קטגוריות: כללי

48?
פעם חשבתי שאנשים בני יותר מארבעים הם זקנים, ואני עדיין מרגישה יותר ילדה ממבוגרת…
 
כנראה שאני כבר לא אעשה טיול תרמילים גדול
אבל יש עוד המון עולם שמחכה שאבקר בו…
 
כנראה שאני כבר לא אהיה בלונדינית גבוהה
אבל למדתי לחיות בשלום עם התמונות שלי…
 
כנראה שאני כבר לא אכבוש את העולם
אבל כבשתי לי חלקת אלוהים קטנה שאני אוהבת…
 
כנראה שאני כבר לא אכתוב יצירת מופת גדולה
אבל אני נהנית לכתוב כאן, ונהנית מהתגובות שלכם.. 
 
כנראה שאני כבר לא ילדה
אבל אני אוהבת לשחק עם נייר, מספריים וצבע…
 
 


יום הולדת שמח לי!
 
 
תודות רבות ל…
ענת (טשופילה) על הכותרת לעמוד הזה. גנבתי אותה מעמוד שהיא הכינה לי בהחלפה לפני כמה שנים.
ול Mrs. G על ההשראה לשלב יותר מיקסד מדיה בדפים שלי

בלימודי צדק חברתי עשו לנו תרגיל מעניין לפני כמה שבועות – ביקשו מאיתנו לכתוב לעצמנו מה אנחנו צורכים ומה אנחנו צריכים. תרגיל פוקח עיניים ומעורר מחשבה, שמאז גורם לי לחשוב ברצינות בכל פעם לפני שאני מוציאה את הארנק (ויעידו בקבוק מוסקטו שהשארתי בסופר בערב פסח ודי הרבה ספרים שרק הכנסתי ל wish list ולא רצתי לקנות כמו שהייתי עושה לפני כמה חודשים…).
 
אבל לא בעניין הזה אני כאן היום.
 
וגם לא בשאלה הפילוסופית של מה אני חייבת – המשפחה שלי, ספרים, יצירה. דברים קטנים…
 
השבוע אני יוצרת בבית ולא בסטודיו, וזה אומר יצירה בכלים מינימליסטיים למדי, למרות שכל יום השבוע (כולל הבוקר) מצאתי את עצמי קופצת לסטודיו להביא משהו, ובכל פעם גיליתי בבית שהיה עוד משהו שרציתי. באחת הנסיעות האלו ניסיתי לחשוב מה אני באמת חייבת והבנתי שזה באמת מעט. אני ממש לא מסתדרת בלי סכין חיתוך, סרגל מתכת ולוח חיתוך. ודבק מוכרחים. אבל בכל יתר העניינים אפשר לאלתר (בהנחה הבסיסית שיש איזשהם חומרים בכלל…). היום, למשל, כשגיליתי ששכחתי לקחת מהסטודיו baker's twine (לא הגיע הזמן לשם עברי ראוי?) השתמשתי בחוט רקמה, כזה של שישה סיבים. נכון שהאפקט יצא אחר, אבל יצא…
 
אז אני ממשיכה לעבוד בעיקר עם הליין של SheArt בעיצוב כריסטי אהובתי, וזה מאתגר כי השגתי רק את הניירות הקטנים של 15*15 ואני עושה דפי אלבום גדולים, אבל אתגרים מפתחים את המוח ואת היצירתיות, לא?
 
גם התמונה הזאת צולמה לפני כמה ימים, בפיקניק משפחתי גדול שעשינו ביערות הכרמל. היה כל כך כיף לקבל את השיריונר לסופ"ש שלם, כזה שגם אנחנו לא עסוקים בו ויכולים ליהנות מפשוט להיות ביחד.
 
כשצילמתי, הנסיכה אמרה לו "מתאים לך נקודות" והיה לי ברור שזו תהיה הכותרת של הדף, באותיות מנוקדות, כמובן.
הדף התחתון, הירוק עם הנקודות, הוא של אוקטובר אפטרנון והדף הבהיר שמעליו הוא מסדרת פריזיאן אנת'ולוגי של פינק פייזלי. האותיות הן קסם שימושי, מן הסתם…
 
ככה זה נראה:
 



החלק התחתון של הדף מוחתם בהחתמה חוזרת עם החותמת distressed quilt ועל ההחתמה הוספתי כתמים בעזרת צבעים של פאבר קאסל מרוססים במים.
 
