קטגוריות: כללי

זו הפעם הראשונה שעבודות שלי מוצגות בתערוכה, ואני חייבת לציין שבזה שאנשים עוצרים אותי בשבילי היישוב לספר לי שאהבו את העבודות שלי יש משהו ממש נחמד…
 
העבודה השנייה שהכנתי לתערוכה קיבלה חלק מהאישיות שלה בזכות חבילת ההפתעות שקיבלתי מ mrs. G . בגלל שהיא כתבה פעם שאף פעם לא ראתה שימוש בפלוק במיקס מדיה, הרגשתי צורך לנסות… גם ציפורי הקנווס הגיעו מהחבילה ממנה וגם ההשראה להשתמש בגלימרים, אז תודה ענת!
 
עכשיו בואו נראה אם אני מצליחה להוסיף תמונה כשאני כותבת באייפון….
 
מסתבר שאני לא ממש כשרונית בעניין הזה של האייפון, אז התמונה תגיע מחר….
 
מסקנות לעתיד – לא לכתוב פוסטים באמצע הלילה, ואם כבר כותבים – לשמור כטיוטה ולא לפרסם מתוך שינה…
 
הנה תמונה של העבודה המדוברת:
 



ועוד סימן לזה שאני יוצאת משנת החורף שלי הוא שאני מתחילה בסדרת סדנאות חדשה.
 
הסנונית הראשונה היא סדנת מיקס מדיה שתזמן התנסות בחומרים ובטכניקות השונות, ליצירה אישית, אחרת, רבת שכבות, צבע והנאה.
 
שלוש שעות, המון טכניקות, השראה וחומרים, 180 ש"ח ותוצר אחד – קנווס מוכן לתלייה על הקיר…
 
מתאים גם לחסרי ניסיון לחלוטין.
 
בשלב זה הסדנה תתקיים אצלי, בסטודיו ביובלים, ובחיפה.
 
המועדים הקרובים:
 
ביובלים, ביום שני 18.6 בשעה 20:00
ביובלים, ביום שלישי 19.6, בשעה 10:00
ובחיפה, ביום רביעי, 20.6, בשעה 20:00
 
ההרשמה אצלי במייל limor292@gmail.com
 
שבת שלווה ויצירתית שתהיה לנו!
 
לימור

בהתחלה היו לטאות העץ שצבעתי כדי שיקשטו את הקיר בכניסה…
 
אני חושבת שמהשנה שהקדשתי ללימוד ציור כפרי על עץ, התוצאה הכי שימושית מבחינתי היתה ללמוד לנקד עם הצד השני של המכחול… בכל אופן ממש התלהבתי מחיות העץ הקטנות שהסתובבו אז בחנויות היצירה ועשיתי איתם די הרבה דברים, כולל הלטאות הצבעוניות על הקיר אצלנו:
 





הן כבר מזמן לא שם, ולכן הצילומים הלא ממש אידאליים שלהן…
 
ואז הגיע אחי הקטן, שאחד התחביבים שלו זה לקעקע את עצמו מכל הכיוונים, והחליט שהלטאות האלו הן השראה מצויינת לקעקוע, ומאז הוא מסתובב עם אחת מרשימה על הזרוע.
 
כשחשבתי מה להכין לו לכבוד היומולדת, החלטתי שמאחר ויש לו דירה חדשה והרבה שטחי קירות שצריך למלא, אכין לו שתי עבודות, עם תמונות שלו ושל אשתו. מאחר ואני עדיין מחכה לתמונה של גיסתי, שאיכשהו הצליחה להיעדר מכל האירועים המשפחתיים האחרונים (עם סיבות טובות) וכשכבר כן נפגשנו הרגשתי חולה מכדי לחשוב על לצלם, הכנתי לו בינתיים רק חצי מתנה…
 
הפעם גם צילמתי קצת מהשלבים.
 
