מחבר: limor

בהיותנו ילדים בנפשנו, כולנו אוהבים ללחוץ על כפתורים או להזיז ידיות ולראות שמשהו קורה. זו בדיוק הסיבה להכניס אלמנטים אינטראקטיביים גם בדפי האלבום ובכרטיסים שאנחנו מעצבים. גלגל תמונות מתאים לכל דף שבו אנחנו רוצים להכניס הרבה תמונות, בלי שהן תתפוסנה יותר מדי שטח. מסובבים את הגלגל ובכל פעם מתגלה תמונה אחרת. איזה כיף!
אז עושים את זה?
חותכים מקארדסטוק עיגול בגודל הרצוי. אפשר לגזור את השוליים במספרי צורות, אם רוצים שהחלק שאותו מסובבים יהיה משונן.
מסמנים את נקודת האמצע של העיגול. כאן גם סימנתי חלוקה של העיגול לשישה חלקים, כדי שתראו איך הוא יהיה מחולק כשהתמונות יהיו עליו.


מצמידים את העיגול לדף הרקע עם סיכה מתפצלת. מוודאים שהעיגול מסתובב ללא בעיה.


תמונה
חותכים את התמונות לפי החלוקה שסימנו קודם. התמונות צריכות להיות קטומות כך שלא יכסו את מרכז העיגול והן גם צריכות להיות קצרות מגובה המשולש, אז תתאימו את גודל החיתוך לפי זה.



מדביקים את התמונות על העיגול.



לוקחים את הדף שיכסה על העיגול וחותכים בו שני פתחים – פתח משולש שבו יראו את התמונה וחריץ שממנו יבצבץ הגלגל על מנת שנסובב אותו. הדרך שלי לסמן את מיקום הפתחים האלו היא די פרימיטיבית – הנחתי את שתי השכבות על החלון וככה ראיתי איפה אני צריכה לחתוך.



בגלל שעבדתי בשיטות פרימיטיביות החלון שחתכתי יצא גדול מדי, אז הדבקתי מאחוריו חתיכת נייר וחתכתי לחלון מסגרת שהקטינה אותו. זה טוב כי בכל מקרה רציתי למסגר את התמונה שרואים בכל מקרה, אז זו המסגרת שתכננתי.





מדביקים את הדף העליון על הדף התחתון, ומקפידים מאוד לא להדביק את גלגל התמונות בשום נקודה.
עכשיו הזמן לסיים עם עיצוב הדף לפי טעמנו.





אשמח מאוד לקבל מכן תמונות של מה שתכינו בעקבות הסדנה הזו!
_____________________
משהו קטן וטוב #21
אחרי שנים רבות של פוביית מכונת תפירה עשיתי מה שאמא שלי אמרה לי (תמיד מומלץ להקשיב לאמא…) והתייצבתי אצלה לכמה שעות שבסופן החזקתי ביד תוצר מוגמר ומדליק להפליא! הוא עדיין קצת סודי עד שיגיע לבעליו, אבל אני מבטיחה ששווה לחכות לפוסט שיוקדש לו.

הפוסט הזה נכתב מחדש אחרי שנמחק כולו. מקווה שיהיה לא פחות טוב מהניסוח המקורי.
 
איזה ספר מדליק!
 
אבל רגע, בואו נתחיל מוידוי. אני (כמו שטרחו הפרופסור והמתבגר להבהיר לי לפני כמה שנים) אינפנטילית. מבחינת ההעדפות התרבותיות שלי לא ממש התבגרתי. אני אוהבת סרטי ילדים (עדיף של וולט דיסני, ספרי ילדים ובתקופה בה הלכתי לתיאטרון, גם הצגות ילדים.
 
לפיכך, אם תינתן לי הבחירה בין פרסי ג'קסון לבין אשת חיל של ליהיא לפיד (בחירה שניתנה לי בערב החג, כשקניתי לי את שניהם) אין ספק באיזה מהשניים אבחר… אז כמובן שפרסי ניצח.
 
