קטגוריות: כללי

Mrs. G הזמינה את כל קוראיה לשחק, והבוקר התאים לי בדיוק.


 
הרעיון הוא כזה – לצד רשימת חומרים שלכל אחד יש בבית (או לפחות לכל אחד שמתעסק קצת ביצירה/אוחז בילדים), היא הוסיפה רשימה של 12 חוקים. הרעיון הוא להגריל בכל פעם חוק אחד (חמש פעמים בסך הכל) ולמלא אותו במשך שתי דקות בלבד.
 
הבוקר היו לי שתי אורחות חמודות, בוגרות כיתה ה', אז הזמנתי אותן לשחק איתי. היה כיף!
 
מדהים עד כמה הסגנון והאופי יוצאים ובולטים בעבודה, למרות שכאילו כשאין זמן לחשוב ולתכנן זה לא אמור לקרות.
 
בואו ניתן לתמונות לדבר (כל שלב צולם עם פתקית החוק שיצאה באותו שלב) 
 
ראשונה תעלה ותבוא הגברת המסודרת:
 












חדי העין ישימו לב שמילאנו 6 חוקים ולא חמישה. זה כי נהנינו.
האמת היא שהבנות כל כך נהנו עד שאחרי ששת החוקים הראשונים, כשאני הלכתי לטפל בלקוחות, הן המשיכו למלא חלק מהחוקים האחרים (בלי מגבלת הזמן…)
 
אז ככה נראה הפרוייקט של הגברת המסודרת בסוף:



יחד עם הגברת המסודרת הגיעה הגברת הזורמת. מאוד זורמת, כמו שתראו בתמונה השישית:













אין בעיה, אמרתי לה. אפשר יהיה לגזור את הדף ולהשתמש בו בתור בסיס לדף ביומן שלך… אבל הבנות, כאמור, המשיכו למשוך פתקים מהכוס והגברת הזורמת המשיכה לזרום וסיימה כאן, מאוד מרוצה:



וגם אני שיחקתי, כאמור. לא מסודרת מדי, אבל גם לא זורמת בלי גבולות:
 












היה בהחלט כיף!
ואם אתם רוצים להצטרף למשחק – כל ההוראות אצל ענת בבלוג.
 
תיהנו בשבת ואם אתם ממילא מתחבאים במזגן, אולי תמצאו קצת זמן ליצירה…
 
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
ככה התחיל הדף הראשון ביומן החדש שלי (מבית חגית רוזנס-אזולאי ומסטיקים!):



איזה כיף לבלות ערב של חמישי בסדנה מעוררת השראה! תודה לפנינה גולד על סדנה נהדרת, לחגית על היוזמה, לדפי על האירוח ולכל המשתתפות שהפכו את הערב לנעים ומהנה!

אילנה, שמתכנה במרחב הוירטואלי אש קטנה (ופעם היא תצטרך להסביר לכולנו את המקור לכינוי הזה שלה…), היא יוצרת משובחת שיצא לי להכיר בספטמבר בסדנה של אינגוילד, כשישבנו זו לצד זו.
 
מאז אני עוקבת בבלוג שלה אחר התנסויותיה בתחום הסקראפ ואחר מסעותיה בשביל ישראל…
 
החודש היא הגדילה לעשות ואיתגרה את עצמה במסע יצירתי שעניינו מיצוי מוחלט ומלא של קיט החודש עליו היא מנויה, ולצד זה צילום ופירוט של כל שלבי העבודה שלה.
 
אני לא בטוחה שאצעד אחריה בכל שלבי המסע הזה (טיילית גדולה אני לא…) אבל אתמול, כשהייתי די שפוכה מאיזה וירוס בטן שתקף את הנסיכה ואותי (ועוד התיישב על חלושס ממקודם), הרגשתי שמתאים לי להתפנק ביצירה נטולת מחשבה, AKA סקראפ ליפט…
 
עכשיו אני חייבת להזהיר – במבט ראשון אין שום קשר בין הדף של אילנה רוקפלר סנטר לכפולת הדפים נטולת השם שלי. אבל תאמינו לי – היתה כאן הרבה יותר מהשראה, זה ממש על גבול ההעתקה (עם פרשנות, טעויות מדידה וסקאלת צבעים יוצאת דופן אצלי…), עם ציות כמעט מקסימלי לאתגרים שאילנה הציבה.
 