התחלתי מדופן של קופסת קרטון שקרעתי וקילפתי:



ריססתי גלימר מיסט ירוק



והוספתי דף מאטלס וקרעים של דפים מדוגמים



מכאן כבר הייתי בשוונג אז הפסקתי לצלם ועבדתי. הוספתי עוד קצת ריסוס של גלימר מיסט, תמונה, מדבקות, קליפס לתלייה וכמובן – לטאות מעץ



עכשיו רק נשאר לחכות לתמונה טובה של אוריין…
 
ובגלל שאני ממש אוהבת את האיש שלי, אני לא אספר לכם מה חשבתי אחרי שהוא התיישב על השקית עם המתנה שהיתה באוטו…
 
______________
בעניין אחר, יש לפחות קוראת חתולית אחת שמתלוננת על רוחב התמונות, אז בדקתי שוב בשלושה מחשבים שונים, כולל נייד, וכמו שחשבתי – אין בעיה עם רוחב התמונות שמוגדרות לרוחב מכסימלי של 800 פיקסלים, אבל אם המסך שלכם מוגדר ל 600*800 שזה הגודל המינימלי, התמונות באמת יהיו רחבות מדי בשבילכם… אז אם יש לכם בעיה עם התמונות תבדקו את העניין הזה, ואם עדיין זה לא ייפתר, אבדוק פיתרון אחר.
 
ערב נעים שיהיה, אני הולכת לסיים את העבודה שלי לתערוכה ולבדוק אם שירבוטים הם אכן תשובה לכאב ראש.
אעדכן…

כמה כיף להיתקל בתמונות ישנות ולהיזכר.
 
חיפשתי משהו בארכיון של המחשב ונתקלתי בתיקיית תמונות שהכיותרת שלה היא "תמונות ששווה לבדוק" ויש בה תערובת קסומה של תמונות שצולמו במהלך שלוש שנות חייה הראשונות של הנסיכה, ומכילות הרבה נסיכה אבל גם את יתר בני המשפחה.
 
חיוך מיוחד עלה בי לנוכח התמונות משולחן יום ההולדת של הפרופסור. לדעתי זה יום ההולדת ה-11 שלו, ואין לי ספק שהמתנות שימחו אותו, אבל הממתקים עוד יותר…
 










מזל שאז עוד לא הכרתי את עניין קניית הממתקים בסיטונות, אז לפחות הכמויות היו סבירות.
 
למרות שהפרופסור כבר בוגר באופן רשמי, אני מניחה ששולחן ממתקים כזה ישמח אותו גם כשיחגוג עשרים, בעוד לא כל כך הרבה זמן….
 
שבת נהדרת שתהיה לכם.
אצלנו, לשם שינוי ובאופן משמח ביותר, כל הילדים מצליחים להיות באותו איזור באותו זמן. חידוש מרענן!
שבת שלום
לימור

כל מי שמכיר אותי יודע שאני תולעת ספרים.
 
חלק מההיסטוריה שלי כנערה חובבת ספרים וקריאה שגדלה בחיפה הוא זיכרונות של שעות שיטוטים ארוכות בדוכני שבוע הספר. בעבר הרחוק זה היה בגן הזיכרון, מול בניין העירייה, ואחר כך זה עבר להיכל הספורט ברוממה. זה היה צפוף, רועש ומלא מלא ספרים. חוויה שמאוד אהבתי.
 
בשנים האחרונות,מאז שיש לי עסק משלי והרבה פחות שעות פנויות, לא ממש יצא לי לשוטט שעות בין דוכני הספרים של שבוע הספר. חשבתי שהשנה זה יהיה שונה. בתור קוראת ראשונה לשעבר של "ידיעות ספרים" קיבלתי הצעה להצטרף לאחד הדוכנים בשבוע הספר והתלהבתי מההצעה. הרגשתי שזו יכולה להיות חוויה מהנה, ששווה להקדיש לה לפחות יום מחיי. מה עוד שאמא שלי תרגמה כמה מהספרים היותר מוצלחים של ידיעות ספרים, אז יש לי אינטרס נוסף להשתתף בדוכן שלהם ולהמליץ גם על הספרים האלו, בין היתר.
 
הבעיה היא שכשהתקדמתי בקריאת ההזמנה שקיבלתי, הגעתי למידע הבא:
  המקומות שבהם יפעלו דוכני ידיעות ספרים בשבוע הספר השנה:תל אביברמת גןחולוןפתח תקווהמודיעיןירושליםכפר סבאבאר שבע








 
כמובן שהבעתי תמיהה על העניין והוסבר לי שזו לא החלטה של ידיעות ספרים אלא של התאחדות המו"לים.
ואכן, בבדיקה באתר של שבוע הספר מצויינת הפעילות בשבע הערים האלו.
 
