מחבר: limor

משהו גדול וטוב # 25 (2009) בהתחלה, הפעם, כי אני לא רוצה שתפספסו
 
על פרוייקט הספסלים של עמותת זיכרון מנחם יצא לכם לקרוא? אם היה לכם מזל אז גם יצא לכם לראות, ולא רק בתמונות באינטרנט, כמוני… בכל אופן, חגית (משחק מילים) שהשתתפה בפרוייקט, לא רק יצרה ספסל פרחוני ואופטימי (שכבר זכה להיקנות) אלא גם החליטה לגייס את כוח הבלוגים וביקשה מכל קוראיה לתרום לעמותה 10 שקלים, כך שיחד יקנו את אחד הספסלים. הרעיון מקסים בעיני, כך שלא רק שתרמתי, אני מבקשת גם מכם לעשות זאת. תורמים כאן ורושמים שהגעתם דרך חגית רוזנס. מסקרן מה יצא מזה, נכון?
 
ועכשיו שטיפלנו בענייני המצפון והנתינה, אפשר לחזור לנושא שלשמו התכנסנו כאן היום – אוכל.
מי שמכיר אותי יודע שהעניין קרוב ללבי (ולחלקים אחרים שלי…) ולכן אפשר להבין שפסטיבל טעם העיר הוא מהמקומות החביבים עלי…
 
האמת שמבחינתי זה התחיל עוד עם "טעמים בואדי" שהיה פסטיבל האוכל החיפאי, ויצא לאור לראשונה בשנת 1996  (שזה להערכתי בערך שנה אחרי שטעם העיר נולד). באותה שנה הקונספט של שפע אוכל משובח במחיר המצחיק של 10-15 ש"ח למנה היה חדשני לגמרי בשבילי. אחרי שדגמתי את הערב הראשון של הפסטיבל, בערב השני גררתי לשם את ההורים שלי, הושבתי אותם ליד שולחן ואז שוטטתי בין הדוכנים והבאתי להם אוצרות. אני חושבת שמה שניצח מבחינת אבא שלי היה בירה גינס מחבית, שבאותם ימים ממש לא היתה משהו נפוץ כאן…
 
מאז זרמו הרבה מים (מזוהמים, בעיקר) בנחלי ארצנו, והפסטיבל בחיפה גווע אחרי 3 שנים בערך, כך שמי שרצה לדגום שפע של אוכל נאלץ ליסוע לתל אביב. אני חושבת שיצא לי להגיע פעמיים לפסטיבל עוד בימיו ברחוב הארבעה, ואז הוא עבר לפארק הירקון.
 
במשך כמה שנים נסענו לתל אביב עם הילדים, עוד בתקופה שהאוכל היחיד שהם היו מוכנים לנסות שם זה שניצלונים בשומשום מ"הסינית האדומה" ועיקר העניין מבחינתם היו אטרקציות קידום המכירות, החטיפים והמסטיקים הכחולים (בנק לאומי, כשהם ניסו למתג את עצמם בצבע כחול במיוחד). אנחנו נהנינו מאוד לדגום מנות ממיטב המסעדות, במחיר ידידותי למשתמש. עם השנים גם הילדים למדו ליהנות מאוכל מגוון יותר וכל החוויה שודרגה עוד קצת.
 
והשנה שידרגו את זה עבורנו באופן מיוחד – העבירו את הפסטיבל לחיפה!
 
אז בוודאי שהלכנו לבדוק. היה נחמד מאוד, למרות מזג האכזרי שתקף את אזורנו ביומיים האחרונים.
 
 
אז לפני הדיווח על מה שהיה לנו, כמה עצות הישרדות למי שמתכנן להגיע ביום הבודד שנשאר:
1. אם אתם יכולים להגיע ברכבת – עדיף מאוד. זה ממש במרחק הליכה מתחנת חוף הכרמל ובנוסף – אם תראו את כרטיס הרכבת בדוכן של "העיר" – תקבלו מתנה שווה. וחוץ מזה – יש שם כל כך הרבה סוגים של בירה ואלכוהול  – לא תרצו לשתות?
2. הפסטיבל נפתח בחמש וחצי. תנסו להגיע ממש לפתיחה. אחרי שעתיים הצפיפות נעשית בלתי נסבלת.
3. תביאו אתכם שמיכה ותצודו פיסת דשא. אח"כ שכל פעם מישהו אחר ילך לבחור את המנה הבאה.
4. אם אתם סובלים כשיש המון רעש – תלכו לאכול במסעדה נעימה. בין השאגות של הקולה זירו לבין אלו של נביעות, עם תיבול מהמסיבה של גלגל"צ – יש תחושה שחבל שלא מוכרים שם אטמי אוזניים.
5. אם אתם לא רוצים להוציא הון על שתייה – תביאו איתכם הרבה מים…
 
אז הנה תקציר בתמונות, ואחריהן עוד המלצות…



וההמלצות – אם עוד תלכו הערב, נסו לא לפספס את הקלאמרי על אורז בביסק סרטנים ואת הפטה כבד של  הנמל 24, את הספריבס בנוסח גאיה ואת הכריך פילדלפיה של דיקסי. היה טעים, בטח שהיה טעים.
 

הרבה פעמים עולה השאלה איך להדפיס תמונות קטנות, בדיוק בגודל שרוצים, בלי לשלם הון לחנות צילום על עיבודים מיוחדים ובלי לבזבז המון דיו במדפסת.
 
אז הנה, לטובת השואלים והתוהים, השיטה שעובדת הכי טוב בשבילי – ארגון התמונות ב power point.
 
[אני חייבת לציין, במאמר מוסגר, שזה מבוסס על טיפים שקראתי בעבר בפורומים השונים לאמנות, ולמרות שאני לא זוכרת למי מגיע קרדיט – הוא בוודאי לא שלי. מכל מלמדי השכלתי…]
 
מאחר שכאשר שומרים ב-PP בפורמט GPJ יש ירידה באיכות, מומלץ לעבוד על גודל כפול מהתוצאה הסופית שרוצים. זאת אומרת שאם אנחנו רוצים להדפיס תמונות בגודל 10*15, נפתח שקופית בגודל 20*30 (קובץ – הגדרת עמוד).
 
 
עכשיו יש לנו שקופית ריקה (או מספר שקופיות, תלוי על כמה תמונות אנחנו מתכננים) ואליה נעתיק את התמונות בהן אנחנו מעוניינים.
 
מכיוון שתמונות שמצולמות במצלמה דיגיטלית הן ענקיות ולא נוחות לעבודה, אני נוהגת להקטין אותן לפני תחילת העבודה. התקנתי במחשב שלי את ה- picture resizer  מתוך Microsoft tools ובעמידה על כל תמונה אני פשוט לוחצת עכבר ימני ומקבלת אופציית שינוי גודל. לעבודה עם ה-PP אני משנה את גודל התמונות ל large.