פרסי ג'קסון הוא ילד אמריקאי, תלמיד כיתה ו', שהצרות קצת רודפות אחריו ותמיד "קורים" לו דברים, ואז הוא מגלה יום אחד שהדברים האלו קורים לו עם סיבה, כי הוא לא ילד רגיל (ומי שאומר בנקודה זו "הארי פוטר" צודק וטועה גם יחד). אז בלי לזרוק לכאן ספויילרים (זה כתוב על כריכת הספר) אפשר לספר לכם שפרסי ג'קסון הוא בנו של אל (ומסתבר שאינו היחד שמסתובב בינינו) וזו גם הסיבה לצרות שרודפות אחריו. ההבדל העיקרי בין פרסי לבין הארי הוא בכך שבעוד הארי נטוע בעולם של קסם, פרסי נטוע בעולם שלא פחות קרוב ללבי – המיתולוגיה היוונית. וכמו הארי, פרסי מוצא לו חברים ומורים שעוזרים לו (קצת) למצוא את דרכו, עובר הרפתקאות וחוויות, מתבגר והופך למה שנועד להיות – גיבור. ההבדל הוא שהספר הרבה יותר משעשע וקליל וכיפי מספרי הארי פוטר (וככזה ייתכן שיהיו מבוגרים שפחות יתחברו אליו, אבל אני כאמור אינפנטילית…)
 
התרגום של יעל אכמון זורם ומהנה ועיני המגיהה שלי מצאו רק שגיאת דפוס אחת (אבל יש לציין שזה היה ממש בתחילת הקריאה, וברגע שנכנסתי פנימה כבר הייתי כל כך שקועה שבטח הייתי מפספסת את השגיאות גם אם היו כאלו…)
 
כספרנית לשעבר, תמיד שנאתי ספרי "מטעם", כאלו שבהם הסיפור הוא רק תירוץ כדי להעביר איזשהו מסר או לקח או ידע. מצד שני, ברור שאם הסיפור עצמו טוב, הוא מביא איתו לקחים, מסרים ומידע. ריק ריירדן, הסופר, אוהב את המיתולוגיה היוונית, אין ספק, וכך הוא שוזר אותה בספר בצורה שתגרום גם לקוראיו ללמוד הרבה תוך כדי הקריאה ועדיין לאהוב אותה. איזה יופי! {ורק הערת ביניים – יונה טפר עשתה משהו דומה ב"סוס השמיים של סער" – שווה לחפש את הספר לטובת הקוראים הצעירים שלכם.} אה, ויש לו גם בלוג ששווה ביקור ושאפילו יש בו תמונה מדליקה משבוע הספר בתל אביב (כבוד!)
 
ועוד משהו – הפרופסור (שכנראה יסיים את הספר הערב, אחרי ששחררתי אותו לידיו אמש) מוסר שהספר הזה מוכיח את כוחה של כריכה טובה ומפתה – הוא רצה לקרוא אותו ברגע שראה את הכריכה , עוד לפני שקרא את התקציר. צודק. תראו איזה יופי של כריכה:
 


 
פרסי ג'קסון וגנב הברק, ריק ריירדן, תרגום יעל אכמון, הוצאת גרף, 2008
 
___________________
משהו קטן וטוב #20
שנים הרגתי צמחים. סוף סוף אני מצליחה גם לגדל, פסיפלורות:
 


 
 
 

פעם, מזמן, בימים שטרם היות החנות, הכנתי ערמה של מסגרות ומראות בשיטה הזו לאיזו מכירה, ובמשך חודשים רבים נתתי את מה שלא נמכר כמתנות.
 
