קטגוריות: כללי

כמו רבות מהיוצרות סביבי, גם אצלי מתחילה התכונה לקראת ראש השנה חודש מראש (או שלא, ואז אין שנותטובות באותה שנה…).
 
השנה, מכיוון שעינת, המינהלת של פורום עיצוב אלבומים בתפוז, ביקשה ממני להכין הדרכה שתעשלה בעתיד לפורום, סימנתי לי כל מיני רעיונות בזמן האחרון, כך שעל שולחני לא הדרכה אחת, אלא לפחות שלוש.
 
מכיוון שכך, ולכבוד ההפתעה, שהיא המוצר החדש ביותר מבית "קסם שימושי" והו, כה חמודה והולמת לימים אלו – אני מצ'פרת כבר עכשיו בהדרכה ראשונה, קלילה ומהנה – לכרטיס שעושה רושם.
 
אבל קודם כל, לא נמתח אתכם יותר מדי – הנה הוא, הבייבי הצעיר שלנו – חיתוכי שנה טובה מקרטון גלי.
התמונה ממש לא מעבירה עד כמה שהאותיות נראות קטנטנות ומדליקות מקרוב…
 




ולכל אלו שקיטרו על זה שהאותיות של "קסם שימושי" הן לא מדבקות – אלו כן!!!
 
ועכשיו להדרכה – תפוח טפוח, כאמור.
 
ההשראה להדרכה הזו הגיעה מתמונה בפייסבוק, שלצערי אני לא זוכרת מי העלתה. בכל אופן, השנייה שבה ראיתי אותה נעצתי אותה מייד, כדי שלא אשכח.
 
התמונה היא זו:
והיא הגיעה מהבלוג הזה.


 
ומכיוון שבראש שלי מתרוצצים כבר שבועות תפוחים לכבוד ראש השנה, החלטתי להתאים את הטכניקה הפשוטה הזו לטובת כרטיס תפוחי.
 
אז מה עושים?
גוזרים שלושה תפוחים, גדול, בינוני וקטן. ההפרש ביניהם לא צריך להיות מאוד גדול.
"מלכלכים" להם את השוליים בדיו, לתוספת קלה של הצללה והדגשה:


על הגב של התפוח הקטן ושל התפוח הבינוני מדביקים דבק דו-צדדי ספוגי, שנותן גובה להדבקה:


ומדביקים את התפוחים זה על זה:


ככה זה נראה מהצד:


ועכשיו להרכבת הכרטיס:


מכינים שני פנלים, אחד קצת קטן מהשני, מעגלים להם פינות ומלכלכים שוליים בדיו:
חותכים מדף המדבקות את אחד הנגטיבים:


מדביקים אותו על אותו דף מדוגם שממנו הכנו את התפוח וחותכים לגודל הקרטון הגלי:


מדביקים לכרטיס את הכיתוב ואת התפוח, אחרי שהוספנו לתפוח עלה ועוקץ:


והנה גירסה אחרת של אותו תפוח, על תגית הפעם:


ועוד כמה כרטיסים שהכנתי, עם המדבקות החדשות:


שנה טובה שתהיה!






 
_______________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
אתמול הלכנו (שוב) לקולנוע.
לא חוכמה שזה מקום אידאלי לקיץ – יש שם מזגן ופוקורן. מה עוד צריך?
בכולופן – ראינו את פירטים המשעשע והמומלץ.
 
הביקורת היחידה שלי – למה בתי הקולנוע מתעקשים שנראה את כל הסרטים האלו כשהם מדובבים?
בשביל לראות את BRAVE בגרסה המקורית (ובסרט הזה זה ממש MUST) נאלצנו להיכנע וללכת לתלת מימד. איכס!
 
 

ביום ראשון הנסיכה הצטרפה אלי למפגש יצירה של חברותי הצפוניות. היא משתלבת ממש יופי במפגשים האלו, והחברות שלי זוכות תמיד להערכה שלי על הצורה שבה הן פותחות את הלב והזרועות לקראתה ומקבלות אותה כאחת מכולן.
 
אנחנו היינו יותר ב MODE של פטפטת, אבל באיזשהו שלב הנסיכה התחילה לעבוד על כרטיסי ברכה וסימניות.
 
ואז ראיתי מה שהיא עושה בתוך כרטיס הברכה והתלהבתי.
 
