מחבר: limor

זה התחיל כסיפור ארוך ששיאו (היום לפני 22 שנים) היו ארונות מטבח אפורים שנצבעו צהוב-לימון ומכתב אהבה בלתי נשכח. ומאז אנחנו שניים שחיים סיפור משותף.
 
אז לכבוד היום המיוחד הזה שלנו, שני שירים.
 
את הראשון כתבתי כתרגיל בשיעור כתיבה יוצרת אצל נורית זרחילפני שנתיים בערך . המשימה היתה לכתוב מה הם נישואים בשבילי. כשאני קוראת את זה עכשיו מדהים אותי כמה זה משקף את החיים שלנו, בעיקר בשנתיים האחרונות.
 
שני לבבות הפועמים זה לצד זה
זה פועם
וזה עונה לו
ועם השנים
משתנה הקצב,
פועמים ביחד
בתוֹאָם.
 
שניים
חיים זה לצד זה
ועם השנים
פעולתו של האחד
מהדהדת בבחירותיה של האחת;
בחירותיה שולחות אדוות
אל תוך רגעיו.
 
כנפיו,
נוצות של בטחון וחופש
נושאות אותה למרומים
משחררות אותה באהבתו
לחפש נתיבים חדשים
 
ועם ערב
נשימותיה הישנות
מרדימות אותו
בחיוך שלֵו
ושניהם יחדיו
באותו קצב הלב.
 
והשיר שהוא כתב לי ליום ההולדת האחרון שלי. אני גאה להיות הפיה השימושית שלו.
 
My practical fairy is a substantial creature,
Flowers don't grow to her size –
So she built herself a practical place
To dwell in. Oh, she is so wise.
 
It is practical magic that my fairy does –
Of colors and shapes, of thought and of sight,
With practical wisdom mixed in for good measure
And a smile that reflects her practical light.
 
As practical fairy, she is into practical things:
She cuts and she punches and she glues it all well,
She paints and she packs and she knows what to buy
'cause my Practical Fairy knows what will sell.
 
She practically flew to a fair of her peers
(in a plane, not to tire her wings).
She walked and she talked in her practical manner
And brought back suitcases of wonderful things.
 
She isn't a spring chiken, my fairy,
But spring follows her where she goes.
And she feels that I love, but I'll practically
Tell her again in these words, so she'll know.
 
___________________________________
משהו קטן וטוב #12
הוא כותב יותר יפה ממני ועכשיו יש לו בלוג. שווה.
 

בעקבות הפוסט מאתמול קיבלתי מחגית וגיל קישור לסרטון ביו-טיוב ובו חלקיק קטן מהפלא שהנשים המקסימות האלו יצרו.
 
תיהנו!
 

התלבטתי אם לקרוא לפוסט הזה "גיחה קצרה לארץ אחרת" כי ככה אני מרגישה בכל פעם שאני חוזרת מפסטיבל "סולם יעקב", אבל החלטתי לבחור בגישה של אמת בפרסום ולתת לפוסט את הכותרת הראויה לו…
אלו היו 24 שעות מושלמות של מוזיקה, שמש, משפחה ונחת. הביקורת היחידה שהצלחנו למצוא בנושא הפסטיבל היא שאי אפשר להיות בשני מקומות בבת אחת ולכן מוכרחים לבחור בין קונצרטים שונים…
אבל בואו נתחיל מההתחלה, לטובת מי שאין לו מושג מה זה "סולם יעקב" ולא ממש מבין מה הקשר בין חלום תנ"כי למוזיקה.
פסטיבל "סולם יעקב" שחגג השנה את שנתו השלושים ושתיים הוא פסטיבל שהתחיל במקור כמועדון למוזיקת פולק שהיה מיזם של שלושה מחברי קיבוץ מחניים שהתגעגעו למוזיקת הפאבים ולמוזיקת המחאה של פיט סיגר, ג'ון באאז וחבריהם. הפסטיבל הראשון התקיים בשנת 1978 ליד מבנה המועדון בקיבוץ מחניים ואחרי כמה שנים במיקום הזה הוא נדד לחורשת טל, חיפש לו בית אחר בעוד כמה מקומות ובשנת 2003 התמקם לו בנחת בקיבוץ גינוסר. לפני כמה שנים נוסף לפסטיבל האביב פסטיבל נוסף – חורפי ואינטימי.
אנחנו הפכנו ללקוחות קבועים של הפסטיבל כבר בשנת 2000 ומאז אנחנו שומרים לו אמונים. שום דבר לא ימנע מאיתנו לקחת בו חלק. שום דבר.
 