אחר כך נולד ה"פינוק החורפי" בפורום אומנות שימושית ב-YNETוהייתי צריכה לשלוח למישהי חומרים + הוראות להכין משהו. מאחר שהגרלתי את חתולי, החלטתי שאין טעם ללמד אותה להכין קופסא מתפוצצת כמו שהתכוונתי, אז כתבתי לה הוראות להכנת מסגרת קולאז'ית כזו, ומאחר שזה פיתרון נהדר לשאריות הנייר שנשארות לכל מי שמעצבת אלבומים וכרטיסים, כבר מאז אני מתכננת להכין סדנא מצולמת ראויה. אז היום זה היום…
 
וזה התרגום:
פ‏y‏ם, ‏N‏ז‏N‏ן, 2*‏N‏*ם ‏w‏ט7ם ה*!ת החנ!ת, הכנת* ‏y‏7‏N‏ה ‏w‏& ‏N‏0ג7!ת !‏N‏7‏X‏!ת 2‏w‏*טה הז! &‏X‏*ז! ‏N‏כ*7ה, !2‏N‏‏w‏ך ח!ד‏w‏*ם 72*ם נתת* ‏X‏ת ‏N‏ה ‏w‏&‏X‏ נ‏N‏כ7 כ‏N‏תנ!ת.
 
‏X‏ח7 כך נ!&ד ה"פ*נ!ק הח!7פ*" 2פ!7!ם ‏X‏!‏N‏נ!ת ‏w‏*‏N‏!‏w‏*ת 2-YNET !ה**ת* 37*כה &‏w‏&!ח &‏N‏*‏w‏ה* ח!‏N‏7*ם + ה!7‏X‏!ת &הכ*ן ‏N‏‏w‏ה!. ‏N‏‏X‏ח7 ‏w‏הג7&ת* ‏X‏ת חת!&*, הח&טת* ‏w‏‏X‏*ן ט‏y‏ם &&‏N‏ד ‏X‏!תה &הכ*ן ק!פ0‏X‏ ‏N‏תפ!33ת כ‏N‏! ‏w‏התכ!!נת*, ‏X‏ז כת2ת* &ה ה!7‏X‏!ת &הכנת ‏N‏0ג7ת ק!&‏X‏ז'*ת כז!, !‏N‏‏X‏ח7 ‏w‏זה פ*ת7!ן נהד7 &‏w‏‏X‏7*!ת הנ**7 ‏w‏נ‏w‏‏X‏7!ת &כ& ‏N‏* ‏w‏‏N‏‏y‏32ת ‏X‏&2!‏N‏*ם !כ7ט*0*ם, כ27 ‏N‏‏X‏ז ‏X‏נ* ‏N‏תכננת &הכ*ן 0דנ‏X‏ ‏N‏3!&‏N‏ת 7‏X‏!*ה. ‏X‏ז ה*!ם זה ה*!ם…
תודה ל-Sattla.
 
הערה שנייה
בפוסט הקודם כתבתי שהמסגרות הסקראפיות הן פיתרון נהדר לשאריות נייר, אבל לא אמרתי לכן איך בעצם אני שומרת על השאריות שלי למטרה הזו. מה שאני עושה הוא לייחד שמרדף לכל צבע, ולאסוף בו המון שאריות משלל דפים, ולפעמים גם קישוטונים שנשארים מיותמים, ואז כשאני רוצה להכין מסגרת אני רק צריכה לשפוך על השולחן את תוכן השקית ועולם ומלואו נפרשים לפני. אפשר לאסוף גם שאריות לפי נושא – נקודות, פרחים וכו'. העיקר שיהיה חוט מקשר.
__________________________
משהו קטן וטוב #19
אתמול גיליתי לשמחתי שלמישהי שאני מאוד אוהבת יש חבר. זה נשמע כמו רכילות של כיתה ו', אבל האמת היא שבשנתיים שלוש האחרונות אני מגלה מסביבי עוד ועוד בנות שמסיימות פרק א' (זה כנראה קשור לגיל שלי…) ומסתבר שלמצוא מועמדים לפרק ב' זה לא כל פשוט. אז החדשות על גברת כזו שמוצאת חבר בהחלט נופלות לקטגוריה של משהו טוב, ואפילו לא כל כך קטן…

פעם, מזמן, בימים שטרם היות החנות, הכנתי ערמה של מסגרות ומראות בשיטה הזו לאיזו מכירה, ובמשך חודשים רבים נתתי את מה שלא נמכר כמתנות.
 