 
מה שאני עוד עושה הוא crop  לתמונה, כך שהשטחים המיותרים ייחתכו ממנה. אפשר לעשות את זה מראש, בכל תוכנת ניהול תמונות שיש לכם במחשב, או אחרי ההעתקה לתוך השקופית.
 
אם רוצים לעשות את זה אחרי ההעתקה לתוך השקופית, משתמשים בכלי ה crop שבסרגל עיצוב תמונה. הוא נראה כמו שני ר שמונחים זה על זה:
 

מורידים את השוליים העודפים של התמונה ומקבלים את מה שרוצים להדפיס:
 
בכל נקודה אפשר גם כמובן להפוך את התמונה אם ככה זה יסתדר לכם יותר טוב על השקופית.
  
כשאני מעתיקה את התמונה לתוך ה-PP או אחרי שעשיתי לה crop והגודל שלה לא בדיוק כמו שאני רוצה יש לי שתי אפשרויות לשינוי גודל:



 ככה נראית השקופית שלי עם שלוש תמונות שסידרתי עליה:



כשאני אדפיס את זה בגודל 10*15 אני אקבל שתי תמונות בגודל 7.5*5 ותמונה אחת בגודל 10*7.5.
כמובן שאפשר להדפיס את זה גם בגודל אחר כמו 9*13 או 13*18.
 
עכשיו צריך לשמור את מה שעשינו…
 
נותנים פקודת שמור בשם, נותנים למצגת שם ומשנים את שמור כסוג ל- JPEG file interchange format. זה ישאל אם לשמור רק את השקופית הנוכחית או את כל השקופיות, וישמור לכם אותן לתיקייה ששמה כשם המצגת.
בהצלחה!
 
 

בשבת בערב הלכנו אמא שלי ואני לצפות ב"שוק המציאות" בתיאטרון חיפה. כשישבנו בלובי וחיכינו לתחילת ההצגה, הסתובבה בין האנשים דיילת חמודה עם סל קש גדול ומכרה תוכניות להצגה. אתם יודעים איך נראית בדרך כלל התוכנייה? כמו חוברת קטנה ובה פרטים על ההצגה ועל השחקנים. נכון? אז זהו, שהפעם מעצבי התוכנייה התעלו על עצמם. מה שקנינו נראה ככה:



שימו לב לדוגמת התיפורים מסביב… וגם שם ההצגה נראה כאילו החתימו אותו על המארז…
 
בתוך המארז מצאנו דיסק ובו שירים מההצגה [במאמר מוסגר יש לומר שמאוד התפעלנו מזה שתמורת 15 שקלים אנחנו מקבלות גם דיסק, רק בדרך הביתה קלטנו שעל הדיסק יש רק ארבעה שירים… לפחות הם בחרו שירים מוצלחים במיוחד…] וגלויות יפייפיות, שמצידן האחד המידע הסטנדרטי על נתן אלתרמן, ההצגה, השחקנים, הבמאי ואפילו ההצגות האחרות של התיאטרון, ומצידן השני שורות מן השיר "שוק המציאות" עם איורים מתאימים. צילמתי. בטח שצילמתי:





שימו לב שגם לגלויות מסגרת דמויית תפרים.
אין ספק שזה נעשה עם כל הלב.
 
וההצגה?
עונג צרוף. אין כמו היכולת של אלתרמן לשלב מילים ולשחק בהן, ככה שהתמוגגנו מקונצרטינה וגיטרה, צריך לצלצל פעמיים, לימון וצלחת, זמר מפוחית ועוד שירים נפלאים, שכל אחד מהם הוא הצגה בזעיר-אנפין, סיפור שלם.
הצגה מהסוג הזה מציבה עול גדול על כתפי זוג השחקנים. הם נדרשים להיות זמרים, שחקנים וגם רקדנים. אדוה עדני ואלון אופיר עמדו במשימה בכבוד והיו ממש מקסימים. עונג צרוף כבר אמרתי?
 
__________________________
משהו קטן וטוב #24 (2009)
בסוף ההצגה הגיע "דבר המועצה" כדברי השחקנים, והסבירו לנו שהתיאטרון, ביחד עם שותפות חיפה-בוסטון, אוספים תרומות לטובת נוער מנותק שמסתובב ברחובות בשעה שאנחנו צופים בהצגה ופונים אל ביתנו החם. בדלתות היציאה עמדו הדיילות ואספו שקל לשקל. מחמם את הלב.

יום שישי היה יום כיפי להפליא.
 
מיקי מקובר, אלופת החותמות, אירגנה יום יצירה מיוחד, והיה לי ברור שעל זה אני לא מוותרת. האמת היא, שבמקור דובר על מרתון יצירה של 24 שעות, כולל לילה, אבל לאור חששות ההמון הוא קוצר ל-12 שעות, עמוסות כל טוב.
 
גייסתי לעניין גם את נעמה, כך שהיה לי גם ליווי לנסיעה הלוך ושוב. איזה כיף!
 
אז מה היה לנו?
היה אוכל טעים ומושקע, ועל כך מגיעה למיקי תודה גדולה, אבל הפעם אני רוצה להתרכז דווקא בתוכן –
חמש סדנאות מגוונות, שבכולן שולבה עבודה עם חותמות (אלופת החותמות, כבר אמרנו?). כמובן שאי אפשר היה לגמור את כל העבודה תוך כדי הסדנה, אבל בהחלט יצאתי עם תוצרים שאפשר להראות.
 
עדיין לא סיימתי את כל הפרוייקטים, אז היום אשוויץ רק בשניים:
 
הראשון הוא דף אינטראקטיבי, שנראה תמים בצפייה ראשונה:
ואז התמונה שבמרכז נפתחת וחושפת סיפור שלם.
אז קודם הסיפור – בסיום פסטיבל "סולם יעקב" האחרון פירקנו את האוהלים. אני שלפתי בהתלהבות את כל המוטות מהאיגלו, בלי להבין שעדיין צריך לנער את כל העלים שהתגנבו לתוכו, מה שגרם לזה שהוא עופף ברוח בזמן שהילדים נאבקו בו וניסו לנקות אותו.
הם נאבקו, ואני תפסתי מצלמה…
יופי של תמונות יצאו מזה.
לא רואים אותן מצויין כאן, אבל אפשר להתרשם מאיך שהדף המקופל נפתח:

ומכל התמונות הכי אהבתי את הפרצוף שהיפה עושה בתמונה השלישית…
 
הפרוייקט היחיד שסיימתי בסדנה עצמה היה קנווס שעליו עבדנו בכל מיני טכניקות. זה מסוג העבודות שכשראיתי תמונות שלהן בכלל לא נראה היה לי שמתאים לי לעשות, אבל בצורה בה עבדנו, שלב אחרי שלב, זה הלך בכלל לא רע ואני ממש אוהבת את התוצאה:

עכשיו אני כבר בהתלהבות של חיפוש אחר maska ותכנון עוד עבודות מהסוג הזה…
 
יתר הפרוייקטים שהתחלתי בסדנה מחכים לרגע פנוי…
 
לפני שאני סוגרת את הרשומה במשהו טוב (ולא כל כך קטן) אני חייבת עוד זרקור על מישהי ממש טובה – נווית המקסימה לקחה על עצמה את נושא ארגון הסדנאות עבור פורום עיצוב אלבומים בתפוז, והיא מבצעת את התפקיד הזה מעל ומעבר ועוד קצת. לצורך העניין היא גם פתחה בלוג סדנאות מיוחד. חוץ מזה היא מוכשרת בטירוף, ואם תבקרו בבלוג שלה תוכלו גם לראות תמונות מהיום המקסים הזה…
 
_____________________
משהו קטן וטוב #23 (2009)
אם יום אחד של יצירה זה טוב, אז מה תגידו על שלושה ימים רצופים? MY SCRAP & FUN הוא אירוע סדנאות בן שלושה ימים שיתקיים בתל אביב בהשתתפות שלוש מעצבות ישראליות (קרן- פרפרים, ענת-זיקוקית ועינת-שחמור) ושתיים תוצרת חו"ל Donna Downeyו-Birgit Koopsen. אני אהיה שם, ואתם?

בפסח חווינו חוויה נפלאה. המאמן היה בחופש, ואני החלטתי שאם כתוב שביום א' החנות סגורה, אז היא תהיה סגורה… ואז ראיתי בעיתון המקומי פרסום להצגה "מומו וגנבי הזמן" ביער למרגלות יודפת. הצגה ביער? זה נשמע היה מוזר, אבל מאחר שמומו הוא אחד מהספרים האהובים על שנינו, החלטנו לצאת עם הנסיכה להרפתקה.
נסענו בעקבות השלטים לחפש הצגה ביער. מה שהם שכחו לכתוב בעיתון הוא שכדאי לתכנן את הזמנים מראש, כי הדרך להצגה ארוכה מהצפוי… ראינו אוטובוסים והמון אנשים, אז עצרנו ליד השלט "חניה". הסתבר שלא היה קשר בין המטיילים שראינו לבין ההצגה, אבל אז ראינו שילוט בכתב יד על ארגזי קרטון משומשים והבנו שאנחנו בדרך הנכונה (וגם התפעלנו מהשילוט הממוחזר). צעדנו בעקבות השילוט, בהתחלה בדרך עפר ואז דרך הסבך והצמחייה. זה היה השלב שבו הנסיכה נשברה והודיעה לנו שהיא הסכימה להצגה, לא למסע כומתה ודי ומספיק והיא רוצה ללכת. דרך הדמעות שלה הצלחנו לראות אנשים בין העצים, ושכנענו אותה למאמץ אחרון בתקווה שזה אכן היעד.
מתחת לעצים, בצל ועל מחצלות, פגשנו את פשוט – תיאטרון יער, שאנשיו שייכים לשומרי הגן. השחקנים הסבירו לנו שהם מופיעים רק ביערות, ולפני כל הצגה הם מתגוררים ביער יום או יומיים כדי להתיידד איתו ולהפוך חלק ממנו.
ואז התחיל הקסם. שישה שחקנים, באמצעים פשוטים, ובליווי נגנים, עזרו לסיפורה של מומו לקרום עור וגידים והזכירו לנו מה באמת חשוב בחיים. אהבתי מאוד את הפתרונות שהם מצאו כדי להעביר את רוח הסיפור למרות המגבלות (ואולי דווקא בסיוע המגבלות).
בהפסקה חילקו לנו פופקורן, תה ותמרים אורגניים, ושוב ראינו דוגמה לאיך לא מוותרים על העקרונות – התה חולק בכוסות רגילות, לא חד פעמיות והפופקורן, שהוכן על מדורה, חולק מתוך שק גדול ונמסר לכפות הידיים המשתוקקות של הילדים.
למרות הישיבה על המחצלות, ממש לא הרגשנו את הזמן העובר. רק התענגנו.
 
וכשחזרנו הביתה ישר נחתתי אל האינטרנט לבדוק מי הם בעצם שומרי הגן וגם מצאתי את הסיפור המקסים שמאחורי ההצגה.
 
ועכשיו יש לי הזדמנות להמליץ גם לכם. אני מכניסה כאן את הפרסום שלהם במילים שלהם, כי הוא כל כך מקסים בעיני. שימו לב לשיטת התמחור ההוגנת שלהם.
 
ההצגה הקרובה תתקיים ביישוב נטף, בשבת ה 20.6 בשעה 16:30, שילוט יהיה מהכניסה ליישוב.
ההצגה היא אירוע תיאטרלי חווייתי המתרחש ביער, ובמהלכו גם זמן בו קהל הצופים אוכל,שותה, פוגש את השחקנים ואת הצופים האחרים בהצגה, מסתובב בין העצים וחווהאת היער.
ההצגה מיועדת למבוגרים ומתאימה לצפייה גם לילדים מעל גיל 6
אם בכל זאת אתם בוחרים להגיע עם ילדים צעירים יותר, אנו מבקשים להביא בחשבון שיהיה מי שישגיח עליהם במידה והם בוכים, משוחחים, או מחליטים לשחק מטקות במהלך ההצגה.
 ציוד מומלץ:
מי שתייה אישיים; בגדים חמים לשעות הערב; הישיבה על מחצלות- מי שיביא כרית או כסא מתקפל, יוכל לשבת עליהם; ארוחת ערב קלה למעוניינים לאכול בהפסקות או אחרי ההצגה; כלי אוכל רב פעמיים לשמירה על ניקיון היער וכדור הארץ
 מחיר כרטיס- 45 ₪ לאדם ולא יותר מ150 ₪ למשפחה
 מספר המקומות מוגבל. אנא הזמינו מקום מראש לטלפון   0507-662465 
 
אתם יכולים להירשם לרשימת התפוצה שלהם, ואני גם אמשיך לעדכן כאן על ההצגות שלהם ברחבי הארץ.
___________________
משהו קטן וטוב #22 (2009)
לפני שבועיים ביליתי שלושה ימים בתערוכה במלון דניאל בהרצליה. היה מעניין, מתיש, חינוכי, מלהיב ועוד המון דברים אחרים. מה ששידרג את החוויה היה דוכן הקפה שפעל שם לאורך כל שעות התערוכה. זה עסק בשם coffee for you   שמספק את כל צרכי הקפה של האירוע. הקפה היה טעים (ובשעות מסויימות גם נדרש…) אבל זה לא היה העניין. ברק, שניהל את העסק, עשה את זה בחן ובהתלהבות (וזה לא פשוט לאורך 12 שעות רצופות) ונתן ערך מוסף לכל ספל קפה (אפילו את השוקו הוא הקציף לי…). אז אם אתם מארגנים אירוע – תחשבו עליהם…
 

{במאמר מוסגר – הפוסט הלא מושלם של אתגר מעצבות הביכורים הושלם. שווה לחזור ולראות את העיצובים של ענבר}
 
הכותרת של הפוסט הזה לקוחה מן השם שניתן לתיקון ליל שבועות במדרשה החילונית "בינה", הממוקמת, באופן לא מפתיע, ליד התחנה המרכזית בתל אביב, מקום שהוא בהחלט שולי החברה שאנחנו מכירים.
 