"דווקא חשבתי שלא תאהבי את זה"
"למה?"
"כי זה מבזבז המון וושי טייפ…"
 
אז אחרי שהבהרתי לה ש:
א. יצירה זה לא בזבוז…
ו-ב. – יש לה יד חופשית עם הוושי שלי…
היא התחילה לעבוד בשיא הרצינות.
 
מה שיצא מזה זו קולקצייה שלמה ואופנתית, ממש תיק עבודות.
וכמעט לחלוטין מוושי טייפ, ביד חופשית.
 
אני נשארתי נדהמת מהתוצאות, אז צילמתי:










































כבר שנים היא אומרת שתעצב אופנה כשתגדל.
מיום ליום אני משתכנעת…
 
_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
לא רק הנסיכה משתגעת על וושי טייפ – לפי הקצב שהוא מתאדה כאן בחנות, גם אתם…
אז השבוע חידשנו את המלאי וגם לקטגוריית חצי חינם נוספו מארזים.

 

בית לבן בצל עצי אורן רוח קרה מנשבת בליל שמה אני עדיין אוהבת כך הם קוראים לי: ילדה של כרמל ילדה של כרמל בת הגלים עולה מן החוף מטפסת הרים. ילדה של כרמל בת ההרים יורדת לים אל גל וצדפים בראשו של ההר מצלצל פעמון שמש גדולה קרבה אל המים ערב, צריך כבר ללכת לישון אור לבנה ניצת בשמיים ילדה של כרמל… כמו פטריות אחר בוא הגשם איך שם צמחו חלומות ילדותי ככה אני עדיין אוהבת את הכרמל, כי שם הוא ביתי ילדה של כרמל…



























 
את המילים המקסימות האלו כתבה חמוטל בן זאב, שעושה פלאים עם מילים.
 
בתחילת החודש חגגה הקצינה היפה שלנו יום הולדת. באחד הימים, כשכבר רצו לי בראש מחשבות על מה ניתן לה, העלתה יעל קיפודים פוסט ובו סיפרה על שתי קערות סלט שהוזמנו אצלה, ואז זה ניצנץ לי – סט מיוחד בשביל ילדה מיוחדת במינה.
 
התכתבתי עם יעל כדי לוודא אם אפשר ואז נשאר רק להחליט מה יהיה כתוב על הספל ועל הקערית. מצידו של השיריונר לא הגיעה השראה רבה – אבק המדבר כנראה מטשטש לו את המוח וההברקה היחידה שהוא הצליח להעלות היתה "הילדה הכי יפה בגן"… לא שזה לא נכון, אבל זה בכל זאת קצת שחוק…
 
אז הלכתי לפיתרון האולטימטיבי שלי כשאני מחפשת מילים, כותרות ורעיונות – שירונט.
 
ושם מצאתי את השיר הזה, שמעולם לא שמעתי, שהפיזמון שלו מתאים בצורה מושלמת לילדה ששמה כרמל.
 
ככה יכולתי להזמין את המתנה.
 
רק שיעל פדנטית, ונכנסת לעניין עם כל הלב (והידיים המוכשרות), אז היא שאלה אם ארצה להוסיף את שם המשוררת, או אולי הקדשה?
 
בהתחלה חשבתי שלא, ואז אמרתי לה שהיא יכולה לכתוב "לילדה בת עשרים".
 
היא כתבה.
על שני הכלים.
וגם הוסיפה את השנה – 2012.
 
יצא מדהים.
באמת.
רק שאני יצאתי קצת מפגרת, כי הילדה בת עשרים ואחת…
 
והנה אותו סיפור – בתמונות:














יעל – תודה רבה וגדולה – זה יצא אפילו יפה יותר ממה שדמיינתי!
 
_______________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
מאוד שימח אותי לפגוש בצד השני של התגית שיעל צירפה לאריזה את חותמת "נעשה באהבה" שלי.
נחמד לגלות לאן הדברים מתגלגלים…

ביום שלישי עלינו לרגל לירושלים, ליום מוזיאונים.
 
עלינו = הנסיכה ואנוכי.
 
התחלנו את היום במוזיאון המדע.
 