הנה קצת קלוזאפים:







 הוספתי קצת עיטורים בעט, ראב-אונים גם מאלו של כריסטי וגם של קייזר קראפט והקארדסטוקים החלקים הם של טים הולץ.
 
ולסיכום –
מה אני רוצה?
המון דברים…
מה אני צריכה
הרבה פחות דברים…
ומה אני מוכרחה?
ממש ממש מעט.
 
כל האמור לעיל מתייחס כמובן לדברים חומריים.
הדברים שבלב שאני מוכרחה מסתכמים בהמון לגמרי.
 
חג שמח שיהיה לנו
במעט שעוד נשאר ממנו…
 
לימור
 
 

אתמול נחתו אצלי שתי מתנות יומולדת מקדימות ומשמחות.
 
שרוני נתנה לי שני ספרים צבעוניים ומפוצצים ברעיונות:
scrapbook workshop




Creative Foundations



הם מקסימים וביליתי שעה מהנה של מנוחת צהריים בדפדוף, קריאה וקבלת רעיונות.
 
חוץ מזה הגיעה לי חבילה עם המוצרים החדשים של כריסטי טומלינסון, שהזמנתי לעצמי כמתנה מאמא שלי:
והם כל כך כריסטי, וכל כך צבעוניים ומשמחים, שממש רציתי לעשות איתם משהו.


















עבדתי בבית, עם מינימום ציוד – מה שהגיע בחבילה, מספריים, טרימר, דיו וממש ממש מעט דבק, כמו שהסתבר לי תוך כדי העבודה…
מכיוון שגם האריזות, הן של יוניטי והן של פינק פייזלי, ממש מקסימות, החלטתי להשתמש גם בהן:







וזה מה שיצא – קצת טכניקות של מיקסד מדיה, רק חומרים מהחבילה (כולל האריזות) חוץ מדף הרקע שהוספתי, וילדה אחת ממש מרוצה מהתוצאה:
וקלוז אפ על הטקסט (אני ממש אוהבת לקרוא טקסט בדפים של אחרים…):





ורגע לפינת הפשלה, כדי שלא ידמה לאף אחד שאני מושלמת… המסגרות היו אמורות להיות אחת בחום הכהה הזה ואחת מודבקת הפוך, כך שיראו את הצד הקראפטי המנוקד. זוכרים שאמרתי שהיה לי מעט דבק? אז כשנשפך לי קצת יותר מדי, מיהרתי להשתמש בו על המסגרת השנייה ורק אחרי זה שמתי לב שזה הפוך… זה מה שקורה כשממהרים…
 
אני חושבת שזה שיא, שביום שלישי עיצבתי דף עם תמונות שצילמתי ביום ראשון!
יש לי גם תמונות מקסימות מהפיקניק בשבת, אז אני מניחה שהחומרים האלו ישארו על השולחן בימים הקרובים…
 
חגשמח!
 
לימור

 
הנסיכה יצאה אתמול לטיול פסח של התנועה. טיול של יומיים, ישנים בחניון מעיין חרוד.
 
בטיול הקודם, בסוכות, התחילו לפנות ערב טלפונים מהרכז, כשלידו ילדה מתגעגעת, שכל מיני צרות קטנות גדלו אצלה לצרות גדולות בגלל הגעגועים. ניסינו לשכנע אותה להתאמץ ולהישאר ללילה, אבל בתשע ומשהו, כשכבר כמעט נרדמה, מישהו עשה רעש גדול וחיסל כל סיכוי לזה. אז נסענו ליקנעם לאסוף אותה. כשהגענו הגיע עוד אבא מאזורנו, שבא לקחת את הבת שלו ללילה, עם תוכניות להחזיר אותה בבוקר להמשך הטיול. מבחינתנו זו לא היתה אופציה – אם מוותרים אז מוותרים על הכל…
 
כשהגיעו הפרסומים על טיול פסח התחילו ההתלבטויות שלה. מצד אחד היא לא רוצה להפסיד, מצד שני מה יהיה אם היא תתגעגע? אני החלטתי שאני לא דוחפת ולא משכנעת, ונותנת לה להחליט לכאן או לכאן. שבועיים בערך לפני תאריך הטיול היא החליטה שהיא תצא, ובנתה לעצמה גם מערך של כלים –
היא תיכננה מי יהיו החברות שיעזרו לה
וגם הכינה לעצמה "פנקס טיול" שבו נוכל לכתוב לה מילים מחזקות לרגעים של געגועים:
 


התוכנית המקורית היתה שבני הבית יכתבו לה. אבא ואמא, הפרופסור והשיריונר.
 