לפני שאני מספרת עוד על סוף השבוע האחרון אני חייבת להוריד את הכובע הוירטואלי שלי בפני יהודית ומנחם וינוגרד מקצרין, שהם מפיקי הפסטיבל ועושים עבודה מופלאה בהפקה של האירוע הקסום הזה. זה רק משתפר משנה לשנה ועל כך מגיעות להם אלפי תודות.
 
מילים על מסך לבן פשוט לא יכולות להעביר את העוצמה של סוף שבוע כזה, ולכן אני לא ממש מתכוונת לנסות, אבל אני כן רוצה לחלוק איתכם שתיים מהחוויות המוזיקליות שחווינו בסוף השבוע הזה.
 
הר הנשים – הר הנשים הוא מופע אינטימי של ארבע מוזיקאיות מופלאות, ששלוש מהן הכרנו עוד קודם.
את חגית רוזמרין מ"חליל בגליל" שמענו לראשונה לפני כמעט עשר שנים בקונצרט מופלא של "קטיפה שחורה" שהתקיים בנס עמים. היא היתה אז בהריון ואנחנו היינו טירונים במוזיקה אירית. כמה הרבה השתנה מאז. בשנים שאחר כך היא הפכה גלילית כמונו ויצא לי לעבוד איתה ועם גיל במסגרת סל תרבות, ואחר כך היא לימדה את המתבגר והפרופסור לנגן בחלילית אירית ומצאה לה מקום של כבוד אצלנו בלב.
את מיכל שחר הכרנו כחלק מההרכב "ירוק עד" שליווינו כקהל פחות או יותר מתחילת דרכו. יש משהו מיוחד בלצפות בדרך שאמן עושה ולראות איך הוא מתפתח וגדל. זה קצת הופך אותו ל"שלנו".
את סוניטהפגשנו בפעם הראשונה לפני כמה שנים בסולם יעקב. יש להודות על האמת ולומר שפחות משרצינו לשמוע אותה מנגנת על הנבל, רצינו לשבת באולם ממוזג (זה היה אחד מהפסטיבלים שלווה בחמסין אכזרי)…אבל מהרגע שהצלילים נמזגו אל החדר כבר היינו שם בגלל המוזיקה…
ואת דנה קרן, מההרכב "צמד פז", לא הכרנו קודם. אבל עכשיו כן.
 
את ארבע הענקיות האלו (שאף אחת מהן לא ניחנה במימדים הפיזיים שיצדיקו את התואר) התכנסו להן למופע משותף של מוזיקה (שלפחות חלקה מקורית) ואגדות, ובעיקר למופע של הרמוניה מדהימה. עכשיו אנחנו חייבים לוודא שהן תמשכנה לתפקד כהרכב, לא רק משום שזה יהיה פשע אם לא, אלא גם משום ששני הבנים שלנו פיספסו את המופע….
 
הפנינה השנייה של הפסטיבל (בעצם זה פנין. אולי צריך להמציא מילה לפנינה זכר…) היה הזמר, הכותב והמלחין האנגלי PETE MORTON. לצערי דווקא את המילים של השירים שהכי אהבתי לא מצאתי ברשת, אז תצטרכו לחכות בסבלנות עד שאתמלל אותם, אבל אתם יכולים להאמין לי שהיה שווה באמת. ביליתי היום את כל היום בנסיעות ופשוט הקשבתי לדיסק שלו שוב ושוב…
 
אז מה היה לנו?
מוזיקה, שלווה ושקט, לילה באוהל (ורק הנסיכה ישנה טוב, והיא גם התרגשה מכל העניין כי את הפעם האחרונה שישנה באוהל היא בכלל לא זוכרת), ביקור של פיית השיניים (שמצאה את הדרך עד גינוסר, תודה לאיזושהי יישות עליונה, ואפילו הצליחה להיכנס לאוהל הסגור היטב) ואפילו – וזה ממש חשוב – מזג אוויר נעים. מה עוד אפשר לבקש?
 