אני לא מגזימה ומבקשת יריד ספרים בכרמיאל הנידחת או בקרית שמונה, רחמנא ליצלן, אבל חיפה? גם חיפה נידחת מדי ליריד ספרים?
 
הסופר אלכס אפשטיין יצא לפני כמה שבועות בקמפיין חשוב – קול קורא לעם הספר שקורא לקנות ספרים בחנויות הספרים העצמאיות או ישירות מהוצאות הספרים ולא מהמונופולים הגדולים.
 
והנה, או-טו-טו שבוע הספר, וכל מי שגר צפונה לכפר סבא לא יזכה לפגוש בקרבת ביתו דוכנים של הוצאות הספרים, כי התאחדות המו"לים לא מוצאת שזה משתלם.
 
ועל זה כנראה אף אחד לא יצא לרחובות…

לפני הכל – שמתם לב שהבלוג שינה את פניו?
התודה והברכה מגיעות למעצב המוכשר שלי – http://www.visuali.co.il/ שמלווה אותי כמעט מהולדת החנות ויודע בדיוק בדיוק מה אני רוצה וצריכה, עוד לפני שאני יודעת להסביר לו את זה…
 
ובעניין אחר, אבל לא לגמרי.
 
אחרי שסוף סוף הסכמתי להגדיר את מה שאני עושה כאמנות, החלטתי ללכת צעד קדימה ולהשתתף בתערוכת האמנים של יובלים, שיוצאת לדרך בשבועות.
 
הנה ההזמנה, ולמרות השגיאה בשם שלי, אני זו אכן אני:



עכשיו, מאחר ואני זו אני, לא יכולתי לבחור שתיים מתוך העבודות המוכנות שלי, אלא הייתי חייבת להחליט שאני מכינה עבודות חדשות לתערוכה…
 
וכמובן שבמצב כזה הדברים גם לא הולכים כמו שמתכננים (האמת – אני אשמה. מי מנסה לתכנן במיקס מדיה???). אז אחרי ארבע שכבות של טרנספר הגעתי בוקר אחד לסטודיו רק כדי לקבל חררה כשהבנתי שהדברים נראים ממש רע ולמרוח הר של ג'סו על שליש העבודה…
 
עוד שכבות של צבע ושל PAN PASTEL, חתיכות של נייר תווים וכל מיני בולים, ועוד צבע וכמה תפילות, והחלטתי שעכשיו אפשר לנסות לעשות שוב טרנספר.
 
שכבה אחת וזהו. אני כבר לא מנסה את מזלי…
 
הבוקר צילמתי:



חשוב לציין – המילים בצד שמאל של העבודה הן חלק מציטטה של א.ד. גורדון.
 
עכשיו צריך רק לקוות שהעבודה השנייה תלך כמו שצריך.
אוטוטו התערוכה…
 
ומה נשאר לי לאחל לכם?
שילך טוב,
וכשלא הולך לפי התוכניות – שתהפכו את זה לטוב…
 
לימור

האמת שיש לי בקנה פוסטים של יצירה, אבל השילוב הקטלני בין שיעור שאני מעבירה מחר (ושדרש הרבה יותר לימוד מוקדם ממה שצפיתי) לבין העובדה שהבנתי שאם אני משתתפת בגראג' סייל כדאי שאמיין את הרכוש שלי ואחליט מה למכור… עולה לי במחסור בזמן צילום וכתיבה…
 
אבל אני מנצלת את ההזדמנות כדי לומר שביום שישי הקרוב גם אני אהיה בגראג' סייל אצל נתנאלה.
 

 
אני מעדות ה ועוד…
 
אז עכשיו אני הולכת להמשיך למיין, עם דיסק במקום רדיו, כי להקשיב לאקטואליה מדכא. עדיף להתעלם מהמציאות…
 
לימור

בפורום עיצוב אלבומים וכרטיסים העלתה השבוע מירי את השאלה "מה הקניות שלנו (סקראפ, כמובן) לימדו אותנו על עצמנו, ומה אהבנו על המדף והתגלה כלא שימושי כשכבר היה בבעלותנו."
 