אילנה השתמשה בדף לבן ומה שקפץ לי ליד היה דף קרם.
אצלה הרקע הוא חותמת, ועוד אחת כזו שהיא החתימה קודם על דף טיוטה כדי שתצא החתמה חלשה. אני השתמשתי במסכה וב PAN PASTEL. הרבה PAN PASTEL. שום דבר פה לא יצא חלש…
מיסטים יש אצלה ואצלי ומדבקות מתגרדות (למה יש אנשים שאצלם להשתמש במדבקות מתגרדות זה אתגר? אני מוכנה לגרד מדבקות כאלו כל היום…).
ושייפתי וחירבתי את שולי הדף ואת השוליים של חלק מהתמונות. נזכרתי למה אני לא עושה את זה בדרך כלל – זה לוקח המון זמן…
 
התמונות צולמו בשבת חורפית אחת,שבילינו בתל אביב. בנות המשפחה על הנדנדה…
 



וקלוז אפ על פינת המדבקות המתגרדות:
 



יצאה כפולה מאוד צבעונית ואחרת ממה שאני עושה בדרך כלל. רק אחרי שהסתכלתי על זה כמה דקות, קלטתי שלילה קודם דיפדפתי במגזין ישן של סומרסט והיתה כתבה על קומבינציית הצבעים כתום-תכלת-ירקרק – רק שאצלם זה נראה היה פסטלי ואצלי טמבוריה ממש…
 
תודה לאילנה על הדחיפה שהפרוייקט שלה נתן לי ועל ההשראה!
 
אולי גם אתם תנסו ללכת בעקבותיה?
 
_____________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
המתנדנדת הבוגרת נהייתה קצינה בדיוק לפני שבוע. כבוד!
המתנה שלה היתה מחברת מסדרת המחברות המהממות של קום איל פו, עם כריכה מושלמת לכבוד האירוע:



והעמוד הראשון שקישטתי, לפני שכתבתי את הברכה:



בהצלחה לקצינה האלופה שלנו!
 

לכותרת המפוצצת אחראית אמיליה, ובעצם הבת הפצפונת שלה – גרייס (אבל לא רק).
 
אני לא טובה במפגשים קבועים ובמחוייבויות, אבל בכל פעם שקבוצת היצירה שלנו נפגשת אני עושה מאמץ מיוחד להתארגן ולהגיע, כי זו מסגרת שממש נעימה לי והחברות שנוצרה בין כולנו יקרה לי מאוד.
 
במפגשים האחרונים, לנוכח הפרו ורבו שחוגג אצלנו, המפגשים שלנו הם בעיקר סביב תפירה ורקמה.
 
את שמיכת הטלאים המשותפת שעשינו לרותם, הבן של אלכסנדרה, הראיתי לפני כמה פוסטים, והפעם תורה של השמיכה של גרייס.
 
אלו הבדים שנקנו לכבוד השמיכה:





אני בחרתי לקשט את הריבוע שלי במשפחת פילים. לשמחתי היה לי בד מושלם ששילב את הצבעים שאמיליה בחרה – חום וורוד:


וככה נראית השמיכה השלמה והמתנה כולה, כמו שנמסרה – עם תוספת חיתולי בד מדוגמים שהוסיפה ליאת, שבלי ספק מקננת…
השבוע השמיכה הגיעה ליעדה ואני בטוחה שגרייסי היא התינוקת הכי מדוגמת בנצרת עלית!




 
אני נמצאת בעיצומו של מבצע תפירת שמיכות עצמאי, ומאז שאמא שלי הלוותה לי את מכונת התפירה שלה התפירה הפכה לכיף אמיתי! (ריבי, את יודעת מה זה אומר…). אחרי שהמתנות יימסרו לתעודתן יהיו גם תמונות (-:
 
________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
כולנו זקוקים לקצת חסד היה גם השיר שפתח אתמול את מפגש הלימוד של "הלבנה בחידושה" – זה מפגש ראש חודש לללימוד משותף לנשים (נכון שאתמול לא היה באיזור של ראשית החודש, אבל אירועי הקיץ הפכו את החודש לקצת חריג…) בכרמיאל אתמול.
וזו הזדמנות להציע לנשים שרוצות לחוות חוויה של לימוד בצוותא לבדוק באתר של "ניגון נשים" אם יש מעגל ראש חודש שנפגש באיזור שלהן.
אני ממליצה בחום!
 