_______________________________
משהו קטן וטוב #11
המלון והפונדק בגינוסר היו מלאים עד אפס מקום וכל שטחי הקמפינג היו מלאים אוהלים. כל האנשים האלו אכלו ושתו, שרו ורקדו, שיחקו בקלפים וקראו עיתונים. זה התחיל ביום חמישי והסתיים בשבת בסביבות 17:00. חצי שעה אח"כ באוהלים התקפלו והמכוניות התחילו בנסיעה, והמדשאות היו נקיות. כאילו לא הסתיים שם כרגע פסטיבל ענק. פגשתי את הישראלי הנקי. יש כזה.

לפני חודש היה לי יום הולדת. ישראבלוג גם דאג לזה שהגיל שלי לא יהיה סוד ומלשין עלי כל הזמן שם בפינה הימנית.
יום הולדת אצלי הוא עניין גדול, אבל השנה הכרזתי מראש על פרופיל נמוך בגלל הנסיעה לארה"ב בפברואר, שהיתה מעין מתנת יומולדת מוקדמת לעצמי (ואולי גם מתנת יום נישואים ומתנת יום ההולדת הבא וכן הלאה….).
אז אמרתי לבני ביתי שאני לא ממש מצפה למתנות מהם והזמנתי לי ארבעה ספרים מה book depository. אחרי הרבה התלבטויות לגבי איזה ספרים אני מזמינה בחרתי במנצחים הבאים:

אני קצת מתביישת להודות שלמרות שדיפדפתי בארבעתם בעוז במהלך החודש שעבר, לא עשיתי עדיין שום דבר מהם.
 
בני משפחתי האהובים, למרות הפטור שקיבלו, השקיעו כראוי. יצאנו לאכול ב"ספגטים" בחיפה (האמת שהייתי מעדיפה סטייק, אבל המחיר שמשלמים על אכילת בשר בערב הוא מסימני גילי המתקדם…) ומכל אחד מבני המשפחה קיבלתי כרטיס ברכה, אחד מהספרים וזר פרחים קטן, כך שבסוף טקס המתנות היה לי יופי של זר פרחים צבעוני ומגוון.
 
בנוסף, האיש שאיתי הכין לי הפתעה וצייר לי ציור. אנחנו מדברים על איש שעד לפני חצי שנה לא צייר אף פעם ומאז הוא מדהים את כולנו. לי הוא צייר פיה שימושית פרטית משלי וגם כתב לי שיר בהתאם. אז בכיתי. כי ככה צריך.
    
ומה שבעצם פתח את אירועי יום ההולדת שלי היה הביקור של החברותה מפורום אומנות שימושית ב-YNET, ביקור שדווח בהרחבה על ידי פרפרים, שגם היתה אחראית (עם מורצ'ו) על המתנה המדליקה שקיבלתי – שנה שלמה של נשיקות…
 
ומה עוד? אמא שלי וההורים שלו פותרים את עניין המתנה באלגנטיות – נותנים כסף שאבחר לבד, אז בחרתי. מאמא שלי – ביקשתי מנתנאלה שתפתיע אותי עם מבחר מהקולקציה החדשה של Basic Gray  ומההורים שלו – עשיתי לי מנוי על הקיט החודשי של Scarlet Lime(ואני עושה רשימת המתנה לקיט, אז אם יש עוד מישהי שמעוניינת – אשמח לשמוע).
 
שרוני לא הצליחה להחליט מה לתת לי, אז הזמנתי אותיות מדהימות כמו שהיא הכינה לחדר העבודה שלה. זו בעצם הסיבה לעיכוב בפוסט הזה – חיכיתי לאותיות… ואני חושבת שכל מי שהיה באלונים אתמול בשש בערב שמע אותי צועקת – איזה כיף, הינשוף שלי! כי התאהבתי בינשוף המדהים שהגברת המוכשרת הזו ציירה (לא, זו לא חותמת…) כבר כשהיא העלתה תמונה של הכרטיס לפורום.