אבל אז הגיעה ההקדמה של פסח – ימים של גשם בדיוק במועד המתוכנן לטיול.
קיבלנו הודעה על דחייה של שלושה ימים.
ואז הגיעה הקדמה ב' – תחזית לעוד ממטרים.
קיבלנו הודעה על דחייה לחול המועד…
 
הנסיכה ממש התאכזבה.
 
אבל עודדתי אותה שמאחר והטיול יהיה כבר אחרי ליל הסדר והפיקניק של שבת, נפגוש עוד המון בני משפחה שיוכלו לכתוב לה.
 
שלשום היא הסתובבה בפיקניק עם הפנקס וקוששה מילות עידוד מכל בני המשפחה. הפנקס התמלא כל כך עד שאני, שכתבתי אחרונה, כבר הייתי צריכה לחלוק דף עם אחד הכותבים…
 
הכי מרגשות היו המילים שהיא כתבה לעצמה והמילים שהשיריונר כתב לה ושלח לי במייל עם ההוראה:
To be labeld: "לפתוח בחניון מעיין חרוד בלילה, לקרוא עם פנס"
 
כך שהפנקס התהדר גם במעטפה:



ואלו המילים המקסימות שהיא מצאה מודפסות על הדף שבתוכה:
מה שלומך גול?הבנתי מאמא שאת ישנה הלילה בחניון לילה מעיין חרוד. טוב, יש כל מיני דברים שחשבתי לכתוב לך, אבל אני חושב שאני רוצה להתמקד בכוכבים. רואה אותם? תסתכלי, הם ממש מעל הראש שלך. יש כל מיני דברים מעניינים שאפשר לספר על כוכבים, אבל בואי נדבר קצת על מגלי ארצות. מכירה את קולומבוס? אז לא הוא. הוא יותר מגלה ארצות בטעות. אני מתכוון למגלי ארצות אמיתיים – כל מיני פולינזים ומיקרונזים ועוד כל מיני "נזים" קדומים שיצאו על רפסודות רעועות ללב ים לחפש איים חדשים. לא היה להם שום דבר – עוגן, מצפן, מכנסיים. פשוט כמה אדמים קדמונים על רפסודה קטנה עם קצת מים וקצת אוכל והרבה יומרה וכוונות.בכל אופן, איך הם קשורים לכוכבים? באותה צורה שבה את קשורה לכוכבים – גם הם היו צריכים פשוט להסתכל למעלה ולראות אותם תלויים מעל הראש שלהם. אבל בשונה ממך, הם ראו שמיים אחרים קצת. הכוכבים שלהם היו מסודרים קצת אחרת משלך. יש כוכבים שאת רואה והם לא ראו, וגם להפך, כוכבים שהם ראו ואת לא רואה. וכל זה למה? כי הם שטו דיי רחוק מפה, בחלק אחר של הכדור העצום הזה שאת ואני (ועוד כמה אנשים שעל חלקם אפשר לומר שהם יודעי דבר) קוראים לו "ארץ".בואי נעשה רגע סיכום ביניים – יש מעלייך כוכבים. גם מעל מגלי הארצות ה"נזים" היו כוכבים (בלילה, כמובן). הכוכבים שלכם נראו אחרת כי בכל חלק של הכדור הגדול מפת השמים (לשים לב – מושג חדש) נראית קצת אחרת.עכשיו – מה כל זה בא בכלל לומר? זה בא לומר שה"נזים" תמיד יכלו לדעת שהם קרובים הביתה – כי הם ידעו איך הכוכבים נראים מהבית שלהם. אז גם את יכולה להרים (שוב) מבט ולוודא שהכוכבים נראים כמו בבית. ואם הם כן – אז את כנראה לא כל כך רחוקה מהבית.זהו, האמת. זה דיי ממצה את דברי החוכמה שלי כרגע.תטיילי, תבלי, תהיי קצת אמיצה כשצריך קצת אומץ וקצת חמוצה כשצריך קצת חומץ, ותהני המון! טיול שנתי יש רק פעם בשנה (אלא אם עוברים באמצע השנה בצפר ואז יש מצב שאפשר לתחמן את המערכת) אז תנצלי אותו כראוי!אוהב אותך המון המון וגם קצת יותר מזה,נמרוד