כבר מזמן אני חושבת שיש כל מיני פנינים חבויות שאני לא מבינה איך אנשים לא מכירים.
 
מדי פעם אנסה ליייחד פוסט לאחת מהפנינים האהובות עלי.
 
את היומיים האחרונים ביליתי בכנס ניגונים לראש השנה ויום הכיפורים במדרשה באורנים. אלו היו יומיים מלאי מוזיקה, מחשבות והתכוונות, שמורת טבע של תשרי באמצע תמוז…בפרק שעסק בניגוני זמר עברי הקרינו לנו סרטון וידאו של השיר "אמיליה" מאת אריאל הורוביץ. הפתיע אותי שיש שיר של אריאל הורוביץ שאיני מכירה, ועוד יותר – שיש דיסק שלם שלו שאני לא מכירה…
 
אז ראשית – אמיליה – זה שיר שהוא כתב בעקבות ההיכרות שלו עם המטפלת הפיליפינית של אביו, ז"ל. היא זו ששרה את השיר בקליפ. סוג של תיקון, כשחושבים על כפרת חטצדק חברתי, על לראות את מהגרי העבודה ולתת להם מקום בינינו.
 
 





 
הפנינה הנסתרת היא כמובן אריאל הורוביץ עצמו. הוא אחד היוצרים האהובים עלי, ויש שירים שלו שאני מוכנה לשמוע בלופ אינסופי, בזכות המילים שיש להן עומק ורעיון, הלחנים המצויינים וההומור שעולה מבין השורות ובקולו הנעים של הורוביץ.
 
אני לא יודעת אם יש לזה קשר לשולשלת המשפחתית שלו – הסופר והמשורר מרדכי הורוביץ מן הצד האחד, והאחת והיחידה נעמי שמר מן הצד השני – אבל בכל פעם שאני שומעת שירים שלו, אני מתלהבת מהכבוד שהוא רוחש לשפה.
 
בעקבות המפגש עם השיר "אמיליה" אתמול, ביליתי רגעים מענגים של צפייה (והקשבה) בקליפים של שירים מהדיסק האחרון שלו – אלבום 5. אהבתי במיוחד את "רקפות בין הסלעים" שיר שהוא כתב, הלחין והקליט בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" בהופעות מול תושבי הדרום.
 
המילים רואות מצד אחד את המצב כאן כמו שהוא – לא משהו – ומצד שני יש בהן משהו שמזכיר את "אנשים טובים באמצע הדרך" שכתבה אמא שלו שנים קודם לכן:
 
בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים וכשהיא לפתע צריכה שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה לא תאמין איך הם מופיעים כמו רקפות בין הסלעים בין הדגלים הכתומים לחולצה הכחולה בין שוק הפשפשים לקריית הממשלה כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים וכשהיא לפתע צריכה… בין מגדלי הפאר למרכז הקליטה בין פועלים זרים לשדות החיטה כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים וכשהיא לפתע צריכה…



























 
 
 




אין לי מושג למה הוא לא מוכר יותר, למה הוא לא מושמע יותר, למה סביר שאתם לא מכירים אותו (חוץ מאשר את רנה ויאללה ביי…) אבל אין לי ספק ששווה שתכירו.
 
___________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
די בושה לרדת מהגובה התרבותי הזה אל המציאות הצרכנית אבל חולצות חמודות בתמנון בעשרים ש"ח (בשבילי) וב-15 ש"ח (בשביל הנסיכה) שוות את זה שתגידו שאני חומרנית… גם את זה שווה שתכירו (-:

נעים להכיר – זה שמו של המשחק שיזמה חגית, לכבוד הבלוג החדש שלה "יומני היקר".
 
חגית עיצבה דף היכרות משורבט והזמינה את כל מי שרוצה להדפיס לעצמו את הדף ולשחק איתו.
 
