מחבר: limor

הבנות של מיקסים ממשיכות לאתגר את הסביבה, והפעם האתגר היה – שקוף.
 
הן העלו דוגמאות כאלו מקסימות, שקצת הקשו עלי למצוא רעיון מקורי משלי, עד שנזכרתי שכבר מזמן אני רוצה לעשות מובייל סקראפי, אז למה לא מובייל שקוף?
 
הכוכבת היא כמובן הנסיכה, שכידוע עלתה השבוע לכיתה א', וזכתה ל-BOOK צילומים מפואר…
 
הבסיס למובייל הוא שקף עבה מאוד (תודה לקרן, ששלחה אותי לארטא, ותודה לאמא שלי, שהלכה במקומי…). יתכתי ממנו שלושה ריבועים בגודל 20*20 והתחלתי לעבוד.
 
התוצאה לא נראית ממש כמו שתכננתי, בחלקו בגלל בעיות הפקה, ובחלקו כי לא ממש תכננתי אלא נתתי לעצמי לזרום והפתעתי את עצמי עם מה שיצא.
 
ככה נראה המובייל כולו:
ועכשיו לקלוז-אפים, עם קצת הסברים:
האותיות הן מחבילה שקניתי מזמן מנתנאלה, עם אותיות בכל מיני צבעים. הבעיה היחידה היא שהאותיות די מודבקות אחת לשנייה והיה ממש ניג'וס להפריד אותן.
הדבקתי אותן על שקף שצבעתי עם דיו אלכוהולי. בגלל תקלות ההפקה שהוזכרו למעלה המילים נגזרו והודבקו על שקף נוסף, שלא כמו בתוכנית המקורית…
הפרחים הלבנים הם מדבקות ראב-און פריחה של קייזר, ובתוכם מודבקות אבני חן בצבע לילך, גם הן מתוצרת קייזר.
החורים בפינות מחוזקים עם גרומטים, שמזמן לא מצאתי הזדמנות להשתמש בהם, והכיתוב הלבן הוא מחוברת ראב-אונים שאני ממש אוהבת.
הפרחים הסגולים הם פרחי דייזי , החותמת והסרטים בתחתית הם מקיט אוגוסט של scarlrtlime.
כל החלקים מחוברים בטבעות "1.5.
 
ועוד תמונה או שתיים:
 




זהו.
אני עוד לא בטוחה כמה אעבוד עם השקוף הזה, אבל זה היה ניסיון מעניין.
 
____________________________________________________
משהו קטן וטוב #30
שני הבנים שלי התחילו להדריך השבוע. הפרופסור בפעם הראשונה, והתבגר בחוויה מתקנת להדרכה הקשה של לפני שנתיים. שניהם חזרו מרוצים. שרק ימשיך ככה!
 
 

מאז שהנסיכה התחילה ללמוד בבית הספר, הבקרים שלנו מתחילים הרבה יותר מוקדם. בשנה שעברה היא בדרך כלל הגיעה לגן ברגע האחרון, אבל עכשיו היא צריכה לעלות על ההסעה כבר ב-7:35, ומכיוון שהיא צריכה זמן להתעורר בנחת, הבוקר מתחיל כבר בשש וחצי. מכיוון שכך, גם אני מנסה לנצל ביתר אפקטיביות את השעות של הבוקר.
 
היום המשמעות של זה היתה שכבר בשמונה וחצי בבוקר הייתי בדואר בסכנין, לשלוח חבילות, ואז בשיא הספונטניות נסעתי לכרמיאל לקנות משהו. מה לעשות שזה שאני מתחילה את הבוקר מוקדם יותר לא שינה את הרגלי פתיחת החנויות בכרמיאל??? אז מצאתי המון חנויות סגורות. שתיתי כוס קפה בהמתנה לזה שייפתחו, קניתי שני ספרים בחנות הספרים שכן נפתחה וויתרתי על יתר הדברים שרציתי, כי החנות עדיין היתה סגורה בתשע וחצי…
 
ואז, בדרך ליובלים, נתקעתי מאחורי רכב למד שהנהגת המתלמדת בתוכו לא הצליחה להחליט מה היא רוצה לעשות ופיספסה את הרמזור. אני מסרבת להתעצבן מדברים כאלו, אז במקום זה הסתכלתי מסביב ואז ראיתי…
 
זקנה רוכבת על חמור. אנחנו מדברים על הכביש הראשי בכרמיאל. חמור. עם שקים משני הצדדים, וזקנה עם כפיה ומקל קטן. נכון שזה נשמע כמו התחלה של איזה סיפור אגדה?
 