{לפני הכל, אני חייבת כאן הערה מוסגרת – לפני קצת יותר משנתיים ביקרנו במזויאון המדע כאורחי המוזיאון – בערך הצ'ופר היחיד שקיבלתי אי פעם בזכות היותי בלוגרית מהוללת… – הביקור ההוא לא היה הצלחה גדולה מבחינתי – למרות קורל המקסימה שפגשה אותנו בפתח המוזיאון ווידאה שאנחנו מסודרות ויודעות מה קורה ומה כדאי לראות. אני חושבת שהבעיה העיקרית באותו ביקור היתה שהוא היה ביקור באמצע שבוע, בסתם יום של חול, וכל הדברים המיוחדים שפורסמו ברדיו והיו חלק מהטריגר לביקור במוזיאון – בכלל לא התקיימו. גם מצבן של חלק מהתצוגות לא היה מזהיר והמכלול של כל העניין היה שהחלטתי שאם אין לי משהו ממש טוב לכתוב – אני מעדיפה לא לכתוב כלום…
אבל מאחר שזה לא היה הביקור הראשון שלנו במזויאון, היה לי ברור שעוד יבואו ביקורים ועוד אכתוב על החוויות שלנו. אז הנה – חווייה מתקנת ומדווחת כראוי…}
 
ההצלחה הראשונה שלנו התבטאה במציאת חניה בכחול לבן במרחק של כלום מהמוזיאון. איזה כיף!
כרטיסים הזמנתי מראש באינטרנט, אז לא היינו צריכים לעמוד בתור שלא היה (-; אבל כן עצרנו בקופה כדי לקנות כרטיסים למופע "לגעת באור".
לזכות המוזיאון יש לציין שבאתר האינטרנט שלהם יש עצות מאוד מוצלחות לקראת הביקור (מה שהיה מאוד חסר לי במוזיאון ישראל, שאליו נגיע מאוחר יותר…).
 
הפעילות הראשונה שלנו היתה השתתפות בסדנה בתערוכה "פנס החושך". האמת היא שההדרכה מתאימה בעיקר לילדים קטנים יותר (הנסיכה בת עשר וחצי) וההסתובבות בתערוכה הקטנה שאחרי ההפעלה קצת בעייתית כי לא לגמרי ברור מה עושים בכל אחד מהמוצגים (ובגלל החושך – גם אם יש הסברים (מה שאני לא בטוחה) – אי אפשר לקרוא אותם. המדריכה היתה מאוד נחמדה, אבל בפיזור של המוצגים ושל המבקרים יש איזשהו פיספוס. מצד שני – בתור טעימת פתיחה זה היה חביב.
 
עשינו הפסקה קטנה ואכלנו את הסנדויצ'ים שהבאנו איתנו (שוב, בהמלצת "תכננו את הביקור במוזיאון" המוצלח) ואז עלינו למה שמבחינתנו היה הסיבה לביקור במוזיאון -תערוכת "עקבות של אור" המוצלחת מאוד. עדיין קשה לי קצת עם זה שהנסיכה מתלהבת מלהתנסות בפעילויות השונות ובכלל לא מעניין אותה מה העיקרון המדעי שמאחורי הדברים, אבל זו השריטה שלי…
 
הנה קצת תמונות:
 
























אח"כ עברנו לצד השני באותה קומה, והנסיכה עשתה לי מופע צלליות שלא כל כך הצלחתי לצלם (זה ממש מגונה שבמוזיאון מסתובבים עוד אנשים ומפריעים לי לצלם, לא?), אבל הנה קצת:







בקופה קיבלנו גם שובר לסדנת פיניאס ופרב. היתה לנו אפשרות לבחור בין רכב מפרש לקרונית הרים והנסיכה בחרה ברכב מפרש. כשאמרתי לה שאני מבקשת את השקית בתוכה הגיעו החלקים (רק ילדים מוזמנים ליצור בסדנה, איפה הפרקליט שפועל לטובת ההורים העשוקים?) היא עשתה לי פרצוף, וברגע שניגשנו לשולחנות העבודה היא הבהירה לי שאני מוזמנת לקחת לי כמה שקיות שאני רוצה מהפח, היא על שלה לא מוותרת. לקחתי לי איזה שבע שקיות מהפח, מה אתם חושבים – שויתרתי?
 
החלל שבו הסדנה מתקיימת מעוצב בהתאמה לנושא, ויש אפילו מסלולים כדי להסיע את המוצרים המוגמרים:





ושולחנות עבודה מעוצבים גם הם, שעליהם מתקיימת עבודת ההרכבה החשובה:











ואחרי הפסקה לטובת המופע המקסים (דוקטור משעשע ושלומיאל, שני רקדנים ואפקטים של אור וחושך) חזרנו אל הסדנה כדי להצטלם למזכרת…









עברו עלינו שלוש וחצי שעות נהדרות, ובכלל לא הגענו לתערוכת "לגעת במים" שתחכה לביקור הבא בירושלים.
 