לא היה לי זמן לענות על השאלה, כי הייתי ממש עסוקה בשני אלבומים עם דד ליין היסטרי, שלא באשמתי, אבל תוך כדי עבודה היה לי זמן להרהורים ולתובנות.
 
אחד משני האלבומים היה אלבום ברכות לגבר פורש. עכשיו, כל מי שעוסק ביצירה יודע שבנות זה קלי קלות וכיף ויש המון חומרים ופרחים ונצנצים, אבל בנים??? הרבה יותר מסובך…
 
גיליתי שכשאני עושה אלבומים, אני בדרך כלל יוצרת לעצמי כמה כללי יסוד לגבי האלבום הספציפי ומשם אני ממשיכה, עם סטיות קלות. זה יכול להיות שילוב צבעים, סגנון מסויים, שימוש רק בחותמות או בלי חותמות בכלל ושאר חוקים שאני ממציאה לעצמי, לא תמיד במודעות מלאה…
 
הפעם החלטתי ללכת על צבע קראפט בתוך רקע לכל הברכות, וגם את הדפים שאיתם עבדתי בחרתי בעיקר מהסטאק PLAYTIME של DCWV, שהם דפים שמודפסים על נייר קראפט. אני חושבת שהוספתי להם עוד שני דפים, אחד מסדרת הבנים של אקו פארק ואחד של אוקטובר אפטרנון. וזהו, זה כמעט כל מה שנכנס לאלבום.
 
והשוס – עבדתי עם מנקב אחד. יחיד. פאנצ' בורדר של EK. זהו.
 
והנה התוצאות, עם הטשטושים הנדרשים:
נכון שמנקב בודד יכול לתת הצגה שלמה?






















 
זה כמובן לא בא לומר שאני מפסיקה לעשות קניות… רק להזכיר שאפשר ורצוי להשתמש במה שכבר קניתי בדרך חכמה…
 
ובעניין קניות – כל הטייפים היפניים כבר עלו לאתר ויש תקווה שכבר ביום ראשון אגיע לפרסם את סדנת הוושי בחדשה… יש למה לחכות.
 
ובעניין השבת – גם השבת החנות תהיה סגורה בגלל הכפייה הדתית שמפעיל התמ"ת. אני עדיין מחפשת פיתרון!
 
שבתשלום לכולם
לימור

איזו אלופה אני בלדחות דברים… את העיצוב לפי הסקיצה באתגר של נתנאלה עשיתי כבר בפסח, צילמתי לפני שבוע, ורק היום, בגלל שחתולי8 העלתה פוסט משלה בנושא, נזכרתי ש"עשית ולא פרסמת – כאילו לא עשית…"
 
בפסח עשיתי ניסיון במאסקינג הפוך. השימוש הרגיל במסכה הוא למרוח סביבה ובתוכה צבע או ג'סו או מה שרוצים (או, אם אתם Mrs. G – לרסס איזה מיסט… אני לא ממש טיפוס של ריסוסים). במאסקינג הפוך מה שמורחים הוא דיו שקוף, ואז מפזרים אבקת אמבוסינג שקופה וממיסים. יוצרים בעצם שכבת רזיסט בדוגמת המסכה, ואז כשמורחים דיו מקבלים נגטיב, כאילו המסכה היתה בעצם שבלונה {התנצלות לאמא שלי – אני יודעת שזה נשמע כאילו את קוראת סינית. תזכירי לי ואראה לך בהזדמנות…}. זה נשמע יותר פשוט ממה שזה, אז רק בניסיון השלישי יצא לי משהו סביר ואז בדיוק הייתי אמורה ללכת הביתה מהסטודיו. בגלל שהיה חופש פסח וניסיתי להשלים דפי אלבום, חטפתי תמונה של הזוג המלכותי שמשום מה היתה מונחת על השולחן (צולמה בידיה המוכשרות של דנה ישראלי) ושקית דפים מסוף השבוע הנתנאלי בקיץ הקודם.
 