הגענו לשם בתור ההורים של. אתם מכירים את זה שעד שיש לכם ילדים יש לכם אישיות והישגים ושם, ואז כשמגיעים הילדים אתם הופכים להיות "ההורים של"? אז הפעם היינו ההורים של הבוגר, שבחר לבלות את השנה הקרובה של חייו במכינת "בינה" בתל אביב.
 
עד שהבוגר התחיל לבדוק את נושא המכינות הקדם צבאיות בכלל לא הייתי מודעת לו, וגם היום אני פוגשת הרבה אנשים שבטוחים שזה שהוא הולך למכינה אומר שהוא מתכונן לאוניברסיטה, אז לא.
 
המכינה, בדומה לשנת שרות, מתקיימת בשנה של דחיית שרות, אבל בניגוד לשנת שרות עיקר העניין בה הוא לימודים. לימודי יהדות, לימודי ארץ ישראל, לימודים הומניסטיים. בנוסף, תלמידי המכינה גם עושים פעילות קהילתית באזור דרום תל אביב. זו אמורה להיות שנה של יציאה מהבועה ושל פתיחת אופקים. שנה שתעזור להם להפוך למבוגרים טובים יותר, כאלו שיצרו כאן עתיד טוב יותר.
 
אחרי שבילינו שם ערב, אני יכולה לומר בכנות שאם אלו האנשים שאיתם הוא יבלה את השנה ואלו התכנים שהוא יחווה, יקרו לו דברים טובים. אני יכולה גם להודות שאני מתה מקנאה. זו לא תהיה שנה קלה, אבל איזו חוויה שזו תהיה!
 
אנחנו זכינו לחוויה בזעיר אנפין. שלוש שיחות מחכימות ופותחות אופקים שהשאירו לנו טעם של עוד.
 
את הערב פתחה נטע סובול, שהסבירה בצורה בהירה על מה ולמה תיקון ליל שבועות. מדהים כמה מידע היא הצליחה להעביר בפרק זמן כל כך קצר. שמענו על הקבלה ועל המקובלים, על עשר הספירות ועל התקנת הכלה – השכינה – לקראת כלולותיה בשבועות. הבנו קצת את אופן פרשנות הטקסט והרחבתו על-ידי המקובלים ובעיקר נשארנו עם טעם של עוד ועם רצון לדעת יותר.
 
במפגש עם ניר דגן מ"הוויה – מרכז טקסי חיים ישראלי" שמענו על החתונה היהודית והחתונה הישראלית, וראינו דוגמאות לתכנים שאפשר לשלב בטקס הישראלי. המסר העיקרי שעלה מהדברים הוא שהזוג יכול וצריך לקחת אחריות לא רק על צבעי המפות ואיכות הדי.ג'יי, אלא גם על אופיו ותוכנו של הטקס. בתור מי שהתחתנו בטקס אורתודוכסי שלא דיבר אליהם כלל, בחרנו בעבר לקיים טקסי בר מצווה חילוניים לשני הבנים והרגשנו שהרווחנו בגדול. אני מקווה שגם בעתיד, כשהחתונות יעמדו על הפרק, יהיו לנו שותפים לרצון בטקס משמעותי.
 
הבעייה של אירועים מהסוג הזה, בהם מתנהלים פנלים שונים במקביל, הוא הצורך לבחור. לפיכך התפצלנו, ואני הלכתי לשמוע את הפזמונאי מאיר גולדברג, שמאז שגיליתי שכתב את השיר שאני הכי אוהבת – "תינוקי" – רציתי לפגוש. ואכן, לא התאכזבתי. היה מפגש מרתק תחת הכותרת "זו חצי אמנות וחצי עבודת נמלים" (מתוך "התעשייה האבירית", שיר מופלא) בו שמענו על מקורות השראה ותהליכי כתיבה ואף זכינו לשמוע הרכב מאולתר של תלמידי המכינה ששרו שלושה מהשירים שכתב. החלק הכי עצוב בשיחה היה כשהוא סיפר שרק 10% משיריו זוכה להלחנה, ומאז אני אבֵלה על אותם 90% שאנחנו לא זוכים לשמוע…
 
למופע של ערן צור בחרנו לא להישאר. השעה הייתה שתיים וחצי בבוקר, הבניין היה חם ולשבת על הרצפה לא קסם לנו. במקום זה נסענו לאכול ארוחת בוקר. ידעתם שבשדרות רוטשילד יש מסעדה שמגישה רק ארוחות בוקר, כל היום? בנדיקט. מומלץ. ולכבוד אירועי העיר הלבנה כל השדרה הייתה מלאה אורות מנצנצים ונראתה כמו יער קסום. 
 
הגענו הביתה בשש בבוקר. היה שווה.

שלוש אחרונות וחביבות לא פחות סוגרות את אתגרי חג הביכורים שלנו.
אני מקווה שבאמת ההתחלה הזו היא סימן לבאות, וכעת הן תישלחנה את ידיהן בעוד ועוד דפי אלבום.
אז מעצבות הסבב השלישי היו – אלינור, גליוריבי
ומה שהן קיבלו:
1.  שני דפי קארדסטוק חלקים בצבעים ירקרק ותכלת
2.  דף דוגמה פסים ודף דוגמה נצנוצים, שניהם מסטאק garden party  של חברת  DCWV
3.  דף חיתוכי אותיות ירוק מוכתם
4.  צמר שעיר בגוונים חומים
5.  כפתורים ירוקים
6. סיכות מתפצלות עוגנים ירוקים
7. סיכות מתפצלות לבבות
8. פרחי נייר לבנים
9. ציפורים מוחתמות
 
אלו שלושת הדפים שהן עיצבו:

 
אלינור התייחסה מאוד ברצינות לנושא, ומעבר לכך שהיא סיפקה לנו דף ביכורים, היא גם צירפה אליו תינוק חדש, גבע החמוד… מזל טוב יקירתי!
ומה שהיא כתבה:
שמחתי מאוד כשלימור פנתה אלי בעניין אתגר העיצוב הזה – במיוחד כשהוא קשור לשבועות – חג הביכורים.
נעים מאוד, אני אלינור- מעצבת ביכורית ואני גאה לחשוף בפניכם את הביכור החשוב יותר שלי- השלם החדש. תכירו את מיקה, יפתח והקטנטן החדש… 
 
כשקיבלתי את המעטפה עם החומרים מלימור, התחברתי מיד לשני הקארדסטוקים המעוצבים ולציפורים.
ידעתי שהדף שאעצב יהיה קשור להולדת הגוזל הטרי (שנולד בניתוח קיסרי יזום שבוע לפני שבועות, ולכן היה קל לתכנן…..)
חיפשתי רעיון לעיצוב שייצג את האמהות שלי.
במהלך החשיבה על עיצוב הדף (ושלושת הציפורים כמוטו מרכזי לשלושת ילדי), נזכרתי ברעיון שלמדתי אצל תמר (the supergirl), בעניין עיצוב דף עם עיגולים.
ואז ידעתי, הגוזל החדש מכנס אותנו למשפחתיות חדשה, מבנה חדש ובעיקר ה"פורום" הפרטי החדש שלי- השלם החדש שלי.
 
חייבת להגיד שהיות והכנתי את עיצוב הדף טרם הולדת הפשוש (סיימתי ממש ערב הניתוח), היה לי מאוד קשה להדביק את העיצוב ובמיוחד את הכותרת מחשש "לעין הרע"… (כן, כן, גם לקוליות כמוני זה קורה בסוף…..) אבל זרמתי עם זה ושלחתי ללימור את התמונות רק אחרי שהכל היה מאחורינו והגוזל המתוק החדש שלי בידיים שלי בריא ושלם (טפו, טפו, טפו).
קבלו אותם בתמונה ראשונה ממפגש מאוד מרגש בבית החולים.
 
לימור- תודה ענקית על ההזדמנות והאתגר. ההשתתפות באתגר זה, בהחלט נתנה לי "פוש" ענק באומץ להציג את תוצרי ברבים.
 
 
גלי
כשקיבלתי את החבילה מלימור מאוד שמחתי, כי הצבעים של הדפים חביבים עליי מאוד.
 
למעשה, האסוציאציה הראשונה שהיתה לי מדף הטורכיז המנוקד, היתה של שמלת בית היולדות . כמעט הכנתי דף עם תמונות שלי לפני ואחרי הלידה עם השמלה הזו, אבל בסוף החלטתי לחוס עליכם (בכל זאת, אשה טיפה לפני לידה זו לא חוויה כזאת מלבבת).
 
בסופו של דבר בחרתי שלוש תמונות של נעם בשמלה ירוקה (בדיוק בצבע של דף הרקע), ביום עם רוח חזקה במיוחד בטיול לנחל חדרה.
  
הדף הירוק הוא דף הרקע שלי.
את התמונות הדבקתי על הדף המנוקד וחתכתי אותו לריבוע קטן יותר, בצדו הימני-עליון של דף הרקע.
את שולי הדפים שייפתי ויישנתי בעזרת דיו לבן (את הטורכיז) ודיו טורכיז (את הירוק והלבן).
מהדף המפוספס חתכתי ביד חופשית "סלסולים" שמזכירים לי רוח, והם גם משתלבים מעולה עם הזנב של חותמת הציפור.
 
בצד שמאל שמתי רצועה מהדף המפוספס, עליה כתבתי ג`ורנלינג וקישטתי בכפתורים ובפרח.
 
הכותרת "רוח רוח" (אחד השירים הפופולאריים אצלנו בבית כרגע. אין פעם שיונתן לא נכנס לאוטו ומבקש שאשים לו את הדיסק של "רוח רוח"…) היא מאותיות חתוכות (לימור, זה גאוני!!!) שהודבקו על חתיכה מדף הרקע (חתכתי חתיכה מה"אחורה" ). מסביב לדף הכותרת רקמתי בחוט לבן (איתו גם תפרתי את הכפתורים).
 
הפרח הטורכיז וחותמת הציפור קיבלו סיכות מתפצלות בצורת לב. בפרח זהו "לב הפרח" ואצל הציפור זוהי הכנף.
 
אני מאוד נהניתי מהאתגר ואין לי ספק שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה (גם עם לימור וגם עם דפי אלבום).
 
 
 
ריבי
באתגר האחרון שלה לימור הציעה למעצבות לא מנוסות להשתתף -עבודת ביכורים לחג ביכורים…
ביקשתי – התקבלתי… האמת לא היה לי מושג מה יהיה. לא עיצבתי עדיין אף דף אלבום וחלק מהדברים שראיתי נראו לי מורכבים עד בלתי אפשריים. לא היו לי אפילו תמונות ספציפיות שרציתי לעשות מהן דף באלבום… דווקא בגלל זה רציתי לבטל לפחות דרגת חופש אחת -שמישהו אחר יבחר בשבילי את החומרים. לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות.
כשהגיעו החומרים ופתחתי אותם שמחתי שלימור שלחה דפי רקע כחולים – מכל השאר קצת פחות… הורגעתי שאני לא צריכה להשתמש בהכל -לימור פשוט צ'יפרה אותנו ושלחה יותר חומרים למקרה ולא יהיה לנו. הדפים הכחולים ישר הזכירו לי את הטיול האחרון שלנו בברצלונה שבו ביום שמש נדיר עם שמיים כחולים הצטלמנו כולנו על הספסל הארוך בעולם בפארק גואל. השתמשתי בדף רקע בצבע תכלת והמטינג של התמונות הוא בכחול עם כוכבים קטנים. השתמשתי בתמונה אחת של פסיפס כדי ליצור את הדיגום בצד ימין – זה גם איפשר לי להכניס שם צבעים שונים כדי שיהיה איזה קשר ביI כל האלמנטים במיוחד לדף האותיות (שהוא פשוט גאוני וכיפי). את הכפתורים הירוקים שלימור שלחה החלפתי בכפתורים ורודים (נחשו מה  – גם הם נקנו מקסם שימושי…!)והדבקתי אותם במרכז הפרחים. השתמשתי גם בסיכות המתפצלות בצורת לבבות שהתאימו לי בול לנושא.
שכחתי לחלוטין דבר חשוב – כשדברתי עם לימור ואמרתי לה שאני אשחק קודם עם העיצוב לא עם התמונות האמיתיות אלא עם תמונות שהדפסתי מהמדפסת היא הציעה לי לצלם את הסקיצות. זה היה רעיון גאוני ! ככה יכולתי לנסות כל מיני קומפוזיציות עד שהגעתי למה שהכי מצא חן בעיני ולא חששתי שלא אזכור איך בדיוק עשיתי את זה. תודה רבה לימור – על האתגר והעצות וההזדמנות, נהניתי מאד.
    