חזרנו לאוטו ונסענו לאכול.
 
ההמלצה של חגית על ה"רסטובר" היתה מעולה. גם חמש דקות מהמוזיאון, גם אוכל טעים וגם אווירה נעימה וידידותית (המזגן שלהם מקרר ממש, אז הציעו לנסיכה הקפואה שמיכת פליס… ובגלל שזה בירושלים – אז כשהיא העדיפה לשבת בחוץ היה לנו נעים, אפילו שזה היה בארבע וחצי אחה"צ, באוגוסט…).
 
משם נסענו חמש דקות בחזרה, לכיוון מוזיאון ישראל, ואז חיכינו איזה 20 דקות כדי להיכנס לחנייה.
יכול להיות שהיינו צריכות להירמז…
 
הבחירה דווקא ביום הזה לביקור במזויאון היתה ליל הפעילות החד פעמי שהם הציעו למשפחות.
הבעיה היא שמסתבר שהפעילויות הבאמת אטרקטיביות היו בהרשמה מראש ונסגרו כבר לפני חודש, למרות שהמשיכו לפרסם אותן, והרבה מהפעילויות השגרתיות של אגף הנוער כבר לא מתקיימות בשעות האלו, אז במידת מה יצאנו קרחות מכאן ומכאן.
 
לזה תוסיפו את המון האדם שנהר למוזיאון, את ההתנהגות המאוד לא נעימה של חלק מאותם אנשים ואת העייפות המצטברת שלנו, ותבינו למה החווייה הזו נרשמה כאכזבה ולמה החלטנו שמיצינו והגיע הזמן לנטוש וליסוע הביתה…
 
אבל בסיכומו של דבר היה לנו יום מוצלח של יחד, וזה מה שחשוב באמת.
 
וכמה זה עלה לנו?
 
כניסה למוזיאון המדע – 40 ש"ח לכל אחת (סדנת פיניאס ופרב כלולה במחיר כרטיס הילדים) – יש עוד שבועיים לחופש הגדול – תנצלו את זה…
מופע לגעת באור – 20 ש"ח לכרטיס (תבדקו באיזה שעות המופע מתקיים)
ארוחת צהריים עסקית ברסטובר (מלא מלא אוכל) – 68 ש"ח לאדם (לא כולל שתייה)
מוזיאון ישראל – ילדים נכנסים חינם בכל ימי אוגוסט. הורים משלמים 50 ש"ח (לא היה שווה…)
 
____________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו
אפליקציית החנייה של פנגו.
שידרוג לחיי. בחיי!

השמחה על חזרתו הראשונה של הפרופסור הביתה כחייל, יחד עם הכיף שביום שלם שמוקדש לאהבה, איבדו מזוהרן לנוכח חדשות עצובות על הבוקר – בת מחזור של השיריונר שנהרגה בתאונת דרכים.
 
כבר לפני הרבה שנים הבנתי שבבחירה בחיי קהילה מקבלים משפחה מורחבת והמון המון שמחות, ולצידן גם עצב כשהחיים עצובים – חברים ליישוב, או ליישובים סמוכים, אנשים שמעגלי החיים שלהם נגעו בשלנו בכל מיני דרכים, ועכשיו גם העצב שלהם נוגע בנו.
 
אז עצוב לי.
 
ניסיתי לעבוד אבל אחרי כמה שעות הבנתי שאני לא ממש יעילה, ואולי זה הזמן ליצירה.
 
הדפסתי לי את דף האתגר שחגית העלתה היום, אבל אחרי ריסוס אחד של צבע הבנתי שהאתגר הזה לא יעבוד בשבילי היום (מה עוד שדף המדפסת לא ממש אהב את הספריי והתעגל בפראות).
 
אז פתחתי את היומן שלי שהולך איתי עכשיו לכל מקום, בדף הזה:

כשהכנתי את הבסיס הזה, מנייר משי מקומט ומשחת עיצוב, היה לי רעיון די ברור לאן אני רוצה לקחת את הדף.


 
בינתיים עברו איזה שבועיים, והעצב בא לביקור ואני החלטתי לזרום.
 
לקחתי ערימה של עיתוני "לאישה" והמילה הראשונה שקפצה לי לעין היתה שמש.
 
גזרתי אותה ומשם התקדמתי לאן שהידיים שלי לקחו אותי.
 
