קטגוריות: כללי

הבטחתי עידכונים מהתערוכה, אבל עד שנגיע לשם, הנה קצת סיפורים מהדרך.
 
טסנו לסן פרנסיסקו ביום ראשון בלילה, דרך ניו יורק. לפני הפרידה הנרגשת בשדה התעופה דאגנו לתמונות מתאימות (באדיבות הנסיכה הצלמת):
 


למרות השמועות הלא משהו על חברת דלתא, הטיסה היתה בסדר גמור והצוות חביב באופן מיוחד. גם כל המינהלות בניו יורק לא היו איומות מדי, למרות שאני חייבת לציים שעם המידה שבה מחממים את שדה התעופה אין בכלל פלא שחצי האנושות חולה, זו ממש חממת בקטריות.
לאור האיום בטיסת פנים ללא אוכל יצאנו לצוד לנו סנדוויצ'ים מצויינים בבלדוצ'י ואז המשכנו בדרכנו לסן פרנסיסקו. זו היתה טיסה משובחת במיוחד. המושבים יותר מרווחים למרות שהמטוס קטן יותר, הכיסא שבינינו נשאר פנוי, המסך האישי איפשר להעביר את מרבית הטיסה בצפייה בסדרות שטרם הגיעו לארץ ולמרות האים של "אין אוכל בטיסה" הדיילים עברו פעמיים לחלק שתייה וחטיפים. אני בעד דלתא!
 
הגענו למלון בסן פרנסיסקו ואחרי ששטפנו מעצמנו את תלאות הדרך יצאנו לבקר את האטרקציה המרכזית של העיר (לפחות עבורנו) – אריות הים. מזג האוויר החורפי גרם לזה שרק האריות שבמשמרת המתינו לנו, יחד עם סיוע קל של השחפים:







בביקור הקודם שלנו, לפני שנתיים (בתחילת פברואר) הרפסודות היו מאוכלסות במאות אריות ים.
 
הראות, לעומת זאת, היתה הפעם משופרת בהרבה, כך שיכולנו לצלם תמונה טובה של אלקטרז:



והנה גם אמא שלי, חורפית להפליא:



מאחר שקפאנו, החלטנו להפסיק להיות תיירות וחזרנו למסעדה האיטלקית המצויינת שהיכרנו לפני שנתיים. פלטה מצויינת של פרי ים, אינספור כוסות של מים קרים (זה שאסור להעלות למטוס בקבוק מים בהחלט עלה לנו בהתייבשות) והיתה לנו מלא ההצדקה להתמוטט למיטה בשבע בערב (מה שהגיוני בעליל בהתחשב שבארץ השעה היתה חמש בבוקר והגוף שלנו עדיין לא התאפס).
 
לילה טוב סן פרנסיסקו.
 
התעוררנו לבוקר סוער במיוחד, והטלוויזיה סיפרה לנו על הכבישים המוצפים, התאונות ופקקי התנועה. איזו הקדמה מצויינת לטיול הנינוח שתיכננו לנו, בדרכים הנופיות בואכה לוס אנג'לס… 
 
על היום הסוער והמעניין שעברנו – בפוסט הבא.
 
תמשיכו לשמור על המבצר!
אנחנו הולכות לחפש ארוחת בוקר.
 
 
 

החיים המשוגעים שלי בעשרת הימים האחרונים היו מעייפים, אפילו מתישים, אבל מצד שני הם הביאו  לי אוצרות קסומים של טוב לב ממקומות לא צפויים.
 
ההכנות לקראת היציאה ל-CHA גררו ימי עבודה של 20 שעות, רשימות TO DO שהתמלאו במשימות בקצב מהיר יותר מזה שבו נמחקו המשימות שכבר בוצעו וגם הצעות לעזרה והודעות פירגון וירטואליות וממשיות כאחד.
 
  
כבר הרבה זמן אני מנסה למצוא תרגום לביטוי Random Act of Kindness. נתקלתי בו בפעם הראשונה כשהייתי חברה בקבוצה של מכרטסות ופתאום התחלתי לקבל כרטיסים ומתנות קטנות בהפתעה, בלי סיבה.  אני מאוד מתחברת לרעיון הזה, של לעשות טוב למישהו אחר, רק בשבילו, בלי מניעים אחרים.
 
עכשיו יצא לי להיות שוב בצד המקבל, וה after glow שליווה אותי הביא איתו את התשובה. זה לא תרגום מילולי, אבל זה מתאר בצורה מדוייקת את מה שעומד מאחורי זה. טוב לב נטו.
 