עוד לפני שקראתי את כל פוסט ההזמנה חשבתי שיהיה ממש נחמד להציע לנסיכה לשחק גם, ואז בהמשך הפוסט ראיתי דפים שעוצבו/שוחקו על ידי ילדים של כל מיני חברות שלי וראיתי שוב ש great minds think alike…
 
הנסיכה התלהבה כמוני, מילאה חלק מהדף ואז נעצרה. אתמול בערב הזכרתי לה לסיים אותו, כי זכרתי שהדד ליין של חגית לטובת ההגרלה של הספר של פרידה קאלו שחמדתי לי זה הראשון ביולי. מסתבר שלא מספיק לזכור רק את התאריך, רצוי לזכור גם את השעה… הדד ליין היה עד תשע בבוקר.
 
מצד שני – כל זמן מתאים למשחק ואתם עדיין יכולים למצוא את הסקיצה בבלוג של חגית ולשחק בעצמכם.
אני ממליצה בחום,
וגם חושבת שאחזור למלא את הסקיצה הזו בעתיד. בטוח שיצא לי משהו אחר…
 
והנה מה שיצא לנסיכה ולי.
תודה לחגית על ההזמנה.
אני צופה שהבלוג שלה (והראש שלה) עוד יזמנו לנו לא מעט גירויים ליצירה…
 





_________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
 
לכבוד החופש הגדול קניתי לנסיכה שלי מתנה – מחברת/יומן בעיצוב של נרקיס שחף המקסימה. בהמלצה של נרקיס, אחרי שאמרתי לה שמדובר הנסיכה מציירת/מעצבת, הלכנו על מחברת עם דפים חלקים.
ביום חמישי, אחרי שחגגנו את פתיחת הקיץ ברכיבת אופניים בפארק הירקון (הנסיכה והמאמן) ובשיטוט בקניון איילון (אנוכי), נתתי לה את היומן, ורגע אחרי זה היא כבר שלפה עפרונות צבעוניים והתחילה לכתוב. איזה כיף!



 
 

מאחר ששורש כף יד ימין שלי מודלק ולא מאפשר לי לעשות הרבה, החלטתי להקדיש את הבוקר למשהו שתיכננתי מזמן – הדרכה להכנת וושי טייפ ביתי.
 
למה טייק 3?
כי בראשית היתה דפי, עם הדרכה מקסימה לעיטור מסקינג טייפ קנוי
ואז הגיעה חגית, עם ההברקה להשתמש בטייפ רפואי כבסיס לוושי טייפ בעיצוב עצמי
ועכשיו תורי…
 
ועכשיו שתי התנצלויות –
אני לא טובה בדחיית סיפוקים, אז עבדתי למרות היד החבושה. אם ביום יום אני אומרת שיש לי שתי ידיים שמאליות, תנחשו איך זה נראה כשאחת מהן נכה…
 
וגם – לא תכננתי על ההדרכה אז המצלמה הטובה נשארה בבית. כל התמונות צולמו בטלפון ומכיוון שאני מסתבכת עם הורדת התמונות מהטלפון עקפתי והשתמשתי באינסטגרם. מקווה שלמרות זאת ההדרכה תהיה ברורה.
 
שלוש גרסאות
שתי התנצלויות
ועכשיו – פוסט אחד…
 
הבסיס לוושי טייפ הביתי בגרסה שלי הוא נייר משי לבן (כזה שהרבה פעמים אורזים איתו מתנות) ודבק דו צדדי שעטוף בנייר שמקלפים כשרוצים להדביק. זה חשוב כדי שאפשר יהיה להשתמש בוושי טייפ שלנו רק כשנרצה ולא ברגע ההכנה..
 
את נייר המשי אפשר לקשט בכל הדרכים שבעולם, אז אספתי לי כל מיני חומרים שרציתי לנסות:

קישטתי את נייר המשי – החתמתי, צבעתי בצבעי עיפרון, מרחתי צבע אקרילי וריססתי מיסט.