קצת תהליך בתמונות, בלי מילים…











ןלעניין השאלה שבכותרת – התשובה היא – לא.
______________________
ובכל זאת, משהו קטן וטוב – כי גם בימים כאלו יש כאלו…
 
החייל שחזר הביתה לשבת ראשונה מצה"ל.
והפרחים שאבא שלו קנה לי…
 

אתמול אחר הצהריים רציתי לעבוד ביומן, וגיליתי ששני דפים שהכנתי לי לפני כמה ימים עם כל מיני הדבקות, נדבקו זה לזה.
 
עשיתי מה שחגית המליצה לעדי ומשכתי בכוח.
 
אופס… הדף נקרע…
 
ומילא הדף עם ההדבקות שהיה רק בסיס להתחלה, יחד עימו נקרע אחד מדפי הכפולה שאהבתי.
 
בהתחלה חשבתי על הפיתרון הכי פשוט שאפשר. להדביק את שני הדפים הסוררים זה לזה, וכך לוותר עליהם אבל להציל את הכפולה הגמורה שאני אוהבת.


אבל היה לי חבל לוותר עליהם, והחלטתי ששוב הגיע הזמן להפוך את הדפקט לאפקט…


 
שפכתי על השולחן את כל הטייפים שלי:
והבנתי שרובם לא רחבים מספיק על מנת ממש להחזיק את הדפים הקרועים יחד, ומה שכן רחב מספיק – לא ממש מתאים…


 
אז השתמשתי במסקינג טייפ פשוט ורגיל, ועליו הדבקתי טייפים מדוגמים:
השלמתי קצת את הדמויות שעליהן טיפס הטייפ, ובא לציון (וליומן שלי) הגואל.


 
בצד השני כן יכולתי להרשות לעצמי להשתמש בטייפ המדוגם הרחב:
מרחתי על הדף כולו צבע אקרילי תכלת (בעזרת מגבון) והלכתי לי הביתה:


היום המשכתי לעבוד על הדף הזה, ואפילו זכרתי לצלם את מרבית השלבים, אז הנה מה שקרה כאן היום:


 


מה פה קורה פה?
על הצבע התכלת מאתמול מרחתי בעזרת ה DABBERS תוספת של צהוב וירוק (citrus ו-sunshine yellow, למי שרוצה לדעת בדיוק)


מה פה קורה פה?
בעזרת עיפרון ציירתי משהו. אולי פרח. עברתי על זה עם עט שחור.
את פתקית ה-SWEET הפכתי לתזכורת לעצמי – להיזהר מסוכר…


מה פה קורה פה?
הפרח נצבע בצבע אקרילי כתום, וכך גם האזהרה. על הדף הימני נוסף סלסול בשוליים, שוב עט שחור.

 
מה פה קורה פה?
הסלסול נצבע באותו כתום, ועל הצבע הוספתי עיגולים בעט השחור.
חותמת של עלים שהוחתמה עם staz-on ירוק כהה. לזו שהוחתמה בתור עלי הגבעול של הפרח הוספתי קו מתאר לבן.
 


מה פה קורה פה?
ההחתמות קצת השתלטו לי על הדף, אז טשטשתי אותן עם ניילון פקפקים ואקרילי לבן.


מה פה קורה פה?
רציתי שורות לכתיבה. השתמשתי במסקינג טייפ דקיק.


מה פה קורה פה?
הצבע של המסקינג טייפ לא השתלב כמו שדמיינתי, אז שוב גייסתי את הדאברים שכבר מופעים על הדף ושילבתי את הפסים יותר טוב בדף.
 
הכתיבה אישית, אז היא תבוא עכשיו, אחרי שהדף כבר צולם.
 
פחות משעה (לקח יותר זמן לסדר את התמונות ולכתוב), ואני מאוד אוהבת את התוצאה…
 
_______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
שמתם לב איך השולחנות הצבעוניים אצלי בסטודיו הם רקע אידיאלי לצילום של היומן.
הם ממש יומן בפני עצמם…

{השיריונר טען שיצאתי פולניה בפוסט הקודם, כשהתלוננתי שלא מגיבים לי.
כולנו קצת פולניה, לא?}
 
ובעניין אחר לגמרי, טלאים.
 