אחר כך נולד ה"פינוק החורפי" בפורום אומנות שימושית ב-YNETוהייתי צריכה לשלוח למישהי חומרים + הוראות להכין משהו. מאחר שהגרלתי את חתולי, החלטתי שאין טעם ללמד אותה להכין קופסא מתפוצצת כמו שהתכוונתי, אז כתבתי לה הוראות להכנת מסגרת קולאז'ית כזו, ומאחר שזה פיתרון נהדר לשאריות הנייר שנשארות לכל מי שמעצבת אלבומים וכרטיסים, כבר מאז אני מתכננת להכין סדנא מצולמת ראויה. אז היום זה היום…
 
מה צריך?



מסגרת עץ (הפשוטות של איקאה מצויינות לזה). אני עבדתי עם מסגרת בגודל 15*21
ניירות מדוגמים
דבק מוד פודג' מט לנייר (אפשר כמובן לעבוד עם מבריק, אבל אני מעדיפה תמיד מט, גם בהדפסת תמונות)
דיו לצביעת השוליים
צבע אקרילי
קישוטונים – אפשר חותמות ודיו, בולים, כפתורים וכל מה שמתאים לעיצוב.
 
מה עושים?
1. מודדים את רוחב השוליים וחותכים פסי נייר ברוחב הזה (במקרה שלי 2.4 ס"מ).



2. קורעים חלק מהניירות באלכסון כך שייווצרו פסים קצרים יותר עם שוליים קרועים. בהתחשב בכישורי הקריעה המפוקפקים שלי, אני משתמשת בסרגל קריעה של פלייד.
3. את השוליים המשוננים "מלכלכים" בדיו (הגיע הזמן להמציא מילה ל inking– איפה 2 הקוראות המתרגמות שלי?) ומניחים את זה להתייבש (לי אין סבלנות אז אני משתמשת בשלב הזה בדיו סטאז-און).
4. מתכננים את הדרך בה רוצים להניח את הניירות על המסגרת. שימו לב שהקצוות המשוננים יהיו מונחים על נייר בצבע/דוגמה שידגישו את הניגוד.
5. מדביקים הכל בעזרת דבק מוד פודג' – חשוב לשים לב להדביק את הניירות בסדר הנכון, כדי שמה שרצינו שיהיה למעלה אכן יודבק אחרון…



6. אם רוצים להחתים – זה הזמן. על המסגרת שלי היה רק מקום לחותמות קטנות, אבל על מסגרת רחבה יותר השמיים הם הגבול. בנוסף מדביקים קישוטי נייר, אם יש (כמו בולים, למשל).



7. צובעים את צידי המסגרת (הפנימיים והחיצוניים) בצבע האקרילי. זה לא נורא אם הצבע מלכלך קצת את הנייר, זה מוסיף למראה הלא מלוטש של העבודה. הערה – אם מעדיפים אפשר לצבוע את המסגרת, או את שוליה, לפני תחילת העבודה.
8. אם רוצים מראה וינטג'י אפשר ללטש את שולי העבודה.
9. מורחים על כל העבודה דבק מוד פודג' שסוגר את הכל ונותן לעבודה גימור יפה (וגם מאפשר לנגב ממנה אבק ביתר קלות…). את מריחת הדבק מומלץ לעשות בעזרת ספוג, כך שלא יהיו סימני מריחה.
10. זה השלב להוסיף קישוטונים תלת מימדיים כמו כפתורים, אלמנטים ממתכת וכו'.