אז חייכתי לעצמי, והצטערתי ששכחתי לשים את המצלמה בתיק, והזכרתי לעצמי שאם לא הייתי ספונטנית, או שהחנות היתה נפתחת מוקדם, או שהתלמידת נהיגה היתה יותר מיומנת – הייתי מפסידה את החיוך הזה. אז איזה מזל שלא!
 
יום טוב גם לכולכם!
 
________________________________
משהו קטן וטוב #29
שרוני קראה בפוסט הקודם שאני אוהבת את "שיר אהבה אינדיאני" וארגנה לי אותו בתור רינגטון. עכשיו אני רק צריכה שיגיע איזה גאון טכני, i.e. אחד הילדים, ויסדר לי אותו בטלפון… תודה יקירתי!

חגית הזכירה לי שהבטחתי לכתוב לעתים קרובות.
 
פעמיים ביום זה טוב?
 
אבל זה רק בנסיבות מיוחדות.
 
האתר שלי עלה לאוויר. שוב.
 
האמת שהאתר שלי היה באוויר ותפקד כבר למעלה משנה, אבל היו הרבה דברים שרציתי לשנות בו ועכשיו הגיע הזמן.
 
אז היום, לפני כמה דקות, הוא עלה לאוויר…
 
www.kesem-art.com
 
אשמח לביקורים, להארות וגם להערות.
 
_______________________
משהו קטן וטוב #28
ברדיו, ברקע, השיר הכי מקסים ברדיו כרגע – "שיר אהבה אינדיאני" (מיגל). עלמה זוהר פשוט עשויה קסם.
 

הראשון לספטמבר הוא יום מיוחד להרבה אנשים, בין אם הם ילדים, מורים וגננות או הורים.
 
אני לא שוכחת את ההרגשה המוזרה בראשון לספטמבר לפני כמעט מיליון שנה, שבו לא רק שפתאום לא הייתי תלמידה, אלא כבר הייתי חיילת, והראשון לספטמבר היה סתם יום רגיל של להכין קפה ולהזיז ניירות מצד לצד של השולחן…
 
ואחר כך עברו עוד כמה שנים שבהן הראשון לספטמבר היה סתם יום, ואז נהייתי אמא. והיום הזה שוב קיבל משמעות. ובמשך עשר שנים גם אני התחלתי את בית ספר בכל שנה, יחד עם התלמידים, אבל זו כבר השנה השנייה שבחיים המקצועיים שלי יש יותר קסם ופחות בית ספר…
 
אתמול התחלנו את כיתה א' בפעם האחרונה (עד שיבואו הנכדים וישנו את זה…). הנסיכה עלתה לא', ואנחנו התרגשנו איתה, וצילמנו מיליון תמונות (יוצאת מהבית, מגיעה לתחנת הסעה, עולה על האוטובוס, יורדת מהאוטובוס, מגיעה לכיתה, יושבת בכיתה – טוב, הבנתם את הרעיון) ועכשיו אני כבר מתחילה לתכנן את דפי האלבום שיתארו את היום המרגש הזה. בינתיים רק תמונה אחת של 1/3 מהקסם הכי גדול שלי:

ומאחר שהיא ממש אוהבת לצייר, רציתי שיהיו לה מדבקות מחברת אישיות, אז היא ציירה ואני סרקתי ועכשיו יש לה מדבקות שלאף אחד אחר אין:

מה נשאר? רק לאחל לה ולכל התלמידים שנה בטוחה, שנה של תגליות ושל הנאה!
 
__________________________________
משהו קטן וטוב #27
המתבגר שלי, שעבר את הטסט ביום שישי (טסט ראשון!) קיבל אתמול את הרישיון ליד ואחרי שלקחתי משכנתא נוספת כדי לממן את התוספת לביטוח… הוא לקח אותי לסיבוב ביישוב. וואוו – יש לי ילד שנוהג! ואני נשבעת שאחשוב רק חשיבה חיובית ואהנה מהעניין.