לפני כמה ימים פגשתי את רחלי והיא הפתיעה אותי עם ברכת כלה יפיפיה שהכינה לי כדי שאוכל להעשיר את הדוכן שלי. לצערי עדיין לא צילמתי אותה, אבל תאמינו לי שהיא אחד הדברים הכי יפים שראיתי…
 
ואתמול הגיעה רחל אחרת להביא לי משהו וכשהיא ראתה שאנחנו עסוקים בחיתוכים וארגונים היא ביקשה סכין חיתוך והתחילה לעזור… ואפילו אמרה לנו תודה בסוף כי היה לה כיף…
 
אז אתם מבינים? טוב לב נטו!
 
ובעניין אחר –
אתם יודעים מתי אתם יודעים שאתם מכורים?
בשבוע האחרון עשיתי המון המון דברים, וגם קרוב למאה כרטיסי ברכה.
הבוקר התחלתי את יום העבודה שלי ברבע לשש בבוקר, אחרי די הרבה ימים דומים בשבוע האחרון.
אני ממש ממש עייפה.
ועם זאת – בתשע וחצי בערב, כשכבר הייתי בדרך לצאת הביתה,עברתי ליד שולחן העבודה לקחת משהו, ולא התאפקתי. התיישבתי להכין עוד כרטיס או שניים.
כי היו לי עוד רעיונות.
כי לא יכולתי להתאפק.
כי אני מכורה.
 
חוץ מזה –
תקפצו לבלוג של ריבי. הוא בן שנה ומגיעים לו ולה מזל טוב.
וגם יהיה לכם סיכוי לזכות בהגרלה שהיא עושה.
מזל טוב ריבי!
 
מחר בחצות אנחנו טסות ועוד לא ארזתי כלום.
מה יהיה?
אני מניחה שגם מחר יהיה יום ארוך…

מבטיחה לצלם המון ולדווח על הכל.
תשמרו על המבצר
לימור

האחיינית שלי, ששמורה לה בלבי פינה חמה במיוחד (בכל השנים שכמהתי לבת, הייתי עושה סובלימציה וקונה לה את כל הדברים הורודימים והחמודימים…) הגיעה בשעה טובה לגיל 16 ואני שברתי את הראש בנושא המתנה…
 
ואז מקופלת המקסימה הכינה אלבום לאחיינית שלה ואני שדדתי את הרעיון (גם לי היה אלבום שחור שבו זכיתי אצל נתנאלה…)
אם כבר שוד, אז המשכתי, ושדדתי תמונות מהפייסבוק של הגברת הצעירה.
 
ואז קרו כל מיני דברים והסתבר שיש לי ממש מעט זמן פנוי (או שבעצם אין לי בכלל זמן פנוי, אבל יש כמה דקות שאני יכולה לגנוב ממשימות פחות חשובות כמו לישון ולאכול…) והחלטתי שצריך לקצר זמנים ותהליכים. אז עיצבתי הכל דיגיטלית, בעזרתם של כמה קיטים דיגיטליים שקניתי בהתלהבות (קודם כל זה כיף שיש תירוץ לקנייה, וחוץ מזה זה זול והכי כיף – אפשר להוריד מיידית, וסיפוק מיידי זה הכי הכי…).
 
אחרי העיצוב הדפסתי באופיס דיפו, הדבקתי והוספתי קצת קישוטים וכיתובים, והיום אחרי הצהריים קיבלה הנערה את האלבום,
אז עכשיו אפשר גם לחלוק אותו איתכם:
 

 

 

 

 

 לדף הבא ראויה התייחסות מיוחדת – התמונה מודפסת על פרגמנט והדף התחתון הוא רשימה של הקבוצות שהיא חברה בהן בפייסבוק…

 

 

  
 
 
 
 
 תוך כדי עבודה על האלבום קלטתי עובדה מצחיקה –
האחיינית שלי היא הנערה היחידה בארץ (ואולי בעולם) שיש לה שתי דודות שאוחזות בחנויות סקראפ…
ובינתיים ממש לא נראה שהתחום מעניין אותה…
 