 
מקסים הילד הזה שלי, נכון?



 
וגם הילדה (וגם אח שלה הפרופסור, שעסוק בהתנדבות בכנס "עולמות")





ואיך עזרו כל ה"קסמים נגד געגועים האלו" אתם בטח שואלים?
 
 
במהלך הערב קיבלתי שתי שיחות טלפון בוכיות, שבהן היא אמרה שקשה לה ושהיא מתגעגעת, אבל רוצה להישאר.
וגם – שהיה עוזר לה אם היה עוד מישהו שקשה לו מרוב געגועים, כי היא מרגישה שזה קורה רק לה ומי שמסביבה לא מבין…
אז אמרתי לה שאני מבינה ושאני ממש גאה שהיא מתמודדת,
ואחר כך ביליתי ערב שלם בלקוות שהיא כבר נרדמה ושהיא ישנה טוב ושתקום גאה בעצמה בבוקר.
 
ועכשיו כבר בוקר.
היא וגם אנחנו שרדנו את זה…
 
חגשמח!
לימור

מאז שפתחתי את החנות, לפני יותר מחמש שנים, אני עובדת במרבית השי-שבתים ובהרבה מימי החג, ואני ממש בסדר עם זה. החנות היא גם הסטודיו שלי והרבה מהשעות שאני כאן אני יוצרת, אז זה לא נחשב עונש להיות כאן, בייחוד שבשנים הראשונות בני המשפחה היו מבלים כאן איתי לא מעט.
 
הרבה מים זרמו בירדן מאז שפתחתי, הרבה שעות שביליתי כאן, הרבה הרבה יצירה ומעט מדי ימי חופש…
 
אז השנה המה השתנה שלי הוא שאני מפרגנת לעצמי שעות של חופש, לא כזה שלוקחים כי יש תוכניות, אלא כזה שלוקחים בשביל להתפנק. ללכת לבריכה עם הנסיכה, להגיע לחדר כושר, לא לעשות תוכניות…
 
וזה אומר שבשבוע הקרוב שעות הפתיחה של "קסם שימושי" משתנות:
 
שישי 6.4 פתוח 10:00-14:00
שבת 7.4-יום שני 9.4 סגור
שלישי 10.4-חמישי 12.4 פתוח 10:00-13:00
שישי-שבת 13.4-14.4 סגור
 
מאחלת לכם חג אביב ושמח
עם חירות בלב ובמעשים
 
לימור

האביב שהגיע (ועוד מעט בטח יתחלף בימים חמים נורא ובצמחיה צהובה) הוסיף לי מאגרי מרץ ואני סוף סוף עושה כל מיני דברים שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן, כמו reaching out למציאת עוד ארגונים שזקוקים לאומנית תשומת לב שכמותי*.
 
שלא יגידו שאני לא מנצלת את הידע של האיש שלי, שמציע לעסקים מסלול עוקף מיתון…
 
בכל אופן – כשעושים דברים חדשים, נדרשים לפעמים גם למיומנויות חדשות, חלקן גדולות ומסובכות, וחלקן כאילו קטנות, אבל טומנות בחובן סוג של גאונות…
 
במה הדברים אמורים?
 
מישהי מהקשרים החדשים והמשמחים שלי ביקשה שאשלח לה קובץ JPG של ברכה שעיצבתי עבורה כחלק מהמייל ולא כקובץ מצורף, כדי שתוכל להעביר את זה הלאה.
 