אני עצמאית כבר שנה וחצי, ובזמן הזה היו לי הרבה מאוד מפגשים שנופלים תחת הכותרת "רישות" הן במסגרות מעורבות והן במסגרות של נשים בלבד (אני חברה גאה במעגלים העסקיים של קישורי אמהות).
לאחרונה ניסיתי להסביר לעצמי מה מייחד את המעגלים הנשיים והמסקנה שהגעתי אליה היא כזו –
נשים הן קצת כמו עכבישות (במובן החיובי שלי המילה) – אנחנו טוות קורים, והקורים שלנו יוצרים שיתופי פעולה, מחברים אנשים וקושרים בין רעיונות.
כשאני פוגשת אישה ומספרת לה על מה שאני עושה, כמעט תמיד היא תספר לי על מישהו (ועדיף מישהי) שיכולה להיות ספקית שלי, או על חברה שלה שתוכל להיות לקוחה נהדרת, או על חנות שאיתה אני יכולה לעשות שיתוף פעולה.
גם אני כזו. המוח שלי הוא כמו קטלוג שמכיל את מי שפגשתי ומה שאני יודעת עליו, ובאופן טבעי אני מנסה לקשור בין הדברים (וזה לא רק בפן העסקי – החברים שלי כבר מזמן יודעים to pick my brain כשהם מחפשים המלצה על צימר, מסעדה או מתנה מעניינת). וכשמדובר בחיבורים עסקיים – הסיפוק כשזה מצליח הוא עצום.
וגברים? בדרך כלל כשאני פוגשת גבר ומספרת לו על מה שאני עושה – יש לו עצה בשבילי איך לעשות את זה אחרת…
 
___________________________________
משהו קטן וטוב #24
באותו עניין – הצלחתי לחבר בין אבישג לבין הספרייה האזורית שלנו, וכך גם היא מרוצה, גם אני רשמתי לזכותי נקודות על ההפנייה וגם אוכל לקחת את הנסיכה ליופי של הצגות, קרוב לבית. אלו די הרבה דברים טובים, לא?

את ליאת היכרתי בהתחלה באופן וירטואלי לגמרי בפורום אומנות שימושית ב-YNET. מה שאני זוכרת מהתחלת הדרך זה שהיא כתבה שהיא צפונית, שהתברר לי שהיומולדת שלה קרוב לשלי ושהיא ושאלה מה זה הניירות המעוצבים האלו שאנחנו כל הזמן מדברים עליהם. אז אספתי אוצרות מתוך המאגר הפרטי שלי ושלחתי לה חבילה עם כל מיני סוגי ניירות והסברים. זה היה בימים של טרום קסם שימושי, וכשאני חושבת על זה עכשיו אין לי מושג איך הישגתי את הכתובת שלה בכלל…
 
בהמשך עקבתי אחרי העבודות שהיא הציגה בפורום (לא מספיק) וכשפתחתי את החנות היא הפכה ללקוחה אהובה ומשמחת. אני זוכרת שמתי שהוא היא שאלה בפורום על צבעי עיפרון איכותיים לפרוייקט שקרוב ללבה, ותהיתי מה יצא מזה. וחיכיתי בסבלנות.
 
והנה זה יצא. בסופו של דבר לא עם הציורים שלה, אלא של יונת קציר המקסימה.
בעברי אני ספרנית ילדים ובידיים שלי עברו המון המון ספרים. ספרים עם תוכן, ספרים בחרוזים, ספרים עם נצנצים, ספרים עם גימיקים, ספרים עם בעייה, ספרים עם פיתרון לבעייה, ספרים קטנים וספרים גדולים.
הספר הזה קטן פיזית, אבל זה הגיוני כי הוא ממש פנינה, ופנינים – כידוע – לא ממש מגיעות במידות גדולות.
 