________________________
משהו קטן וטוב #2 (2010)
זוכרים שאמרתי שאני והאותיות נוסעים ל CHA, אבל אני עוד לא בטוחה באיזה פורמט?
אז אם שמעתם רעשים בלתי מוסברים ביום רביעי בלילה וחשבתם שמפלצת ענק תוקפת את המדינה, אתם יכולים להירגע –
אלו היו הצעקות שלי כשקיבלתי את ההודעה שהתקבלתי לשדרת המעצבים של ה super show שזו תערוכה של יומיים לקהל הרחב, לפני התערוכת קניינים. אני אדגים שם הכנת כרטיסי ברכה בעברית וכמובן גם אמכור אותיות וכרטיסים…WOW ענקי. אז הנה דוגמית של מה ששרוני ואני עשינו אתמול, עד השעות הקטנות של הלילה…
 
 
 

בכיתה של הנסיכה מקובל לקיים בית מארח. כל תלמיד מארח אחת לשנה 5-6 ילדים מכיתתו, בדרך כלל כאלו שפחות מחוברים אליו ביום-יום. המורה ממונה על השילוב בין הילדים וזו נראית לי משימה בכלל לא פשוטה, לעשות שילובים שבאמת יאפשרו לילדים, שאינם חברים באופן טבעי, להתחבר אחד עם השני ולקיים פעילות.
 
היום היה התור שלנו.
 
לפני שבועיים שאלתי את הנסיכה מה היא תרצה שנעשה.
היא החליטה שהיא רוצה שהילדים יכינו משחק.
איזה משחק?
רביעיות.
טוב.
איזה רביעיות?
היא לא ידעה.
אז חשבתי על זה קצת והצעתי לה שנחשוב על נושאים שקשורים לכיתה שלה.
בכוחות משותפים הגענו למבחר של שלוש עשרה רביעיות.
 
במקור תיכננתי על קלפי מפל שאפשר לקנות בחנויות היצירה (15 ש"ח ל-100 קלפים בגן לי בכרמיאל), אבל אז הבנתי על איזו כמות אנחנו מדברים (וההנחיה היא לקיים פעילות ללא הוצאות כספיות) והסברתי לה שנכין את הקלפים מבריסטול.
צריכים הוכחה שהיא נסיכה?
התגובה שלה היתה "אבל אני לא אוהבת הפינות החדות…"
צריכים הוכחה שאני אמא משוגעת?
שבע חפיסות קלפים, חמישים ושניים קלפים בחפיסה, ארבע פינות לכל קלף ומנקב פינות אחד שהופעל 1456 פעמים…
 
שאלתי את הנסיכה איפה היא רוצה שנקיים את הפעילות והיא החליטה שהכי נוח יהיה לעשות את זה אצלי בחנות.
 
היום אחרי הצהריים.
חיכו לילדים חפיסות קלפים ארוזות בתוך מידניות לבנות (שבתמימותי חשבתי שעוד יהיה להם זמן לקשט), עטים צבעוניים כדי לצייר ציורים מתאימים על הקלפים, כדורי שוקולד שהנסיכה עזרה לי להכין אתמול וחטיפים.
 
ומה הם הכי רצו לעשות?
לזרוק אבנים לשלולית הגדולה ליד החנות…
 
אבל חוץ מזה הם ציירו ציורים על הקלפים.
יכול להיות שבגלל שאני מגדלת בת אקסטרה יצירתית, לא עלה בדעתי כמה קשה יהיה להם להחליט איך מקשטים את הקלפים ולעשות את זה, וככה מצאתי את עצמי נותנת רעיונות, מסבירה מה זה חילוק, מחפשת מדבקות שיוכלו לקצר תהליכים ומדרבנת.
 
איפה שהוא אחרי האמצע, אחרי שעשינו הפסקת כדורי שוקולד, ביסלי ופטל, והם התחילו לשחק באחת מחפיסות הקלפים (אף חפיסה לא היתה מושלמת מבחינת הציורים) הנסיכה החליטה שהיא בכלל לא נהנית. היא רצתה שכולם יראו את החדר שלה, מה שהיה קצת בלתי אפשרי מאחר שהיא בחרה לקיים את האירוח בחנות, ובאופן כללי הפסיק להיות לה כיף. והיא לא רוצה את הקלפים האלו בכלל. והיא תזרוק אותם. (שומעים את הטון שלה?)
 
מה אפשר לעשות?
גם זה קורה.
 
ולמה שיעור בפרופורציות?
כי אחרי שכל האורחים הלכו הגיעה חברה שלי, שמארחת מחר אירוע דומה.
היא תכננה להכין איתם שלטים לדלת, אבל אחרי שהיא שמעה שעשינו רביעיות היא החליטה ללכת על זה.
אז היא הכינה 28 קלפים מקארדסטוקים מעוצבים. כל ילד יקבל ארבעה קלפים, שהמכנה המשותף שלהם יהיה שם המשפחה שלו, ועל הקלפים הוא ירשום שמות של ארבעה בני משפחה. ואז הם ישחקו כולם ביחד. ואז הם יכינו פיצה. וזהו.
 