והנה לכם המסגרת:



אני השתמשתי בניירות  blushו blossom. מכיוון שהם דפים דו-צדדיים מאותה סדרה, היו לי ארבע דוגמאות מתאימות. הצבע האקרילי הוא pine green מסדרת קרימזון של חברת הניג (אני אוהבת את הצבעים האלו כי הגוונים שלהם מיוחדים והכיסוי שהם נותנים מצויין). את החותמת החתמתי בדיו ורסה מרק שחור (והשוליים לוכלכו כאמור בדיו סטאז-און חום) והכפתורים הם כפתורים ורודים מסדרת color me.
__________________________
משהו קטן וטוב #18
ביום שישי אני יוצאת למכירה ברמת השרון והמון חברות הבטיחו לבוא לחבק, איזה כיף! אם גם אתם רוצים לבוא ולא יודעים לאן, כתבו לי ואשלח את הפרטים…

אתגר מאי שקרן העלתה בפורום עיצוב אלבומים וכרטיסים בתפוז היה לעצב דף שאומר מה ישראלי בעיני. לקח לי בערך יומיים לחשוב מה אני רוצה לעשות, ואז חודש שלם פשוט לא הגעתי לזה. הדבר היחיד שעשיתי היה לצלם את הסיר לחץ שלי, וזהו.
 
אז כשעלה השרשור המקסים עם העבודות של אלו שכן עבדו החודש, החלטתי לקבל את זה שפיספסתי וזהו.
 
אבל אתמול היה לי אחר צהריים עם פונציאל להיות דכאוני במיוחד. הזמנתי את כל הגננות באזור לבית פתוח בחנות והכנתי להן יופי של תערוכת מוצגים, ומי לא בא? {לא, זה לא היה מיכאל…אותו לא הזמנתי…}. אז אחרי ששקלתי את אופציית הדיכאון, החלטתי לוותר על הדיכאון ולנסות להוציא את הרעיון שלי לפועל.
 
זה מה שיצא:



מכיוון שמבחינתי השפה היא כלי יומיומי, בחרתי לבטא גם את הישראליות דרך השפה, ומכיוון שאנחנו חיים הרבה פעמים בתחושה שאנחנו בתוך סיר לחץ, אז בחרתי בו בתור הכלי שבתוכו מתערבבים כל הדברים שהופכים את השפה שלנו למה שהיא.
 
הדף לא יצא בדיוק כמו שפינטזתי, בין היתר מפני שהצבעים שבחרתי היו קרובים מדי אחד לשני, אבל אחרי שכבר גזרתי את האותיות לא היה לי כוח להתחיל מחדש, אז הן מודבקות על הסיר במקום מתחתיו, כמו שתיכננתי בהתחלה.
 
גם הדבק התלת מימדי לא היה גבוה מספיק, אז לא ממש רואים שהסיר מוגבה מעל הדף, אבל לא נורא. זה היה תרגיל נחמד.
 
דף הרקע הוא מסדרת NANA של DCWV והאותיות והחיצים גזורים מדף Tim's textured blocks flat paper של חברת K & company. את התפרים על החיצים עשיתי ביד חופשית והאותיות הן בפונט קליגרף, שהוא פונט קנוי.
 
וזהו. האתגר ליוני הוא לעצב דף בנושא יום טיפוסי שלנו. מי מצטרפת?
 
____________________________________
משהו קטן וטוב #17
גלגלידה מסדרת milktime של שטראוס. אני מתה על קסטה ופה יש קסטה עם ביסקויטים ממש טעימים וגלידה שוקולד ווניל של שטראוס, מה יכול להיות רע? ולדבר המפרסם – בכל שלגון כזה יש כמות סידן כמו בכוס חלב שלמה. רווח נקי, לא?

יש ספרים שאני חוזרת אליהם לפחות פעם בשנה, וזה ספר כזה.
 
קודם כל יש לי פינה חמה בלב בגללו, כי ליומולדת 19 המאמן קנה לי אותו מתנה, "כדי שגם כשהוא יאזל מהחנויות ואף אחד לא יכיר אותו, אני אוכל לתת אותו לנכדים…" והוא אפילו לא העלה אז על דעתו שהנכדים יהיו משותפים לשנינו…
 
להפתעתי, למרות שיש לי תחושה שאף אחד לא מכיר את הספר, הוא יצא בהוצאה מחודשת  בשנת 1998, ואפילו יש עליו ערך בויקיפדיה!
 