חיכיתי ולא כתבתי על הספר כי רציתי את חוות הדעת של הנסיכה, והייתי צריכה לחכות שנסיים עם פדינגטון הדב (שהיה הספר הראשון שהצלחנו לקרוא בהמשכים וגם לסיים, ונהנינו מאוד). אתמול בערב חיבקתי בזרוע אחת נסיכה וביד השנייה אחזתי את הספר והקראתי (עוד יתרון של ספר לא גדול מדי – שנוח לאחוז בו ביד אחת). תוך כדי ההקראה הסתכלתי על הנסיכה וראיתי שהיא נועצת עיניים נוצצות באיורים ומאזינה במאה אחוז למילים.
עוד לפני שסיימתי היא שאלה אם הספר שלנו או בהשאלה מהחנות. מה יכולתי לענות על זה?
 
אז עכשיו הוא שלה, והיא הלכה לישון איתו מתחת לכרית, ואמרה לי שבגלל שהספר הזה הוא על פחד אז עכשיו הוא יעזור גם לה לא לפחד. ליאתי, הייתי אומרת שהצליח לך!
 
____________________________
משהו קטן וטוב #23
Lorraine יוצרת מאנגליה, החליטה לשמח מישהו אחר ביום ההולדת שלה, והיא מגרילה חבילת מוצרים שווים ביותר בין המגיבים לבלוג שלה. בין אם אני אזכה ובין אם לא – הרעיון חמוד בעיניי ולה מגיעים איחולים ליומולדת שמח ויצירתי. והנה מה שהיא מגרילה:

אני לא יודעת איפה אתם גרים, אבל אני גרה במה שמוגדר הפריפריה. ובגלל שאני גרה מחוץ למיין סטרים, אני גם לא זוכה לקבל דואר מזה שלושה שבועות בערך.
 
אם אתם לא שייכים למסלול חלוקה של דואר נע, אתם בוודאי ממשיכים לזכות בביקור של הדוור, ואולי אתם אפילו לא מודעים לזה שהדואר הנע שובת. למה שתדעו?
 
אני לא יודעת כמה משפחות נהנות (או ליתר דיוק סובלות) מהשתייכותן לדואר הנע, אבל אני מניחה שמרבית אלו שמוגדרים "בעלי ההון והשלטון" ממשיכים לקבל את הדואר שלהם. כרגיל.
 
והתקווה שלנו, שהשביתה תוחרף ואז תעלה לכותרות ותסתיים נגוזה כשבית המשפט אסר על השובתים להחריף את השביתה. מה שמגוחך הוא שהשופטת אהובה עציון קבעה שישנה התנגשות בין שתי זכויות – הזכות לשבות וזכות הציבור לקבל שירות קריטי ויחד עם זה התירה לעובדי הדואר להמשיך בעיצומיהם במתכונת הנוכחית. כנראה כי אם בחרתי לגור בפריפריה – הדואר לא נחשב שרות קריטי עבורי (והפעם הקלישאה לגבי הצ'ק שבדואר כנראה נכונה, אבל לא ממש עוזרת לי…)
 
אז מה עושים?
רק כדי להרגיש שעושים לפחות משהו, חותמים על העצומה ומחזיקים אצבעות שיש איזה פונקציונר שגר במסלול חלוקה של דואר נע ויעשה משהו כדי שהשביתה הזו תיפסק.
 
ורק דרך אגב – אני בכלל לא נכנסת לשאלה אם עובדי הדואר צודקים בדרישותיהם או לא, אני רק טוענת שהם חכמים על חלשים.

אני אוהבת החלפות, אבל ממעיטה להירשם אליהן מחשש שלא אגיע להכין ובסוף אצטרך להילחץ ברגע האחרון. אבל אז קורה שלא נרשמתי, ואני מסתכלת בקנאה בכל הדברים הכיפיים שעשו בהחלפה ומתחרטת שלא השתתפתי. זה מה שקרה כשנתנאלה ארגנה swap תותים, ובגלל זה היה ברור לי של-swap הבא אני מצטרפת (גם בגלל שלמילה swap יש כזה טעם של חו"ל…). כשהיא הודיע שהנושא יהיה ליידי באג בכלל היה לי ברור שאני מצטרפת, כי אני ממש אוהבת את החיפושיות החמודיות האלו, ויש לי אפילו חבורה שלמה בשירותי האורחים שלנו.
 
