרטיסים, כשאני משתמשת רק במארז החדש של צרויה, זרעי קיץ.
אני מזהירה מראש שהצילום לא משהו. זה מה שקורה כשלא בודקים את התמונות לפני שאורזים את הכרטיסים ושולחים בדואר…
למירית, לצרויה ולכל מי שחוגג היום יום הולדת – שפע ברכות!
לימור
אם אתם הורים, תפרגנו לעצמכם כמה דקות
ותיכנסו לסרטון הגאוני הזה ביוטיוב:
תודה ענקית לאביגיל גרייף קנטורוביץ' מהבלוג בלי ניקוד שבזכותה הגעתי אל הסרטון.
שתהיה שבת מחייכת
לימור