ובכל זאת, זה הספר הבלתי מוכר של א.א. מילן, למרות שהוא נפלא. כולם מכירים את א.א. מילן בזכות פו הדב, אבל אני חושבת שהספר הזה הרבה יותר קסום.
 
זה ספר בגנות המלחמה, ומילן כתב אותו (אם אינני טועה לאשתו, עוד לפני שכריסטופר רובין הידוע נולד…) בעקבות ארבעת החודשים בהם שירת בחזית במלחמת העולם הראשונה.
 
המלך פאליז אוכל ארוחת בוקר בכלי הזהב שלו (כי כשיש לך דודה שהופכת במגעה כל דבר לזהב… אתה מוכרח להשתמש בכלים שהפכו לזהב, לא?) כשמלך הממלכה השכנה מנסה את מגפי הקסם החדשים שלו וחולף מעל ראשו של המלך האוכל. כתגובה יורים חייליו של פאליז במלך החולף מעל ראשם ופוגעים בשפמו. אתם מכירים סיבה טובה יותר להכרזת מלחמה?
 
בסיפור אגדה שנון ומשעשע המחבר מעביר ביקורת על מלחמות מיותרות, ועל השילטון באופן כללי, ומאחר שמדובר באגדה – אז בסוף הדברים מסתדרים להפליא. כמובן.
 
מאחר שגם בהוצאה המחודשת השתמשו בתרגום המקורי, אני מניחה שעדיין מדובר באותיות קטנות למדי ובכל מקרה זה ספר לסוף יסודי. אני חושבת שד' ומעלה, אבל אל תתפסו אותי במילה.
 
מעשה במעשה, א.א.מילן, תרגום ראובן בן יוסף, הוצאת מסדה 1970, הוצאת מודן 1998.
 
 ___________________________
משהו קטן וטוב #16
הערב כנס משגב לעסקים. אולי סוף סוף ימצאו שיטה להצבת שלטי חוצות!

קיבלתי תלונות שבכלל לא סיפרתי חוויות מהביקור בתערוכת ה-CHA בארה"ב וזה נכון. אבל אני מאשימה את השפעת…
בכל אופן, הגיע הזמן לספר על הדוכן הכי נחמד בתערוכה. הדוכן של האוסטרלים. כמוני הם היו בתערוכה בפעם הראשונה, וכמוני הם היו נלהבים נלהבים.
הדוכן שלהם היה מחולק לשני חלקים. החלק של התערוכה, עם מדפים מסודרים של תצוגת סחורה ועם אנשי מכירות חביבים, והחלק של ה make'n'take (נושא שיזכה בקרוב לפוסט משלו). היה שם מקום לבערך 5 בנות לעבוד בכל זמן (עם כסאות! וזה יתרון ענקי בתערוכה שבה את כל הזמן על הרגליים. היו המון דוכנים שבהם עבדת בעמידה) והשולחן היה מלא בדברים צבעוניים ומפתים, אז נעמדנו להמתין בתור.
עמדנו ה מ ו ן זמן בתור, ואחרי איזשהו זמן כבר לא יכולנו לעזוב בגלל שנאת ההפסדים הטבועה בכולנו (הפחד לאבד את מה שכבר השקענו. כשנשואים למאמן, לאסוף בדרך את השפה המקצועית שלו זה סיכון מקצועי…). אז עמדנו וחיכינו ותוך כדי גם הסתכלנו איך אחרות עובדות וקצת התפלצנו…אם את מקבלת חתיכת נייר בגודל 20*20 וצריכה להדביק עליה צורת עץ בגודל 9*13, איפה תדביקי אותה? רוב הבנות שאני מכירה (כנראה בגלל שאנחנו מישראל, ארץ שאומנם זבת חלב ודבש, אבל ממש לא זבת ניירות מדוגמים ואמבלישמנטים) היו מדביקות את זה הכי בפינה שאפשר, לא לבזבז מה שלא מוכרחים, ובכלל – אם כבר מתכוונים לשלב בין כמה דוגמאות נייר אז גם היינו חותכות את הנייר מראש, לא? האמריקאיות, לעומת זאת, בהיותן בנות לאומת השפע (ואני מדברת הפעם על קארדסטוק, לא על המבורגר) – מדביקות את חתיכת העץ באמצע הדף. לא שילמתי על זה, אז למה אני צריכה לחסוך? וזו היתה רק ההתחלה – גם כשכבר לא נשאר מילימטר פנוי, הגברת שלפנינו עוד מצאה איפה להדביק אבני חן קטנטנות (מתחת לפרח הנייר, אלא מה? מה זה חשוב שלא יראו את זה?) מעניין אם גם בפעם הבאה שהאוסטרלים יגיעו לתערוכה הם יהיו כאלו נדיבים בלי גבול, או שהם למדו כאן לקח.
בכל אופן, אחרי ה מ ו ן זמן התפנו כסאות בשבילנו ויכולנו לשחק. הייתי כל כך מזועזעת מהבזבוז בו חזיתי, שהשתמשתי רק בשאריות הניירות של אלו שהיו לפני… והאוסטרלים אפילו לא נתנו לי צל"ש )-:
אז מה עשינו?
את זה:
 