 ועכשיו יש לי עבודה – גם לבחור איפה מדביקים את האותיות (בחנות כמובן) וגם להכין בעצמי אותיות כאלו, כי ברגע שהנסיכה ראתה אותן היא הזמינה כאלו לדלת של החדר שלה… יודעת מה טוב…
 
ומה עוד?
רונית, מהמקסימות שבלקוחותי, נחתה פה לפני שבוע וחוץ מחברה היא הביאה איתה גם קופסת שוקולדים מדהימה שאני אוכלת    ל א ט      ל א ט
 
איזה כיף זה יומולדת שלא נגמר!
 
ומכיוון שרק כשגמרתי לכתוב גיליתי שזה הנושא החם היום, החלטתי שמגיע לכם (ולאיש שלי) שאספר לכם על המתנה הכי שווה והכי רומנטית שקיבלתי ליומולדת אי פעם. לפני שש שנים קיבלתי ממנו מכתביית עץ עם שתי מגירות. אחת מהן היתה ריקה ובשנייה היו המון המון פתקאות עם למעלה ממאה וחמישים סיבות למה הוא אוהב אותי. הרעיון היה שכל יום אפתח פתק אחד וככה אגיע עד ליום הנישואים שלנו. וככה אכן היה. עד ליום הנישואים פתחתי בוקר בוקר פתק ואחרי שקראתי אותו העברתי אותו למגירה הריקה. במהלך הבקרים האלו בכיתי לא פעם בפתיחת הפתקאות, וגם צחקתי ובעיקר נזכרתי בכל מיני רגעים שהן הזכירו לי. המכתבייה חיכתה כמה שנים בארון וביום ההולדת הזה הוצאתי אותה שוב והתחלתי את הכל מחדש. אמרתי כבר שהוא האיש הכי מדהים שיכולתי לאחל לי?
_________________________________
משהו קטן וטוב #10
אחת בלילה. אתמול. נסיעה של חצי שעה מאלונים הביתה. שמתי רשת גימל בקולי קולות ושרתי במלוא גרוני. ממש נהניתי (מוקדש באהבה לקוראת הנאמנה שבגללה לא שרתי במשך שנים…)

לא, זה לא הולך להיות פוסט פילוסופי בנושאים שברומו של עולם, אבל זה כן פוסט שכולו אהבה.
 
לנתנאלה ואבירם נולדה אהבה, שהיא התינוקת עם הכי הרבה דודות (חלקן וירטואליות) יצירתיות שפזורות ברחבי הארץ (מה שגרם לזה שהיא גם התינוקת הכי סלבריטי ברשת, עם הכי הרבה פוסטים לכבוד לידתה), וכמובן שעוד לפני שהיא נולדה התחילו כל הדודות לתכנן מה תקבל לכבוד לידתה (חשבתן שלפיות הסנדקיות של היפיפיה הנרדמת היו חיים קשים? תחשבו שוב. בטוח שהמלכה, אמא של היפיפיה הנרדמת, לא היתה יצירתית ומוכשרת כמו נתנאלה…)
 
וגם אני דודה, אבל בינתיים אני דודה שלא תופרת, אז החלטתי להיות הדודה מאמריקה (שבגליל), זו שמביאה בגדים יפים-יפים.
בחרתי חליפה מדליקה בפוקס:

אבל החלטתי שכל ילדה קטנה עם דודה מאמריקה (שבגליל) צריכה להתחיל עם החיים עם שמלת מעצבת (בתור סימן לבאות, כמובן. אני יודעת שאמא שלה תדאג לחנך אותה בתחום הנעליים…).
אז הנה השמלה המקסימה, בעיצוב עדי כנען:

וחתימת המעצבת:

אבל במחשבה שנייה, החלטתי שאני בכל זאת צריכה להכין משהו בעצמי, והחלטתי לעצב לפצפונת בגדי גוף ייחודיים, שמתאימים לה בדיוק. בגד גוף לילדה שבטוח שתככב באלבומים מעוצבים להפליא:

ובגד גוף לילדה שהיא כולה קישוטון ואהבה:

ואז ארזתי את כל המתנות:

הוספתי כרטיס:

והכנסתי הכל לשקית יפה:

ברוכה הבאה אהבה!