עכשיו, אם אתם עובדים כמו מחצית העולם עם GMAIL אתם מכירים את הבעיה – אי אפשר לצרף תמונות כחלק מגוף המייל.
 
אז זהו, שאפשר.
 
מאחר שהרגיז אותי שאצטרך לענות לה בשלילה, עשיתי חיפוש בגוגל המלך. כתבתי: "צירוף תמונה בגוף המייל"
והתוצאה השנייה הביאה אותי לקופסה, למאמר שכותרתו "כיצד תפיקו את המיטב מה Gmail שלכם? – חלק שני", ושם יש הסבר ממש ממש פשוט שגם גילה לי פיצ'ר מעולה של גוגל – ה labs.
 
מסתבר שמי שיודע מה לחפש יכול "להתגנב" למעבדת הניסויים של ג'מייל ולמצוא שם כל מיני תוספים למייל שנמצאים בתהליכים מתקדמים של בנייה ונמצאים בשלבים שלפני הטמעה סופית…
 
וככה מוסיפים תמונה לגוף המייל:
לוחצים על גלגל השיניים שבראש הג'ימייל שלכם ונכנסים להגדרות/SETTINGS ועושים שמור.
בהנחה שאתם עובדים בעברית מעבירים את השפה של הג'ימייל שלכם לאנגלית, בהנחה שלא קופצים ישר לשלב הבא…
נכנסים לSETTINGS (שוב גלגל השיניים הזה) ולוחצים על הסימניה של LABS (בשורה האופקית שמתחת למילה SETTINGS).
כל האופציות של ה LABS מסודרות לפי סדר ה ABC.
יורדים עד inserting images ומשנים את ההגדרה ל ENABLE
לא שוכחים לעשות SAVE.
 
עכשיו נוסף לשורת האייקונים בג'ימייל שלכם אייקון של הוספת תמונה!
 
תודה רבה לאליהו לב שכתב את המאמר.
עכשיו אני הולכת לבדוק מה עוד מסתתר במעבדות של ג'ימייל…
 
חגשמח
 
*אמנית תשומת לב – מי שמכיר אותי יודע שאני מעצבת אלבומים ומתנות אישיות ומיוחדות בעבודת יד. אחרי עשור של עבודה עם ארגונים וחברות מהגדולים במשק אני יכולה להצהיר שהמומחיות שלי היא תשומת לב לפרטים ולצרכים של הארגון ותרגומם למילים ולעיצובים שמשקפים את רוח האירגון ואת השפה העיצובית שלו. 
ואם אתם מכירים מנהלות רווחה / משאבי אנוש שההיכרות איתי יכולה להקל על חייהן אשמח אם תקשרו בינינו…

כמו שכבר כתבתי כאן, המעגלות (תודו שזה עיברות מושלם של המנדלה) של מיכל מלוות אותי ואת החנות כבר מתחילת הדרך, ותמיד כיף לי כשיוצא מוצר חדש.
 
השבוע נחתו כאן החוברות החדשות, מושלמות לקטנים שעושים את מפגשם הראשון עם אותיות הא'-ב', וגם לגדולים יותר, שייהנו לצבוע ולגלות את המילים המוחבאות בציורים.
 



 
לכבוד החוברת החדשה גייסתי את הנסיכה ואת העפרונות הצבעוניים, מכחול המים ועטי הג'ל וצבענו לנו בכיף.
 
התוצאה מתנוססת עכשיו על קיר החנות והיא גם רעיון – תנו לילד לצבוע את אותיות שמו וקשטו עם זה את קיר החדר (או המקרר).
 




וכל אחת מהאותיות מקרוב. הגודל שלהן אחרי שחתכתי קצת הוא 14*14 והן יושבות על מאטינג בריסטול בגודל 15*15 ואחוזות אל הסרט בעזרת מקלות כביסה פצפונים:













את החוברת החדשה, כמו את אחיותיה הבכורות, תוכלו למצוא אצלנו בקסם שימושי שברשת וכמובן גם בחנות הפיזית ביובלים.
 