עשר דקות של הכנות מול שבועיים תכנונים ולפחות שעתיים עבודה.
שלושה קארדסטוקים מעוצבים חתוכים בשנייה בטרימר לעומת 42 חוצצי בריסטול ודיו למדפסת וחיתוך בסכין חיתוך ופינצ'וץ' פינות.
כדורי שוקולד מוכנים מראש לעומת פיצה שהם יכינו יחד.
וההנאה – לפחות אותו דבר.
 
אז למדתי שיעור בפרופורציות.
 
ולכם לפחות מגיעה תמונה של מדגם מתוך הקלפים של הנסיכה.
לא, לא נתתי לה לזרוק אותם…
 

 
משהו קטן וטוב #1 (2010)
דבורה, דיילי ומייה פתחו בלוג אתגרים חדש עם השם הנפלא "שלוש בשלישי".
שנתחדש כולנו!  
 

בכניסה ליישוב שלנו יש מצבור סלעים, ובימי שמש אפשר לראות שפני סלע מתחממים להם על הסלעים, בשמש. בכל פעם שעוברים שם ורואים שפנים עולה על הפנים חיוך, ועם השנים למדנו לראות בהם סימן למזל.
 
יום ראשון, 30.12.2001, היה יום אפור וזרזיפי גשם הרטיבו את השמשה הקדמית בשעה שיצאנו בדרכנו לחיפה, לזירוז המתוכנן שנועד להביא לזרועותינו את הנסיכה {ואני, למודת שני ילדים שזורזו, ידעתי שהיא תגיע רק ביום שני, כי גם כשמזרזים אותם יש לילדים שלי קצב משל עצמם…}. למרות טיפות הגשם ראינו שפנים על הסלעים וידענו – הכל יהיה טוב. וחייכנו אחד לשנייה.
 
וביום שני היא הגיעה, בניתוח קיסרי, ובפעם הראשונה בחייה ראיתי אותה עטופה כולה ומה שנשאר איתי למשך השעה בה היא לא היתה לידי היו עיניים גדולות וכחולות. של נסיכה.
 
היום היא בת שמונה.
 
הייתי הבוקר בפגישת עבודה בבית הספר שלה ובפתח הפגישה נשאלתי אודותיה.
ניסיתי להכניס למילים את הפלא הזה שהוא היא.
את הקסם
את החוכמה
את האהבה.
 
ניסיתי להכניס אותם גם לתוך המתנה שהכנתי לה – מיני אלבום שמראה לה מי היא עכשיו, בגיל שמונה.
 
האלבום הוא אלבום ג'ינס של חברת chatterbox.
החומרים, למעט האותיות בעברית, הם מקיט נובמבר של scarlet lime.
הקסם הוא כולו היא.
 

































ילדתי האהובה והמיוחדת –
אני אוהבת אותך הכי בעולם!
__________________________
משהו קטן וטוב אחרון לשנת 2009
יום הולדת שמח גם למור שחגגה אתמול וליפעת הג'ירפה שחוגגת היום!

לפני הפוסט – קצת מינהלות
שמתם לב שהגיע סוף שנה?
יחד עם סוף השנה מגיע גם אירוע, שעבור חנות עמוסת פריטים כמו שלי הוא סיוט – ספירת המלאי.
לפיכך החנות תהיה סגורה בימים חמישי עד ראשון (31.12.09-3.1.10), כולל. התנצלותי בפני הנסיכה והמאמן
שיחגגו את ימי ההולדת שלהם תוך כדי הספירה, וכמובן התנצלותי בפני כל מי שתכנן להגיע לחנות בימים האלו.
 
מכיוון שיש כל מיני פריטים בכמויות קטנות, נפתחה באתר קטגוריה חדשה (הראשונה ברשימת הקטגוריות)
של מוצרים בהנחה גדולה – שווה בדיקה!
 
בנוסף – תזכורת – מבצע 3+1 על האותיות נמשך עד יום חמישי, 31.12.09 בחצות. אל תפספסו!
 