בפורום עיצוב אלבומים אירגנה טשופילה תחרות לעצוב דף באלבום. זו הפעם הראשונה שיש תחרות עם קריטריונים כל כך מוגדרים (לשם אחידות בשיפוט), הפעם הראשונה שיש גם שופטות ולא רק טעם הקהל, והפעם הראשונה שאני גם נותנת חסות לתחרות וגם שופטת בה. כמה הרבה פעמים ראשונות….
הקריטריונים הם:
Ë    השימוש בצבעיםשבפרסום (שהם תכלת, צהוב וכתום)  
Ë    יצירתיות וסגנון   
Ë    השימוש בחמישה אלמנטים לעיצוב  דף: רקע, כיתוב, קישוטים, שימוש בתמונה וגימור.
 
בהיותי שופטת אני לא יכולה, כמובן, להשתתף בתחרות, אבל החלטתי להכין דף שעונה לקריטריונים משתי סיבות (בעצם שלוש) –
ראשית, להרגיש בעצמי איך זה לעבוד לפי תכתיבים, ועוד בשילוב צבעים שלעולם לא הייתי מגיעה אליו לבדי.
שנית, כדי לתת לתחרות עוד תמריץ. טשופילה העלתה דוגמה, אבל אני חושבת שעוד פרשנויות לאותו נושא לא יכולות להזיק, וזו גם הזדמנות להזכיר לכון שיש תחרות.
ושלישית – כי כל תמריץ יצירתי משמח אותי בימים אלו, כשאני כל הזמן עסוקה במה שצריך ולא המה שמתחשק….
 
אז הנה מה שיצא:
הכי היה לי קשה לעבוד עם דפי רקע חלקים לגמרי, כי בפנטזיה שלי תכננתי לעבוד עם דפי דוגמאות ורק כשכבר החזקתי אותם ביד הבנתי שבעצם יש בהם עוד המון צבעים שאני לא יכולה להכניס תחת תנאי העיצוב… גם דף הרקע היה בעייתי כי חשבתי להשתמש ברקע חום. אבל כיוון שרציתי לא לחרוג מהתנאים ויתרתי.
כדי לאחד בין הצבעים השונים תפרתי מסביבם ביד. סימנתי סימון קטן כל חצי ס"מ ואז חוררתי את הסימונים האלו עם מחט ותפרתי עם חוטי רקמה בתך מכונה.
רק אחרי שהכנתי את כל הרקע הזה הלכתי לחפש תמונה בקופסת התמונות שלי. מאחר והשארתי המון רקע פנוי על הדף, ידעתי שאני לא רוצה להשתמש ביותר מתמונה אחת. הבעיה עם התמונות הישנות שלנו, מימי הטרום-דיגיטלי, היא שיש בהן המון רקע ומעט נושא… אבל הצלחתי למצוא תמונה נחמדה של הבנים מהיום הראשון של בית ספר, לפני 6 שנים, כשהנסיכה עדיין היתה בבטן….
כשאני מסתכלת על הדף הקישוטים מצחיקים אותי. בחרתי את הפרפרים האלו בתחילת העבודה, כשעוד לא ידעתי מה יהיה הנושא של הדף, פשוט כי הצבעים שלהם התאימו בדיוק לצבעים של הקריטריונים, ורק אחרי שהדף התארגן לו הבנתי את האירוניה בפרפרים על דף שעוסק בסוף החופש…
והכיתוב, שהוא ראב-און שלקוח מתוך חוברת של DCWV, נבחר גם משום שהצבע שלו התאים לדף וגם מפני שזה בעצם מה שאני מקווה שהם יעשו בבית הספר – יחקרו ויגלו…
מה עוד? רק התאריך (והפעם לא התבלבלתי כמו בדף הקודם) – בכתב יד. וזהו.
לפעמים לא צריך להסתבך.
 _________________________________________________
משהו קטן וטוב #9
אתמול חגגנו את יום העצמאות ביישוב ב"מסיבה עברית" – שירה בציבור וריקודים והיה כל כך כיף שלכל מקום שהעיניים פנו מה שראיתי היו ילדים, בני נוער ומבוגרים שאני מכירה. זה הדגיש לי שוב כמה שיישוב קהילתי הוא משפחה מורחבת והזכיר לי למה באנו לכאן. יום עצמאות שמח!