 



רק בשלב עריכת הצילומים קלטתי שמכיוון שצילמתי את נייר המשי השקוף על השולחן הצבעוני שלי, הוא נראה עוד הרבה יותר מעניין ממה שהוא יצא בפועל…
 
אחד היתרונות של זה שנייר המשי די שקוף, הוא שכאשר, למשל, ראיתי שמדבקות הראב און של החיפושיות קצת משעממות, יכולתי למרוח צבע אקרילי בצד השני של נייר המשי ולקבל אפקט מעניין:
עכשיו, כשכל נייר המשי מקושט כלבבי, התחלתי לחתוך חתיכות של הדבק הדו צדדי ולהדביק אותן על הצד האחורי של נייר המשי המקושט. בגלל השקיפות של נייר המשי רואים בדיוק על איזה חלק מהדוגמה מדביקים את נייר הדבק. ככה נראה היה נייר המשי שלי עם כל חתיכות הדבק הדו צצדי שבחרתי להדביק עליו:





גוזרים את נייר המשי מסביב לדבק ומקבלים וושי טייפ ביתי שממתין לעבודת היצירה הבאה שלנו.
 
הנה מבחר הסרטים שאני הכנתי:
בגלל שה BACKING של הדבק הזה הוא ורוד, אז לא רואים שהוושי טייפ עצמו הוא לבן (אלא אם כן צבענו אותו).


 
אז הנה דוגמה אחת לשימוש בוושי טייפ, רגע אחרי הכנתו:
בפינות התמונה אפשר לראות שאם לא צובעים את כל שטח נייר המשי בצבע אטום אז הוא שומר על השקיפות שלו, בדיוק כמו הוושי טייפ הקנוי.


 
מקווה שתמצאו את ההדרכה הזו מועילה ושגם אתם, כמוני, נהנים משפע הוושי טייפ שממלא את השוק!
 
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…

בהמשך לפוסט קניית הבדים מאתמול, הנה תמונה של שמיכת הטלאים הקבוצתית שלנו, שניתנה במתנה לרותם, הבן של אלכסנדרה:




וזה הריבוע שאני הכנתי, כחלק מהמאמץ הקבוצתי:



איזה כיף זה שמיכות טלאים!

כבר כמה שבועות שאני מתכננת נסיעה לנחלת בנימין להצטיידות בבדים לכל מיני פרוייקטים שעל הפרק.
 
מאז שאמא שלי – הנדיבה והמקסימה – הלוותה לי את מכונת התפירה שלה לפרק זמן לא מוגבל – הנסיעה הזו הפכה ליותר ויותר נחשקת…
 
כשדיברתי במפגש התפירה האחרון שלנו על זה שאני צריכה למצוא זמן ולסיים לרקום את האפליקציות של הפרוייקט המשותף שלנו, ליאת הציעה לי ליסוע לתל אביב ברכבת, ולנצל את זמן הנסיעה כדי לרקום. בסופו של דבר התוכנית הזו נתקלה רק ב CATCH קטן אחד – אומנם נסעתי ברכבת, אבל מכיוון שכבר שבוע כואב לי שורש כף היד (כאב שמקרין לכל הכיוונים) ורק מחר יש לי תור לרופאה – אז הרקמה, שהיתה התירוץ לנסיעה ברכבת, לא התקדמה אפילו בתך אחד…
 
אז נסעתי לתל אביב ברכבת, ואמא שלי הצטרפה אלי בחיפה (איזה כיף שאפשר לקנות שני כרטיסי מקום שמור ואז לא צריך לריב עם אפחד כששומרים מקום למי שיעלה רק בעוד חמש תחנות…) 
 
התחלנו את היום בארוחת צהריים עם הפרופסור, פרטים תיכף…
 
ואז נפרדנו ממנו ושוטטנו לנו לאיטנו לעבר אוצרות הבדים שיש לנחלת בנימין להציע לעולם.
 
בדרך צילמתי קצת:












ותראו איזה שם יפה לחנות:



אזהרה ידידותית על הקיר:



והחנות הסינית הסימפטית:




ומה דעתכם על הגדילים המקסימים האלו?



והרי התכנסנו כאן (או שם) לעניין הבדים. אז מה היה לנו?
ב"בדים למעצבים" קניתי כמה שאריות ממש נחמדות, אבל אני חייבת לציין שהמוכר שם נהיה עוד פחות סימפטי, אם זה בכלל אפשרי…
 
ב"נייס בדים" במספר 17 קניתי כותנות חלקות בצבעי פסטל. לדעתי הן עלו 35 ש"ח למטר, והוא הסכים למכור אותן בחצאי מטר. יש לו מגוון גדול של צבעים ונעים לקנות אצלו.
 