בבית, כשהתיישבתי לעבוד, גיליתי שהשקית היא של הקיט UPCYCLE שבו השתמשנו ליצירת הזר לדלת/לתלייה שעדיין לא מצאתי לו מקום ראוי…
 
לכבוד הזכרונות מאותו סוף שבוע קסום החלטתי לעצב דף בהשראת אתגר הסקיצה שהעלה צוות ה DT של נתנאלה. על הסקיצה אחראית טניה סול המוכשרת:

וזו האינטרפרטציה שלי. כל החומרים, למעט התוצר של המסכה, התגית והכפתור, הגיעו מאותו קיט :





אני בדרך כלל לא מעצבת לפי סקיצות, אבל בכל פעם שאני עושה את זה אני נזכרת שזו דרך מצויינת לצאת מהסגנון הרגיל שלי ולהתנסות בדברים קצת אחרים.
 
והנה אפריל נגמר.
כל מיני דברים קרו בו, טובים וגם פחות טובים.
הספקתי לא מעט עבודה וגם שישה דפי אלבום ובנייה כמעט עד הסוף של ארבע סדנאות חדשות, אז אני חושבת שיהיה מאי מעניין…
 
חיים טובים שיהיו
לימור

בשבת בבוקר זכיתי לביקור של שני פקחים חביבים ממשרד התמ"ת.
 
הם הזדהו, הראו תעודות ושאלו שאלות על העסק.
 
ואז הגיע השוס.
 
"את מוכרת בשבת?"
 
– אם ייכנסו אנשים וירצו לקנות, אני אמכור להם.
 
"אסור לך למכור בשבת. זה יום המנוחה שלך."
 
– יום המנוחה שלי הוא ראשון, ככה בחרתי, בשבת אני עובדת.
 
"את יהודיה, אז לפי החוק יום המנוחה שלך הוא שבת"
 
– ומה קרה לזכויות האדם, לזכות הבחירה שלי, להכרה בזה שאני אדם מבוגר שיכול להחליט על עצמו?
 
"אם תמכרי בשבת תשלמי קנס, גדול."
 
 
לפני שהם נפרדו ממני הם וידאו שסבירו לי את המצב ושהבנתי.
בפעם הבאה שיגיעו, אם אמכור בשבת, אשלם קנס גדול, כאמור.
אז מה עושים בשבת הקרובה, למשל, שבה קבענו סדנת קופיק למתחילים?
 
ביליתי בשבת בנבירה באינטרנט בניסיון לברר מה אני יכולה לעשות, ובעיקר הבנתי שאני חיה במדינת אבסורד.
 
לפי חוק שעות עבודה ומנוחה יום המנוחה שלי הוא שבת, כי אני יהודיה.
 
אז אולי אני צריכה לוותר על להיות יהודיה?רציתי לחגוג על תקדים קניוק אבל בבירור קצר הסתבר לי שאני אצטרך לעבור בדיוק את אותו תהליך שקניוק עבר, לפנות לבית המשפט כדי שיאשר למשרד הפנים לקבל את ההצהרה שלי שאני חסרת דת. קצת מסובך, אבל לא ויתרתי על האפשרות.
 
לפי סעיף 12א' לחוק שעות עבודה ומנוחה "שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית, לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שבהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו."
 
נכון שברור לכם, כמו לי, שהכוונה אינה לפגיעה הרבה בכלכלה האישית שלי, או לצורך החיוני לחלק מהציבור – כלומר אני? 
 
החוק אינו חל גם על מנהלים בדרג בכיר, קובעי מדיניות – אז יכולתי להניח שבעסק העצמאי שלי שבו אני המנהלת היחידה וגם מקבלת ההחלטות, החוק לא יחול עלי, אבל אז גיליתי את סעיף 9 א' (א) שאומר:
"בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו."
ומכאן נובע שלא רק שאני לא יכולה למכור בחנות שלי בשבת, אני גם לא יכולה לעצב אלבומים באותו מקום שמשמש גם הסטודיו שלי…
 
עכשיו נשארתי עם השאלה מה עושים, ואין לי תשובה.
 
באופן מעשי ומיידי – בשבת הקרובה החנות תהיה סגורה וסדנת הקופיק תידחה למועד אחר.
 