ואחרוני האתגרים הם ההזדמנות להגיד לכל קוראי היקרים – חגשבועות שמח!
תאכלו הרבה עוגות גבינה, תחבקו את מי שאתם אוהבים ואל תשכחו לצלם המון תמונות – כדי שתוכלו לעצב דפי אלבום, כמובן!
 
מי כבר אותגר כאן?
______________________________
משהו קטן וטוב # (2009)
אני עתידה לבלות את ערב שבועות בתיקון שבועות במכללת "בינה", שם מתכנן הבוגר לבלות את השנה הקרובה. כבר שנים אני חולמת להגיע ללילה כזה (למרות שפינטזתי על "עלמא") אז זה סוג של הגשמת חלום. ומה אתם תלמדו הלילה?
 

דואר ישראל מתעלל בי בחודשים האחרונים. משמעות אחת היא שאני מבלה שעות בכסיסת ציפורניים, בירורים מה עלה בגורל חבילות רשומות ששלחתי, ושבמשך שלושה שבועות לא השתנה הסטטוס שלהן במחשב ובקללות יצירתיות במיוחד… משמעות אחרת היא שלקיטים ששלחתי לפרוייקט הזה לקח בין יומיים לשלושה שבועות להגיע ליעדם. התוצאה היא שהפוסט הזה כולל כרגע רק שתי מעצבות, אבל הוא יעודכן בהתאם כשהעיצוב השלישי יגיע אלי.


אז הסיבוב השני שייך לנורית, ענבר ושלי.
מה שהן קיבלו:


1.שני דפי קארדסטוקחלקים בצבעים כתום ותכלת
2.דף דוגמה שתי וערב כתום מסטאק naan's nursery – boys ודף דוגמה זיקוקים, מסטאק nana's kitchen   שניהם מתוצרת חברת  DCWV
3.דף חיתוכי אותיות שתי וערב תכלת
4.סרט סאטן כתום
5.כפתורים כחולים
6. סיכות מתפצלות עוגנים תכלת
7. סיכות מתפצלות לבבות צהובים
8. פרחי נייר כתומים
9. סיכה מתפצלת כחולה מנוקדת
10. ינשופים מוחתמים
והנה התוצרים בתמונה קבוצתית:
 


נורית
קיבלתימלימור דפי קארדסטוק, דף חיתוך אותיות, סיכות מתפצלות, כפתורים, פרחי ניירושני דפי דוגמה אלא שהם היו בצבע תכלת וכתום חיוור, צבעים שאליהם איננימתחברת. בעיקר לא לתכלת. לכן החלטתי שלפחות הנושא יהיה אהוב – נכדים. יש לי 6: שלושה בנים ושלוש בנות. כמו כן התבקשתי לעצב בצורה כזאת שלא תאפיל על חומרי האתגר. מאדהשתדלתי לעשות כך. פרט יחידי שהוספתי הם הפרחים, אשר חתכתי בקאטלבגוהדבקתי עליהם את פרחי "היהלומים" מכיון שהדף היה נראה לי משעמם בלעדיהם. תודה לך לימור על החומרים ועל הדירבון.



ענבר











שלי
כשקיבלתי את החומרים התחברתי לחומרים שהגיעו. אהבתי את שילוב הצבעים, הכפתורים והאותיות בעברית. בחרתי בדף הכתום כדף מרכזי שעליו אעבוד מכיוון שרוב הקישוטים היו כחולים ורציתי שיבלטו
מיד התחלתי לנבור באלבומים ומצאתי תמונה של אושר ביתי בת התשעה חודשים, שמתאימה לי בבחירת הצבעים. גזרתי מאטינג תכלת כדי להבליט את התמונה, את הדף הצבעוני גזרתי במספרי גלים ואת הסרט הכחול הוספתי מהחומרים שלי כדי להוסיף קצת צבע חזק.
בחרתי במשפט "באה מאהבה" כי זה הדף שיפתח את האלבום של אושר וקישטתי בבראדים בצורת לב. את החותמת של הינשוף רציתי לקישוט אז הייתי חייבת למצוא לינשוף עץ… כמה פרחים לקישוט והכפתורים בצד…
אהבתי את התוצאה למרות שכשסיימתי את הדף הרגשתי שהוא קצת "מרובע" ואולי יכולתי להתפרע יותר, אבל סך הכל אני מרוצה.
נהניתי מאוד ותודה ללימור על ההזדמנות לאתגר.
שלי

ואם באתגר שהצגתי אתמול היה דימיון בין שלושת הדפים, הרי שכאן אפשר לראות איך החומרים נלקחו לכיוונים אחרים… כל הכבוד!
סקרניות לראות עוד עיצובים? פוסט נוסף יפורסם בצהריים, ואני מבטיחה שתמצאו בו הפתעת ביכורים מיוחדת. שווה לחכות!


אז מי היה כאן קודם?
אתגר ביכורים – ספיר, עדיה וענת
אתגר סגול-כתום – נילי, עלמה ורונית
אתגר ירוק – אמא לאוצרות, שחמור ושרון פ.
אתגר פברואר – טלי (baraki) ונעמה מנור
אתגר דצמבר – אילאיל, מורן וקרן
אתגר נובמבר – דיילי, הגר וענת

לכבוד חג הביכורים החלטתי לשנות ממנהגי, ולהזמין מעצבות חדשות ופחות מיומנות להשתתף באתגר העיצובי שלי. לאור ההיענות הרבה החלטתי לא להסתפק בשלוש מעצבות ואני שמחה להציג תשע מעצבות צעירות (לפחות מבחינת מיומנות) שקיבלו כל אחת אחד מבין שלושה קיטים של חומרים ומהם הן התבקשו לעצב דף אלבום בגודל 30*30.


מאחר שמדובר במעצבות חדשות, לא היה ברור לי מה יש ומה אין להן, ולכן הגזמתי בכמות החומרים ששלחתי להן. רק אחרי שהתחילו להגיע השאלות לגבי החובה להשתמש בכל החומרים, הבנתי שיכול להיות מצב ששתי בנות ישתמשו באותו קיט, אבל כל אחת תבחר חומרים אחרים לגמרי והבנתי שיותר זה לא תמיד טוב… בסופו של דבר התברר שבדרך כלל הן ויתרו על אותם חומרים, אז זה יצא די בסדר.


הכנתי תשעה קיטים של חומרים. סגרתי במעטפות ורק אז רשמתי את הכתובות, כך שגם אני לא ידעתי איזה קיט יגיע למי… ואז התחילו להגיע ההפתעות במייל… ואיזה יופי של הפתעות!