ואז הלכנו לחפש את "דנדו" בהמלצת ליאת. הם נמצאים במספר 14, אבל זו לא הכוונה מספקת, כי באותו מספר יש איזה 5 או 6 חנויות, והם יחסית קטנים, בצד ועם שלט לא גדול. אז הנה הנחייה יותר ברורה – אם אתם עומדים מול מספר 14, זו החנות הפינתית מצד שמאל שלכם, עם הג'ינג'ית החייכנית.
 
נכנסנו לשם ואמא שלי הגדירה את זה הכי נכון – החנות הזו היא שושנה בין החוחים. אוסף של בדים מקסימים אחד אחד, בחנות מוארת ומחוייכת. ישר התחלתי לפנטז על פרוייקטים מחצי מהבדים השמחים שבחנות… אבל הוכחתי איפוק והסתפקתי בשני בדי הפיקה שבאתי לקנות. כמו שליאת הבטיחה לי – הפיקה שלהם נעים ורך ומגיעה בעשרה צבעים מקסימים. הם עלו 38 ש"ח למטר ועשו לי שמח בלב. לחנות יש דף פייסבוק ושם עולים עדכונים על בדים חדשים שמגיעים (כמו בדי המינקי שאמורים להגיע עוד חודשיים בערך). אני כבר עשיתי לייק…
 
עייפות נפרדנו מנחלת בנימין והלכנו לחפש חנות לציוד משרדי על אלנבי. לא מצאנו ציוד משרדי אבל מצאנו לי כובע לקיץ:



 כשנמאס לנו מאלנבי, על שלל חנויות הבגדים והנעליים, ובעיקר על שלל האנשים המיוזעים שבו, הבנו שבעזריאלי נמצא גם חנות למכשירי כתיבה, גם משהו קר וגם רכבת ולקחנו מונית לשם.
 
יחד עם הקפה הקר אספתי לי עוד צילום אחרון של הפתק שהצחיק אותי:



עייפות ורצוצות חזרנו כל אחת לביתה…
אח, איזה יום שזה היה. מלא שמחות קטנות.
כן ירבו.
 
 
משהו קטן וטוב, כי תמיד יש כאלו…
_____________________
יש מקומות מיתולוגיים כאלו, שעד שאתה מגיע אליהם בנית לך כל כך הרבה תילי תילים של ציפיות עד שיש סיכוי סביר שתתאכזב.
מסעדת שמוליק כהן היא מקום כזה, שכבר שנים אנחנו שומעות עליו אבל עד היום לא יצא לנו להגיע אליו.
איזה כיף שהמיתוס לא איכזב!
הייתי רעבה אז כשהאוכל הגיע אכלתי ולא צילמתי, אבל עוד לפני שהאוכל הגיע צילמתי את סלסלת הלחם החמודה ואת פתק האזהרה ששיעשע אותי:





היה טעים. מאוד טעים.

אירועי יוני בעיצומם…
 
אתמול נפרדתי מהתלמידים שלי בשני הקורסים, והפעם זו פרידה סופית גם מבית הספר, כי בשנה הבאה לא אחזור ללמד.
הגעתי למסקנה ש"צריך להתמקד" זו לא רק המלצה…
 
שלשום נפרדתי (פרידה זמנית בלבד) מהחברים שלי ללימודים ומצוות המורים המיוחד שלנו, בתוכנית "קהילות" במדרשה באורנים. היה יום מיוחד של סיכומים ומחשבות לעתיד, היה טעים, היה לוח תמונות עם צילומים שצולמו במהלך השנה, היה לוקיישן מדהים. כמו שצריך.
 