שנים פחדתי ממכונת התפירה, כבר כתבתי על זה כאן בבלוג לפני ים של זמן. ואחר כך, אחרי שגיליתי שאני יכולה ליהנות מתפירה, עדיין הייתי מוגבלת על ידי היכולות החלקיות של המכונה הישנה שירשתי מחברה, וגם על ידי חוסר היכולת שלי לצייר, לגזור או לתפור קווים ישרים.
 
זו הסיבה שבגללה היה לי ברור שטלאים זה לא בשבילי.
בשביל טלאים צריך להיות מסוגלת לתפור ישר.
אז אני לא אתפור טלאים.
 
בסוף השבוע הכי דובדבני בעולם גיליתי לא רק שאני מסוגלת לנגר (אם גם חשוב לציין שלמרות הפלס המדף הפנימי של הכוננית שלי עקום…), אלא גם שטלאים זה לא לגמרי בלתי אפשרי. לפחות כשמקבלים את הבדים מגוהצים וחתוכים בהתאמה (charm packs). אלין הסבירה ממש ברור ונתנה טיפים מוצלחים והייתי מרוצה מהתוצאה, אז רשמתי לפני שאולי החרם על טלאים הוא לא ממש מוצדק…
 
אחרי שהתחלנו לתפור את שמיכות הטלאים הקבוצתיות שלנו, לרותם של אלכסנדרה ולגרייס של אמיליה, החלטתי לנסות ולתפור שמיכות טלאים נוספות – לתינוקות הצפויים בסביבתי.
 
מאחר שעמית, האחיינית האהובה שלי, מאמינה בהפתעות, לא ידעתי אם למיכאל הקטנטן ייולד אח או תיוולד אחות.
רציתי להתחיל מוקדם אז החלטתי ללכת על צבעים יוניסקסיים – צהוב וכתום.
 
את הדוגמאות לאפליקציות קניתי באטסי (ואין פה קישור כי אני לא  ממליצה על המוכרת הזו. לא קיבלתי את מה שהזמנתי והיא לא עונה לי למיילים) ואני חושבת שאפשר לזהות איזה אפליקציות הכנתי אחרי שכבר גיליתישמדובר בתינוקת…
 
אז הנה האפליקציות שהכנתי:





















וככה נראית השמיכה כולה:
את ההוראות לחיבור השכבות לקחתי מסרטון הוידאו הזה (בהמלצה מוצלחת מאוד של אמיליה).


 
מקווה שהשמיכה תעטוף את שי בפצפונת בהמון אהבה ופינוק.
 
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו….
 
גם הנסיכה רצתה להכין מתנה ובעיתוי נהדר הגיעה ההדרכה של מיס פטל לסוס דוהר.
 
אז הנה הסוס שהיא הכינה למיכאל, האח בן השלוש של שי הפצפונת:

השיריונר הכין רשימה בשביל אח שלו, שיהיה שיריונר גם הוא, החל מעוד עשרה ימים.
 
רציתי לשמור אותה למזכרת, ואיפה יותר טוב מהבלוג?
ממילא, לאור מיעוט התגובות, לפעמים אני חושבת שאני כותבת לעצמי ולעוד חמש ורבע קוראות…
 
אז הנה היא, שעשעו אותי ההערות בגוף הסרט…:
¤ 3 גופית לבנות¤ 4-6 גופיות זית (אפשר לקנות גם לי איזה 3 באותה הזדמנות)¤ תחתונים לשבועיים (לספור ולקנות בהתאם)¤ ביגוד קל כלשהו שנוח לישון איתו¤ אלתוש (יש לפעמים בשיזפון מכות יתושים)¤ חבילה של חטיפי אנרגיה (הוא הולך להיות טירון וידאגו לו לאוכל מעל האוזניים, אבל שיהיה לכשמשהו מתפספס





או כשהלו"ז נמשך הרבה אחרי ארוחת ערב)¤ מגבת בינונית (לגדולות לא מספיק יום לייבוש בצפיפות של מאחורי הדלת)¤ כפכפים פו·שטים למקלחת¤ טוש סימון שחור שקניתי כבר (לרשום שם על כל הציוד ב' שהוא חותם עליו)¤ ספר טוב כלשהו¤ קצת כסף מזומן – אין מה לעשות במאות שקלים ובתחילת הטירונות עוד לא העיפו את הבני זונות¤ מנעול קטן (לא הכרחי כי יש להם לוקרים ננעלים בחדר אבל אם לאבא יש אז כדאי בשביל עוד מקום בלוקרים שבמסדרון)¤ גליל נייר טואלט – לא תמיד בא לך ללכת לבקש מהסגל עוד.¤ נעלי ספורט פשוטות – ייתנו לו וואוצ'ר למשהו איכותי בחודש הראשון.¤ להזכיר לי להביא לו גומי למחסנית – אני לא זוכר אם מותר להם או לא אבל שיהיה.¤ גומיות לנעליים מהגומי השחור שלך – ולהסביר איך מכניסים לתוכן את המכנס כי זה לא תמיד ברור.¤ 5 זוגות של גרבי צבא אפורים פשוטים. בלי דברים מפוארים, חבילה של 5 בדלתא (יש לי חבר מועדון שלהם,