ועכשיו – לפוסט…
 
איך את יודעת שאת מעצבת אלבומים?
כשכל דבר שאת רואה, ויהיה בלתי קשור לחלוטין, את מיד יודעת איך הוא ישתלב באלבום, או במיני אלבום או ב…
בביקור האחרון שלי באיקאה (שהיה כבר קצת מזמן, אני חייבת לציין) ראיתי מרחוק משהו שחשבתי שהוא משטחי לבד עבים.
כשהתקרבתי ראיתי שאלו פלייסמטים מחומר פלסטי, עם פסים שקועים בתוכו, בכל מיני צבעים.
ברור שהיה לי ברור שזה ממש בזבוז סתם לשים אותם על שולחן אוכל, לא?
אז קניתי שלושה – בירוק, כחול וסגול. אני זוכרת שהיה שם גם אדום אבל לא יכולה להתחייב על צבעים נוספים.
 
ומה עשיתי איתם?
קישוט קיר לכבוד שלושת הילדים שלי (והיפה) ולכבוד הניקים שלהם בבלוג.
 
ככה הם נראים על הקיר:

 
הזוג המלכותי קיבל טיפול טבעי של קראפט, לבבות, עוד קצת קארדסטוקים מתאימים ונייר זכוכית (ותודה לבוגר שחתך את הלוגו של בינה מתוך נייר הזכוכית, בסבלנות רבה). את התמונה, שצולמה באחת השבתות הראשונות שלהם במכינה, "גנבתי" מהפייסבוק של מי שצילם אותה.
איזה יופי זה שיש פייסבוק! 
 
 
התמונה של הפרופסור התאימה לי בדיוק לפלייסמט הירוק, והיה ברור לי שכאן החומרים עצמם צריכים לשקף את דמות הגיבור, כך שהלכתי לחפש לי ישועה בסטאק generation tech, שכל כולו משחקי מחשב וספרות בינאריות… בהשראת התקליטים של נטאשה הוספתי גם דיסק שנבחר בקפידה ומאחר שבכל היצירות חזר המוטיב של שלוש יחידות זהות גזרתי שטרודלים מאחד מדפי הסטאק.



בתמונה הזו של הנסיכה כבר השתמשתי וכנראה שאמשיך להשתמש – אני ממש אוהבת אותה!
הלכתי על שילוב שלא מאפיין אותי בדרך כלל – תורכיז וצהוב. כל החומרים הגיעו עם קיטים של סקרלט ליים, כך שהיה לי קל לשלב ביניהם,
ושוב – התודה לנטאשה על התמריץ לגזור דוגמאות מתוך הקארדסטוקים.
את האותיות צבעתי עם צבעי החלון של AMOS. פשוט התאהבתי בתוצאה הזו, וכנראה שהיא תופיע רבות בעבודות שלי.



התוצאה תלויה על הקיר שלי כבר חודש ומאוד משמחת אותי!
 
_____________________
משהו קטן וטוב #70 (2009)
מאחר שאני אהיה יומיים לפני נסיעה לחו"ל אני לא אהיה שם, אבל אם אתם נשאריםבארץ ורוצים לפצות את עצמכם, תרשמו ביומן –
15.1.10  – טינקל מוכרת בתל אביב את כל שלל חומרי הסקראפ שלה, ולאור הסיפורים על המכירה של שנה שעברה – יהיה שווה!!!
תקפצו לבלוג שלה בשביל למצוא את כל הפרטים.

אם תשאלו אותי, אני לא ממש מבינה מה הרעיון בספרי אורחים לאירועים. הרי מי שמתייחס ברצינות לנושא של הברכה (ואני מדברת כאן על המלל, לא על העיצוב) כבר השקיע וכתב בבית, ומי שלא – ישרבט כמה מילים וזהו. אז בשביל מה זה טוב?
 
מצד שני, כשמזמינים ממני ספר אורחים – אני כמובן לא אגיד לא, למרות שלמי שקרוב אלי אני כן אומרת מה דעתי…
 
אני יודעת שזה מאוד מקובל בבר/בת מצווה, במסיבות שעושים לחברים של בעל השמחה, אבל שם אני באמת חושבת שמתאים לשים מחברת נחמדה ומכסימום להשקיע בכריכה.
 
מעבר למה שהזכרתי למעלה, אני גם חושבת שכשמציבים באירוע את ספרי האורחים שקיימים בשוק, בלי שום טיפול, מה שקורה הוא שאנשים פשוט מורחים ברכה על כל הדף ואין לזה צורה (כן, כן, אני יודעת שאני עושה הכללות…). בגלל זה, אם כבר ספר אורחים, אז אני מעדיפה לטפל בו וליצור בו שטחים ברורים שמיועדים לכתיבה, כששילוב תמונות של החוגג בתוך העיצוב זו גם אופציה.
 