אחת המסקנות שלי לקראת שנה הבאה היתה שאני מקווה להסתמך פחות על מילים של אחרים, ולכתוב יותר משל עצמי.
נראה אם אעמוד בזה…
 
בינתיים, לפרידה, הבאתי קטע מתוך ספרו של מיץ' אלבום "אם רק נאמין".
מכיוון שאני רוצה לשמור לי אותו זמין, החלטתי להביא אותו גם כאן…
 
מתוך דרשה של הרב, 1975
 
אדם שחיפש עבודה בחווה מוסר מכתב המלצה למעסיקו החדש.
כתוב בו בפשטות, "הוא ישן בסערה."
החוואי זקוק נואשות לעזרה, ומקבל אותו לעבודה.
חולפים כמה שבועות, ולפתע, באמצע הלילה, מכה בעמק סערה עזה.
הגשם הסוחף והרוח המייללת מעירים את החוואי, והוא קופץ מהמיטה. הוא קורא לפועל החדש שלו, אבל האיש ישן שינה עמוקה.
הוא רץ למשק ומשתאה לגלות שבעלי החיים בטוחים במקומות הלינה שלהם, ויש להם שפע של מזון.
הוא רץ לשדה ומגלה שאלומות החיטה נקשרו וכוסו נגד הגשם.
הוא רץ לאסם. הדלתות סגורות ונעולות בבטחה, וגרעיני התבואה יבשים.
ואז הוא מבין את משמעות המשפט "הוא ישן בסערה."
ידידַי, אם נטפל בדברים החשובים בחיים, אם ננהג כראוי במי שאנחנו אוהבים ונפעל בהתאם לאמונתנו, חיינו לא יקוללו בכאב המעיק של דברים לא גמורים. מילותינו תמיד יהיו כנות, חיבוקינו יהיו חזקים. לעולם לא נתייסר בכאבי ה"יכולתי ל…" "הייתי צריך ל…" ונוכל לישון בסערה.
ובבוא העת להיפרד, נאמר שלום בלב שלם.
 
ועל זה נותר לי רק לומר – אמן.
ושבת שלום!
 
______________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש…
אתמול קניתי לי טעמקור. זה לא קורה לעתים קרובות כי בכל זאת, גלידה פרווה וביסקוויטים לא פריכים?
אבל בכל זאת – יש לזה קצת טעם של נוסטלגיה ובנהיגה זה נוח, כי זה נשמר בעטיפה כשאוכלים.
כמובן שכרגיל פתחתי אותו בהתחלה בצד הלא נכון (ברור שמתחילים מהצד של השוקולד! את הווניל משאירים לסוף!)
ואז גיליתי ששטראוס מבינים אנשים כמוני ויש הוראות פתיחה על העטיפה…
כשעצרתי ברמזור צילמתי לכם את הצד שלי:
יש כמובן גם צד בשביל האנשים המוזרים שמתחילים מהצד של הוניל… אותו לא טרחתי לצלם

יוני.
החודש הזה של הסיומים.
 
הנסיכה מסיימת את כיתה ד'.
אירוע הסיום של המחוננים כבר היה.
מסיבת הסיום של הכיתה – בשבוע הבא.
תודות ל… לא היה סיום חגיגי של החוג לאומנות.
 
אני מסיימת ללמד.
התעודות כבר כתובות.
שיעור פרידה – ביום חמישי.
 
הפרופסור מסיים את המכינה.
אירוע סיום – בשבוע הבא. בתל אביב.
אחר כך יהיה לנו חודש של ילד בבית לפני הגיוס.
 
השיריונר מסיים בשבוע הבא עוד מחזור פיקוד.
תודות ל… – אנחנו לא צריכים להתייצב בלטרון לטקס הסיום…
 
אני מסיימת מחר שנת לימודים ראשונה באורנים.
יש מלא משימות לכבוד סיום הלימודים.
עוד לא הספקתי כמעט כלום.
 
מתי כבר יולי???
 
אין לי זמן ליצירה ואין לי זמן לבלוג, אז בימים הקרובים יהיו רק פוסטונים קטנים, שתדעו שלא שכחתי אתכם.
 
בשבת היינו במרכז כדי לראות את הילדים.
אחר הצהריים טיילנו בנמל.
גיליתי שעל המעקה נטשו כל מיני דברים מעניינים:
כוס מלוכלכת




בקבוק ריק



נעליים של נסיכה



והאיש שלי, שהחליט להצטרף לליין התמונות המתהווה:



צילמתי ממש מעט באותו יום, אבל הנה תמונה מקסימה מההפסקה שעשינו במקס ברנר.
הפרופסור התייחס לצלחת הפרלינים שלו באופן מאוד סיסטמטי (והשיריונר היה זה ששם לב שזה רגע ראוי לצילום…):
 
 
שיהיו לנו עוד הרבה שבתות משפחתיות שכאלו!
 