פעמיים ביום אחד? אבל הייתי מוכרחה, בגלל שנתקלתי בשאלון הזה בבלוג של מכרטסת אחת, ועשיתי אותו מתוך סקרנות.
ואז התוצאה, אחרי בסך הכל 5 שאלות שרובן על נעליים, היתה כל כך מדוייקת, שהייתי חייבת לחלוק את העניין איתכם!
 
You Are Bare Feet

You are a true free spirit, and you can't be tied down. Even wearing shoes can be a little too constraining for you at times! You are very comfortable in your own skin. You are one of the most real people around. You don't have anything to hide. Open and accepting, you are willing to discuss or entertain almost any topic. You are a very tolerant person. You are accepting and not judgmental. You should live: Somewhere warm You should work: At your own business, where you can set the rules

 
 
 
 

 
רוצים לדעת איזו נעל אתם?

בפורום עיצוב אלבומים וכרטיסי ברכה בתפוז מעלה קרן המופלאה אתגר חודשי לעיצוב דף אלבום. כל חודש אני מתלהבת ומתחילה לתכנן, אבל אז החודש נגמר ואני מגלה שלא עשיתי עם זה כלום…
האתגר של אפריל היה ברוח הפסח – לעצב דף בנושא חופש, ולא בנושא חופשה, אלא דף העוסק יותר בקונספט של חופש, מה זה חופש בשבילי וכו'.
כרגיל היו לי כל מיני רעיונות – בהתחלה חשבתי לעצב דף בנושא כסף – החופש שכסף נותן לי לעשות מה שאני רוצה… אחר כך חשבתי ללכת דווקא על העניין של חופש ממוגבלויות בעיצוב עצמו ולעשות כל מיני דברים שבדרך כלל לא עושים בסקרפבוקינג. האמת היא שהרעיון הזה בא לי מתערוכת הסיום באמנות של בוגרי י"ב אצלנו. מישהי בחרה להתמודד עם נושא החופש דרך טיפול יוצא דופן בקנווסים – היא ציירה על הצד האחורי שלהם, עשתה בהם חורים ועוד כל מיני שטיקים לא קונוונציונליים.
ואז הגיע יום ראשון האחרון. זה היה יום החופש האחרון של הגן שהשתלב עם היום החופשי שלי והחלטתי לקיים הבטחה שהבטחתי לנסיכה וליסוע לראות את תערוכת התותים ברמת השרון. כמובן שאם כבר נוסעים הוספנו לזה עוד כל מיני תוכניות ועיסוקים לדרך.
התחלנו במכס בחיפה, ואספנו קופסה מלאה ראב-אונים, ציפורי קארדסטוק ושאר טובין. הצד החיובי היה שהמעריך הנחמד התבלבל ואפילו לא חישב לנו את דמי המשלוח, אבל זה התקזז עם זה שמישהו חנה מילימטר לידינו ובמשך חצי שעהממש לא הצלחנו להיכנס לרכב עד שהאיש מהחניון השתחל דרך החלון והוציא את האוטו מהחנייה…. ואז יצאנו לדרך בכיוון רמת השרון.
נסענו על כביש החוף והנסיכה במושב האחורי היתה עסוקה בלספר לי כמה הים מגרה אותה וכמה היא מתגעגעת להרגיש את החול ואת המים. בהחלטה של רגע שברתי את ההגה ימינה ועצרנו ליד החוף. היא זרקה חלוקי אבן למים ואספה צדפים ואני נזכרתי שיש לי מצלמה והתחלתי לצלם אותה.