אז לפני שבוע וקצת התקשרה אלי חברה ואמרה שהיא מחפשת ספר אורחים לבר המצווה של בנה. אמרתי לה שיש לי אלבומים מתאימים וגם הסברתי לה מה אני חושבת על העניין. התברר שיש בינינו הסכמה, אבל הצעתי לה לשאול גם את בעל העניין – ילד הבר מצווה. הרי בסופו של דבר זו החגיגה שלו, והוא זה שצריך להחליט.
 
ביום שישי שעבר, באמצע הסדנה אצל נתנאלה, קיבלתי שיחת טלפון שנפתחה במילים "תתפלאי, אבל הוא כן רוצה." לקח לי רגע להתאפס ולהבין במה מדובר, וגם להפנים שאני צריכה להכין ספר אורחים תוך פחות משבוע (וזו כמובן לא המשימה היחידה ברשימת במטלות ההולכת וגדלה…).
 
מאחר שהבנתי שלתמונות ייקח איזה יום-יומיים להגיע, ודובר על לשלב מעט תמונות בעיצוב, החלטתי שאני צריכה להחליט על קו מנחה שאינו קשור לתמונות והחלטתי ללכת על שילוב של כתום ותכלת ועל מוטיב של עיגולים.
 
את תמונת השער עיצבתי בעזרת אפקט sketch באתר דומפר. מאחר שלא ביקשתי רשות להעלות את תמונותיו של נער הבר מצווה (המקסים לגמרי, יש לומר), לקחתי דוגמה מעדיה ושילבתי תמונות של הילדים שלי במקום התמונות המקוריות.
 
ככה נראה השער:
 

 
לאירוע הוזמנו 150 אורחים בערך, אז הכנתי שבעים ומשהו מקומות לכתיבה. ברור הרי שלא כולם כותבים, ואם בסוף האירוע נשארים הרבה מקומות ריקים, אפשר לשלב בהם כיתובים או תמונות נוספות, כך שהאלבום נשאר יפה.
 
הרבה פעמים שואלים אותי על עיצובים כאלו, אז הנה קולאז' של מבחר מהדפים באלבום. יש עוד בערך 10 דפים נוספים, באותו סגנון.
 
 

 
החגיגה מחר ואני מאחלת לרון שאכן, השנים שהיו יהיו רמז לבאות, ושהבאות תהיינה נפלאות!
 
__________________________
משהו קטן וטוב #69 (2009)
אמא של רון היא חברה שלי, כאמור. ויש לה תכונה מופלאה – היא מאמינה שאין דבר שאני לא יכולה לעשות.
מכירים את האימרה: "מחשבה יוצרת מציאות"? אז במקרה הזה – המחשבה שלה יוצרת לפעמים את המציאות שלי…
לפני שלושה שבועות שיחת הטלפון הגיעה בשעה 12:45.
"יש לך שלט לדלת שיכול להיות מוכן בשעה 18:00?"
אמממ… השעה 12:45, יש לי פגישה ביקנעם בעוד שעה וחצי ואני צריכה לחזור לחנות בארבע…
"שלט למה? לבית חדש?"
אז זהו, שלא. הסתבר שהיא מארגנת לבעל שלה חדר עבודה, ורוצה לשים לו על הדלת שלט בסגנון "הטירה של.." או "המחבוא של…"
כששמעתי את זה ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות והבטחתי לה שיהיה בסדר וזה יהיה מוכן בזמן.
הבסיס הוא אלבום העץ של קייזר קראפט, עם ניירות ישנים שלמזלי זכרתי בדיוק איפה אני מחזיקה.
בגלל שהדלת היא דלת ממ"ד, על הצד השני של השלטים פשוט הדבקתי מגנטים.
וככה זה נראה:
 

אין הרבה דברים שמתחרים בבילוי זמן איכות עם חברות, ועוד זמן שעובר ביצירה!
 
לפיכך, ברור שברגע שנתנאלה הודיעה שיש לה מקומות פנויים לבוקר של יצירה בחותמות, שרוני ואני קפצנו על המציאה אפילו שלא היה לנו מושג באיזה חותמות מדובר, והאמת – מה זה חשוב בעצם?
 
אחר כך התברר שמדובר בהשקת מגוון חותמות 2010 של חברת Hero Arts שזה ממש יופי. הם אמנם לא פורצי דרך או חדשניים במיוחד, אבל החותמות שלהם איכותיות ביותר והמגוון שלהם פשוט מדליק.
 