אולי אפשר על הת.ז. שלי)¤ שטויות של גילוח, כולל קרם לחות.¤ מצית לשיפצורים


נראה לי שזה בערך הכל, אם אני אחשוב על עוד משהו אני אודיע (:
 
אם תרצו להשתמש ברשימה, שימו לב שהוא שכח משחת נעליים…
 
שבת שלום שתהיה לנו!
לימור
 
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
לא בטוחה שקטן וטוב זו בדיוק ההגדרה הנכונה.
ממש במקרה ראיתי אתמול את התוכנית של צופית גרנט "אבודים". לא ראיתי אותה מעולם, ועכשיו, בחיפוש באינטרנט ראיתי שזה היה שידור חוזר של תוכנית ישנה. הסיפור עצמו היה מדהים – ארבעה אחים שמחפשים את שני האחים הקטנים שלהם, שנמסרו לאימוץ לפני 33 שנים.חוץ מתחושת מציצנות קלה ולא נוחה שאפפה אותי, היה מאוד מאוד מרגש. ויעיד הטישו הרטוב שלי…

אני אוהבת לגור כאן, באמת, אבל לפעמים מתחשק לי לגור במקום שבו הדברים יותר זמינים (חומרי יצירה, כמובן, בגדים וכלי בית זה לא אני…) וקרוב יותר לכל מיני סדנאות ותערוכות שממש עושות לי לרצות להיות קצת יותר בצד השני של העולם…
 
זו כנראה הסיבה שברגע שחגית פרסמה את הפוסט על פנינה גולד והוסיפה שפנינה תעביר סדנה בביקורה בארץ, אצתי רצתי להירשם (ושוב הזכרתי לעצמי שזה דווקא נחמד שיש טלפון חכם, שמאפשר לי לבדוק מיילים ולהירשם לסדנאות ובאותו זמן להיות בכנס…). כי אם חו"ל כבר מגיע לכאן אז צריך לנצל את זה…
 
יומנים יצירתיים או יומנים ויזואליים.
בשנה שנתיים האחרונות התחלתי כבר כמה כאלו, ואפילו תפרתי כריכה לאחד משלי, אבל איכשהו התחושה שלי היא שזה עדיין לא זורם לי מספיק. קשה לי להשתחרר ממושגים כמו "יפה" ו"לא יודעת" ופשוט ליצור. לכן אני קופצת על כל הזדמנות לעשות זאת עם PROMPT חיצוני, כמו המשחק של Mrs. G מלפני שני פוסטים.
 
ביום חמישי נסעתי לי לרעננה ולשמחתי הכביש הריק עוד השאיר לי זמן לעשות שתי עצירות חיוניות בדרך, למסור מתנה למתגייסת אחת ולשתות קפה עם המשפחה שלה. אני אוהבת שהדברים מסתדרים!
 
המפה המנוקדת על שולחן הסדנאות של דפי תמיד מבשרת טובות, והפעם חיכו לנו שפע של חומרים ויומנים חמודים בהפקה משותפת של חגית ודפי. איזה יופי!
 
התחלנו בטפטופי צבע אקרילי מדולל על הדפים שלנו.
הוראה כזו פשוטה ואפילו בה אפשר לראות איך כל אחת מאיתנו אחרת…
בזמן שנתנו לצבע להתייבש קצת הצגנו את עצמנו ושמענו מפנינה קצת עליה וקצת "אני מאמין" שלה בנושא היומנים.
ואז נכנסו מגבות הנייר לפעולה והתחלנו לספוג צבע.
ככה זה נראה אחרי זה:




עכשיו צבענו את הדפים בארבעה צבעים שונים:
ומעכשיו, כרגיל, נסחפתי בעבודה ושכחתי לצלם…


פנינה נתנה לנו שירים מצולמים של יונתן גפן, שהיא מחקה להם את הבית האחרון, כדי שאנחנו נכתוב להם סוף אישי משלנו.
לא אהבתי את השיר שקיבלתי, אז ניסיתי להחליף אותו בשיר אחר.
עוד פחות אהבתי את השיר האחר…
אז נשארתי עם השיר המקורי, שלא הכרתי, והעתקתי בית אחד שלו ליומן:
"הצרפתים אומרים
להיפרד זה קצת למות
ואני אומר
למות זה הרבה להיפרד"
 
וכתבתי לו המשך.
 