בגלל שהפוסטים של האתגר יוצאים עמוסים בתמונות וטקסט, אני אפרסם את האתגרים בשלושה פוסטים רצופים, היום ומחר.נצא לדרך עם שלוש המעצבות הראשונות –


מה הן קיבלו:
1.שני דפי קארדסטוקחלקים בצבעים ירוק ותורכיז
2.דף דוגמה פרחים תכלת מנצנצים מסטאק nana's nursery – boys ודף דוגמה עץ כחול מהסטאק הירוק,שניהם מתוצרת חברתDCWV
3.דף חיתוכי אותיות פרחים תכלת מנצנצים
4.סרט סאטן תכלת
5.כפתורים לבנים
6. סיכות מתפצלות עוגנים צהובים
7. סיכות מתפצלות לבבות
8. פרחי נייר ירוקים
9. פרחים מוחתמים


הנה תמונה קבוצתית של מה שהן עשו:
ועכשיו ניתן להן את הבמה:
ספיר:
כאשר קיבלתי את הערכה בלטו צבעי הכחול והירוק של הדפים. מיד נזכרתי באור, החברה הכי טובה שלי, שהצבע האהוב עליה הוא ירוק, ובחבר שלה שמשוגע לכחול. באותו השבוע נכחתי בטקס סיום קורס המכ"יות של אור, שהיה מרגש מאוד, לאחר חמישה חודשים של השקעה ומאמץ, והיה לי
ברור שאכין את הדף עבורה עם התמונות מהטקס.


בגלל כמות הדפים האדיבה (ארבעה לפי הספירה האחרונה), החלטתי לשחק עם חיתוכים שלהם- רקעים, פסים ומסגרת לתמונה המובילה.
על אף שהפרחים לא כל כך התאימו לאירוע, לא הצלחתי לשים אותם בצד- הם פשוט יפים מדי בעיני.
את התמונה המרכזית הדפסתי בגודל קטן מדי (9 על 13), ובכל זאת החלטתי שלא להדפיס אותה מחדש, ולהיענות לאתגר למלא את "האזורים הריקים" ששני הסנטימטרים החסרים השאירו אחריהם.
בערכה הייתה מצורפת שקית מלאה בלבבות במגוון צבעי המדליות- ארד, כסף, זהב וזהב מאולימפיאדת מלבורן ב-1956..
הכפתורים הלבנים התאימו לי בדיוק לחולצה של מתן (חבר של אור – לבוש בחולצת פולו מפוספסת עם כפתור לבן!), לבבות הארד לגווני החולצה והכסופים לתכשיטים שלי.
את מגן הדוד הכנסתי אחרון, לאחר שסיימתי להדביק הכל, והוא היה נראה לי כקריצה נחמדה לשני הפסים הפרחוניים.
אני מאמינה שהדף יתאים לטעם של אור, וישמור לה מזכרת מהתקופה הזו בצבא.


בנימה אופטימית זו,
שיהיה אחלה של יום,
ספיר
 


עדיה
כשהקיט הגיע, הייתי מאוד נרגשת (אני מאוד אוהבת לקבל חבילות בדואר!) אלא שכשפתחתי את האריזה ההתרגשות התחלפה בהתלבטויות רבות…
צבעי הקיט לא היו "הצבעים שלי", הרגשתי שהחומרים לא מתחברים לי זה לזה (אם כי ברור לי שכן, אחרת לא היו מכינים אותם כקיט)…פתאום כל הביטחון שהיה לי ברח, הדבר היחיד שהייתי בטוחה לגביו היו 3 התמונות של הנסיכה שלי, בהן אשתמש בדף…
לאחר כמה ימים בהם שכב הקיט בצד, הוצאתי שוב את החומרים, שוב הסתכלתי על התמונות, הנחתי תמונה פה, הזזתי דף שם, דמיינתי מה יקרה אם אעשה כך או אחרת…ולאט לאט התחילו לעלות לי רעיונות…
הקיט שלימור שלחה כלל 2 דפי קארדסטוק חלקים בצבעי ירוק ותורכיז, קארדסטוק תכלת בדוגמת פרחים מנצנצים מבית DCWV קארדסטוק בדוגמת עץ כחול מהסטאק הירוק של אותה חברה, דף חיתוכי אותיות (ייצור בלעדי ללימור) בדוגמת דף הפרחים המנצנץ, סרט סאטן תכלת, כפתורים לבנים, סיכות מתפצלות לבבות ועוגנים צהובים, פרחי נייר ירוקים ופרחים מוחתמים.
(כ"מעצבות טריות" קיבלנו יותר חומרים ממה שלימור שולחת בדרך כלל על מנת שיהיה לנו יותר "מרחב נשימה עיצובי").
ההנחיה היתה ליצור דף בעזרת החומרים הנ"ל, נושא הדף פתוח, יכולנו להוסיף קישוטונים או חותמות, אך בצורה שלא תאפיל על חומרי האתגר…
אחרי לבטים ארוכים ותוך גיבוש רעיון לנושא הדף החלטתי שהדף יתקשר בסופו של דבר לחג השבועות, הוא חג הביכורים (שלכבודו לימור כינסה אותנו), הוא חג המים (שמתאים לתמונות האמבטיה ואצל הנסיכה שלי כל כניסה לאמבטיה היא חגיגת מים שלמה, כולל כל מה שמסביב וכנראה שהיא היא הסיבה להתייבשות הכנרת)…בנוסף צבעי הדפים התכולים, הירוקים, הפרחוניים והאלמנטיים הלבנים פשוט זעקו לי חג שבועות (עם ביכורי הפירות והירקות, המים ומאכלי החלב).
מאחר ודף העץ, נראה לי אישית יותר כמו הדפס של מים…החלטתי שהוא יהיה דף הרקע (וגם כי הנסיונות למצוא שילוב אחר לדף רקע פשוט לא הצליחו לי).
שוב הונחו חומרים על דף הרקע, תמונות זזו ודפים נחתכו (חלקם בטעות, כמו הפרח הגדול מאחורי התמונה המרכזית, שבמקור תוכנן להיות הרבה יותר גדול ולהיות מעין דף רקע משני…)
המאטינג של התמונה המרכזית נקרע בקצוותיו, התמונה עצמה נתפרה ידנית בחוט רקמה אל דף המאטינג.
התמונות הקטנות הוצמדו בסיכות שדכן אל נייר מאטינג שלוטש בקצוותיו על ידי נייר לטש והסרט התכול הודבק כביכול ברישול.
בסיום העבודה שמתי לב שעשיתי שימוש בעיקר בניירות שקיבלתי, הסיכות המתפצלות לא "התלבשו" לי בדף, הפרחים המוחתמים מצאו את עצמם "חתוכים על שולחן העריכה" ולמעט פרח נייר אחד ושלושה כפתורים שהונחו על הדף, השאר נשארו בצד. מקווה שבכל זאת ולמרות הכל עמדתי במשימת האתגר.
הקישוטון היחיד שהוספתי היה צ'יפבורד בצורת כתר שהתאים בצבעיו למראה הכללי (המאטינג של הכתר נחתך ידנית מאותו קארדסטוק ירוק שקיבלתי לאתגר).
התלבטתי לגבי הכותרת של הדף, אבל בסוף היה לי ברור שאני הולכת עם הקונספט עד הסוף!
השתמשתי בחיתוכי האותיות ליצירת שמה של הנסיכה…גאיה, שהיא אלת האדמה במיתולוגיה היוונית ומה מתאים יותר מאלת האדמה לחג השבועות והביכורים?
בסופו של דבר, אני סופר מרוצה מהדף, מהמשמעות שלו והקשר שלו לנסיכה שלי ולעיתוי האתגר…
והכי חשוב, נהניתי!!!