___________________________
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו
חגית, שמהווה עבורי השראה תמידית, פתחה בלוג חדש שמוקדש ליומנים ויזואליים ונקרא בשם ההולם להפליא יומני היקר. אני צופה טונות של השראה, ומקווה שזה יהיה תמריץ גם עבורי לצלם יותר וליצור יותר ביומנים של עצמי.
 
 
 
 

לפני הרבה הרבה שנים הייתי רוקמת גובלנים בצמר על רשת. עשיתי גם שטיחי קשרים. את הדוגמאות הייתי ממציאה מהראש ויום אחד שמתי לב לזה שכל הדוגמאות שלי סימטריות והחלטתי שהגיע הזמן לשבור את הסימטריה, אז ישבתי לתכנן דוגמה לא סימטרית. רק כשסיימתי קלטתי שהדוגמה סימטרית על קו האלכסון…
 
זה היה קצת מתסכל, אבל גם הבהיר לי שאני זו אני, על היתרונות וגם על החסרונות…
 
זה נכון גם ל MIXED MEDIA. אני מאוד נהנית ויכולה לראות עד כמה כל הסרטים שראיתי וכמה כל הדוגמאות הנפלאות ברשת (רבות מהן ישראליות מוכשרות) נותנות לי השראה, ועדיין, גם כשאני ממקססת, התוצאות יוצאות בדרך כלל מסודרות ומאורגנות. איך אמרה לי מישהי בשבוע שעבר בתערוכה – "העבודות שלך חמודות"…
 
אז נכון שכשמסתכלים לעומק, רואים שהן לאו דווקא חמודות, אבל הן בהחלט לא משולחות רסן כמו כל מיני עבודות שראיתי ואהבתי, אבל הן לא סגנון היצירה שלי. יכול להיות שגם ההשתוללות הזו עוד תקרה אצלי פעם.
 
העבודה הנוכחית שלי, זו שנתנה את הכותרת לפוסט, נוצרה לטובת תערוכה שזו שמה – "שניים". ניסיתי להיות טובה ולצלם את התהליך, אבל כשכבר נכנסתי לשוונג זה לא החזיק מעמד…
 
הבסיס של העבודה הוא המון גזרי עיתון, של תמונות ומילים שהתקשרו לי לזוגיות. כולם נגזרו מגיליון 499 של טיים אאוט, שהגיע אלי בטעות בשני עותקים, דבר שאליו התייחסתי כסימן משמיים…
 
הדבקתי הכל בצורה אקראית, עם מוד פודג':




מרחתי על הכל שכבה לא עבה של ג'סו, שלא תסתיר יותר מדי, אבל שתיתן איזו האחדה של הכל:



עכשיו יכולתי לכתוב מניפסט שלם על למה בחרתי לעשות את העבודה הזו בגווני אדום, צבע של דם ואהבה, אבל האמת היא שהאקריליים היחידים שיש לי שהם שקופים הם כמה צנצנות צבע של קלודין הלמוט שנשארו לי מסדנה שעשיתי ב CHA לפני שנתיים, וכולם בגווני ורוד-אדום…אז הנה לכם האמת מאחורי הבחירות האומנותיות שלי…
 
שבלנות, ספריי, חותמות, מריחות של צבע, מדבקות מתגרדות – כולם תרמו ליצירת הרקע. הייתי אומרת שעבדתי עד שהייתי מרוצה, אבל אני אף פעם לא יודעת מתי לעצור. עצרתי בעיקר בגלל שנורא דיגדג לי להדביק את הדמויות כי רציתי שאמא שלי תוכל לראות את הקנווס גמור כשתגיע לביקור… טוב שיש משהו שעוצר אותי בנקודה כלשהי…
 



אז הנה הם, השניים שלי, בדרכם לתערוכה במבואה של המועצה האזורית.
דרך צלחה שתהיה להם!
 
משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו…
קטגוריה חדשה נוספה לחנות הוירטואלית שלי – חצי מחיר – אחרונים מסוגם – כי אני מרגישה צורך לנקות מדפים ולכם מגיעות מציאות. רק תזכרו – מה שנמכר עלול לא לחזור… מצד שני – בכל יום יעלו מוצרים חדשים לקטגוריה…