חותמות, דמות מתוך ספר אומנות, וושי טייפ, פצפצים ורשת דביקה. כולם נוספו לדף ובסוף, כשהחלטתי שמספיק (כרגע) הוא נראה היה ככה:



בסדנה עשיתי עוד דף שהתחיל בריסוס של מיסטים על שבלונות ונמשך עם הדבקות, ציור אנשים לפי שבלונה, כיתוב (שכשהתחלתי אותו לא היה לי מושג מה אני הולכת לכתוב, הכי זורמת שאפשר) וכתמים (כמעט) מושלמים של צבע:



וביום שישי התחלתי דף נוסף שסיימתי אתמול. הוא די התחיל לפי אותם קווים שפנינה הנחתה נתנה לנו בדף הראשון,
והלך כמובן לאן שהוא רצה:



והכי מעניין הוא הדף הזה שממתין ביומן. מי יודע לאן הוא ייקח אותי?
לא יודעת אם אני אצליח לעבוד בו כל יום, אבל אני הולכת לנסות.


לפחות משהו קטן כל יום.
אם זה יצליח בטח תראו כאן תוצאות…
 
ואם גם אתם רוצים להתחיל – חגית כתבה פוסט על איך מתחילים…
 
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
הלכנו לקולנוע – פרופסור, נסיכה ואנוכי – איזה כיף שיש עדיין סרטים שכולנו רוצים לראות!
ראינו את BRAVE וחוץ מזה שמרגיז אותי שאת הגרסה האנגלית אפשר לראות רק בתלת מימד, שזה גם יותר יקר וגם ממש לא מוצדק בסרט הזה (ורק הופך את הקטעים הקצת מפחידים להרבה מפחידים) – הסרט שווה לגמרי! כולנו נהנינו מאוד.
 

שחף, האחות של הקצינה שלנו, מתגייסת.
 
ואני עם השאלה – מה נותנים למתגייסת, ועוד כזו שלא צפויה להיות קרבית (נניח שקרביים צריכים קצת יותר) ועוד בשבוע בו מתפרסמת ב"גלובס" כתבה על זה שהציוד שמקבלים בבקו"ם מספיק כמעט לכל הצרכים.
 
ובכל זאת – בלי מתנה אי אפשר. לפחות לא אני.
 
אז החלטתי לקנות שק כביסה מרשת ולקשט אותו.
 
היה לי רעיון בראש וממש מעט זמן, מה שהביא לזה שלעצם הכנת המתנה הגעתי מתישהו בסביבות אחת עשרה בלילה של יום רביעי, כשתכננתי לתת את המתנה בחמישי.
 
זה גרר כמה שגיאות, שבסיכומו של דבר הוסיפו לתוצר שאני ממש אוהבת.
 
התוכנית המקורית היתה שפס הבד עם השם יהיה תפור למעלה, ולמטה יהיה פס צר יותר. בגלל שחצי ישנתי בזמן התפירה, סגרתי דווקא את התחתית של הרצועה עם השם – מה שאמר שהיא מצאה את מקומה למטה.
 
ורק בשלבי סיום התפירה, בסביבות אחת בלילה (שעה שבה לא פורמים) גיליתי שאת הרצועה העליונה תפרתי דווקא בחלק הפנימי של הרשת. ממש לא לפי התוכנית, אבל תוצאה שאני מאוד מאוד אוהבת.
 
אז ככה זה נראה בסוף:



השם מקרוב:


וקלוז אפ על התפרים המקסימים:



ומה שנשאר זה לאחל לשחף שירות משמעותי ומספק!
 
__________________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
זוכרים את הגדר של תום סוייר?
אצלנו גרה נסיכה שחושבת שלנקות חלונות זה ממש צ'ופר:



ומאחר שהיא נסיכה מחוננת, היא משתמשת בשתי הידיים בבת אחת:



מאחלת לכם שגם אתם תיהנו מחלונות מבהיקים שכאלו!