ענת
ראשית, קיבלתי את הזמנתה של לימור להשתתף באתגר כמחמאה גדולה. החלטתי שאת הדף הזה אני עושה רק עם מה שיש בבית: בלי פאנצ'ים, בלי קאטלבג, בלי חותמות וכד' – רק סכין חיתוך ודבק.
אני חייבת להתוודות שלא יודעת אם הייתי קונה לבד את הדפים האלה. אני ממש "מרובעת" וקשקושים ונוצצים בדרך כלל נמצאים אצלי מחוץ לתחום, אבל אתגר הוא אתגר.
כמובן שלמרות שהשתדלתי לתכנן מראש כמה שאפשר (שלא יהיו טעויות, פה אי אפשר להחליף דפים…) אחרי החיתוך הראשוני – כל התוכניות השתנו. התבלבלתי בין הדף הכחול החלק לדף הכחול בדוגמת העץ, ולכן לא הייתה בררה אלא להשתמש בשני כרקע. בסופו של תהליך, אני שמחה על הבלבול.
אז מה היה פה?
תמונה שנקשרה בסרט הסאטן התכלת ומתחתיה מסגרות בכחול ובירוק. רצועה עבה של דף הדוגמא "פרחים תכלת מנצנצים" שהודבקה במרכז. שני חיתוכי פרחים בשני גווני ירוק שהוצמדו אחד לשני עם סיכת לב מתפצלת שנצבעה בלק ציפורניים פשוט, לבן , והודבקו בדבק ספוג דו צדדי.
את הכותרת, ציטוט מהשיר, הדפסתי על דף מדבקה שנקנה אצל לימור לפני זמן מה. חיתוכי האותיות ה מ ק ס י מ י ם השלימו את המשפט מהשיר והכפתורים הלבנים מרמזים על ההמשך .
לא השתמשתי בפרחים המוחתמים (אמת, לא ידעתי ממש מה לעשות איתם ואני מחכה לראות מה האחרות עשו…) ולא בסיכות עוגן צהוב (הדף הזה עמוס מספיק מבחינתי).
בסופו של תהליך – אני מאוד אוהבת את התוצאה הסופית. היה לי כייף (וכבוד) גדול להשתתף ואולי האתגר הזה יוציא אותי קצת מהמסגרת שלי.
 


נכון שלא רואים שהן טריות בתחום?
אנא ראו בזה הזמנה – כל החדשים והפחות מיומנים – להעז, לנסות ולחשוף את התוצרים שלכם.
 
ואם אתם רוצים לראות את תוצרי האתגרים הקודמים – לכו ל…
אתגר סגול-כתום – נילי, עלמה ורונית
אתגר ירוק – אמא לאוצרות, שחמור ושרון פ.
אתגר פברואר – טלי (baraki) ונעמה מנור
אתגר דצמבר – אילאיל, מורן וקרן
אתגר נובמבר – דיילי, הגר וענת


עוד שני אתגרים ושש מעצבות יצוצו כאן מחר. שווה לחכות!

בתגובות המאוד משמחות לפוסט מאתמול קיבלתי בין היתר גם את העצה לגנוב זמן כדי ליצור, והחלטתי לקחת אותה ברצינות. אז בשש בערב שמתי הצידה את כל ה"צריכים" והתיישבתי ליצור.
 
בבלוג המקסים של פיית מרציפן מצאתי את התרגום שלה לאתגר מאי של a 2 z scraplets ובמסגרת קמפיין היעילות החדש שלי, החלטתי לתפוס שתי ציפורים בדף אלבום אחד – גם לבצע את התרגום שלי לאתגר הצבעים החמישי של כריסטי (וכן, שמתי לב שבינתיים דילגתי על האתגר השלישי והרביעי, אבל אני עדיין מתכננת לחזור אליהם) וגם לנסות לבצע את אתגר הסקיצה הזה.
 
לפי התגובה של בני ביתי, כנראה שעליתי על השיטה הנכונה. הבוגר הגדיר את הדף שיצא "אמריקאי" והמאמן טען שאין ספק שזה דף עמוס..
 
אז מה היה לנו?
סקיצה אחת, עם המון המון שכבות.
אתגר צבעוני, בצבעים עזים במיוחד:

וארוחת לחם מטוגן, שנולדה כשעלה בדעת המאמן ביום שישי בערב שאם יש לנו כיכר לחם פרוס בן יומיים, שלוש ביצים, המון חלב וגזייה – הוא יכול לפנק את כולנו בארוחת בוקר של שבת. האיש הנחמד מהאוהל לידינו התחיל להעלות זכרונות מארוחות הבוקר של שבת בקיבוץ, אז גם הוא הצטרף לאוכלים… היה טעים!
 
והנה מה שיצא:

מה שיש כאן אלו המון שכבות של נייר, קצת מדבקות, פרחים של thickers ואותיות בד של thickers שלא היו בצבע המתאים אז צבעתי אותן בצבע אקרילי.
 
מה שבטוח הוא שהאתגרים האלו גורמים לי לשלוח, סוף סוף, את ידי לתוך מאגר החומרים השמורים שלי…
______________________________
משהו קטן וטוב #20 (2009)
גם כשאין לי זמן לשום דבר, אני קוראת. זה MUST. ומה שאני קוראת עכשיו הוא הספר "נוכריה" מאת דיאנה גבלדון. זהו סיפורה של קלייר, אחות קרבית לשעבר, שמתאחדת עם בעלה אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל במהלך ירח הדבש השני שלהם, היא נוגעת בסלע במעגל אבנים (דומה לסטונהאג') וחוזרת 200 שנה אחורה בזמן. עכשיו היא צריכה למצוא דרך לחיות בסקוטלנד של פעם… שווה קריאה, למרות שכבד להחזיק בידיים (יותר מ-800 עמודים).