רק בערב, אחרי יום שלם של עיסוקים, עלה בדעתי שבתוך המצלמה יש לי את המענה המושלם לדף בנושא חופש. מאז שהפכתי לאמא עצמאית, יש המון אילוצים והרבה פחות פנאי לעשות מה שהילדים רוצים, סתם כי הם רוצים. והנה, בכל זאת מצאתי רגע של פינוק מוחלט. החופש לפנק אותה…
אז הנה הדף:

הדף המנוקד ברקע הוא של DCWV, הראב אונים של הציפור והעיגולים למעלה בתוך הקשתות התכלת הם של GLITZ, את הקשתות גזרתי עם מספרי צורה והקישוטונים הפרחוניים הם מקופסתflorabella  של SCRAPWORKS.
 
וקלוז-אפים על הכותרת והכיתוב:


_________________________________
משהו קטן וטוב #8
אחרי פוסט כזה צריך עוד משהו? אז האמת היא שבמסגרת לפנק אותה, אתמול חזרתי הביתה וגיליתי אותה יושבת ואוכלת ארוחת ערב עם שלוש חברות (האיש שלי חזר הביתה מוקדם במיוחד וזה היה התור שלו לחופש לפנק אותה) והיא מיד אמרה לי – "אמא, אנחנו עושות המון צחוקים" והוסיפה לחברות שלה: "בנות, לצחוק זה ממש טוב לנו" – והחיוך עדיין איתי….

בשבת לפני שבועיים ביקר אצלי אוסף בנות חמודות לבוקר של יצירה. כל אחת הביאה מה שמתאים לה לעשות וכולנו ישבנו סביב שולחן אחד – פיטפטנו, אכלנו וחלקנו גם יצר…
קרן הביאה איתה צמר כדי להכין פיות וכדי ללבד בתוך חותכני עוגיות. את התוצרים שלה, יחד עם צילומים נפלאים של החנות, תוכלו לראות אצלה בבלוג בפוסט הזה. אני יצרתי באותו אירוע מתנה שעדיין לא ניתנה, אבל עוד יגיע זמנה להיחשף כאן.
הצמר של קרן ממש עורר בי צורך ללבד, אז בשבע בערב, אחרי שכולן הלכו הגעתי הביתה והתחלתי לחפש את שקית הצמר שקניתי כבר מזמן, כשהיו לי תוכניות להכין פיות (בתוכניות אני ממש ממש חזקה) אבל השקית נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. הסתובבתי בבית כשאני "מקרינה גלים של חוסר שביעות רצון" (ההגדרה לא שלי, אלא נאמרה על ידי האיש שלי ונתמכה בחום על ידי המתבגר) אבל השקית ממש לא נמצאה. גם קיפול של כל ערימת הכביסה הענקית שחיכתה בסלון לא גרם לנו למצוא אותה (מצד שני הרווחנו המון כביסה מקופלת….)
זה קרה כאמור בשבת. החזקתי מעמד עד יום חמישי ואז נשברתי ונסעתי לטבעון לקנות צמר בעומר. כמובן שרק שם גיליתי שיש להם חנות אינטרנט ויכולתי לחסוך לעצמי את הנסיעה, אבל אז איך הייתי בוחרת צבע צבע? אז חזרתי עם שקית צמר ומחטים, וברגע שהגעתי הביתה (אחרי שעבדתי עוד כמה שעות בחנות) התיישבתי ללבד את הפרת משה רבנו שהסתובבה לי בראש כבר שבוע. ליבדתי כל חלק לחוד על לוח קלקר שעליו ציירתי רת הצורות שרציתי – עיגולים וחצאי עיגולים, ואז איחדתי את כל חלקי החיפושית על לבד לבן. זה מה שיצא:
ואז הייתי בשיא ההתלהבות, ונורא רציתי לנסות ללבד בתוך חותכני עוגיות, אז קישטתי לנסיכה את התיק החדש שלה לגן.
ישבתי מול הטלוויזיה ודקרתי בהתלהבות, וחוץ מההנאה הגדולה של העשייה היתה לי גם ההנאה שבחיוך של נסיכה אחת ממש נלהבת:
וכיוון שהיינו יומיים לפני פסח אז אני והנסיכה החלטנו להכין מתנה לסבתא. לאור המבחר המצומצם של חותכני עוגיות קטנות שהיה לי ביד, הפור נפל על תמונה עם דגים. הנסיכה בחרה את הצבעים והזכירה לי שים צריך גם אצות, ושתינו אהבנו מאוד את התוצאה:

__________________________________________________
משהו קטן וטוב #7
בשבוע שעבר יצאתי למכירה בחיפה, בבית של אמא שלי. לא באו הרבה בנות, אבל כל אלו שבאו היו מתוקות אמיתיות והכי מתוקות היו אמא שלי ושרוני – שעזרו מכל הלב (כולל בסבלות!) והזכירו לי כמה זה חשוב להיות עטופה בחברות.
ובגלל שבדיוק באותו בוקר נולדה אהבה זכו כולן לצ'ופרים מתוך סל הצ'ופרים החגיגי שלנו:

או-קיי, אז האמת שהוא בא כבר לפני כמה ימים, אבל ממש לא היה לי זמן לכתוב…
 
בדרך כלל, בגלל שאנחנו אוספים דואר מהתיבה כל יום, אז לא יוצא לי שביום אחד אני מוצאת בתיבה ריכוז של אוצרות, אבל לפני כמה ימים זה ממש ממש קרה!
 
אז מה היה לנו שם?
קודם כל הגיעו (במהירות מדהימה, יש לציין) ארבעת הספרים שהזמנתי לי מה BOOK DEPOSITORY לכבוד יום ההולדת שלי. להזמנה הזו קדם שלב יצירת רשימת משאלות שכיכבו בה לפחות עשרה ספרים, וכמה דיונים מרתקים (המתבגר התלונן שאני שוקלת רק ספרי יצירה ורצה לדעת מה עם קצת פרוזה…) ואחרי הכל דיון של כמה ספרים בעצם מגיעים לי ליום ההולדת – המתבגר טען שאחד מכל בן משפחה (כלומר ארבעה ספרים), האיש שאיתי טען שאני צריכה לקחת בחשבון כמה זה עולה ולזכור שהמחיר הוא בפאונדים (ואז המתבגר תיקן את התשובה הקודמת שלו וטען שאחד מכל בן משפחה מתייחס לפאונדים (כלומר חצי ספר…) ובסוף גם הזמנתי. אז הם הגיעו. ועכשיו הם מחכים סגורים במעטפות שלהם לזה שיהיה לי יומולדת והם באמת יהיו שלי (אני עובדת על דחיית סיפוקים…)
 
חוץ מזה הגיעה מעטפה מפתיעה מ stampotiqe Original. לא חיכיתי לקבל שום דבר מהם כי החותמות המקסימות שהזמנתי מהם כבר הגיעו וחלק גדול מהן אפילו כבר נמכרו… (ואם אתן רוצים משהו ממה שנשאר – הן כאן)
אז קודם כל המעטפה היתה מושקעת באמת, עם חותמת של MAIL ART ועם חותמות של אותיות גדולות בראש באותיות שיוצרות את השם של החנות:

ובתוך המעטפה היו כל מיני דוגמאות לשימוש בחותמות שלהם, יחד עם פתקית תודה על שקניתי את החותמות.
והדוגמאות ממש ממש מקסימות ומושקעות:

וכמו שאמרתי – תיבת הדואר שלי היתה גדושה באופן ממש לא אופייני… אז בנוסף לאלו היתה גם הזמנה לאסוף מהמכס את הכפתורים שלי. את הכפתורים הזמנתי ביום האחרון של ה CHA כשהייתי ממש חולה ומעופפת ופשוט הסתובבתי בתצוגה ואמרתי לה מה שאני רוצה, אז מה שהגיע היה כמעט הפתעה מוחלטת (וכיפית מאוד). מי שלא ראה אותי מפשפשת בארגז בחניון ליד המכס, לא מבין מה זו התמכרות לצבעים ולנצנצים…
אז הנה כמה דוגמאות למה שהגיע, ואת כל היתר אפשר לראות כאן.
נצנצים:
צבעים:
ופרחים:

מעניין מה יביא לי הדואר בפעם הבאה….
 
__________________________________________
משהו קטן וטוב #6
מחר מצפה לי ביקור כיפי של קבוצת חברות – ליצירה, קשקשת ואוכל – כמה נפלא!!!