זה תג עץ חמוד, מקושט בניירות מסדרת playtime. בחלק העליון הנייר הוורוד הוא playוהנייר הפרחוני למטה הוא laugh הפס הכתום באמצע הוא מהצד האחורי של play. גם כל שאר החומרים הם מהתוצרת של האוסטרלים, ואבני החן אפילו אמורות להתגייר בקרוב ולנחות אצלי.
הצד האחורי מקושט במדבקת ראב-און מסדרת handmadeשנותנת לכל העניין את ה-touch האישי.
והפספוס היחיד היה לשכוח שהתגית אמורה לטוס כל הדרך לישראל ולהדביק את הפרח כשהוא חורג מהשטח שלה. אז הוא נשבר…קורה.
 
_____________________________
משהו קטן וטוב #15
שברתי היום את המג הגדול הלפני אחרון בחנות. שברים זה סימן למזל, נכון?

קוראים שאינם בעלי נטיות ספרותיות מוזמנים לדלג על הפוסטים האלו…
 
המתבגר לומד תנ"ך מורחב אצל צמד מורים מופלא שגורם לו לחזור מדי יום ראשון עם כוכבים בעיניים. משיעור תנ"ך. כן, יש דבר כזה.
 
אני זוכרת שגם לי היתה תקופה כזו, כשלקחתי באוניברסיטה קורס על ספר בראשית ופתאום גיליתי שאפשר ללמוד תנ"ך בצורה אחרת. מעניינת. מרחיבה את הדעת.
 
לפני כמה שנים למדנו, המתבגר ואני, תקופה מסויימת בבית מדרש חילוני, וגם שם לבשו הטקסטים המקראיים צורה ועומק אחרים לחלוטין.
 
ועדיין אני צמאה. מלכים ג' מרווה חלק מהצימאון הזה, אם גם בצורה אחרת לגמרי.

 
סיפורי התנ"ך הם טלנובלה, אבל בדרך כלל הם טלנובלה חסרה. אין שם מה קרה לפני ומה קרה אחר כך, וגם הלמה מושאר הרבה פעמים לפרשנות שלנו, שלשיטתם של שיעורי התנ"ך היא פרשנות ברורה – מי שעושה את הטוב בעיני ה' – טוב לא ומי שלא – רע לו.
 