פסח שמח שיהיה,
עם פחות אקונומיקה ויותר יצירה…
 
לימור

ציטטה אהובה עלי מהספר האהוב "מעשה במעשה" (שכבר סיפרתי לכם כמה אני אוהבת מזמן מזמן) אומרת (מצוטט לגמרי מהזיכרון, אז בטוח לא במדויק) שאם יש לך דודה שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב, לפעמים אתה מוכרח לאכול מכלי זהב…או במילים אחרות – כשצריך אז צריך…
 
באופן מצער ביותר אין לי דודה שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב…
 
אבל יש לי בבית איש יקר שבין יתר עיסוקיו מפתח אפליקציות לטלפונים חכמים, וכשיום אחד הוא בא ואמר שהוא חושב שיצטרך לקנות לי אייפון, כדי שיוכל לבדוק את האפליקציות כמו שצריך, נזכרתי במלך פאליז שנאלץ לאכול מכלי זהב… כאמור – אם צריך אז צריך…
 
עם זאת, כשהגעתי למרכז השרות של אוראנג' והבנתי שהאייפון מגיע נטול אחריות באופן די גורף, נכנסתי קצת ללחץ. מי שמכיר אותי יודע שכבוד לרכוש זה לא הצד החזק שלי, והחפצים שלי נזרקים לכל עבר, נשפכים בתיק ובאופן כללי מקבלים יחס די מחפיר. הטלפון הישן שלי נפל עשרות פעמים (מה שאולי מסביר את העובדה שאחרי שהיה אצלי 18 חודשים הוא הפסיק לגמרי להשמיע צלילים…) כך שהמחשבה על מכשיר יקר למדי ונטול אחריות הכניסה אותי ללחץ מובן.
 
זו הסיבה לכך שעוד באותו ערב התיישבתי לתפור לו "כיסוי של חננות" כהגדרת נתנאלה, או "אפונדה"…
 
הלכתי על לבד בשתי שכבות, בתקווה שזה יספיק, ומסיבה לא ברורה (חוץ מההנאה שבשימוש באותיות) הוספתי את השם שלי. כמו שהנסיכה שאלה – את באמת חושבת שמישהו יתבלבל עם זה???




ומצד שני:



הכשל היחיד, שזוהה בערך חמש שניות אחרי שסיימתי, הוא שלא חשבתי לתפור לו סגירה, מה שאומר שכשאני זורקת אותו לתיק אני צריכה לשים לב שהוא לא הפוך, כי אחרת הטלפון נופל החוצה…
 
כשהשיריונר ראה את היצירה, ישר הוא ביקש אחד כזה לעצמו. הפעם כבר הייתי חכמה ותפרתי גם רצועה לסגירה, וכל מה שנשאר לו לעשות היה להוסיף את הסקוטש לסגירה, כי לי לא היה בבית אבל לו יש כזה בבסיס! בחור מצוייד להפליא!
 
אז הנה הכיסוי שלו:



תמיד כשאני עובדת עם לבד אני נהנית מכמה זה חומר ידידותי לפרוייקטים כאלו!
 
שבת נעימה שתהיה לכם,
אני מתכננת לבקר בקבלת השבת בתמרת, לראות את משחקי הרעב עם הפרופסור ולהגיע מחר בבוקר לחדר כושר.
מה איתכם?
 
לימור
 
 
*אפונדה – התמוגגתי מספר הפנטזיה המקסים של רוני אשכול "עלמא" וכל המילים החדשות שהמציאה הוסיפו מאוד לחוויית הקריאה ולתחושת הקסם שאופפת את הספר (לא קסם במובן MAGIC אלא דווקא כזה שכולו CHARM). אחת המילים בהן התאהבתי היא האפונדה. אז הנה השמשתי אותה לצריכים שלי. ותודה לרוני על ספר שהוא חווייה!
 