בתחילת הבוקר התברר לנו שלחגיגה יש strings attached (או בשפה של עורכדינים – אותיות קטנות) ולפני שנוכל להגיע לכיף האמיתי אנחנו צריכות להכין 3 כרטיסים לפי הדוגמאות המוכתבות של החברה. קיבלנו את הכל חתוך ומוכן, ואפשר היה לחשוב שתיק-תק וגמרנו.
 
אז זהו, שלא.
 
אולי זה בגלל שזו היתה משימה מוכתבת,
אולי בגלל שנזכרנו בימי בית הספר
אולי בגלל שסתם לא התחממנו…
 
אבל לקח לנו מלא זמן לעמוד במשימה.
הנה התוצאות:







אחרי שעשינו הפסקה, ואכלנו את האוכל הטעים שכולן הביאו, והתלהבנו מאהבה והדלקנו זיקוקים… הגיע הזמן לחזור לשולחן העבודה, ועכשיו יכולנו להשתולל בצורה חופשית.
הכנתי שלושה כרטיסים, אבל משום מה אחד מהם התחבא בזמן הצילומים, אז הנה שני האחים שלו:





שימו לב מה קורה אחרי בילוי של כמה שעות בבית של נתנאלה וישיבה מול דנדושה המדוגמת – רואים איך הצילומים שלי עברו סטיילינג?
 
היה בוקר ממש ממש כיפי ונזכרתי למה בעצם יש לי כל כך הרבה חותמות.
ביום יום לא יוצא לי להשתמש בהן הרבה, אבל השבוע, אחרי החימום שעשיתי אצל נתנאלה, ממש חגגתי עליהן והיה נהדר!
את התוצאות תוכלו לראות בקרוב.
 
_________________________
משהו קטן וטוב #68 (2009)
התכוונתי לכתוב על בית הדפוס המדהים בו הדפסנו את הספר החדש דנדש שלו, אבל המאמן הניהולי שלי עשה את זה כל כך טוב, עד שאני מרשה לעצמי לגנוב את המילים שלו:
כדי לסיים את הפקת הספר היינו צריכים לחבר את הדיסקים שמהווים חלק מהייחוד שלו. עבודה 'שחורה'. בגלל תקלות שונות נדרשנו לעשות את זה ברגע האחרון, וזה אמר לעמוד בערך ארבע שעות על הרגליים, לקלף, להדביק, לחבר, לעטוף בשרינק, לסדר, לארגן… עשינו את העבודה הזו בבית הדפוס בו הוכנו הספרים, ועל זה אני רוצה לכתוב.

מתי ואפריים. דפוס טרמוגרפיה ברחוב הירקון 29 בבבני ברק. את זה שהם טיפלו בספר במהירות ובמקצועיות, ושהיה קל מאוד לעבוד איתם, אפשר לייחס לזה שהם עסק רציני. אבל החלק הבאמת חשוב הוא שמדובר באנשים שלוקחים את המקצוע שלהם ברצינות, שמתייחסים לעבודתם כאומנות, ולמרות שיש להם ניסיון של שנים על שנים, הם מבקשים ומוכנים לשמוע כל הערה או הצעה שיכולים לשפר משהו. מצד שני, הם גם מלאים עצות ורעיונות שהם חולקים בשפע, ולא רק לגבי העבודה שהוזמנה מהם, אלא גם לגבי דרכים לקדם את אותה, קישורים מועילים לאנשים אחרים ועוד. אבל אפילו יותר מזה, שנייהם אנשים נחמדים ונעימים שכמותם כבר מזמן לא פגשתי. באנו לשם לעשות עבודה, וקיבלנו יחס של אורחים רצויים, אפילו – של חברים ותיקים הייתי אומר. קל מאוד להרגיש לא בנוח כשנכנסים ל'בית' של מישהו אחר וצריך להתארגן בו על שטח עבודה, ולהשתמש בציוד ובשרותים של העסק שלו. מתי ואפריים דאגו שנרגיש נוח, שיהיה לנו נוח, ועשו זאת בצורה שקטה, נעימה, חייכנית. פשוט – תענוג לדעת שיש אנשים כאלו בסביבה.

אז כשתצטרכו להדפיס משהו – כרטיסי ביקור, הזמנות או ספרים, אני ממליץ לכם מאוד מאוד להרים טלפון למתי מדפוס טרמוגרפיה – 0505617096, 036197578. ולא צריך להגיד ששמעיה שלח אתכם – תקבלו אותו יחס לא חשוב מי אתם ומאיפה הגעתם. הם פשוט אנשים כאלו.
 