ההחלפה כוללת משלוח של עבודת יד אחת בנושא, כרטיס ברכה ושלושה פינוקים.
 
במקור תכננתי ללבד חיפושיות על תיק ג'ינס מוכן, בין היתר מפני שבחיים לא תפרתי שום דבר משמעותי, ושום דבר בכלל במכונת תפירה (כפי שציינתי בפוסט הקודם, סבלתי במשך שנים מפוביית מכונות תפירה). בינתיים, עד שנתנאלה תגמור ללדת את אהבה ולהתאפס בחזרה על החיים, אספתי כמה חיפושיות חמודות שחיכו בסבלנות לתורן.
 
ואז נתנאלה הודיעה לי שאני מכינה את ההפתעה לפיציקולה (רויטל) שהיא הבלונדינית הכי חמודה שאני מכירה, ובגלל שפיציקולה היא כזו ידידותית לסביבה ומפרגנת, החלטתי שאני מעזה ומנסה לתפור לה תיק.
 
חיפשתי גזרה בבלוג הקישורים הנפלא של קרן, ומצאתי שם גזרה שעכשיו אני ממש לא מוצאת…
 
בחרתי את הבד (מסדרה של ארבעה בדי חיפשויות שקניתי מנתנאלה) ואז התחלתי לחשוש שהוא לא יספיק לי, אז הקטנתי את הגזרה ל-80%.
 
וביום ראשון האחרון התייצבתי אצל אמא שלי לשיעור תפירה. היא פדנטית להפליא וזה ממש עזר כי לי יש נטייה לאילתורים, והגעתי למסקנה שכמו שבבישולים אפשר לאלתר ובעוגות צריך לדייק, אז גם באומנות – יש תחומים שאוהבים אילתורים ובתפירה רצוי לדייק (ואני ממליצה שאף אחד לא יבדוק את יצירת התפירה הראשונה שלי עם פלס, למרות המורה הפדנטית).
 
אז מה יצא לנו?
התיק הזה:
 ויש לו גם כיס חמוד בפנים, מחולק לשניים:


 אני יכולה להודות, בגאווה רבה, שמרבית התפירה נעשתה במו עצמי, אבל חייבת לתת את הקרדיט על תפרי השוליים המקסימים לאמא שלי, שבלעדיה לא הייתי מגיעה עד הלום…


על אחת מידיות התיק תליתי טבעת ענקית מקושטת בפרחי לבד וחיפושיות:
   ואל התיק נילוו כאמור שלל חיפושיות מפנקות – מגנט, פזל, עט וסביבון וגם כמה חיפושיות לבד (אני יודעת שזה יותר משלוש, אבל הן המתינו המון זמן והתרבו בינתיים…):







הכנתי גם כרטיס, עם חיפושית מלובדת, ששכחתי לצלם, ובגלל שפיציקולה צילמה אותו, אז כמו בתמונה של החבילה אפשר לראות ברקע את לוי, החתול השחור וחולה הפרסום שלה:

 
והכל נכנס לקופסא, נארז יפה:
 ונשלח עם האיש שלי, שלימד הערב בחיפה, להימסר במסירה אישית (ותודה לחתולי, שווידאה שפיציקולה אכן תהיה בבית…)


 
ואז, כשישבתי באוטו עם ארבעה ילדים שבעים, בדרך ממקדונלדס, קיבלנו טלפון צוהל (על סף היסטרי) מהבלונדינית החביבה עלי, שלא רצתה להרוס את האריזה… אז אחרי שהיא צילמה היא הורידה את הסרט בזהירות (הוא מודבק ככה שאפשר להשחיל אותו החוצה, ותודה למור על הרעיון) קיבלנו שידור חי של פתיחת הקופסא וגילוי האוצרות. היה שווה!
 
_________________________
משהו קטן וטוב #22
הנסיכה, שעולה בשנה הבאה לכיתה א', מגלה בכוחות עצמה את לוח הכפל, ולראות את תהליכי המחשבה שלה זו הנאה צרופה. עכשיו רק צריך לקוות שבבית ספר לא יצליחו לקלקל לה את זה.