יוכי ברנדס לוקחת אסופה של סיפורים תנ"כיים שכולנו מכירים – הסיפורים של שאול, גליית, דוד ויהונתן – ומוסיפה להם פרשנות ועומק מסוג אחר. הסיפור שלה אינו הסיפור של שני המלכים המוכרים, אלא למעשה סיפורו של ירבעם בן נבט, המלך הראשון של ממלכת ישראל, לאחר פיצול הממלכה. התנ"ך מקדיש לירבעם חופן של פסוקים ויוכי ברנדס מחליטה להקדיש לו ספר שלם שממלא את החללים הריקים בסיפור התנ"כי, ולמעשה מספר סיפור אחר ומרתק מזה המוכר לנו מלימודינו בבית הספר, למרות שבשום מקום הוא אינו סותר ישירות את מה שנאמר בתנ"ך. רק הפרשנות שונה.
 
מה שעוד אהבתי בספר הוא מקומן של הנשים בסיפור. בניגוד לסיפור התנ"כי – כאן הנשים אקטיביות ומשנות את ההיסטוריה. מיכל בת שאול אומרת:  "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים", וברוח הדברים האלו היא פועלת לשכתב את הסיפור.
 
בהחלט שווה קריאה.
 
מלכים ג', יוכי ברנדס, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן
 
____________________________
משהו קטן וטוב #14
למרות שאני שונאת את זה, למדתי להתמקח. הצעת מחיר שקיבלתי קצת הבהילה אותי, אז חיפשתי אחרת וחזרתי למציע הראשון. זה עלה לי שתי שיחות טלפון וחסך לי 325 ₪. למדתי משהו.
 

לכבוד שבוע הספר המתקרב החלטתי לחזור למקורותי הספרניים ולהמליץ על ספרים. בגלל שאני קוראת ממש אקלקטית, אז גם ההמלצות תהיינה כאלו – מכל מיני עולמות. כדי לא לסטות ממקורות הבלוג – אני אשתדל לשזור גם המלצות על ספרי יצירה…
 
ובואו נתחיל עם…טם טטם…
 
תופי הג'ונגל מאת גריים בייס



***קודם כל חשוב לציין שזכיתי בספר בתור פרס בתחרות "סיפורי הולדת העסקים שלנו" בפורום אם לאם בתפוז.***
את גריים בייס אני מכירה ואוהבת כבר מספרו המופלא "בור המים" שאף פעם לא זכה לחזור לספרייה, כי הילדים היו מעבירים אותו מאחד לשני…
"תופי הג'ונגל" מספר על נגירי, שנמאס לו להיות ללעג בתור חזיר היבלות הכי קטן בג'ונגל. הוא מקבל מהגנו הזקנה תופי קסם ובטוח שמעכשיו המשאלות שלו יתגשמו והכל יהיה בסדר, אבל מגלה שכמו בהרבה סיפורי אגדה – למשאלות יש נטייה להתגשם בצורה קצת אחרת ממה שקיווית לה…
הסיפור חביב וכתוב היטב אבל יש הרבה סיפורים מהסוג הזה, של גיבור שאינו מרוצה ממראהו או ממצבו בחיים ובסופו של הספר מצבו משתפר בדרך זו או אחרת. הדבר שמייחד את הספר הזה משלל הספרים על מדף ספרי הילדים הוא הציורים המופלאים שמלווים אותו. ציורים עשירים ומיוחדים שתענוג להתבונן בהם, ובהתבוננות מעמיקה אפשר למצוא גם את הגנו הזקנה המתחבאת בכל כפולת עמודים (אנחנו עדיין מחפשים אותה בחלק מהציורים…) ולגלות שהחיות משתנות כשתופי הג'ונגל מהדהדים.
מה שעוד אהבתי לגלות, בעמוד האחרון של הספר, הוא שהשמות המוזרים של החיות הם למעשה השמות שלהם בסוואהילית – איזה טאץ' נחמד!
 
תופי הג'ונגל, גריים בייס, הוצאת מטר
__________________________
משהו קטן וטוב #13
מים מינרליים בטעם לימון. אני לא ממש מבינה מים בטעם תפוח, דובדבן או אפרסק, אבל המים בטעם לימון הם פשוט גאונות בעיני…