ואני, שבנוסף לאירוע המתואר ביליתי שם גם כמה פעמים בהמהלך ההגהות על הספר, חותמת על כל מילה.

לפני הכל – המון תודות על כל התגובות הנהדרות והברכות בפוסט הקודם.
כמו שתבינו בעוד שנייה – אני לא ממש יכולה להגיב…
 
לכבוד החורף שהגיע נעלם לי האינטרנט…
ומכיוון שחורף וגשם והצפות = המון תקלות, בזק מאיימים שהטכנאי יגיע רק ביום רביעי
 
אז אם אתן שולחים לי מייל ואני לא עונה – אנא הבנתכם.
אין אינטרנט אומר
אין מיילים
אין קשר עם האתר
ואפילו אי אפשר לבדוק מה קורה בחשבון הבנק…
 
לתשומת לב בזק –
אי אפשר לחיות בלי אינטרנט!!!

בדיוק היום, לפני שלוש שנים, פתחנו את דלת ההזזה הכבדה והחנות נפתחה.
שלוש שנים, והחיים שלי (ושל כולנו) השתנו והתמלאו בכל כך הרבה מובנים.
בת שלוש.
מילד שמגיע לגיל הזה אפשר לצפות שירכב על תלת אופן, יבנה מגדל של תשע קוביות, ישב ישיבה מזרחית, יזהה צבעים ויתלבש בעצמו.
ומחנות?
 
מה שלמדתי בשלוש השנים האלו, בין היתר, זה שלא תמיד אפשר לצפות את מה שמגיע.
ולפעמים מופתעים. הרבה פעמים לטובה…
 
היום בצהריים, לפני שזיקוקית בירכה את החנות ואותי, והבטיחה לחזור ולברך בעוד שלוש שנים, היא שאלה אותי:
"ככה את חוגגת את היומולדת של החנות שלך, עם זיקוקים על עוגיות, אצל נתנאלה?"
אז כן. ככה הכי מתאים לי לחגוג.
עם חברות, כי בסופו של דבר, כל עסק ובמיוחד העסק שלי, בנוי על הקשר האישי ועל האהבה לאנשים.
עם זיקוקים על עוגיות – כי לא תמיד הדברים יוצאים כמו שתיכננו, והכוח שלנו הוא בפתרונות יצירתיים. אם אין עוגת יומולדת, תאכלו סיגרים מעולים עם אגוזים (של הבליקר בייקרי) וזו ממש לא סיבה לוותר על הזיקוקים…
ואצל נתנאלה, כי אני ממש שמחה שבדיוק בחודש בו אני חוגגת שלוש שנים לחנות שלי, היא פתחה את החנות הפיזית שלה.
כמו שזיקוקית אמרה בברכה שלה, לפני שלוש שנים כל הרעיון של חנות לעיצוב אלבומים בישראל היה כמעט בלתי נתפס, ותראו כמה התקדמנו!
 
והנה הזיקוקים (ודנדושה בלי מצלמה. היא בטח היתה מצלמת טוב יותר):



ומה איתכם?
גם לכם יש חלק בחגיגה.
הנה, תעזרו לי לספור:
אחת
שתיים
שלוש
ו…
אחת לשנה הבאה
 
אז אני מזמינה אתכם לרכוש אותיות, ועל כל קנייה של שלוש יחידות תקבלו את הרביעית חינם, לשנה הבאה…
פשוט בצעו הזמנה רגילה של ארבע יחידות (או כל כפולה של ארבע) ותחוייבו על שלוש.
המבצע בתוקף עד 31.12.09.
 
תודה על שאתם איתי, בדרך המופלאה הזו!
לימור
 
________________________
משהו קטן וטוב #67 (2009)
אם אתם לא קוראים כאן בפעם הראשונה, אתם יודעים שההישג הכי משמעותי שהשגתי בשלוש השנים האלו היה ההפקה של האותיות שלי.
מוצר סקראפ ישראלי ראשון זה בהחלט הישג, לא?
אז קיבלתי עוד מתנת יומולדת מרגשת, ולי ולאותיות עתידה להיות נוכחות ב-CHA SuperShow!
מה בדיוק יקרה שם עדיין בדיונים, אבל אני מבטיחה לעדכן ב-LIVE ולחלוק איתכם את ההתרגשות!