ואחרי זה?
הייתי אומרת שאלוהים גדול, אבל עושה רושם שאלוהים הכניס אותי לצרה הזו מלכתחילה…
 
be good
לימור

את אלכס אפשטיין פגשתי על המדף של השיריונר, כשחיפשתי משהו לקרוא וקטפתי ספר דק בשם "לכחול אין דרום" (יהיה ממש מצחיק, אבל לא מפתיע,  לגלות בסופו של דבר שאני קניתי לו אותו…).
 
זו היתה תגלית נפלאה. לאלכס אפשטיין יש יכולת מופלאה לתמצת סיפור שלם לכמה שורות, לפעמים משפט אחד.
 
סיימתי את הספר ומייד הצעתי  לו חברות.
לסופר, לא לספר.
בפייסבוק.
 
ותוגמלתי לא הרבה זמן אחר כך, כשספר הסיפורים החדש שלו "לקסם הבא אזדקק לכנפיים" פורסם בפורמט של אלבום תמונות בפייסבוק. 88 פנינים, שקראתי לאט לאט, כל פעם סיפור או שניים. תענוג.
 
ברגע שקראתי את הסיפור שנתן לפוסט הזה את הכותרת שלו, ידעתי שהוא יהפוך יום אחד לדף באלבום.
האדם המצלם – זו אני. המצלמה הולכת איתי (כמעט) לכל מקום, ואני מנסה ללא הרף ללכוד את הרגע, את הזיכרון, את התחושה. ייאמר לזכותם של בני ביתי שהם (כמעט) לא בורחים כשהמצלמה נכנסת לפעולה… אבל לפעמים הם צוחקים עלי (-:
 
זה מה שקרה בפיקניק פסח, כשרציתי לצלם את הנסיכה שנשענה על הכתף של השיריונר. היא כמובן זזה בשנייה הלא מתאימה, וכשביקשתי שישחזרו את הרגע ההוא, השיריונר עשה הצגה שלמה של "בואי נעשה כאילו אני מראה לך משהו ממש חשוב בטלפון שלי…"
 
יצאו מזה תמונות חמודות, ודף כפול לאלבום.
 
ולפני שאני מראה את התמונות, הנה הטקסט המלא של הומופוטוגרפיקוס:
 
האדם המצלם מבקש לשכוח לרגע שהעולם (כלומר הוא, קרובי משפחתו, חתולי רחוב הישנים על מנועי המכוניות, עצים בשלכת, שיניים תותבות בכוס, כריכות של כל כרכי אנציקלופדיית בריטניקה עם הערות שוליים בכתב יד לא קריא של בורחס, עשן סיגריות נובלס, הירח שמצריך זום שאין לרובנו, הסוגריים האלה, אריות שמסרבים להישיר מבט מתוך הכלוב, פסלים של גיבורים ששמם כבר נשכח, עננים הדומים במקרה או שלא במקרה לספינות חלל, את, הדלת של הבית הזה עם הפעמון המקולקל, קרביים של פסנתר, אופנועים עם סירה, ערימת גפרורים, מחוג שעון קוקייה שלא זז, סכין וקליפת תפוח, כל אלה ודברים אחרים שאנו מכנים אהבה, זיכרון, דמיון) ממשיך להתקרב אל קצו.
 
את קובץ הסיפורים הדיגיטלי תוכלו למצוא כאן, ואם אתם מעדיפים ספר אמיתי, הספר יצא לא מזמן בהוצאת "כרמל" ומכיל סיפורים נוספים על אלו שבקובץ הדיגיטלי. ואם תשאלו את אלכס אפשטין, הוא כנראה יאמר לכם שהוא מעדיף שתקנו את הספר באחת מחנויות הספרים הקטנות והעצמאיות ולא אצל אחת משתי הענקיות. תחשבו על זה.
 
הצילומים לא יצאו לי משהו, אבל אמצע הלילה עכשיו אז אני מעדיפה להשתמש במה שיש.
 
הדפים המלאים, פעם בגרסה עם פלאש שנותנת את הצבעים הטבעיים של העיצוב אבל מסנוורת את התמונות, ופעם בגרסה נטולת פלאש וקצת כהה:





וקצת תקריבים:







שתהיה לכם שבת נהדרת
מהמשוגעת עם המצלמה…
 
ועוד דבר קטן –
בשבת הבאה,