באמצע התקופה העמוסה שנפלה עלי (והתבטאה גם בפוסטים שכתבתי רק בראש שלי ולא כאן…) הגיע אלי ארגז מלא בדפים 15*15 של חברת Authentique. שמונה סדרות קטנות, של ארבעה דפים דו צדדיים כל אחת, והצבעים שלהם חמים והדוגמאות נעימות, ואני שכחתי את העומס והתיישבתי לשחק…
 
לפני כמה שנים עמדתי אצל נתנאלה (האמת אצל ההורים שלה, באירוע סדנאות כלשהו) עם חבילה של דפים קטנים, ונתנאלה הזכירה לי שאני במעצבת דפי אלבום וכדאי שאקח דפים בגודל 30*30. אז החלפתי את החבילה שהחזקתי. מרבית הדפים מהחבילה ההיא עדיין אצלי, שלמים. לעומת זאת, את החבילות של הדפים הקטנים אני מכניסה לשימוש כמעט מיידי. יש בהם משהו נחמד ומזמין – אני לא יודעת אם אלו ההדפסים הקטנים יותר או עצם הגודל הזה שמרגיש פחות "בזבוז" להשתמש בו, אבל אני מוצאת את עצמי נהנית מהם במיוחד.
 
אז הכנתי קצת כרטיסי ברכה לחג…
 
מסדרת BLUSH הרומנטית:




מסדרת DELIGHT העליזה:
מסדרת fair weather שמשלבת כחולים וצהובים לתחושה אביבית:


מסדרת endless, בצבעי בנים:




ומסדרת poised, שהיתה הסימן לסיום המשחקים, בינתיים, כי העומס הזכיר את קיומו…





הדפים דו צדדיים כאמור, בגודל 15*15. מצד אחד הדפס והצד השני חלק, עם צבע מיושן משהו. באופן כללי לכל הדפים יש תחושה מדוסטרסת משהו והם ממש נעימים לעבודה.
 
ומכיוון שהזדמן לי לרכוש אותם במבצע רציני, אני מעבירה את המחיר המצויין אליכם.
 
סטים של 24 דפים, שמונה דוגמאות, 3 דפים מכל דוגמה, יעלו לכם 20 ש"ח (זה סט שעולה בארה"ב 7 דולר, למי שרוצה להבין את משמעות ההנחה) וסט של 32 דפים – אחד מכל דוגמה – יעלה לכם 25 ש"ח.
 
ולאור ההארות שקיבלתי – הקנייה היא כמובן בחנות של "קסם שימושי" www.kesem-art.com
 
מהרו והזמינו – הכמויות מוגבלות.
 
ושיהיה לכולנו חג שמח, צבעוני ומלא חירות!
 
לימור
 

פעם, מזמן, טיילנו הנסיכה ואני בדיזינגוף סנטר ונתקלנו בחנות קומיקס. הנסיכה, שגם בגיל שש ומשהו הכירה את נפש אחיה הפרופסור, הציעה שנקנה לו ספר, אז נכנסנו.
 
למרות שאני אמא די מעורבת (ויש שיגידו מתערבת…) ממש אין לי מושג לגבי ספרי המנגה והאנימה שהבן שלי קורא (אני חושבת שאני עושה את שלי בזה שאני מסוגלת להסביר מה זה בכלל מנגה..), אז התייעצתי עם המוכר והלכנו בעיקר על מה שחדש, כדי לוודא שזה משהו שהפרופסור טרם קרא (כי אנשים שגרים בגליל הרחוק, עדיף להם שלא יקנו דברים שדורשים החלפה דווקא בתל אביב…). הנסיכה היתה הפוסקת הסופית וכך יצאנו מהחנות עם הספר הראשון בסדרת fairy tale :
 



הבחירה היתה כנראה מוצלחת כי לפני שנה וחצי החלה סאגת ג'לאל, שבאה לסיומה (הזמני) ביום חמישי האחרון.
 
הפרופסור הגיע אלי עם שאלה תמימה:
"נכון שזה לא יהיה מסובך מדי לתפור לי מעיל לתחפושת?"
וגם:
"אם תלמדי אותי לתפור במכונה ותנחי אותי, אני אתפור את הרוב"
 
עכשיו, בואו נבהיר עניינים – עד לפני שנתיים ומשהו לא תפרתי בכלל וגם היום, כשאני הרבה יותר מיומנת, אני נלחצת מפרוייקטים מגלומניים בתחום התפירה.
 
בואו נבהיר עניינים 2 – אני פרטצ'ניקית. וגם לא יודעת להעתיק קווים באופן ישר ובטח לא לגזור אותם מדוייק, כך שתפירת בגד אמיתי נראתה לי לא ממש מעשית.
 
הבהרתי עניינים לפרופסור – בלי גזרה אני לא תופרת כלום.
 
הפרופסור היה בי"ב, מה שלגבי אנשים אחרים גורם בטח לחשוב על לו"ז צפוף של לימודים, אבל לגביו זה אמר לו"ז לא ברור שהסתכם בהזמנת פאה כחולה ובאי הזמנת גזרה כי הוא התמרח עם זה כל כך עד שפורים הגיע.
 
חשבתי שקיבלתי פטור מהסאגה…
 
אבל לפרופסורים יש זיכרון ארוך.
 
לפני חודשיים גיליתי בדף הפייסבוק שלי קישור לגזרה של מקטורן קצר והערה של הפרופסור שלדעתו להאריך את זה זה לא סיפור. וגם להוסיף לזה קפוצ'ון. אה… וגם צריך לקנות חולצה ירוקה ולתפור לה סרט ירוק וריצ'רצ'. סיפור אגדה? זה נשמע יותר ויותר כמו סיפור אימים…
 
אבל לדעת הפרופסור זה ממש לא סיפור…
 
ועכשיו הוא גם לא בבית כדי ללמוד איך לתפור ולעשות את רוב העבודה…
 
ואין לו נטייה לעגל פינות וגם לא ממש להבין שלהעביר בגדים מצויירים לבד אמיתי זה לא תמיד מעשי, ושגם אם זה יהיה בערך זה יהיה בסדר. הוא לא ממש מאמין בבערך, כפי שעוד יסתבר בהמשך.
 
הזמנתי שתי גזרות של בורדה – אחת של המקטורן הקצר ואחת של רובין הוד, לטובת הקפוצ'ון שעל השכמייה של רובין. שילמתי על שתי הגזרות פחות ממה ששילמתי על המשלוח שלהן, שהיה די שערורייתי וחיכיתי.
 
את שבוע חופשת הסמסטר של הפרופסור ניצלתי כדי ליסוע לנחלת בינימין ולקנות הרבה הרבה הרבה יותר מדי בד, וגם 5 מטר סאטן לבטנה שבסוף בכלל לא תפרתי…
 
וכל הזמן הזה המשכתי לחשוש מהמשימה,
אז תפרתי את התחפושת של הנסיכה, שמאחר שהיתה לפי הגזרה בלי שינויים כמעט, נראתה לי פחות מפחידה.
 
בסוף השבוע שעבר, כשהפרופסור הגיע הביתה מדדתי אותו מכל הכיוונים והעתקתי/שיניתי את הגזרה באופן אינטואיטיבי, בתקווה שההיגיון הפנימי שלי אכן הגיוני.
 
אחרי זה, כדי לחלוק את האשמה אם זה לא יצא טוב, הושבתי אותו להעתיק את הגזרות אל הבד ולגזור אותו.
 
ביום שבת הפרופסור אייש את החנות ועבד על האביזרים, בזמן שאני ביליתי משהו כמו שמונה שעות על תפירה של כל העניין.
 
אני לא חושבת שהיה מישהו יותר בהלם ממני על זה שבסוף יצא מזה מעיל…
 
ככה נראית הדמות שבה מדובר jellal fernandes:




וככה נראית הגרסה המקומית, בצילומים הלא משהו שהגיעו מתל אביב:







כמו שכתבתי, הפרופסור לא מאמין בקיצורי דרך. גם כשמדובר בעבודה שלו…זה אומר שלטובת אביזרי התחפושת הוא השקיע שעות רבות, שכללו יצירת מגפיים על ידי עטיפת נעליים ישנות בסול, חיתוכי שבלונות מטפט שקוף לטובת הקעקוע על הפנים והדוגמה על המעיל ו…שיא השיאים, למרות שהתוכנית היתה לצייר את הדוגמה על המעיל עם טוש זהב, בסוף הוא גם רקם אותה. הנה הקלוז-אפ:



תמה ונשלמה סאגת ג'לאל, לפחות לגבי.
הוא מתכנן לשחזר את התחפושת הזו בכל כנסי האנימה בשנים הקרובות…
 
בפייסבוק מישהי ביקשה היום שאנשים יכתבו לה מה זה הורות בשבילם. מה שקופץ לראש.
אני כתבתי "מאפשרת".
מ.ש.ל